הנה שיטת היראים (קמ"ז) והסמ"ג (עשין קל"ו) שחיוב מעשר שני היא מן התורה בכל מין ומין מדכתיב (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא, והובא במל"מ (פ"א הל' מעש"ש הי"ב).
והטורי אבן ר"ה (ט"ו:) הקשה ע״ז מכל אדם שמפריש תרומה מירק, הרי תרומת ירק אינה אלא מדרבנן, וא״כ תמוה איך הכהן אוכל ירק שהוא טבל, מדאורייתא, שהרי לפי השיטות האלו מדאורייתא צריך להפריש מהירק מעשר שני, וכיון שאדם מפריש תרומה קודם שמפריש מעשר שני, נמצא שהתרומה היא טבל מדאורייתא, והאור שמח (פ״ב ה"א מתרומות) תירץ שכהן שאוכל תרומת ירק פטור מדאורייתא ממע״ש מדין "לקוח", אך הגאון רבי דוב לאנדא שליט"א העיר בעלון ודבר דבר (אמור תשפ"ד) שהכהן המפריש על של עצמו א״א לומר כן, וצ״ע.
וחשבתי רעיון דאפ"ל דמהני מכח הפקר בי"ד, והפקר פטור מן המעשרות, כמבואר בתוספתא שקלים (א ג) וירושלמי (שקלים פ"א ה"ב ג.) מנין שהפקר בית דין הפקר דכתיב וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה, מנין שהיא פטורה מן המעשרות, רבי יונתן בריה דרב יצחק בר אדא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת, וחודש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא? עכ"ד הירושלמי, הרי מבואר בירושלמי דמה שיש פטור מעשרות בחודש העיבור של שביעית היינו מכח ההלכה של הפקר בית דין הפקר ומהבא הוכיחו בירושלמי שהפקר בית דין פוטר ממעשרות.
והפקר בי"ד מהני להקנות לכהנים כמו שמבואר בגמ' יבמות (פ"ו:) מבואר דקנס עזרא הסופר ללויים מפני שלא רצו לעלות ולשכון בארץ ישראל, ותיקן שיהיה מעשר ראשון ניתן לכהנים ולא ללוים, ועי"ש בריטב"א שתמה היאך תקון עזרא האי תקנתא הא יש בה ביטול מצות עשה דנתינת מע"ר ללוים, ותירץ דמאחר דהפקר בי"ד הפקר מהאי דינא שוינהו עזרא לכהנים כשלוחי הלויים בקבלת המתנות, ושמעינן מדבריו דמהאי דינא דהפקר בי"ד יש כח ביד חכמים אף להקנות, כדעת הרשב"א בגיטין (ל"ו:).