רציני כתב:כת"י פרסי: שושיבא. ספר הליקוטים: שישובא. [מסכתות כלה היגר עמוד 69].
בירושלמי עבודה זרה ג, א: "רבי שמואל בר רב יצחק וכו' הוה נסיב
שושיבתה ומקלס קומי כלייה".
והוא כעין כתובות יז, א, ושם "שוטיתא", וברש"י: שוט של הדס. כעין לפני כן "בד של הדס". ובד היינו ענף, או מקל, והוא ארוך ומשוך כשוט.
ובירושלמי כנ"ל שושיבתה" [כמו: שושיבתא"], דהיינו ענף הדס. [שיבשין היינו ענפים, אונקלוס עה"פ ובגפן שלושה שריגים: ובגופנא תלתא שבשין. וכן בזמר האריז"ל לליל לשבת: ובתלתא שיבשין].
וחזינן שהירושלמי לא נזקק לומר שהכוונה ענף הדס, אלא שושיבתה בסתם הוי אצלו ענף הדס.
ובפרט אם נאמר [כך משמע בפני משה שם, והוא על פי הבבלי "מרקד אתלת"] ששושיבתה היינו לשון רבים, ענפי הדס, וא"כ ענף יחיד הוא "שושיבא".
בבראשית רבה נט, ד הגרסה:
"רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דַּהֲוָה מְרַקֵּד אַתְּלַת שִׁבְשִׁין וכו' דַּהֲוָה לָקֵיט מִנְהוֹן שִׁבְשִׁין וּמְהַלֵּךְ קֳדָם כַּלָּה וכו' וְנַחֲתָה שִׁבְשְׁבָה דְנוּר, וְאִתְעֲבִידַת כְּמוֹ
שִׁבְשְׁבָה דַּהֲדַס. וכו' דְּקָמָה לֵיהּ שִׁבְשַׁתֵּיהּ".
גם כאן נראה קצת שלבד של הדס לא קראו סתם בלשון יחיד של "שבשין", אלא "שבשבה/א".
ותוספות בכתובות יז, א הביאו מדרש זה בלשון:
"נחת שיבשא דנורא ואיתעבידא כעין
שיבשא דהדס. וכו' דקאי שיבשא דנורא קומיה משום דעביד קמוהי דכלתא".
וזהו לשון יחיד של שבשין.
כללו של דבר:
לפי הירושלמי בע"ז [ויש לכוון כך גם בשאר המקורות] יש לומר כי "שושיבא" היינו "ענף", ובפשטות של הדס,
א"כ אולי שם האשה הנ"ל הכוונה: "הדסה".