זריקת ציציות לשמאל למי שאין מתעטף בעטיפת הישמעאלים

[איש_ספר]

לכאורה סוגיא דדשו בה רבים ובכ"ז לא מצאתי דברים ברורים.

כידוע דעת הגאונים דעטיפת הציצית צריכה להיות כעטיפת היש', הטור חולק. וכ"ה בשו"ע סימן ח ס"ב ואין זכר בשו"ע לעטיפת היש'.

אבל במג"א שם ס"ק ב: ובכתבים כתוב שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד"א ואחר כך יתעטף עד החזה פנים ואחור והעתיקוהו אחרונים. וכך מנהג רוב העולם.

אבל יש שלא נהגו כך ואין נוהגין בעטיפת היש' בכלל (הגר"א ובזמנינו חזו"א ועוד).

צורת עטיפת הישמ' לא התבארה במג"א הנזכר. רוב העולם מוריד הטלית מלמעלה למטה עד שכל פניהם מכוסים, ומיעוט העולם מכסה מלמטה למעלה (נמוקי או"ח בשם הרב משיאנווא, רח"נ בקצוה"ש, רד"צ הילמן בישורון ועוד).

והנה במג"א שם ס"ק ו כתוב דין בפני עצמו: ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבין וכ"מ סי' ש"א ס"ל:

ואין זכר בדבריו שזה קשור לעטיפת הישמ' אותה הזכיר לעיל מינה ס"ק ב, (וגם לא הזכיר שעושין כ' שיעור ד' אמות בלבד, כשם שכתב לענין עטי' היש'), ומשמע שהוא ענין בפני עצמו.

ולפי"ז גם אותם שאין נוהגין בעטיפת היש', יש מקום להשליך לצד שמאל וכו'.

[איש_ספר]

אכן, בבאר היטב, בבואו לתאר עטיפ' הישמ' שעושין כפי המנהג, שיעור של ד' אמות כתב: בשעת עטיפה יזרוק כל הד' ציציות לצד שמאל כעטיפח ישמעאלים כדי הילוך ד' אמות.

כלומר השלכת הציציות לצד שמאל הוא חלק מעטי' היש'.

ולא מליבו בדה הבאר היטב כך. אלא כך הוא כבר בד' האר"י. וז"ל שעה"כ (דף ד' ע"א): '...והנה לסיבה זו הצריכו הגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות...וטוב ונכון לעשות כך ולפחות ישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד' אמות בעת שמתעטף בציצית ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו וכך הי' מנהגו של מורי ז"ל .'.

(באר היטב לא ראה שעה"כ אבל כנראה כך הוא גם בספרים שעמדו לפניו ונלאיתי לחפש).

אכן הגר"ז בשו"ע שלו, עשה מזה שני סעיפים, הפריד וחזר וחיבר, כדלהלן:

סעיף ה ו:
יש אומרים מדתקנו חז"ל לברך להתעטף בציצית מכלל דהמצוה היא להתעטף דוקא וכל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה נקראת עטיפה אלא לבישה ולכן צריך להתעטף בטליתו כעטיפת הישמעאלים דהיינו לכסות הראש עם הפנים עד גומות שבלחי למטה מפיו ולדבריהם טליתות קטנות שלנו שאין בהם עטיפת הראש פטורים מציצית לגמרי: אבל יש אומרים שכל כסות של ד' כנפות אף על פי שאין בה עיטוף חייבת בציצית וכו' והלכה כסברא הב'. ומכל מקום כדי לקיים מצות ציצית מן המובחר נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים בשעת ברכה ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות.

סעיף ט:
טוב ליזהר שבשעת עטיפה יזרוק כל הד' ציצית לצד שמאל כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד' אמות:

מצד אחד נראה מדבריו שזריקת הציציות לצד אחד, אין לה ענין עם ישמ', שהרי לא הזכיר את זה בסעיף ה-ו, מאידך בסעיף ט כשהוא מתאר ענין הזריקה לצד אחד, הוא כותב 'כעטיפת הישמ''.

ולא ידעתי לכלכל הדברים.

ויש להעיר, שלמנהג רוב העולם שמשליכים הטלית מלמלעלה ללמטה, שפיר יש מקום להוסיף שיזרוק הציציות לצד אחד, כי היה אפשר לסבור שמקיימים עטי' היש' בכיסוי הפנים לבד (כמו כהנים על הדוכן). אבל לסוברים שהוא מלמטה למעלה, אין מקום להזהיר שישליך לצד אחד, כי בלא זה אי אפשר כלל לקיים העיטוף מלמטה כידוע. (וכמובן לא משמע שבאו רק להזהיר מימין על שמאל או שמאל על ימין).

וכל הענין לא ברור לי בכלל.

(ראיתי באוצר את ספרו של מחותנו של הגרח"ב (והמ"י...) ולא הונח לי...

[הלבן]

שני פרטים יש בעטיפת הישמעאלים:
(א) שמכסים גם הפנים עד גומות שבלחי. הלכה זו היא בעיקר בהלכות אבלות, והגאונים סוברים שכן הוא גם בעטיפת הטלית.
(ב) שזורקים כל הד' ציצית לשמאל. שכן נהגו הישמעלים, ובטלית הצריך כן הרדב"ז ח"ג סי' תקעא בשם הרב סעדיה, וכן הצריך האריז"ל.
והמנהג שעושים שני אלה בעת הברכה, וכדי הילוך ד' אמות. ובחב"ד נהגו שגם בעת עטיפת הישמעאלים, אין מכסים כל הפנים, רק העינים, כמבואר בסדור רבינו הזקן ובספר המנהגים חב"ד.

אחר כך הי' עוד מנהג, מימי הגמרא, שהי' זורקים הציצית העליונה של צד ימין על צד שמאל. וכך מתפללים כל התפלה (לא רק כדי הילוך ד' אמות). מנהג זה מובא בשו"ע הרב סי' ח ס"י, ובסי' שא סל"ז. ובסדור רבינו הזקן הלכות ציצית כותב שכן נהגו בימי הגמרא ועד זמנו של הרמ"א. אבל בימינו לא נהוג כן.

[איש_ספר]

אחר כך הי' עוד מנהג, מימי הגמרא, שהי' זורקים הציצית העליונה של צד ימין על צד שמאל. וכך מתפללים כל התפלה (לא רק כדי הילוך ד' אמות). מנהג זה מובא בשו"ע הרב סי' ח ס"י, ובסי' שא סל"ז. ובסדור רבינו הזקן הלכות ציצית כותב שכן נהגו בימי הגמרא ועד זמנו של הרמ"א. אבל בימינו לא נהוג כן.

והוא המנהג שהזכיר מג"א בס"ק ו?

[הלבן]

ודאי שלזה כוונתו, שהרי כותב "וכן משמע סימן ש"א סעיף ל", והכוונה לרמ"א שם "שמניח צד ימין על כתפו של שמאל, דדרך ללבשו כך".

[הוגה]

עיין בספר מקור חיים לבעל חוות יאיר בריש סימן ח, שמזכיר את מנהג זה שכתב המג"א בארצות אשכנז, (ואין הספר אצלי להביא לשון הדברים), ושורש מנהג זה מובא בראשונים מהמדרשים על פסוק והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ומהירושלמי המובא בראבי"ה קטן היודע להתעטף להשליך כנפות לאחוריו.

אכן בשורשי הדברים בסוגיא הזאת של עטיפת ישמעאלים בציצית האריכו רבים, ועדיין ראיתי שיש בדברי הפוסקים בזה כמה הדבקות לכאורה זו על גבי זו, ואבאר לע"ע כמה נקודות שראיתי בזה לענ"ד.

א. הגאונים המובאים בטור ריש סימן ח, הם רבינו טוביה בר אליעזר בעל המדרש הקדמון בזמן רש"י בספרו 'לקח טוב' המכונה פסיקתא זוטרתי, והראב"ד בעל האשכול בתשובתו המובאת במקור הדברים בספר העיטור - ובדבריהם מבואר שלתחילה צריכים להיות עטופים בטלית כעטיפת ישמעאלים, מן הטעם שמברכים להתעטף, ש"מ צריך עיטוף הגוף והראש, וכשמואל שכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה לגבי אבילות, כך גם לגבי מצות ציצית לכתחילה לכל אורך זמן הלבישה. (ובעל העיטור חלק עליהם, שצורת המצווה לכתחילה היא גם בדרך של לבישה, וא"צ עיטוף, בין בכיסוי ראש בין בגילוי ראש וכך פסק בש"ע).
מהו המונח המקורי 'עטיפת ישמעאלים' האמור לגבי אבילות? מבואר היטב בטוש"ע יו"ד לגבי אבילות, ואחרי דברי האר"י שהורה לעשות כך בשעה ברכה לצאת אליבא דכ"ע ומן הטעם המבואר בדבריו, נחלקו המנהגים מה בדיוק לקחת גם לעניין ציצית (כמובא בדברי הרב אי"ס למעלה).

ב. בנוסף לדברי רב טוביה והראב"ד הנ"ל, יש דעה אחרת שאינה קשורה ממש לגוף הלכת ציצית, אלא עניין סגולי בדבריו של רב סעדיה גאון בפירושו על התורה, ודבריו בערבית ובתרגום מובאים בתשובת הרדב"ז הנזכרת לעיל, שמבאר את טעם מנהג השלכת כנפות ציצית לצד שמאל, כדי להגביר את ימין על צד היצה"ר שהוא בשמאל - הוא כלל לא מדבר ולא מזכיר את 'עטיפת ישמעאלים' מצד הלכות ציצית, אלא על עניין אחר, מנהג שטעם סגולי יש בו להשליך ד' כנפות לצד שמאל.

אלו ב' המקורות הקדמוניים שביסודם נראים שונים זה מזה - והמעיין יראה כי ברצף לשון הדברים בשעה"כ יש בפשטות הבאה של שתי דעות אלו יחדיו ברצף אחד (ונראה למעיין בשעה"כ בשם רס"ג, ומשווה לתשובת הרדב"ז הנ"ל בשם רס"ג, שדברי האר"י נאמרו אחרי תשובת הרדב"ז רבו).

מה שמובא לעיל בשם ש"ע הרב שמנהג להשליך צד ימין של הציצית על צד שמאל 'החל מימי הגמרא', יש לזה סעד בפשטות מדברי רס"ג הנ"ל וכן מהאמור בראשונים על השלכת הכנפות לאחוריו - וזה עניין אחר - מנהג סגולי, ואינו העניין ההלכתי של עטיפת ישמעאלים למצוה מן המובחר המובא בטור בשם הגאונים ריש סימן ח.

ועוד יצויין לדברי שו"ת תשב"ץ ח"ג שמאריך אודות ביאור סוגיא זו, ומסביר שכל הדיון אודות הציציות השונות התחיל בעיקר בארצות אירופה - שהיה מנהג הלבוש כבני אדום - בדרך של לבישה כדרכינו. אמנם בגמרא וברמב"ם כמעט אין רמז לכל הדיון הנ"ל - ליתר דיוק רמזים יש אך לא הלכות קבועות כמו בספרי ראשוני אשכנז - בכלל ברמב"ם לא מוזכר המושג של ט"ק ט"ג - ומסביר הרשב"ץ שם מפני שעדיין היה מנהג הלבוש כדרך ארצות ישמעאל בדרך של עטיפה, כמו בזמן מתן תורה ובזמן הגמרא - וסתם טליתות של תקופות קדמוניות אלו היה בדרך של עיטוף כמו ט"ג שעל זה בן ד' כנפות דיברה תורה להטיל ציצית ותיקנו חכמים לברך להתעטף, אבל בשעה שהשתנו דרכי הלבוש בארצות אירופה התחילו הדיונים לגבי הטליתות השונות והקטנות שאין עטופים בהם אלא לבושים וכו'. כיעו"ש בגוף לשונו המבארת היטב עניין זה.
.

[הלבן]

גם הפרט השני של לזרוק הצד הימני על השמאלי הוא מפני שכן היא עטיפת הישמעאלים; אלא שבזה לא כתבו הגאונים שהוא תנאי עקרי במצות ציצית, וכאמור בשו"ע הרב ס"ט "טוב ליזהר שבשעת עטיפה יזרוק כל הד' ציצית לצד שמאל, כעטיפת הישמעאלים , כדי הילוך ד' אמות".
וכן הוא בפרי עץ חיים "והנה אופן העיטוף צריך שיהיה כעטיפת ישמעאלים, וכמו שנוהגים בני אשכנז, ועטיפת ערביים, שהם מעטפים ראשם בטלית, וכורכים קצה הב' של הטלית סביב גרונם וצוארם, ומחזירים הציציות כולם לצד אחד". וכן הוא בפסקי הסדור של רבינו הזקן "אמנם תיכף אחר ברכת להתעטף בציצית עד כדי הילוך ד' אמות יהיה עטוף כעטיפת הישמעאלים ממש, כמ"ש בכתבי האריז"ל, דהיינו להגביה גם כנף התחתון הימני ולהשליכו על כתף השמאלית לאחוריו".

[איש_ספר]

תודה לרבנים המחכימים ומנעימים !

לסיכום ממה שהבנתי כאן ובתוספת קצת:

עטיפת הישמעאלים יש בה כיסוי פנים (אם מלמעלה ללמטה ואם מלמטה למעלה) ויש בה השלכת כל הציצות לאחוריו. להלכה אינה מוכרחת, אבל האר"י נהג לעשותה בתחילת העיטוף שיעור ד"א וכ"ה מנהג רוב העולם.

מנהג נוסף הוא לסובב צד ימין על שמאל. (והכותרת שגויה איפוא. כי לא מדובר על זריקת הציציות כמו בעטיפת הישמ' אלא בסיבוב צד הימין של הטלית) באופן הזה, עדיין יש שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו, אלא שכולן בצד שמאל. ומש"כ מג"א בס"ק ח על מנהג זה כדי שיהיו מסובבין, אין הכוונה מסובבין במצות או כל כיו"ב, אלא שיתעטף בבגד דרך סיבוב. שכך הוא עיטוף לדעתם. (ובאמת כל בגד שלובשים בעטיפה הוא ע"י סיבוב וליפוף). והנוהגים מנהג זה עשו כן בכל זמן הלבישה.

קצת תמהתי מה לו למג"א להביא מנהג כזה שלא ראינו ולא שמענו אחרי הרדב"ז למי שנוהג כן. אבל כעת כותב הרב הוגה שבמקור חיים כותב שכ"ה מנהג 'זקני חכמי אשכנז', וכנראה היה מוכר גם למג"א בפולין.

מעניין שהגר"ז כולו חידושים בענין מצות ציצית. הן בנקבים, הן בקפידא שלא יתקפל, וגם צורת העיטוף. פלא.

[הוגה]

יישר כח על לשונות הפוסקים המדברים בזה. וראה נא שהתערבבו כאן 2 דברים שונים. במקור הדברים הקדמון, בעל העיטור שהוא הראשון שהאריך בדיני צורת העטיפה, כלל לא העלה על דעתו ולא הזכיר עניין השלכת ד' כנפות לאחריו. אלא הוא דן בצורת קיום המצווה הראויה לכתחילה, האם היא דווקא באופן של עיטוף הגוף והראש כמו שמברכים להתעטף, או אפילו בדרך של לבישה כמו ט"ק שלנו. ועל זה הוא מביא את דברי הגאונים ודן בהם באריכות, שהם סברו דווקא בצורה של עיטוף, והוא אומר לא כי אפילו לבישה חייבה תורה להטיל ד' כנפות ומקיימים המצוה לכתחילה. זה היה שורש הדיון וכך פסק הש"ע שיוצאים י"ח לכתחילה בכל בגד ד' כנפות כמו טק ויכולים לברך עליו. (ואולי לכן אמרו הגר"א והחזו"א, אחרי שהכרענו כדעת בעל העיטור והריטב"א המובא בנמוק"י והרמ"ה וכן משמע ברמב"ם, שאנו מקיימים בט"ק לכתחילה מצוות ציצית כל היום, והיא אין בה לא עיטוף ולא כנפות ימין על שמאל, א"כ עטיפה בשעת ברכה למה. תרומת הדשן הוא זה שתמך בפשרה לעשות עיטוף בשעת ברכה, והחזו"א בספר תמה עליו).
הרי יש כאן במקור הדברים בבעל העיטור דיון אחר לגמרי מאשר השלכת כנפות ימין על שמאל, ולגאונים המובאים בבעל העיטור אפילו אם לא ישליך הכנפות כלל, אלא סך הכל יתעטף בה רגיל (כגון דרך עיטוף התימנים) על זה הם דיברו שבכך יוצא ידי חובת המצווה לכתחילה לדעה המחמירה. כל העניין של השלכת הכנפות, ודווקא ימין על שמאל, נמצא בעיקר ברס"ג מטעם להכניע ימין על שמאל, ובדברי קצת ראשונים באשכנז שגם הזכירו מנהג זה. (ואם שיטת הגר"א והחזו"א כנ"ל שט"ק עיקרית להלכה, ממילא לכאורה כל שכן שגם בטל מנהג זה של השלכת הכנפות).

[במסתרים]

כמדומה לי שהרב בסידורו לא הביא את

השלכת כל הציצות לאחוריו. להלכה אינה מוכרחת, אבל האר"י נהג לעשותה בתחילת העיטוף שיעור ד"א וכ"ה מנהג רוב העולם.

הלבן, היש אצלכם ביאור לזה?

[גבאי האוצר]

עיין בספר מקור חיים לבעל חוות יאיר בריש סימן ח, שמזכיר את מנהג זה שכתב המג"א בארצות אשכנז, (ואין הספר אצלי להביא לשון הדברים)

מקור חיים.PNG (30.8 KiB) נצפה 1046 פעמים

[איש_ספר]

יישר כח על לשונות הפוסקים המדברים בזה. וראה נא שהתערבבו כאן 2 דברים שונים. במקור הדברים הקדמון, בעל העיטור שהוא הראשון שהאריך בדיני צורת העטיפה, כלל לא העלה על דעתו ולא הזכיר עניין השלכת ד' כנפות לאחריו. אלא הוא דן בצורת קיום המצווה הראויה לכתחילה, האם היא דווקא באופן של עיטוף הגוף והראש כמו שמברכים להתעטף, או אפילו בדרך של לבישה כמו ט"ק שלנו. ועל זה הוא מביא את דברי הגאונים ודן בהם באריכות, שהם סברו דווקא בצורה של עיטוף, והוא אומר לא כי אפילו לבישה חייבה תורה להטיל ד' כנפות ומקיימים המצוה לכתחילה. זה היה שורש הדיון וכך פסק הש"ע שיוצאים י"ח לכתחילה בכל בגד ד' כנפות כמו טק ויכולים לברך עליו. (ואולי לכן אמרו הגר"א והחזו"א, אחרי שהכרענו כדעת בעל העיטור והריטב"א המובא בנמוק"י והרמ"ה וכן משמע ברמב"ם, שאנו מקיימים בט"ק לכתחילה מצוות ציצית כל היום, והיא אין בה לא עיטוף ולא כנפות ימין על שמאל, א"כ עטיפה בשעת ברכה למה. תרומת הדשן הוא זה שתמך בפשרה לעשות עיטוף בשעת ברכה, והחזו"א בספר תמה עליו).
הרי יש כאן במקור הדברים בבעל העיטור דיון אחר לגמרי מאשר השלכת כנפות ימין על שמאל, ולגאונים המובאים בבעל העיטור אפילו אם לא ישליך הכנפות כלל, אלא סך הכל יתעטף בה רגיל (כגון דרך עיטוף התימנים) על זה הם דיברו שבכך יוצא ידי חובת המצווה לכתחילה לדעה המחמירה. כל העניין של השלכת הכנפות, ודווקא ימין על שמאל, נמצא בעיקר ברס"ג מטעם להכניע ימין על שמאל, ובדברי קצת ראשונים באשכנז שגם הזכירו מנהג זה. (ואם שיטת הגר"א והחזו"א כנ"ל שט"ק עיקרית להלכה, ממילא לכאורה כל שכן שגם בטל מנהג זה של השלכת הכנפות).

אם אסכם דבריך: עד האר"י לא שמענו שעטיפת הישמעאלים כוללת הסטת צד אחד לצד שני, ודבר זה נתחדש באר"י, ואתה תמה ע"ז שלכאורה יש כאן שני ענינים שהסתבכו זה עם זה.

אבל כמו שכתבתי למעלה בקיצור. אם צדקו האחרונים שעטי' הישמעאלים אין פירושה כמו רוב העולם המכסים את פניהם כסומים, אלא צורתה היא כיסוי הפה מלמטה, הרי שעטיפת היש' כוללת בתוכה הסטת צד אחד למשנהו, שכן אי אפשר לכסות פיו מלמלטה באופן אחר, אלא דווקא בהסטת צד אחד לשני. דוק ותשכח.

[צופה_ומביט]

לפי הידוע לי, העיטור לא מדבר על לבישה כבגדים שלנו, אלא גם הוא מדבר במפורש על עיטוף בבגד פשוט [טלית], ולא נחלק עם הגאונים אלא בשאלה האם צריך לכסות גם את הראש [שזהו הנקרא עטיפת הישמעאלים] או לא.
גם השלכת ב' ציציות לאחוריו מפורש בעיטור, אבל לא מטעם עטיפת ישמעאלים, ולשיטתו הרי כלל לא צריך עטיפה כזו [דהיינו עטיפת הראש], אלא כדי להיות מסובב במצוות.

לגבי צורת הלבישה כך לשון בעל העיטור [שיטת עצמו] המובא בטור, שהטלית רוחבו לקומת האיש, ודוק.
וסימנך, העיטור בעצמו אומר שיחזיר ב' ציציות לאחוריו כדי שיהיה מסובב במצוות. כי גם הוא [בשיטת עצמו] מדבר על "עיטוף" בטלית, המסבב הגוף, ורוחבו לקומת האיש, כמנהג זמנם. [ואילו בט"ק כשלנו או בגד חלוק עם ציצית לא צריך "להחזיר" ב' ציציות לאחוריו, אלא הן מאחוריו מעיקרא וזה מקומן מעיקרא. אבל העיטור מדבר על עטיפת טלית כמו של יהודי תימן, וכל הציציות אסופות לפניו, ולכן אמר להחזיר ב' לאחוריו. ובזה גופא יתכן שכוונתו לסדר אותן שיהיו מאחוריו באותו הצד שהן כעת, להניח להן ליפול לצד אחור, בלי להשליך כנף אחת על הכתף הנגדית, אבל מלבד שזה קשה מבחינה טכנית, גם הפוסקים שהביאו על דברי העיטור הללו את המדרש שמשליכים כנף ציצית לאחוריהם משמע שהבינו שהכוונה להשלכה ממש, כלומר כנף אחת על הכתף הנגדית, וגם נעשה בזה גופו מסובב בבגד הטלית, ומתאים עם "מסובב במצוות", ראה להלן].

לכן כל הפוסקים המאוחרים יותר המדברים על ט"ק [ושאר מלבושים שלנו, שאורכם לקומת האיש] האם לכתחילה או לא, הם [גם] לשיטת העיטור, ולא כי חששו כולם לדעת הגאונים.

הנה לשון הטור וכולו מהעיטור, ועוד יותר מפורש הכל בב"י:

וסדר עטיפתו, פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים, שהיא עטיפה גמורה. ובעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי, אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועסוקין במלאכתן, פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש. [הרי מפורש שרק בזה נחלק העיטור עם הגאונים]
ודרך העטיפה, רוחבה לקומת האיש [ב"י: גם זה מלשון בעל העיטור, כלומר, מפני שדרך עיטוף כך הוא. ומלשון זה יש ללמוד דטלית קטן שלנו לא נפקינן ביה ידי חובת ציצית, שהרי אין רוחבו לקומת איש (מפורש להדיא כמש"כ מה שיטת העיטור, וששלא עסק כלל בדרך לבישה, ואדרבה, על דברי העיטור הללו כותב הב"י שלפי"ז ט"ק פטור מציצית)].
ומחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו, שיהא מסובב במצוות. [ב"י: גם זה מדברי בעל העיטור, וכן כתוב ברוקח. וכתב דאיתא במדרש בפסוק (שמות יד, כב) "והמים להם חומה", שהכריז גבריאל למים שאחריהם: הזהרו שעתידין להשליך כנף ציצית וקשר של תפילין לאחריהם, ובהגהת מיימון סוף הלכות ציצית מייתי ירושלמי דקאמר גבי קטן: לא סוף דבר להתעטף, אלא שיודע להשליך שתי כנפות לאחריו].
ומכסה ראשו [בשעת הברכה, ולא מדיני ציצית אלא מדיני ברכה/תפילה =]שלא יהא בגילוי הראש [ראה ב"י וגר"א שם], ויברך "להתעטף בציצית".

ה"סיבוב במצוות" אין הכוונה [רק] ששתי ציציות לפניו ושתים מאחוריו, אלא שבגד הטלית מקיף כעת את האדם מכל עבריו, גם מקדימה, ולא רק מאחוריו ומהצדדים, ודוק, וזו כוונת המג"א ושועה"ר להבנתי.
ודוק שלשיטתם יוצא שבכל שעת התפילה יש שלוש ציציות מאחוריו ורק אחת לפניו [בלי להסתבך בעיטופים מסובכים ומפותלים ליודעי ח"ן בלבד שצריכים הדרכה מיוחדת כיצד לבצעה, אלא כפשטות הדברים, שהטלית מונחת על האדם כמו אצלנו, ורק משליכים כנף הימנית לרוחב גופו ומעל כתף שמאל לאחוריו, כך שהיא מכסה גם את קדמת הגוף כמה שמכסה].
השלכה לאחור [לפחות בשעת הברכה] של כל ארבע הציציות היא מאחרונים, ויש לה יסוד בהדר זקנים מבעלי התוספות על הפסוק הנ"ל והמים להם חומה וז"ל: "היזהרו בישראל לפי שעתידים להתעטף בציצית ומשליכים מאחוריהם וכו' ולפי מדרש זה נראה דהמתעטף בציצית צריך להשליך הציציות לאחוריו. ויש מפרשים דאינו צריך, דהא דקאמר שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם רוצה לומר בשעת עטיפה, דבאותה שעה כל הטלית כולו וציציותיו מאחוריו".

[הוגה]

יישר כח על לשון ספר מקור חיים. מדבריו נראה שהבין את הסיבה שהם עשו את זה כדי שיהיו ב' ציציות לפניו וב' לאחריו - ומשמע שדרך העיטוף שלהם לא היתה כמו שלנו, כי לנו בלאו הכי יש ב' לפנים וב' לאחור - אלא משמע שדרך עטיפתם הישנה היתה כמו שאנו רואים אצל התימנים היום, שכל הד' כנפות נופלים לקדימה, ולכן הם השליכו ב' כנפות לאחור כדי להיות מוקפים במצוות, וזה טעם אחר מרס"ג שמובא בשמו כדי להכניע ימין על שמאל. (ואם זה הטעם, למנהגינו בלאו הכי כל זמן העיטוף בט"ג יש ב' לפנים וב' לאחור. ונדמה לי שש תמונות ישנות שמראים שכך היתה צורת העיטוף הישנה באשכנז, ואולי אין הפרטים הכתובים אצלי כאן מדויקים לגמרי).

[צופה_ומביט]

כאמור, הכל מפורש בעיטור עצמו, בטור וב"י.
או שאני מפספס כאן משהו מהותי ביותר, ואיני יודע מהו.

[הוגה]

אם אסכם דבריך: עד האר"י לא שמענו שעטיפת הישמעאלים כוללת הסטת צד אחד לצד שני, ודבר זה נתחדש באר"י, ואתה תמה ע"ז שלכאורה יש כאן שני ענינים שהסתבכו זה עם זה.

אבל כמו שכתבתי למעלה בקיצור. אם צדקו האחרונים שעטי' הישמעאלים אין פירושה כמו רוב העולם המכסים את פניהם כסומים, אלא צורתה היא כיסוי הפה מלמטה, הרי שעטיפת היש' כוללת בתוכה הסטת צד אחד למשנהו, שכן אי אפשר לכסות פיו מלמלטה באופן אחר, אלא דווקא בהסטת צד אחד לשני. דוק ותשכח.

נכון, אם אנו מבינים שהיה עניין כזה של עטיפת ישמעאלים ממש כמו אבל, וזה דבר שצריך הסבר מה קס"ד ומה עניין לעשות בציצית כדרך האבלים. ואכן קיימת אפשרות שלישית שזה מנהג כל בני ספרד שאין מכסים הפנים כלל, וגם לא את הפה, כי אדרבה מקפידים שלא לכסות כדי שלא יהיה מנהג אבילות בשבת - כמו שהעיר על זה בתשובת הרדב"ז, אלא רק מעבירים ב' הכנפות הימיניות למטה מן הצוואר לכתף שמאל.

[הוגה]

כאמור, הכל מפורש בעיטור עצמו, בטור וב"י.
או שאני מפספס כאן משהו מהותי ביותר, ואיני יודע מהו.

יישר כח על ביאור הדברים באורך בהודעה שלפני זה.
אינני יודע בזמנו עניין אותי נושא זה ופשפשתי בדברי בעל העיטור בזה ובנוסח כת"י שלו ובדברי הראשונים המדברים בזה, ורשמתי עתה למעלה כפי המונח בזכרוני ויתכן מאוד שאני טועה בכמה פרטים בכלל או בפרט

[הוגה]

וכן להעיר מקושיית החיד"א במחזיק ברכה בשם האחרונים, שהרי ביו"ד פסרו הטור והש"ע בכלל כרב, שאין צריך לעשות עטיפת ישמעאלים, אלא עיטוף לחודיה סגי. ומאי שנא הלכות ציצית שנחמיר כאן פעמיים, גם כדעת שמואל שלא נפסקה להלכה, וגם כדעת הגאונים המובאים בטור שלא נפסקו להלכה? ועוד יש להעיר בזה שמנהגי אבילות המוזכרים בגמ' פסקו בזמן הראשונים כנזכר בתוספות שאנו שרויים בין האומות ומלעיגים עלינו, ואילו אצל בני ספרד (וחלק מקהילות אשכנז השמרניות ביותר) נשארו חלק ממנהגים אלו עד דורות אחרונים ממש (זקני ירושלים מעידים על חליצות כתף שנעשו בפטירות רבנים ועוד מנהגים). ולמפתיע שדווקא מנהג אבילות של עיטוף לפי הדעה המחמירה של שמואל כעטיפת ישמעאלים שלא נפסקה להלכה, בהלכות ציצית נעשתה למנהג! אולי גם זה היה בין הטעמים של הגר"א והחזו"א שלא נהגו לעשות עיטוף ישמעאלים בשעת ברכה, אלא לאחר ברכה עובר לעשייתן עטפו ראשם וגופם כדרך כל משך הלבישה.

[צופה_ומביט]

א. המקור של העיטוף בציצית אינו מצד הלכות אבלות [ששם נלמד מולא תעטה על שפם, מו"ק טו, א], מאי שייטיה האי להאי. אלא מלשון הברכה "להתעטף", כ"כ הבית יוסף. [וזאת הגם שאם בירך על מצות ציצית על טלי"ג יצא. דזהו רק לימוד מלשון הברכה המתוקן לכתחילה, ולא לומר שלא יוצא בלשון אחר].

ב. כאמור, מלשון העיטור המובא בטור רואים שמחלוקת הגאונים והעיטור בציצית אינה על עטיפת "ישמעאלים" דווקא, אלא על עיטוף בכלל בציצית, דהיינו כיסוי הראש כן או לא. ואבל מכסה את ראשו לכולי עלמא, גם לרב [כי בלי כיסוי הראש מודו כו"ע שאינו עטיפה באבל]. ורק שמואל מוסיף שצריך לעטות על שפם שזהו עטיפת ישמעאלים, כך מבואר בגמרא ערוכה מו"ק כד, א, מובא בב"י כאן. [ולרב זו מצוה כלשון הפסוק אבל לא חובה, והחובה היא רק כיסוי הראש, שזה בוודאי ברור מהפסוק, שראשו של אבל מכוסה]

ג. ולפי זה, לשון הגאונים שעיטוף בטלית היינו כישמעאלים, בפשטות היינו לומר שצריך לכסות [גם את] הראש, [כדברי רב באבלות], ולא דוקא על שפם.

ד. אבל הב"י כתב [והעתיק בזה את לשון העיטור עצמו מספרו] שלשון הגאונים "ישמעאלים" הוא בדווקא, והיינו כשמואל [בהלכות אבלות] שכל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה, ומבארת הגמרא עד גובי דיקנא. ובפשטות הכוונה היות שזו מצוה דאורייתא [ובצירוף דיוק לשון הברכה שהוא מאנשי כנסה"ג] מחמירים בה כשמואל, דהיינו עושים בה עיטוף שאין בו ספק [וזאת הגם שבאיסורין הלכה כרב לגבי שמואל. ובפרט שבאבלות מודה גם רב שיש מצוה בזה, ורק שאינו חובה כנ"ל], משא"כ בהלכות אבלות הלך אחר המיקל [שהוא רב, שצריך כיסוי הראש אבל לא כישמעאלים]. למעשה, במנהג לקיים את שיטת הגאונים בשעת הברכה, אא"ט יש נוהגים [לעיל הביאו שזה מנהג בני ספרד] לעשות בטלית כיסוי רק של הראש כרב ולא עד שפם כשמואל [וזאת מלבד מה שיש אומרים שעטיפת ישמעאלים היא מלמטה, ומקיימים אותה בהשלכת הכנף על הכתף הנגדית באופן שמכסה את הפה].

ה. בהלכות אבלות כיום לא נוהגים בכלל לישב עם טלית [גם על הגוף]. אבל לכאורה כן ראוי לישב עם מגבעת, [ולשמואל שתהיה מוטה קדימה על עיניו], כנשבר ונכנע. כי בימינו לא הולכים בבגד עליון מסוג טלית כל היום [לא הולכים בו אף פעם חוץ מבתפילה, כ"חפץ דתי", ולכן גם לא נכנסים בו לביהכ"ס, כי הוא בגד מיוחד לתפילה], ולא מכסים את הראש בסודר, וממילא בטל אצלנו צורת הקיום של העיטוף באבלות ממנהג זמנם, ואין טעם שננהג אותו. שהרי אינו גזירת הכתוב שאבל יחליף את מלבושיו לבגדים עתיקים, אלא זו הנהגת צורת לבישת הבגדים החייבת באבל, ולנו אין מלבושים כאלו מעיקרא. אבל הטעם [של הכנעה ולב נשבר ונדכה ודרך כבוד] לא בטל, ובפשטות צריך לישב בבגד עליון של ימינו ובמגבעת. ולגבי הטייתה קדימה תלוי ברב ושמואל. ומה שמקילים גם בזה [ולא נוהגים בו כחובה גמורה] אולי כי אצלנו כיסוי הראש תמיד הוא בכיפה [ועיין בב"י ובגר"א כאן], ובמלבוש עליון לא תמיד הולכים, וצ"ת.

ו. והעיטור סובר שאין לדייק את לשון הברכה ללמוד ממנו מה החובה, אלא את לשון הכתוב, והוא מורה שאי"צ עיטוף גמור = כיסוי הראש, אבל כן צריך שיהיה יריעה פשוטה עליונה שמתכסה בה אדם בכל גופו, כלשון הכתוב "כסותך אשר תכסה בה", וזהו "עיטוף" של ציצית, בגד העוטף את הגוף [בלי הראש. ולשון העיטור כבני אדם העוסקים במלאכתם פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש, ואכן בתפילה פעמים מכסים הראש פעמים מגלים הראש. והנוהגים לכסות הראש כל התפילה למעשה נוהגים כגאונים בעיקר יסודם כנ"ל שעיטוף הוא בכיסוי גם של הראש, וכרב באבלות], ואליו מתכוון גם לשון הברכה, ולאפוקי בגד הנלבש דרך לבישה, שהוא פטור מציצית [וראה במשנ"ב שגם להלכה שט"ק חייב בציצית על ט"ק לכתחילה יברך על מצות ציצית ולא להתעטף, כי צורת לבישתו אינה עיטוף. ורק בדיעבד יצא גם בלשון עיטוף]. וכל שכן לגאונים שהוא פטור מציצית.

ז. והראשונים החולקים ומקילים עוד יותר, שגם מלבוש חייב, סוברים שיש גם לשון פסוק בפרשת ציצית העיקרית על כנפי בגדיהם [ולא כסותם], וכל בגד במשמע [אף שהלשון "כנפי" פשטותו בבגד בצורת טלית, יריעה פשוטה עם ארבע כנפות], וגם בלשון כסותך כל כסות במשמע. [ולשון עיטוף בכל מקרה לא מוזכר בכתוב].

[צופה_ומביט]

שו"ר שכבר עסקו ועסקנו בנושא זה כאן.

[הוגה]

יישר כח על הדברים המאירים!

רק את הנכתב באות ו' לא הבנתי, האם הכוונה שלדעת בעל העיטור והגאונים ט"ק פטור מציצית? לענ"ד בדבריהם מבואר שהם דיברו על צורת קיום המצווה הראויה להיות לכתחילה, אך לא באו לפטור ציצית מט"ק, ואדרבה בדברי העיטור מובאת דעה כזו בשם אחד החכמים ודחאה, וכן הריטב"א המובא בנמוק"י ובית יוסף כתב כן בשם בעל העיטור שהכשיר ט"ק. (ובב"י ובנמוק"י יש ט"ס שכתוב בטעות 'בעל הלכות', ובבה"ג ליתא וצ"ל בעל העיטור שפתחו הר"ת לא נכון, וכ"ה להדיא בכת"י של נימוק"י). היחיד שפטר באופן מובהק ט"ק מציצית הוא ראבי"ה המובא בשו"ת מהר"ח או"ז המובא בב"י סי' ח וסי יא.

[צופה_ומביט]

העתקתי לעיל את לשון הטור והב"י בזה:

ודרך העטיפה, רוחבה לקומת האיש [ב"י: גם זה מלשון בעל העיטור, כלומר, מפני שדרך עיטוף כך הוא. ומלשון זה יש ללמוד דטלית קטן שלנו לא נפקינן ביה ידי חובת ציצית, שהרי אין רוחבו לקומת איש].

ועל זה נסמכתי גם בהודעה הקודמת באות ו.
אבל הב"י באמת ממשיך ומציע שגם לעיטור טלי"ק יוצאים בו ידי ציצית, ורק שאינו לכתחילה [משא"כ לגאונים לא יוצאים בו כלל כי אין בו כיסוי הראש]. וזה לשונו:

וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל: ומיהו מאחר שכתב רבינו בסמוך שאם יש לו ציצית בחלוקו – יכול ללובשו מיד וכו', יש ללמוד שהוא סובר דשפיר נפקינן בהני טליתות קטנים ידי חובת ציצית, דכל בגד שיש לו ארבע כנפות חייב בציצית. ומה שכתב: "ודרך העטיפה רוחבה לקומת איש", שרוצה לומר, רוחב הבגד לקומת איש, לא אמר זה אלא על צד היותר טוב, לא לעכב, עד כאן.

אמנם בפשטות "רבינו" שכותב ר"י אבוהב הוא הטור, ומילים אלו שהביא לגבי חלוקו וכו' לא נמצאות בעיטור [כך זכור לי], והרי שזה פירוש לדעת הטור, ולא לדעת העיטור, ודוק. וכלומר שהטור חידש כאן שיטה שלישית זו, שאותה הסביר ר"י אבוהב. עכ"פ אין להוציא מדברי ר"י אבוהב יותר מזה, ואין כאן אפילו הוכחה שכך הבין הטור בעיטור.
וממשיך עוד הב"י:

ואפשר דהכי קאמר: דרך העטיפה רוחבה לקומת איש, ונמצא ששתי ציציות נופלים לו מצד ימין ושתים מצד שמאל, וצריך שיחזיר שתי הציציות לפניו ושתים לאחוריו. ובטלית קטן ממילא הם שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו. ומשום הכי נקט "רוחבה לקומת איש", משום דבכהאי גוונא הוא שצריך לומר בה "ומחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו".

ויל"ע האם הב"י ממשיך בזה את הרעיון של ר"י אבוהב שהטור הוא שיטה שלישית, ומסביר את המילים רוחבה לקומת האיש לשיטת הטור, כלומר מה התכוון בזה הטור, או שכעת רוצה לבטל את הדיוק מלשון העיטור ולומר שגם העיטור התכוון לכך, כי אם בדעת הטור מתפרשות המילים כך - אין מניעה לומר שזו גם כוונת העיטור. וצ"ע.

לגבי מחזיר שתים לפניו ושתים לאחוריו בבגד שרוחבו לקומת האיש:
דנתי לעיל שני צדדים איך עושים זאת. האם בסידורם כ"א בצד שלה באופן ששתים אוסף לפניו ושתים מסדר שילכו לצד אחוריו, או שהכוונה להשליך שתי כנפות על הכתף הנגדית [ונפק"מ גם להגדרת מסובב במצוות, האם רק ע"י הציציות, או שגם הבגד מכסה אותו מלפניו], וכתבתי שהאופן הראשון קשה טכנית. כוונתי היתה איך שומרים על הב' שלאחוריו שיישארו כל הזמן מאחוריו, והרי בצורת העיטוף של יהודי תימן הציציות [אם לא אוספים אותן לפניו] נופלות לצדדי הגוף.
ובכן אציין כאן לדברי המשנ"ב שגם כשכל הציציות בצידי הגוף, כל שמשוכות שתים לצד אחור ושתים לצד קדימה מקרי שתים לפניו ושתים לאחוריו והוי מסובב במצוות, [וכך הוא הנוהג המצוי בטלי"ק שתחת הבגדים והחולצה תחובה במכנסיים ומוציאים הציציות מהמכנסיים, ואכן יש להפרידן זו מזו, אחת משוכה לאחור ואחת משוכה לפנים, כ"א אפילו מעט לכיוון שלה מקו האמצע, ולא שיהיו מקובצות כולן יחד בקו האמצע, שאז לא מתקיים בהן הסיבוב במצוות].
וממילא מה שכתבתי לעיל שהאופן הראשון קשה טכנית וכנ"ל מדוע, אולי לפי המשנ"ב יש ליישב זאת קצת, ויל"ע.
[עוד כתבתי לעיל שהאופן הראשון לא משמע מלשון הפוסקים שהביאו על העיטור הזה את המדרש "להשליך" כנף ציצית לאחור, ויל"ע עד כמה חזק או חלש דקדוק זה].

[הוגה]

הלשון 'ורחבה לקומת איש' שבבעל העיטור, מקורה גם היא מלשון רבינו טוביה בספר לקח טוב (הוא הגאונים הנ"ל), על האמור תחילה בלקח טוב 'עטיפתו כעטיפת ישמעאלים' על זה פליג בעל העיטור על רבינו טוביה שאין צורך לחוש לזה כלל וכתב "ומסתברא לן...", ולגבי 'רחבה לקומת איש, ושנים מלפניו ושנים מלאחריו' מסכים בעל העיטור לכתחילה למצוה אך לא להקל ולפטור מציצית ד' כנפות שאינם כאלו, כמבואר בדברי מהר"י אבוהב ובגוף דברי העיטור. וראיה לדבר שגם מסקנת הב"י כך הוא, שבסימן י' כאשר דן על הבגדים השונים על מה סמכו, אומר הב"י אולי סמכו על דעת מהר"ח או"ז שפטר בגדים בדרך של לבישה, ולא אומר הב"י אולי סמכו על הגאונים המובאים בטור עצמו! שמע מינה שמסקנתו כנ"ל שהגאונים והעיטור נחלקו רק על צורת קיום המצווה לכתחילה, אך לא באו לפטור ט"ק מציצית.

[צופה_ומביט]

אשמח לציטוט לשונו של העיטור היכן מבואר כן בדבריו.
הב"י לא הביא שכך מבואר בעיטור [הגם שראה לשונו בפנים ומביאו], אלא דן בזה מעצמו לכאן ולכאן.
ר"י אבוהב דיבר כאמור על הטור.
לגבי מסקנת הב"י, חידוש גדול לומר שגם לדעת הגאונים דיבר, והרי לשיטתם צריך כיסוי הראש, ולא משמע שהכל לכתחילה ולמצוה, ושכל מחלוקת העיטור והגאונים היא האם יש בזה הידור או שאפילו הידור אינו אלא לא כלום. [ודוק בראיית העיטור דלא כגאונים שציטט הב"י, ואם כל דברי הגאונים רק להידור מצוה אין ראיה].
אלא מסקנת הב"י פשוטה, כפי שכתב בעצמו, שהוא נצמד לטור [שפסק עקרונית כעיטור ולא כגאונים שצריך כיסוי הראש, ובזה באמת לא חיישינן לגאונים], ולביאור ר"י אבוהב בטור כנ"ל, שעל פי זה יש לבאר כן גם את לשון העיטור רוחבו לקומת האיש כנ"ל, וממילא אין לנו מהעיטור והטור [שהם הלכה] מקור מפורש לפטור ט"ק מציצית [ובטור אף מבואר שחייב, כדיוק ר"י אבוהב], עד שנמצא ראשון שאומר כן להדיא.

[הוגה]

אני כותב כאן היום בלי גישה לספרים אך לזכרוני בעל העיטור בשני מקומות מביא דעה כזאת בשם ר' יצחק הלוי או שם מעין זה, בשני מקומות שונים בבעל העיטור הל' ציצית מזכיר את הדעה הזאת שפוטרת ט"ק ודחאה. בב"י עצמו מבואר שכתב את דבריו בזה תחילה קודם שבאו ספר העיטור לפניו, כמו שכתב ואחר זמן רב בא לידי ספר העיטור, ואילו לפני מהר"י אבוהב כמדומה מבואר בדבריו שהיה פתוח ספר העיטור לפניו.
זה יותר מהידור, כאן בא להכניס עצמו לחיוב כדי לקיים מצות ציצית, על כן מבקש לעשותה באופן הראוי לכתחילה כתקנת חז"ל.

[צופה_ומביט]

כשיתאפשר לכם אשמח לציטוטים.
הב"י לעיל מינה מביא שלאחר זמן רב הגיע ספר העיטור לידיו, ומצטט ממנו, ועכ"ז לא שינה דבריו בדיונו לגבי טלי"ק לדעת העיטור.
בר"י אבוהב שמצוטט בב"י לא ראיתי מוזכר שהעיטור היה לפניו. ובכל מקרה דבריו בשיטת "רבינו" לכאורה הכוונה לטור, שעליו כתב את ספרו, והוא [הטור, לכאורה] בעל הלשון לגבי לובש חלוקו.

[עזריאל ברגר]

כמדומה לי שהרב בסידורו לא הביא את

השלכת כל הציצות לאחוריו. להלכה אינה מוכרחת, אבל האר"י נהג לעשותה בתחילת העיטוף שיעור ד"א וכ"ה מנהג רוב העולם.

הלבן, היש אצלכם ביאור לזה?

בלת"ק:
אולי זה קשור לכך שבגד שכל כנפותיו מקדימה או מאחורה - פטור מציצית?

[הוגה]

זה לשון ספר "לקח טוב" (פרשת שלח במדבר טו מא) שדבריו מובאים בשמו כמה פעמים בספר העיטור (הלכות ציצית - השער השני - חלק שלישי - דף ע"ה טור ב וטור ג) בשם: החכם ר' טוביה.

והלובש טליתו בלילה אינו מברך וכשיאיר היום מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים. ויש אומרים צריך לברך מעומד דכתיב והיה לכם לציצית. ויליף לכם. לכם מן (ויקרא כג) וספרתם לכם

הרי נאמרו כאן הדברים בקצרה, הלכתא בלא טעמא ומקור מדוע ומהיכן שצריך לעשות עטיפת ישמעאלים הנאמרת בגמרא במסכת מו"ק לגבי אבילות? [1]

בעל העיטור והב"י מאריכים לבאר את טעמו, ולשאת ולתת בדבריו, כמבואר בדבריהם באורך (כמובא לעיל כמה פעמים). אמנם מדוע העיטור הביא זאת בשם 'הגאונים' ולא להדיא בשם החכם ר' טוביה (כמו שהביאו בסוף הפרק)? מפני שלאחר מכן הביא העיטור שכן גם דעת הראב"ד כדלהלן (אלא שלשון בעל העיטור בדפוס כאן קשה ומגומגמת היא, וכאן הובאה תמונה של הכת"י המדויק).

ולשון בעל העיטור לגבי טלית קטן (שער ב ח"ג שם) לאחר שחלק על דברי ר' טוביה שאמר 'כעטיפת ישמעאלים' הוסיף וכתב:

והרב קרובנו, חלקו עם שבע כתות הצדיקים, (=ידוע שהוא הראב"ד בעל האשכול), אמר בשם הרב ר' יצחק בן לוי, בכתב ששיגר לאדני הרב אבא מרי ז"ל, שאלו המתכסים בטליתות תחת בגדיהם, אין עושין מצות ציצית, מאשר תכסה בה, ומהא דמלאכא דא"ל ציצית מה תהא עליה, ואי ס"ד דאית בה מצות ציצית, ליכסי ביה תותי סרבלא. ולדעתי [=לדעת כותב הדברים הרב קרובנו הראב"ד] - נהי דלא עבד מצות ציצית מן המובחר, והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים שתהא עטיפה גמורה, אבל נפקא מינה לברכה דשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון, וזכר לציצית הוא. [ג] ומסתברא לן [=מכאן ואילך זו לשון בעל העיטור עצמו] דאשר תכסה בה לדרשא אחרינא ולרבויי אתא, ולא אתא למעוטי, כדאמר אשר תכסה בה מכל מקום, ולר' שמעון לאתויי כסות סומא לאתויי ולרבויי בעלת חמש, ואם כן הוה ליה למימר מבעי ליה למעט תותי גלימא, אלא ודאי אשר תכסה בה קרינן, ומצות ציצית איכא, וקושיא דמלאכא ליתא, דאיכא למימר ולטעמיך עלוי סרבלא, אלא מאי אית לך למימר דלא צריך ליה למפטר נפשיה בהכי ועביד טלית דלאו בר חיובא, תותי סרבלא נמי לא מפטר נפשיה בהכי.

מבואר ג' שיטות [א] לדעת ר' יצחק בן לוי - בט"ק שתחת הבגדים "אין עושין מצות ציצית... ואי ס"ד דאית בה מצות ציצית...". (ודעה זו היתה מוכרת אצל ראשוני אשכנז רק בשם מהר"ח או"ז בשם ראבי"ה, שהביא ליקוטי אביו האו"ז שכתב שכן פסק רבו ראבי"ה).
[ב] לדעת הרב קרובנו הראב"ד - ט"ק איננה 'מצוה מן המובחר' מפני שאיננו על כל מלבושיו ואין בו עטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה - אבל לברך על זה עדיין יכול, מפני שבשעה שהוא לובש - באותה שעה הרי הט"ק מכסה אותו ומתקיים אשר תכסה בה, ומה שאח"כ עוטף במעיל העליון ואפשר לטעון שאין כאן כיסוי על כל הבגדים, לכל הפחות זכר לציצית יש כאן, ווודאי שא"א לפטור בגדים כאלו מציצית.
[ג] לדעת בעל העיטור עצמו - אפילו למצוה מן המובחר אין צריך להחמיר כלל לעשות עיטוף ישמעאלים - כמבואר בדבריו כאן וקודם לכן, שחלק העיטור על הגאונים בצורך למצוה מן המובחר זו - אלא בט"ק מצות ציצית לגמרי איכא, ואת כל הפקפוקים בה יישב העיטור ועוד שם בדבריו.

הריטב"א חיבר פירוש ההלכות על הרי"ף הלכות ציצית, אלא שלא באו לידינו דבריו במקורם, אלא מאשר מועתק באורך בנמוקי יוסף (והביאו הב"י), כותב הריטב"א:

בית יוסף על או"ח סימן ח
ובנמוקי יוסף (דף פ"ו) (ציצית יא ע"ב) כתוב לסתור טענות אלו שמה שמברכין להתעטף אפשר שהוא לפי מנהגם אבל משורת הדין כל כסות של ארבע כנפות חייבת בציצית ויוצא בו ממצות ציצית אע"פ שאין בו לא כיסוי ולא עיטוף דרחמנא (בגדיכם) [בגדיהם] (במדבר טו לח) וכסותך (דברים כב יב) קאמר וכל מלבוש וכסות במשמע ואי משום אשר תכסה בה ההוא לאו לכיסוי הגוף או עטיפת הראש אתא אלא (מנחות מג.) לרבות כסות סומא או בעלת חמש והרי אמרו (שם מ ע"ב) טלית שהקטן מתכסה בה וגדול יוצא בה עראי שהיא חייבת ומסתמא אין בה לגדול כדי עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו אלא ודאי כדאמרן וכן פשט המנהג בכל ישראל לעשות טליתות קטנים שלובשין שלא מיעטו (שם מג.) מוראיתם אותו (במדבר טו לט) אלא כסות לילה או כסות סומא ולא כסות שתחת המקטורן וכן פסק הרב בעל הלכות ז"ל ואין להרהר בזה (א) עכ"ל וכן הסכים בעל העיטור:

הרי מבואר כאן להדיא בדברי בית יוסף "וכן הסכים בעל העיטור" להכשיר טלית קטן לברכה לכתחילה. וביותר מזה, מה שהביא הבית יוסף מהנמוק"י (בשם הריטב"א) "וכן פסק הרב בעל הלכות ז"ל" - כן הוא גם בנמוקי יוסף דפו"ר קושטא רס"ט - שהיה לעיני מרן הב"י ז"ל - אמנם נזכר למעלה בספר בה"ג אין רמז ואין זכר לכל הדיון הזה, אלא צ"ל כמו שהוא בכת"י של נמוק"י "וכן פסק הרב בעל העיטור ז"ל" (כך ראיתי בכת"י וכעת אינני מוצא הגישה לשם). וזו ט"ס צריך לתקן גם בנמוק"י וגם בב"י (אלא שעתה נמצא כפל בדברים) ולא ראיתי שהעירו על כך בהוצאות החדשות.

---
[1] ועוד יש לעיין מה דעתו של בעל לקח טוב לגבי אבילות, האם כשמואל שצריך עטיפת ישמעאלים או כרב? והנה בזה מצאנו בספר לקח טוב' שפסק כשמואל! ודלא כדעת הפוסקים ביו"ד שפסקו כרב, שכתב לקח טוב בספר ויקרא (ויקרא יג מה): "ועל שפם יעטה. חופה את ראשו כאבל. מכאן אמרו כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה".

[צופה_ומביט]

נפלא מאד, יישר כוח עצום על ההשקעה, הטירחה, היסודיות, הבהירות. חילכם לאורייתא.
עברתי במהירות לקוצר הפנאי כעת, ונראה שאתם צודקים וחוזרני בי כמובן, ויישר כוחכם שהארתם את עיניי בזה.
מתנצל ובוש על וויכוחי עמכם בזה אמש.

[הוגה]

וכן משמע בבית יוסף סימן י, שהיחיד מן הפוסקים שפטר להלכה ט"ק מציצית, הוא "אביו של ר"ח אור זרוע שכתבתי בסימן ח", ולא מזכיר שכך דעת הגאונים המובאים בטור,

בית יוסף על או"ח סימן י
[יב] יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ארבע כנפות שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית... ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושים בה שתי קרנות עגולים דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות כמו שכתבתי בשם העיטור ותימה גדול הוא בעיני שכל העולם לובשים אותם בקרנות מרובעות ולא ראיתי מי שפקפק בדבר מעולם. ואין לומר שאנו סוברים כאביו של [ר"ח] אור זרוע שכתבתי בסימן ח' (עמ' כד ד"ה ובתרומת הדשן) דלא מיחייב דרך לבישה אלא דרך עיטוף, שכבר כתבתי שם בשם מהרי"ק שאין לסמוך על זה כלל, ועוד דא"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש שאנו לובשים טלית קטן ומברכין עליו אע"פ שאין אנו מתעטפין בו, והיאך נפטור הגלימות מציצית מטעם שאנו לובשים אותם דרך לבישה ולא דרך עיטוף".

ולא אומר הבית יוסף "ואין לומר שאנו סוברים כגאונים המובאים בטור בסימן ח", אלא הוצרך להביא ממרחק לחמו ממה שמצא בתרומת הדשן שמביא בשם תשובת אחד מן הגדולים [=ונמצא בשו"ת מהרי"ל החדשות] בשם תשובת הר"ח או"ז [בשם קובץ של אביו או"ז, בשם "אומר מורי אבי העזרי"]

שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ד
מורי רבינו מאיר זצ"ל, הורה לי לברך על טלית קטן שיש בו בית צואר ולובשין אותו. ואמר לי מורי שיש לברך עליו להתלבש בציצית. ורבינו אבא מארי כתב בקובץ שלו וז"ל, והא דיש בני אדם שמקפידין על חלוקי צמר, או על פשתן שתופרין אותם יחד מלפנים ומלאחריהם כדי שלא יהא בת ד' כנפים. אומר מורי אבי העזרי דאינן צריכים, דכיון דדרך לבישה הוא, לא מיחייב בציצית, דלא מיחייב אלא דרך עיטוף. תדע, דמדברכינן להתעטף ולא מברכינן ללבוש. ומזה הטעם אמר ר', דאינם יוצאין ידי חובה אותם בני אדם שעושין בית הצואר בסרבל שלנו, או בית הצואר כמו לחלוק, דדרך לבישה הוא ולא עיטוף.

נמצא שהיחיד שפסק באופן חד משמעי לפטור ט"ק מציצית, זהו הראבי"ה בדברים אלו - [ולצדו נמצא גם ר' יצחק בן לוי המובא בתשובת הראב"ד המובאת בעיטור].
ואילו כל הדיון של הטוב"י ריש סימן ח, הוא על צורת קיום המצווה לכתחילה, ולהחמיר באו, ולא להקל לפטור בגדים מציצית.

[הוגה]

נפלא מאד, יישר כוח עצום על ההשקעה, הטירחה, היסודיות, הבהירות. חילכם לאורייתא.
עברתי במהירות לקוצר הפנאי כעת, ונראה שאתם צודקים וחוזרני בי כמובן, ויישר כוחכם שהארתם את עיניי בזה.
מתנצל ובוש על וויכוחי עמכם בזה אמש.

תודה גדולה שזיכתני ללון בתוך העמק.

[מגדל]

עטיפת ישמעאלים איננה השלכת כל הד' כנפות לצד שמאל שבאחוריו, אלא רק ב' הימניות.

שאלת ממני אודיעך דעתי במה שנהגו מקצת בני אדם שמתעטפים כעטיפת האבילים, ומשליכין שני הציציות לאחורינם לצד שמאל ונמצא כל הד' ציציות לצד שמאל שתים לפניו ושתים לאחריו, אם יש להם על מה שיסמוכו ואם יש בדבר צד איסור משום דמחזי כאבל בשבת. תשובה: הם סומכין בזה על לשון רבינו סעדיה ז"ל בפרשת בא אל פרעה וז"ל: בלשון ערב ובהאלקי אל ציצית, אדא תעטף בהא אל אסרא לי פי ייגב אין תקע דאטרפא עלי אל גבב, אל איסר, לא יכון מנהא עלי אל ימין שאי לתקאום יצר הרע בק"ו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם. והעתק הלשון הוא זה, כשיתעטף הישראל בטלית, צריך שישליך ד הכנפות על צד השמאלי, לא יהיה מהם כלום על צד הימין, לתקן את יצר הרע, דכתיב ולא תתורו.

רדב"ז ח"א שאלה אֶלף.
בכתבי רח"ו ישנה סתירה גבי אופן העיטוף האם סגי בהכי, או שיש להשליך כל הד' לאחוריו, וכבר נשפך לא מעט דיו בסוגיא זו (רוב הדברים הובאו ע"י הרי"ם הלל בגלי הי"ם) ועוד חזון למועד.