לשון אלוקות בלשון רבים

[עושה חדשות]

בראשית כ-יג כאשר התעו. וברש"י "לשון רבים, ואל תתמה, כי בהרבה מקומות לשון אלקות ולשון מרות קרוי לשון רבים. (שמואל ב' ז כג) אשר הלכו אלקים, (דברים ה כג) אלקים חיים, (יהושע כד יט) אלקים קדושים הוא, וכל לשון אלקים לשון רבים. וכן (לט כ) ויקח אדוני יוסף, (דברים י יז) אדוני האדונים, (להלן מב לג) אדוני הארץ, וכן (שמות כב יד) בעליו עמו, (שם כא כט) והועד בבעליו".

וצ"ע בד' התוס' בעירובין יג. שכ' לפרש מה שאמרו שם "הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו", וכ' התוס' "מייתר אות אחת - כמו בראשית ברא בראו". ועי' תו"ח שם.

ואמנם רש"י שם כ' "וידבר ה' אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת מחריב", וי"ל דשם אדנות חלוק בזה משם אלוקים, ובו ל"ש לש' רבים.

וכ"כ רש"י בפ' וישלח לה-ז "וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים".

אבל רש"י בסוטה כ. ג"כ כ' מאשר בראו אלוקים, וצ"ע מדבריו כאן, דלש' אלוקים שייך ביה לש' רבים, וכדמוכח בכל הני קראי.

ונתעוררתי דשם אלוקים גופיה דמיא ללש' רבים, והביאור ע"ז נמצא בכוזרי שער ד',
ז"ל "אמר החבר: אלהים תואר למושל בדבר מן הדברים, ולדיין שלו, ויש שיהיה בכל כשהוא רוצה בו מושל בעולם כלו, ויש שיהיה בחלק כשהוא רוצה בו כח מכחות הגלגל, או טבע מן הטבעים, או דיין מבני אדם. ונבנה השם הזה בלשון קבוץ, בעבור מה שהיה נוהג בין האומות עו"א, שהיו עושים צלמים והיו מאמינים שכל אחד מהם יחולו בו כחות הגלגלים ומה שדומה לזה, וכל אחד מהם אצלם אלוה, והיו קוראים כללם אלהים, והיו נשבעים בהם, וכאילו הם מושלים בהם, והם מתרבים, ברבוי הכחות המנהיגים את הגוף, והכחות המנהיגים את העולם, כי הכחות כנוי לסבות התנועות, כי כל תנועה היא באה מכח זולתי כח התנועה האחרת, כי גלגל השמש וגלגל הירח אינם רצים בכח אחד אבל בכחות מתחלפים. ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו באו כל הכחות האלה, אם בעבור שלא הודו בו, וטענו כי קבוץ הכחות האלה הוא המכונה אלוה, ושהנפש ג"כ אינה כי אם קבוץ הכחות המנהיגים את הגוף, או שהודו באלהים אך היה רחוק בעיניהם שתועיל עבודתו, וחשבו כי הוא נעלם ומרומם שידענו כל שכן שישגיח בנו. חלילה לאל מדבריהם. על כן לא היו עובדים דבר אחד אך רבים שקוראין אותם אלהים, כלל שכולל הסבות מאין חלוק. והדייקות והמעלה היתירה אינה כי אם בשם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א יתברך, הוא שם נודע רמוז אליו במדות, לא במקום, אחר אשר לא היה נודע, כי היה נקרא אלהים בכלל, ונקרא ה' בהתיחד. כאילו שאל השואל איזה אלוה ראוי לעבוד, השמש או הירח או השמים או המזלות או אחד הכוכבים או האש או הרוח או המלאכים הרוחניים או זולתם, כי לכל אחד מהם מעשה וממשלה, וכל אחד מהם סבה בהויה ובהפסד. ותהיה התשובה ה', כמו שאתה אומר פלוני בשם נודע, כראובן ושמעון, אחרי אשר יובן ממלת ראובן ושמעון אמתת עצמיהם".

[ר_חיים_הקטן]

חכם אחד העיר לי שהכוזרי (מאמר א' סי' ס"ח) מציין שסיפור הבריאה בתורה מרמז על כך שהשפה הראשונה הייתה לשון הקודש. ולכאורה זה סותר מה שהוא בעצמו כותב (מאמר ד' סי' א') שהמילה "אלוהים" היא בצורת רבים מכיוון שעובדי ע"ז השתמשו במילה זו כדי להתייחס לאליליהם, ומשמע שאפילו ר' יהודה הלוי שמודה שלה"ק הייתה השפה הראשונה, מניח שחלק מהמילים הנפוצות בעברית (כמו השם לה'!) פשוט הושאלו מעמים אחרים. מה דעתכם על הערה זו?

[צופה_ומביט]

חכם אחד העיר לי שהכוזרי (מאמר א' סי' ס"ח) מציין שסיפור הבריאה בתורה מרמז על כך שהשפה הראשונה הייתה לשון הקודש. ולכאורה זה סותר מה שהוא בעצמו כותב (מאמר ד' סי' א') שהמילה "אלוהים" היא בצורת רבים מכיוון שעובדי ע"ז השתמשו במילה זו כדי להתייחס לאליליהם, ומשמע שאפילו ר' יהודה הלוי שמודה שלה"ק הייתה השפה הראשונה, מניח שחלק מהמילים הנפוצות בעברית (כמו השם לה'!) פשוט הושאלו מעמים אחרים. מה דעתכם על הערה זו?

הערה יפה, וצריך לראות היטב במקור את כל ההקשר.
זכור לי שהיתה לי שאלה דומה ממקום קודם יותר בספר, איני זוכר כעת.
עכ"פ אולי ע"ש העתיד, לשלול מעיקרא מה שיאמרו בזה עובדי ע"ז, ולומר מעיקרא שכל מה שיחשבוהו בני אדם לאלוהות - הכל הוא הקב"ה.
ובאמת כך הוא מובן מילה זו בפשטות: הכוחות. כוחות רבים נראים בעולם - וכולם אינם אלא הקב"ה האחד. הוא - הכוחות. הוא - כלל הכוחות. הוא - מקור הכוחות, הוא - בעל הכוחות, הוא - כוח הכוחות [הכוח של/שבתוך הכוחות], וכן עזה"ד. [ושם אל מתאר את האמת, שהוא הכוח היחיד, ואין בעולם אלא כוח אחד].
וגדולה מזו [וקשה הרבה יותר מזו] מצינו במדרש שאדה"ר קרא שמות לכל החי, שמות בלשון רבים, היינו שקרא לכל חי שמות בשבעים לשון. לשונות הסכמיות שטרם נוצרו בכלל, ואין בהן שום עניין עצמי ומעלה וגדולה, ואדה"ר קרא בהן לכל החי מעיקרא.

[בברכה המשולשת]

וגדולה מזו [וקשה הרבה יותר מזו] מצינו במדרש שאדה"ר קרא שמות לכל החי, שמות בלשון רבים, היינו שקרא לכל חי שמות בשבעים לשון. לשונות הסכמיות שטרם נוצרו בכלל, ואין בהן שום עניין עצמי ומעלה וגדולה, ואדה"ר קרא בהן לכל החי מעיקרא.

היכן נאמר במדרש שאדה"ר קרא לחיות גם בשבעים לשון?

[צופה_ומביט]

וגדולה מזו [וקשה הרבה יותר מזו] מצינו במדרש שאדה"ר קרא שמות לכל החי, שמות בלשון רבים, היינו שקרא לכל חי שמות בשבעים לשון. לשונות הסכמיות שטרם נוצרו בכלל, ואין בהן שום עניין עצמי ומעלה וגדולה, ואדה"ר קרא בהן לכל החי מעיקרא.

היכן נאמר במדרש שאדה"ר קרא לחיות גם בשבעים לשון?

תנחומא דברים סימן ב:

בא וראה, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה, (שמות ג, י): "(לך) [לְכָה] וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה". אמר לו משה, בייא אתה מעביר עלי, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". אמר לו, שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר, מדברים עמו בלשונו. ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר, שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם. אין שוחקין עלי לומר, ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות, אינו יודע לשמוע ולהשיב? הוי, בייא, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". (שם ו, ל) "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם". אמר לו הקדוש ברוך הוא, והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון? שנאמר, (בראשית ב, כ): "וַיִּקְרָא (להם) [הָאָדָם] שֵׁמוֹת" [וגו']. "שם לכל הבהמה" אין כתיב כאן, אלא "שֵׁמוֹת". ואתה אומר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי".

[בברכה המשולשת]

וגדולה מזו [וקשה הרבה יותר מזו] מצינו במדרש שאדה"ר קרא שמות לכל החי, שמות בלשון רבים, היינו שקרא לכל חי שמות בשבעים לשון. לשונות הסכמיות שטרם נוצרו בכלל, ואין בהן שום עניין עצמי ומעלה וגדולה, ואדה"ר קרא בהן לכל החי מעיקרא.

היכן נאמר במדרש שאדה"ר קרא לחיות גם בשבעים לשון?

תנחומא דברים סימן ב:

בא וראה, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה, (שמות ג, י): "(לך) [לְכָה] וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה". אמר לו משה, בייא אתה מעביר עלי, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". אמר לו, שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר, מדברים עמו בלשונו. ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר, שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם. אין שוחקין עלי לומר, ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות, אינו יודע לשמוע ולהשיב? הוי, בייא, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". (שם ו, ל) "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם". אמר לו הקדוש ברוך הוא, והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון? שנאמר, (בראשית ב, כ): "וַיִּקְרָא (להם) [הָאָדָם] שֵׁמוֹת" [וגו']. "שם לכל הבהמה" אין כתיב כאן, אלא "שֵׁמוֹת". ואתה אומר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי".

תודה רבה!
(לא הכרתי מדרש זה. ממקורות חז"ל הקודמים לא משמע בהכרח כך בכלל)

[צופה_ומביט]

אה"נ, לא אמרתי שזה מוסכם בחז"ל, ובוודאי שלא מוכרח. אבל יש מדרש כזה, ולכאורה הוא מוקשה הרבה יותר מדברי הכוזרי הנ"ל [שיש ליישבם כמש"כ]. זו היתה כוונתי.