במדרש (ב"ר ס"א,ג') איתא בל' קצת אחר : אמר להם (לרבותינו שבדרום) הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומילאו כל א"י תורה. משמע מל' המדרש שר"ע אמר כן לתלמידיו לאחר הסתלקות תלמידיו הראשונים, ומשמע שאף ר"ע עצמו לא הרגיש בחיסרון המידה בתלמידיו ורק לאחר מיתתם הרגיש בדבר. וכן יש להתבונן שבשינוי הל' שבגמרא מבואר הטעם שלא נהגו כבוד זב"ז ואילו במדרש מפורש שעיניהם היתה צרה בתורה זב"ז, ובאמת הדבר תמוה איך נכשלו תלמידי ר"ע בעוון חמור כ"כ...
ונראה ביאור הענין שתלמידי ר"ע עבדו כל ימיהם על בריחה מהכבוד (ואחד ממ"ח קניני תורה הוא מתרחק מן הכבוד) ושאפו לבטל מעצמם כל המידות המגונות כאהבת הכבוד וכו' ולכן אף לחבריהם מתוך מחשבת לש"ש נהגו בדרך זו כדי שלא להרגילם המידה מגונה זו. ורק לאחר שמתו כולם התבונן ר"ע והבין שאי נתינת הכבוד היתה טמונה בזה מידה רעה שעיניהם צרה בתורה זב"ז.
והיינו שהגמרא פירטה את המעשה בפועל שעשו, ור"ע גילה את שורש הנהגתם, ולמדנו מדברי ר"ע שרק בנוגע לעצמנו יש להתנהג בבריחה ושנאה מהכבוד ובמה ששיך להנהגתנו עם הזולת יש להתנהג בדרך ההפוכה.
והיותר כבד בבחינת התיקון הוא בדבר המידות, כי זה כלל גדול במידות שרוב מידות הטובות המה רק במה שנוגע להאדם בעצמו, אכן במה שנוגע לחבירו החוב להשתמש בכל עוז בהפוכה. (עי"ש שהדגים ממידת הכבוד, הפרישות והענווה)
ומאמר חז"ל (דברים רבה, וזאת הברכה, יא, ד) מהו "איש הא-להים" (דברים לג, א)? אמר ר' אבין מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה א-להים. כי משה רבנו אם כי היה איש א-להים, קדוש, פרוש מכל מחמדי תבל, בכל זאת היה בבחינת איש במה שנוגע לישראל התלויים עליו...
לענ"ד נראה שיש איסור מכשול לפני עיוור גם במידות. אעפ"י ששמעתי משמי דגברא רבא (והוא כנראה ר"י מסלנט) שאין במידות משום לפני עיוור, לא אדע טעמו של דבר. שהרי גם בעצה שאינה הוגנת יש איסור מיכשול לפני עיוור, אלא שבמידות אינו מוכרע כ"כ שהרי דין לפ"ע הוא דהיכא דאיכא למיתלי בהיתרא תלינן (ע"ז ט"ו,א'), וחזינן שאין הספק בכלל אזהרת לפ"ע ואפילו במיעוט תולים... א"כ כל זמן שאין אנו יודעים שדבר זה יביא למידה זו אסורא איכא למיתלה בהיתר... אבל במי שברור לנו שבהתעוררו לאיזה מידה הרעה ברובי שימושיה ישתמש בה ברעתה, ה"ז איסור גמור ככל איסורי תורה, שמצוה עלינו להרחיקו ואסור לגרום כל דבר שיביאהו לזה.
שליטא כתב:לכאורה אינו עובר בזה כוון שאין בכלל איסור בהלכה בענין של מידות רעות ולפי ההלכה זה מותר
שליטא כתב:אין בזה שום לאו (אם אני לא טועה)
אוצר החכמה כתב:כוונתו היתה שאין בזה לא לאו ולא עשה ולא איסור דרבנן גמור.
בברכה המשולשת כתב:שליטא כתב:אין בזה שום לאו (אם אני לא טועה)
וכי מותר להכשיל את חבירו באיסור עשה?
אוצר החכמה כתב:אפשר לתת כל מיני דוגמאות למשל אם ראובן יושב בכסאו של אביו של שמעון ונותן לשמעון לשבת שם מכשילו בעשה של איש אמו ואביו תיראו.
בברכה המשולשת כתב:או יותר פשוט- ראובן מוכר לשמעון בגד בן ארבע כנפות ואינו אומר לו שיש להטיל בו ציצית.
אוצר החכמה כתב:כוונתו היתה שאין בזה לא לאו ולא עשה ולא איסור דרבנן גמור.
שליטא כתב:בברכה המשולשת כתב:או יותר פשוט- ראובן מוכר לשמעון בגד בן ארבע כנפות ואינו אומר לו שיש להטיל בו ציצית.
גם בזה הוא אינו עובר עיין שבת פרק שביעי
ואם אתה מדבר במקרה אחר שהוא כן יודע אז זה אינו נקרא שמכשיל אותו
יאיר כתב:אמר לך עיין בפרק שביעי נכון?!
למה תמיד לחפש חיים קלים? קצת להתאמץ לא יזיק!
לא תמיד צריך להאכיל בכפית!
בברכה המשולשת כתב:יאיר כתב:אמר לך עיין בפרק שביעי נכון?!
למה תמיד לחפש חיים קלים? קצת להתאמץ לא יזיק!
לא תמיד צריך להאכיל בכפית!
תמהני. למה לא לדון לכף זכות ששאלתי אחרי שעיינתי, ולא מצאתי למה כוונתו?
ק כאשר האדם אינו יכול לעשות את העברה מבלעדיך אז זה נקרא לפני עיוור (זה לא פשוט אמנם אבל כך זה לפי הפשט)
אבל אם הוא יכול לעשות את העברה גם מבלעדיך אז אין זה נקרא לפני עיוור אלא אם כן אתה נותן לו משלך ואז זה כבר ענין אחר.
אם הוא יודע שצריך להטיל ציצית אז לא הכשלת אותו בעשה
אריאל ביגל כתב:יש ששאלו מדוע שהמכשיל במידות יחשב כעובר על לפני עיוור, הרי אינן איסורים, אשיב שהרב קוק מוכיח מגמ' בב"ב פ"א שאפי' בעיצה שאינה הוגנת לו הווי לפנ"ע, וק"ו במידות, שיש בהן אפילו צד איסור
אריאל ביגל כתב: (הרי לא יתכן לומר שאדם שכפשוטו הכשיל עיוור לא יעבור באיסור זה, והרי העיוור לא עבר שום איסור מפורש!)
אריאל ביגל כתב:כמו כן, המידות נחשבות כאיסורים (ראה את הרמב"ם שפסק את דברי הזוהר ע"פ הגמ' בשבת שהכועס - כאילו עובד ע"ז, דברים דומים נאמרו בגמ' לגבי המתגאה, וראה בס' ארך אפיים להג"ר אברהם יעלין זצ"ל פ"א-פ"ב, ובעוד מקורות שמראים כדבריי) או לכל הפחות מ"ע מדאורייתא כדברי הר"מ בסה"מ ובהל' דעות שזה נחשב ילק ממצוות "והלכת בדרכיו" ולרוה"פ יש לפנ"ע במ"ע.
זה כתב שלח לזקני ריגנשבורג: אנוש מזעיר נשאר אומללו מרוב עם אין קורא בצדק ולא תורה ולא שכרה כי גברה יד עוברי עבירה ובקשו להם כבוד ושררה לגלול ספר תורה וקשרו קשר ורצו להרבות כבודם ונתועדו יחדיו שנים עשר מהם לגלול ס"ת כל אחד חודש שלו וליתן כל אחד זקוק כדי שיעלה י"ב זקוקים לשנה לצדקה וכל זה לא עשו אלא למצוא להם טענה וערעור לומר אנו נותנים יותר ממך ולא נתכוונו אלא לביישני ולהרבות כבודם, וברוך המקום שנתן לאל ידי להעבירם על דעתם אך במקצת עשיתי כדעתם למען רבות הצדקה כי יראתי פן יפגעני עון שאמנע מלהרבות צדקה כי אמרתי שמא הדין עמהם אחרי שכל כך רוצים ליתן ולכפול על מה שהיו נותנים. ושמתי לבי לשלוח אצל רבותי הרבי ברוך והרבי אברהם והרבי יהודא לשמוע מהם יורוני על דבר זה ועל פיהם אדון ואעשה ככל אשר יצוו עלי ואם תאמרו הדין עמהם כי מאחר שכל כך רוצים ליתן ולכפול על מה שהיו נותנים אעפ"כ אינם ראוים לכך כי יש מהם שאינם יודעים אפי' פסוק בתורה ויותר איני רוצה לספר בגנותם אך מה שנראה בעיניכם אעשה אך דעו לכם כי לא לכבודי אני עושה כי אם היו עומדים עלי להפסיד ממוני או למעט כבודי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה בדעתי לידום ולהתחולל לה' כמעשה דגניבא פרק קמא דגיטין כי כן נוהגים לעשות פעמים רבות אך קנא קנאתי לבזיון התורה. ולא זו בלבד אך על הנולד אני דואג שאם יתחילו חמשה או ששה לגלול לשנה הבאה אלו יאמרו אנו רוצים לגלול ואלו יאמרו אנו רוצים לגלול עד שתהא רציחה ביניהם וע"כ שימו לבבכם בדבר הזה ואשר תאמרו אעשה ודעו כי אם תתנו דעתכם אני יכול לגלול בע"כ באותה צדקה שהורגלתי ליתן ואף בפחות אם הייתי רוצה אך חלילה לי לפחות ועליכם החיים והשלום כחשק אפרים ברבי מאיר.
תשובה כיון שיש לעניים ריוח אף על פי שאינם מתכוונים לשם שמים אלא להתכבד בהם כיון שיש ריוח לעניים אל ימנעם מלגלול כדי שיתפרנסו עניים, ואם ימנעם מלגלול ס"ת הרי גוזל עניים. וזה שקשר עד הנה כיון שדעתו לשם שמים אם יתן אותו כסף לעניים שהיה נותן כשהוא קושר ס"ת כיון שברצון היה קושר ובעבור העניים נמנע הרי מעלה עליו כאלו הוא נותן צדקה מה שהקושרים נותנים לצדקה, ומה שאמרת שמא אחרים יעשו מחלוקת ויבאו לידי רעה אז כשיראו העולם שזה הצדיק נמנע מלקשור למען רבות הצדקה גם אחרים ימנעו ואם יבואו לידי מחלוקת אז יעשו החכמים לפי מה שיראו. אם אלה נותנים י"ב זקוקים ואחרים עשרים זקוקים. אבל אם אחד נותן זקוק ואחד אמר אתן זקוק ועשרה פשיטים אין לשמוע לו בדבר מועט.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 207 אורחים