ברשב''ם בפסחים מפרש הדין דאין קידוש אלא במקום סעודה משום דכתיב וקראת לשבת עונג במקום שאתה קורא לשבת כלומר קרייה דקידוש שם תהא עונג ומדרש הוא א''נ סברא היא מדאיקבע קידוש על היין וכו' מסתמא על היין שבשעת הסעודה הוקבע דחשיב עכ''ד
ואפשר לומר חילוק דלטעם ראשון דבמקום קריאה תהא עונג צריך רק במקום סעודה דאין שום דין על הקריאה אלא שאחרי הקריאה תהיה עונג משא''כ לטעם שנתקן על היין שבסעודה א''כ אם לא חשב לאכול בשעת הקידוש א''כ לא היה הקידוש על היין שבתוך הסעודה
וחשבתי דלפי''ז אפשר להסביר את מחלוקת הפוסקים לענין אם הלך אחר קידוש וחזר למקומו וכו מש''כ הרמ''א שם דאם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד נמלך ואכל ויצא דזה הכל תלוי בשני פירושי הרשב''ם
אמנם גם לטעם הראשון אפשר דלא נקרא קריאה במקום עונג אם לא היה בדעתו לאכול שם וכן משמע מתוס' בפסחים שם דכתבו כסברא ראשונה דהרשב''ם דבמקום קריאת קידוש שם תהא עונג ומ''מ כתבו דמהני מה דהיה בדעתו בשעת קידוש
ללכת מחדר לחדר
דיחשב קידוש במקום סעודה
וצ''ע למש''כ הרשב''ם דלר' יהודה עושה קידוש ואח''כ מברך ברכת המזון דנהי דנקרא כאן דהיה עונג במקום קריאה אבל קשה לומר שזה נקרא יין של הסעודה הבאה כיון דהפסיק בברכת המזון
בביה''ל כתב דבהלך וחזר יהיה נקראקידוש במקום סעודה מטעם אחר כיון דמחויב לאכול כאן כדי שיהיה קידוש במקום סעודה יוצא שפיר דליקבבעיה קמא הדר ולכאורה אין לומר דע''י זה שיהיה מחויב לאכול ולחזור בשביל זה יוכל באמת לאכול דאדרבה תאמר שזה הפסק ועבר אלא דזה שייך אם גם שלא נתיר לאכול כאן יהיה מחויב לחזור כאן כגון בדברים הטעונין ברכה לאחריהן דאף אם לא תתירנו לאכול כאן בלי ברכה יהיה מחויב לבוא לברך ברכה אחרונה זה נותן לו דין דליקבעיה קמא הדר משא''כ כאן דאת זה עצמו אנו דנין שנפסק קביעותו ואין לו להמשיך
בעצם הדרשה דבמקום קריאה שם תהא עונג יל''ע דבקריאה נקרא נוסח קבוע וכגון מקרא ביכורים וכדו' אבל לקידוש לכאורה אין נוסח קבוע כבר מדברי קבלה