הביאור הלכה דן במוחק על מנת לתקן (סימן ש"מ) האם חייב, ומביא ראי' לחיוב מקורע על מנת לתקן, שודאי לא צריך לקרוע בדוקא על מנת לתפור וכדכתב הרמב"ם והשו"ע דהעיקר שלא יהא על מנת לקלקל, וכמו כן במוחק לא צריך שיהיה בדעתו על מנת לכתוב בדווקא, אלא גם אם כתוב על נייר חוב שחייב לחבירו ומחקו חייב, והביא בסוף מהתוספתא ששיעורה בכל שהוא כיון שיש תיקון כל דהו.
ובקורע על מנת לתקן הסתפק הביאור הלכה האם השיעור הוא שתי תפירות כמו בקורע על מנת לתפור, או שבכה"ג שהוי תיקון גם בפחות יהיה חייב.
וצריך עיון טובא, דהרי כל חיובו של מוחק ע"מ לתקן יליף מקורע, וכמו במוחק שמבואר להדיא בתוספתא ששיעורה בכל שהוא, א"כ ה"ה בקורע ששיעורו יהיה אפי' בכל שהוא,
ומה ראה הביאור הלכה לחלק ביניהם?
וידידי רצה ליישב, שבמלאכת הכתיבה מצינו שיתחייב אף בפחות מהשיעור הרגיל, וכמו בהגיה אות אחת בספר, או שעשה מאות אחת ב' אותיות, ולכן גם במוחק ע"מ לתקן אפשר לחייבו בכל שהוא, ולא בעינן את השיעור השלם, אולם בתופר לא מצינו כלל שיתחייב בפחות משתי תפירות, ולכן רק שם הביאור הלכה מסתפק, שאולי בתפירה בעינן תמיד שיעור ב' תפירות, ואף בקורע ע"מ לתקן יתחייב רק בשתי תפירות.
אבקש מבני החבורה להשיב על הדברים בטוב טעם.