שאלה בפרק ארבעה אבות

[צביב]

בשבועות זכיתי לדבר עם הגאון הרב פרידמן
ואמר לי שאלה שיש לו בב"ק דף ד.
נאמר
אי הכי ליתני תרי גווני שור ליתני שור דאזיק שור
וליתני שור דאזיק אדם
ושאל היכן נכתב בתורה שור דאזיק אדם,
והרי צריך שיכתב בתורה כדי שיקרא אב
ואיני יודע מה להשיב

[תוכן]

חבל שאי אפשר להשתמש במחשב ביום טוב. חיפוש באוצר השו"ת של בר אילן העלה את הפסוקים האלו.

(כח) וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי:
(כט) ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת:
(ל) אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו:
(לא) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו:
(לב) אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל: ס

[הבונה]

חבל שאי אפשר להשתמש במחשב ביום טוב. חיפוש באוצר השו"ת של בר אילן העלה את הפסוקים האלו.

(כח) וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי:
(כט) ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת:
(ל) אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו:
(לא) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו:
(לב) אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל: ס

הוא דיבר על אדם שניזוק ויש תשלום נזק ראה שם בסוגיה, ואתה מביא ממיתה שיש עליה כופר או שלשים של עבד?
(וראה בדף ה. בתוד"ה למעוטי, שתמהו למה לא חשיב כופר ושלשים של עבד, ולשיטתך כבר הגמ' ענתה על זה...)
אבל אינני מבין את הקושיה, יש שם עוד דברים שלא מפורשים לכאורה למשל בברייתא דר"ח "מטמא מדמע ומנסך", ולמסקנה כולם כאבות.

[הבונה]

וראה עוד שם ה,א שלדעת ר"ע "יעשה לו" מדבר בשור שהזיק אדם, ואפשר שגם לחכמים כן הוא, אלא שדורשים הכתוב לא למגופו כי לא צריך לשיטתם.
ובאמת קשה הרי רישא דקרא איירי במיתה, "או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו", והיינו כופר הכתוב קודם, ומצאתי בתורי"ד ב"ק לג. דדריש קרא יתירא.

[אוצרניק]

בשבועות זכיתי לדבר עם הגאון הרב פרידמן
ואמר לי שאלה שיש לו בב"ק דף ד.
נאמר
אי הכי ליתני תרי גווני שור ליתני שור דאזיק שור
וליתני שור דאזיק אדם
ושאל היכן נכתב בתורה שור דאזיק אדם,
והרי צריך שיכתב בתורה כדי שיקרא אב
ואיני יודע מה להשיב

קושיה טובה. (וצריך לתקן ד:)
והנלענ"ד, שלפי הבנת הגמ' עכשיו, אין דין מיוחד בשור שהזיק אדם, ולכן זה נכלל בפסוק של שור שנגח שור. וכמו שאין צורך לפסוק מיוחד לשור שנגח שה או כלים וכיו"ב, והכל נכלל בשור שנגח. וכל קושית הגמ' שהמשנה תחלק ותפרט לשנים את דיני שור שנגח (א. כשנגח שור. ב. כשנגח אדם) וכמו שהמשנה מחלקת בין אדם שהזיק שור ואדם שהזיק אדם. ותירוץ הגמ' שאכן אין שום טעם לחלק ביניהם כיון ששור שמזיק - אין שום הבדל בדין בין הזיק אדם להזיק שור, ושניהם נלמדים מאותו פסוק.
ולקמן דף ה. שהגמ' חוזרת ומקשה לר' עקיבא, שם באמת הדין שונה, וזה נלמד מפסוק אחר כמבואר שם בגמ'.
ואחזור שוב על נקודת התירוץ, שודאי ששור שנגח אדם אינו תולדה של שור שנגח שור, אלא שניהם נכללים בפסוק של נגיחת שור, וכל קושית הגמ' שהמשנה תמנה אותם לשנים.

[צביב]

ישר כוחם של המבארים

וקצת הערות בדבריהם

בשיטה מקובצת בשם גליון משמע שאכן שור דאזיק אדם זה כופר
[ואולי כאן סברה הגמ' כמ"ד כופרא ממונא]

מו"ח אמר שכתיב שם שלושים של עבד וזה ממון
והרב כהן אמר שזה כמו כופר, ואם כופר כפרה, ה"ה שלושים של עבד

אכן מו"ח אמר כמו הרב הבונה שכדי להיות אב מהני גם לימוד של ריבוי
אבל הרב פרידמן חיפש תירוץ יותר מבואר
ואומנם לימוד שן ורגל גם הם בדרך ריבוי, ואעפ"כ טען שמפורש ענין הנזק
וגם בשוכר - בא בשכרו טען שזה יותר נראה אב מהפסוק כמשפט הזה יעשה לו

ומה שהקשו ממטמא מדמע מנסך
אפשר ששם מבואר שיש בזה נזק, וממילא אדם שהזיק כן מחוייב להשלים נזקו