טומאת פולטת אם כמוה כנדה-לישת העוגה בטהרה

[נאשער]

עיין בשו"ת דברי משה כמדומני סי' עב בענין סדר הכנסת הבן לת"ת ביום מלאת לו ג' שנים, שם הוא כותב בשם קדמונים שהעוגה תילוש אשה שלא בימי נידתה, מה עם טומאת פולטת האם ע"ז גם יש להיזהר, ובכלל אודה למי שיציין מ"מ לספר הדן בענין זה האם יש לנשים טומאה כשפולטת כטומאת נדה או לא?

[מורה צדק]

מפורש להדיא שפולטת רק סותרת אם אותו היום ואין זה בכלל עניין של טומאה.

[שטיינער]

פולטת הרי היא כבעל קרי, (גמרא ברכות), שלא כדברי המו"ץ (!) שאי"ז טומאה כלל, ושלא כדברי השואל שיש כאן לתא דנדה. אלא כטומאת בעל קרי.

[מורה צדק]

עי' נדה מב:
ומ"מ אין נפק"מ בזה לדידן, ולא מצינו שהצריכו טבילת עזרא בפולטת שכ"ז...

[כרם]

משנה ברכות פ"ג (בגמ' כ"ו ע"א):
זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז וכו' צריכין טבילה.
ובר"ע"ב:
זב שראה קרי - אע"פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל ופולטת ש"ז הרי היא כבעל קרי.

[מורה צדק]

לא מצינו בכל ספרי הפוסקים (ככל שאני ראיתי, ודשתי בעניין די) שמישהו מצריך כיום טבילה על פולטת שכ"ז. וכל המדובר הוא לעניין אכילה בטהרה.

[שטיינער]

לא מצינו בכל ספרי הפוסקים (ככל שאני ראיתי, ודשתי בעניין די) שמישהו מצריך כיום טבילה על פולטת שכ"ז. וכל המדובר הוא לעניין אכילה בטהרה.

בגמא ברכות מפורש שצריכה טבילה לענין תפילה (קודם שבטלה תקנת עזרא) אבל המו"ץ (!) שלא יודע משנה מפורשת, במקום לומר טעיתי ממשיך לקשקש. מישהו דיבר עכשיו על המנהג היום (אחר שבטלה) או דיברו על עיקר הדין? עיקר הדין שפולטת הרי כבעל קרי לכל דבר וענין. טומאת בעל קרי. ודלא כמו המו"ץ (!) שכותב שאינו ענין לטומאה כלל!(אין לך איזה משהו מליקוטיך להדביק כאן?)

[מורה צדק]

עיין בשו"ת דברי משה כמדומני סי' עב בענין סדר הכנסת הבן לת"ת ביום מלאת לו ג' שנים, שם הוא כותב בשם קדמונים שהעוגה תילוש אשה שלא בימי נידתה, מה עם טומאת פולטת האם ע"ז גם יש להיזהר, ובכלל אודה למי שיציין מ"מ לספר הדן בענין זה האם יש לנשים טומאה כשפולטת כטומאת נדה או לא?

זו היתה השאלה.

[שטיינער]

וזו היתה התשובה:

מפורש להדיא שפולטת רק סותרת אם אותו היום ואין זה בכלל עניין של טומאה.

כך כתב מורה 'הצדק'! אין בכלל ענין של טומאה בפולטת!

[אורח]

מפורש להדיא שפולטת רק סותרת אם אותו היום ואין זה בכלל עניין של טומאה.

מפורש להדיא? מענין מאד. אצלי בגמרא דנדה יש גירסה אחרת כנראה. וז"ל: ת"ר בבשרה מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ. ואין לי אלא נדה, זבה מנין, ת"ל זובה בבשרה. פולטת שכבת זרע מנין ת"ל יהיה. עכ"ל הברייתא. ועיי"ש בכל הסוגיא, דלרבנן הוי טומאת ראיה ממש, ולא מדין טומאת מגע.
כך שכנראה מורה צדק יקר, ספר משובש נזדמן לידך וטעון גניזה כמובן.

[בברכה המשולשת]

אם נחזור לגוף נושא האשכול, אפשר לומר (מן הסברא) שעיקר הקפידא היא בגלל הטומאה הסגולית של הנדה, ולא מצד היתר לבעלה או טומאה וטהרה לטהרות ולקדשים (שהרי העוגה גם כך טמאה מן הסתם בשל חשש טומאת מת), ובנידון זה איכא הבדל בין ימי ראייתה לבין ימי ליבונה, וכמו שמבואר בדברי רבינו אב"ן ובספר הפרדס.

[מורה צדק]

כבר כתב האגור (סי' אלף שפ"ח) בשם ספר המקצועות, שאיסור כניסה לבית הכנסת לנדה הוא ע"פ מש"נ (ויקרא י"ב ד') "בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא", כך שכל זמן שלא פסקה בטהרה לא תכנס לביהכ"נ שהוא מקדש מעט.

[צביב]

לא מצינו בכל ספרי הפוסקים (ככל שאני ראיתי, ודשתי בעניין די) שמישהו מצריך כיום טבילה על פולטת שכ"ז. וכל המדובר הוא לעניין אכילה בטהרה.

בספר טהרת התורה כותב בשם הגר"ח קניבסקי
לטבול

[אוצר החכמה]

לא מצינו בכל ספרי הפוסקים (ככל שאני ראיתי, ודשתי בעניין די) שמישהו מצריך כיום טבילה על פולטת שכ"ז. וכל המדובר הוא לעניין אכילה בטהרה.

לא נהגו להחמיר בזה, אחר שמעיקר הדין בטלה תקנת עזרא וכמ"ש הרמב"ם בתשובתו הידועה, וגברים נהגו להחמיר ונשים כנראה שלא, אבל את העיקרון של טומאה ברור שמצינו, וכנראה כך היה המנהג, שנשים טבלו עי"כ כמו גברים ומאותו טעם, עיין במ"ב סימן תר"ו סעיף כא במש"כ ואשה ששמשה וכולי.

[מורה צדק]

נכון, כמו שמצינו באותו תלמיד (שבת יג) שטבל אחר ז' ימים, אך במאות שנים האחרונות (אולי יותר) אין עדויות שהיו עושים כך.

[מורה צדק]

לא מצינו בכל ספרי הפוסקים (ככל שאני ראיתי, ודשתי בעניין די) שמישהו מצריך כיום טבילה על פולטת שכ"ז. וכל המדובר הוא לעניין אכילה בטהרה.

בספר טהרת התורה כותב בשם הגר"ח קניבסקי
לטבול

אתה בטוח?

[צביב]

הספר נמצא באוצר החכמה

[מורה צדק]

אודה לך אם תעלה צילום.

[צביב]

לצערי אין לי את הספר טהרת התורה (חיברו הגה"צ הרב ארלנגר רח' חזון איש 83 בני ברק)
וגם לא אוצר החכמה
(כמדומני שבסוף הספר יש שו"ת מהגר"ח קניבסקי)

דרך אגב
תלמיד מובהק של הגרי"ש אלישיב
אמר לי לא להזכיר בבית ענין זה כלל

[מורה צדק]

זה דבר מופקע לעורר את הדבר בימינו, ועלול להביא לפריצת גדר.

[צביב]

אמרו לי לא להזכיר כלל
גם לא לענין ט' קבין
אומנם אצלי זו הוראה פרטית