האמונה בנבואת משה ע' בד' רבי אלחנן וסרמן זי"ע בביאורי אגדות שבסוף ס' קובץ הערות שהק' איך יתכן שלא האמינו אהרן ומרים בעיקר זה של נבואת משה וע"ש שתי' שבאמת עיקר זה נתחדש דרק אחר מה שדברו אהרן ומרים. אמנם דבריו צע"ג מד' הרמב"ם שהביאו באשכול הסמוך בהלכות יסודי התורה פרק ז שכ' שההוכחה לנבואת משה היא ממתן תורה.
וז"ל
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף וכו' ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה