פרה שעשה משה

[שי אבי דוד]

בס"ד
פרה שעשה משה במדבר

גיטין ס: שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן... פרה אדומה, בשנה השניה לצאתם ממצרים, הפרה הראשונה נעשתה ביום ב' ניסן, יום למחרת הקמת המשכן. אף שנצטוו על עשייתה כבר במרה, ולא היה מים לעדה לשתות.
בסנהדרין איתא: עשר מצוות נצטוו במרה... רש"י בפרשת משפטים מונה אחת עשרה מצוות, ומוסיף את פרה אדומה. זהו פירוש הפסוק 'שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו', חק – פרה אדומה.
מדוע היה חשוב לצוות על פרה אדומה כבר במרה? תירץ במרגליות הים: עתיד היה הקב"ה לצוות עליה, אולם מכיוון שנצרכו לקחת מים חיים אל כלי, ובמדבר לא יהיו להם מים, ובמים מרים הרי לא ניתן להשתמש לפרה אדומה, לפיכך המתיק להם את המים במרה, וממילא כבר ציווה על פרה אדומה, כאשר משה יכול לקחת אתו מים חיים ממרה.
פרה אדומה משמשת כסמל לכל חוקי התורה.
במדרש תנחומא חקת אות ח': רבי אחא בשם רבי יוסי בר חנינא אמר: בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרה אדומה (כנראה בעליה האחרונה), ואומר הלכה בשם אומרה: 'אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתיים וכו' ' (משנה ריש פרה). אמר לפניו ריבונו של עולם, העליונים והתחתונים שלך הם, ואתה אומר הלכה בשמו של בשר ודם שעדיין לא נולד (יש לדון האם שייך כלפי שמיא ענין לומר דבר בשם אומרו)?!
אמר לו הקב"ה: צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי, ויאמר 'רבי אליעזר וכו' '. לכאורה הקב"ה אינו משיב לו תשובה לשאלתו?
אמר לו משה יהי רצון שיהא אליעזר זה מחלצי, אמר לו הקב"ה חייך, הדא הוא דכתיב 'ושם האחד אליעזר' - אותו אחד מיוחד שבקשת.
***
ענין דומה מצאנו: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שהוא יושב וקושר כתרים וכו'. אמר לפניו הראהו לי, אמר לו חזור לאחוריך וכו'. תשש כוחו של משה, כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו מנין לך? אמר להם הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו של משה. חזר ובא לקב"ה, אמר לו יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני. משמע שהיה זה עוד לפני מתן תורה.
ויש לשאול: מדוע לא ביקש משה גם כאן 'יהי רצון שיהא זה מחלצי?' (ואם תאמר שהיה רבי עקיבא בן גרים? מסתבר שלא ידע משה שרבי עקיבא בן גרים יהיה, שאם כן לא היה מבקש שתינתן תורה על ידו).
עוד יש להבין: מדוע אין משה מבקש על רבי יוחנן בן זכאי שהיה רבו של רבי אליעזר?
עוד קשה, הלא כידוע לא נפסקה הלכה כרבי אליעזר, מדוע הקב"ה בכל זאת פוסק כמותו?
עוד יקשה על פי דברי המדרש בדברי הפסוק 'ויקחו אליך': אמר רבי אחא בר חנינא 'לך אני מגלה טעמה של פרה, לאחרים חוקה'. אם כן, מה ראה משה בדברי רבי אליעזר, שכל כך רצה שיהיה מחלציו?
***
ענינו המיוחד של רבי אליעזר כפי שעולה מתוך דברי הגמרא בענין תנורו של עכנאי הוא היותו עלוב ונכנע (הדברים מבוארים בהרחבה במלבי"ם בפרשתנו).
הדמיון בין משה לאליעזר הוא בהיות שניהם פרושים מן החומר. כאשר עלה למרום, מצאו להקב"ה שיושב ומצטט את דברי רבי אליעזר - ההולך בדרכו של משה, לפיכך חפץ שיהא מחלציו.
רבי עקיבא, לעומתו של רבי אליעזר, אינו הולך בדרך הפרישות.
את פרה אדומה יכול להבין רק מי שפרש מכל עניני החומר. כביכול, משום כך אומר הקב"ה מימרות בשמו של רבי אליעזר. לפיכך גם פוסק כמותו – למרות שבארץ אין הלכה כמותו. על פי זה יובן גם מדוע לעתיד לבוא תיפסק הלכה כבית שמאי - סופה של מחלוקת בית שמאי ובית הלל, סופה להתקיים.
שלמה, שלא היה פרוש מעניני עולם הזה, לא הצליח להבין את ענינה של פרה אדומה.
'לא איש דברים אנוכי', סופי תיבות שמאי.
(עד כאן תקציר הדברים ששמעתי מפי הרב ברוך רוזנבלום).
***
חשבתי להוסיף על פי רוח הדברים:
משה מוצא ענין מיוחד דוקא בדברי רבי אליעזר העוסקים בענין פרה אדומה, (אם מותר להתבטא כך - ) אולי משום שחש כמי שיש לו חלק בעוון חטא העגל, שעליו נועדה הפרה לכפר. יתכן, אומר משה, שאם הייתי מחדיר יותר אמונה בעם ישראל, טרם עלותי השמימה, לא היו מגיעים לידי חטא.
אומר הקב"ה למשה: תבוא פרה אדומה ותכפר על מעשה העגל, היא תקרא לעולם על שמך 'פרה שעשה משה במדבר' - בבחינת תשובת המשקל.
רק אתה תוכל להבין את טעמה, כי רק לך חלק בנקודתה הפנימית.
משה חש עצמו 'אשם' בהתהוותו של החטא, הקב"ה דואג 'להרגיעו' - פרה אדומה שתיעשה על שמך, ללא שום הבנה, היא זו שתכפר על חטא העגל - שנעשה מתוך רצון 'להבין' טוב יותר מאשר חפץ הקב"ה שיבינו.
כאשר עולה משה למרום ומוצא את הקב"ה עסוק בדברי רבי אליעזר בענין פרה אדומה, הוא מבקש שיהא זה מחלציו – שיהיה זה שיעסוק בעתיד בענין פרה אדומה המשך ישיר שלו. בכך, סבור משה, יהיה המשך לכפרה על חטא העגל 'הפרטי' שלו.
כל מטרתו של משה, הלא היא להביא את עם ישראל לאמונה מוחלטת בקב"ה. חטא העגל יצר דוקא תא המטרה ההפוכה. תיקון החטא יעשה על ידי מצות פרה אדומה, שנעשית ללא שום הבנה, ומתוך התבטלות מוחלטת לרצון הבורא.
(לביאור נרחב יותר של הדברים, ניתן להוסיף את הבחינה ההפוכה של אותה המשכיות. כפי שמצאנו בפרשה הקודמת בענינו של קרח, את בקשתו של יעקב שלא יזכר שמו במעשה קרח (ובמעשה זמרי – ודוקא בנקודת המחלוקת שבמעשהו). חששו של יעקב הוא ששמו לא יוזכר בעניני מחלוקת דוקא, שהרי מי כמותו מהווה סמל של שלמות ואחדות, אל יאמרו שמעשהו של קרח נובע מכוחו של הסב.
***
ניתן להרחיק לכת ולהוסיף בדרך זו:
רבי אליעזר, אף שלא נפסקה הלכה כמותו בעולם הזה, מכל מקום בשמים ולעתיד לבוא כן נפסקת הלכה כמותו.
דוקא הוא מתאים לסמל המשך למשה, שביקש לחבר בין שמים לארץ, שהוריד תורה משמים, ראה כיצד פוסק הקב"ה הלכה לא כפי שפוסקים בארץ (עד שלב ההכרעה לכל הפחות). הוא היחיד גם שמסוגל להבין כיצד יכול מעשה שנעשה בעולם הזה ללא שתתלווה אליו כל הבנה לפעול בשמים.
***
אודה למי שירחיב או יקצר את הדברים. אם שגיתי, משוגתי עימי תלין.

[אוצר החכמה]

אני משער שראית את דברי הרד"ל בהקדמה לפרקי דר"א.

[שי אבי דוד]

דוקא לא

[אחשדרפנטובסקי]

אז תסתכל בבקשה.