ועוד לקרא כתב:ח"כ חיים אמסלם טוען שיש קולא בגירות כהאב יהודי הוא קורא לזה "זרע ישראל", מישהו בקשני להמציא לו חומר בנושא, אשמח לעזרתם של חכמי הפורום.
המעיין כתב:קטע משיחה שהתפרסמה בין ח"כ אמסלם לר"נ אייזנשטיין:
הרב אמסלם: כך אומר הרשב"ש, שצריך לבדוק האם הוא יהודי בלב ונפש. ב'צדקת הצדיק' של רבי צדוק כהן מלובלין סימן נד אומר שמספיק "אשר בשם ישראל יכונה". אמרתי את זה לרבי ומורי והוא הסביר לי: 'אפילו אם בשם ישראל יכונה די' מה זה אומר? שהוא לא מתנה שחלק יקיים וחלק לא, ואז יש מקום נרחב לקבלו ולגיירו. זה היסוד. אם כי לשיטתם של אחרים שמחמירים אם הוא לא יקיים במאה אחוז מצוות, זה לא גיור טוב.
עכשיו תחפשו בצדקת הצדיק בסימן נ"ד - לא חיפשתי כראוי ואני לא יודע למה הוא באמת התכוון אולי למ"ש בסימן ס"ב אבל א"כ מה זה שייך לעניין?
אוצר החכמה כתב:אני לא יודע מה אמר בדיוק הרב שך אבל ברור שדיבר במי שבסופו של דבר יקבל עליו מצוות כראוי ותהיה גירותו גרות, וכל הנושא הוא עניין קשים גרים כספחת, שאין אנחנו משתדלים לגייר גם מי שתהיה גירותו כשירה כדין בלא פקפוק, אבל הנושא עליו מדבר אמסלם הוא להקל בגיורם ולהחשיב אותו גיור גם אם יש בו פקפוקים, וזה דבר שונה, וגם אין בו שום טעם ושום סברא כי מה יועיל היותו מזרע ישראל אם בסופו של דבר הגירות לא תחול.
תוכן כתב:בחב"ד נוהגים יותר להשקיע בילד שאביו יהודי, ולמהר לגיירו ג"כ מהטעם הנ"ל.
הרב 'אוצר החכמה' כתב:ברור שלא כך, ר' צדוק לא דיבר על גר שאינו מוכן לקבל עליו את אחת מהמצוות. אלא על השאלה האם גר שחושב שכל מצוות שנצטוו ישראל הם רק להיות ישראל, אבל לא עלה על דעתו שיכול מישהו לסרב לקבל מצוות ולהיות גר. וכמו שהסברתי הדיון היה הפוך, אולי יש להחמיר על מי שאינו יודע מהן המצוות ולומר שאין קבלתו חשובה קבלה.
הרב 'אוצר החכמה' כתב:מדובר כאן בהוצאת מסקנא רעיונית מר' צדוק והסקת מסקנא הלכתית ממנה. ואיני יודע מה יותר גרוע, חוסר ההבנה ההלכתית שלהם, או המסקנא הרעיונית, שאם גר שלא ידע שיש מצוות נקרא גר, סימן שלא עיקר עניין הגירות וממילא היהדות הוא שמירת מצוות, אלא עיקר היהדות הוא ה'בשם ישראל יכנה', ועל הרעיון הזה ידוו כל הדוויים. בעוד שר' צדוק כתב בדיוק להיפך, שאחר שהיה פשוט לו כמו שכתבתי שצריך לקבל עליו את כל המצוות שיודע, מצא כאן שאם מוכן לעשות את רצון ה' במצוותיו אבל אינו יודע רק את ה'בשם ישראל', א"כ אפילו זה נקרא קבלת עול מצוות, ורואים מזה שאסור לכפור אפילו בעניין זה וזה מש"כ אח"כ.
לכן זה מעכב בגירות, ואילו קבלת מצוות מעכבת רק בשלילה (שלא ידע שיש מצוות וימנע מלקבלן),
ומה שהביא בהערה 12 מדברי הרב קוק אינו כן כי אע"פ שכתב שם לדון בגר שקיבל עליו כל המצוות חוץ ממצווה אחת שכשר בדיעבד, אבל כתב זאת לגבי מצווה אחת, אבל כתב שם גם שצריך שיקבל עליו מצוות ללכת כדת ישראל כתורת משה מורשה קהלת יעקב.בתגובת הרב ח. אמסלם
אוצר החכמה כתב:אגב ציינת למעלה לתגובת הרב ח. אמסלם, ומה שהביא בהערה 12 מדברי הרב קוק אינו כן כי אע"פ שכתב שם לדון בגר שקיבל עליו כל המצוות חוץ ממצווה אחת שכשר בדיעבד, אבל כתב זאת לגבי מצווה אחת, אבל כתב שם גם שצריך שיקבל עליו מצוות ללכת כדת ישראל כתורת משה מורשה קהלת יעקב.
גוראריה כתב:בשנות העלייה הגדולה מרוסיה דגל הרבי הפנ"מ זי"ע בשיטה שמן הרצוי להקל ככל הניתן בגיור של גויים הנשואים ליהודים.
הוא לא דגל כמובן בלשנות את גדרי ההלכה אלא שבמסגרת מה שההלכה מתירה - ללכת עם קולות ככל הניתן אצל בני זוג כנ"ל ובכך:
א. ימנעו כ"כ הרבה יהודים מאיסור
ב. להציל את אלה שהם בעצם יהודים - בני אם יהודית - שיגדלו כיהודים.
יתכן שבאור זה ניתן גם להתייחס למי שהוא בן ליהודי.
גוראריה כתב:בשנות העלייה הגדולה מרוסיה דגל הרבי הפנ"מ זי"ע בשיטה שמן הרצוי להקל ככל הניתן בגיור של גויים הנשואים ליהודים.
הוא לא דגל כמובן בלשנות את גדרי ההלכה אלא שבמסגרת מה שההלכה מתירה - ללכת עם קולות ככל הניתן אצל בני זוג כנ"ל ובכך:
א. ימנעו כ"כ הרבה יהודים מאיסור
ב. להציל את אלה שהם בעצם יהודים - בני אם יהודית - שיגדלו כיהודים.
יתכן שבאור זה ניתן גם להתייחס למי שהוא בן ליהודי.
ד. לאור הבעיה החמורה הנ"ל, שצריכה להדיר שינה מעינינו (שכמות הנישואי תערובת במדינה הולכים וגדלים משנה לשנה, ואין לנו כרגע שום פתרון ל'פצצת הזמן' המתקתקת הזו), מנסה הרב חיים אמסלם (לפי המובא בבלוג הנ"ל) להציע פתרון המורכב על ההנחות הבאות:
1) שעת הדחק - שעת הדחק כדיעבד דמי; בשעת הדחק אפשר לסמוך על יחיד במקום רבים, וקטן במקום גדולים.
2) דעות יחיד שסוברות שקבלת המצוות איננה מעכבת (מלמד להועיל, הרב עוזיאל).
3) סביר שהגר יהיה מסורתי (כמו רבים באוכלוסיה הישראלית), ויש להסתפק בקבלת מצוות חלקית.
4) זרע ישראל.
שעת הדחק - שעת הדחק כדיעבד דמי; בשעת הדחק אפשר לסמוך על יחיד במקום רבים, וקטן במקום גדולים.
ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל, ודוקא אם ב' החולקים הן שוין, אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק, אלא אם כן היה גם כן הפסד מרובה. וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 329 אורחים