האם חייבים להחזיר צק שנמצא?

[יעקובזון]

מצאתי צק סחיר השאלה היא האם חייב להחזיר ולמי או דהוי כמעות בעלמא

[כרם]

יש להוסיף לשאלה, גם אם יחליטו החכמים שאין חיוב השבת אבידה, האם מותר למשוך אותו, כיון שבעל הצ'ק לא חייב לך מאומה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי את כוונתך במילים או הווה כמעות בעלמא, מעות גם צריך להחזיר אם יש בהם סימן.

בכל מקרה יש כאן באמת שאלה למי להחזיר כמו שכתבת, והשאלה אם דומה למצא שטר.

איני רואה סיבה שיהיה מותר למשוך אותו, הלא אנחנו תופסים את פרעון השיק כתשלום למקבלו, ואם השיק אבד או התקלקל, מבטלים את השיק, ופורעים שוב, וכן כשאינו נפרע כל אחד המקבלו שב לזה שנתנו לו.

[משה מ]

מפי גדולי הפוסקים שמעתי שבזמנינו צ'ק נחשב לכסף.
ומלבד זאת אף כסף שכתוב עליו שם אין עליו חיוב השבה (באופן שהמקום אינו נחשב סימן), ואף צ'ק ששמו עליו אינו ראיה שהוא אכן שלו, ושמא העבירו לאחר, ולחינם נקראו זוזים אלא שזזים מיד ליד.

[אחשדרפנטובסקי]

נלאיתי לעשות העתק והדבק, אבל אם תחפשו את המילה "שיק" ו"השבת אבידה" תמצאו מליוני תוצאות בענין זה.

[יורה דעה]

אמליץ לעיין בספרים הצ'ק בהלכה, ובהשבת אבידה כהלכתה, מן הסתם ישנה התייחסות לנושא זה. מכל מקום להלן אעתיק כמה פסקי דינים מגדולי הפוסקים בנוגע להגדרת צ'ק, ומזה אולי יוכלו הלומדים להקיש לשאלה דנן, בנוגע להשבת אבידה.

א. דעת הגר"נ קרליץ שכשיש דין המוציא מחבירו עליו הראיה בין שני בעלי דינים, וצד אחד כבר נתן לשני צ'ק, הצ'ק אינו כלום, והמוציא מחבירו הוא זה שרוצה תשלום כעת (קובץ בית דוד ח"ד עמוד שסו). וכעי"ז כתב הגר"י סילמן. (דרכי חושן ח"א עמוד 30). ואולם הגרי"ש אלישיב סובר שצ'ק הוא יותר משטר ממרנ"י, ואינו רק כשט"ח אלא הוא כסף מחמת סיטומתא. (קובץ בית דוד שם). וכ"כ בספר פסקי דין ירושלים, שהגרי"ש אלישיב השיב שצ'ק נחשב ככסף מזומן, וכשם שבכסף מזומן ששילם למוכר נחשב ששילם אע"פ שהמוכר לא השתמש בכסף, כך בצ'ק. (פסד"י כרך יא, עמוד שפא).

ב. אמנם איכא מחלוקת הפוסקים אי תן כזכי או לאו כזכי, אכן בצ'ק, לכו"ע לא זכה המקבל, כיון שלא נתן המעות ליד השליח, ובצ'ק שאינו "למוטב בלבד" איכא חסרון נוסף, שהוא אינו מורה לשליח דהיינו הבנק, למי לתת ולפרוע, אלא כל מי שיבוא ויציג השטר, יתן לו הבנק כסף, וא"כ לכו"ע לא קנה, ואם ביטל את הצ'יק קודם פרעונו, הפסיד המקבל אם נתנו לו במתנה, וכן אם המקבל השתמש וקנה בצ'ק זה, לא יכול המוכר לתבוע את בעל הצ'ק. (שבט הלוי ח"ז סימן רכב).

ג. דעת הגרש"ז אויערבך, דנהי דצ'ק לא חשיב שטר חוב רק כעין הרשאה לגבות סכום מעות מכותב הצ'ק, מ"מ הורגלו בני אדם לסחור בצ'קים, והצ'קים נהפכו להיות כחפץ הנמכר ונקנה, וממילא אין לדון מכירת צ'קים כהלואה כלל, אע"פ שהצ'ק נדון כדבר שאין גופו ממון, שהרי כל ערכו אינו אלא משום שעתידים לגבות על ידו את הסכום הרשום בו. (נתיבות שלום רבית, עמוד תמט).

[מאיר סובל]

לענ"ד אין שום שייכות בין הנידון אם צ'ק נחשב ככסף מזומן [לענין דבר שמעות קונות, ולענין בל תלין, ולענין מוחזק וכדומה] לבין הנידון להשוותו למוצא מטבע שאין בו סימן.
יש לזה דין של כסף לגבי הנ"ל, אבל זה לא נהיה מטבע ולא באנקנאטען. בפועל זה צ'ק עם שם וכתובת, שאם נמסר, יודע למי מסר ובאלו נסיבות, וכן שני לשלישי וכדומה. משא"כ במטבע ובנייר כסף.

אין זה דומה אלא למוצא שטר חוב שאינו יכול להחזיר לא למלוה ולא ללוה, אם יש הכחשה.
ולא מפני שמוכרע שהצ'ק "דינו" כשטר חוב לשאר הנושאים הנזכרים.