האם מותר לחזן לחזור על מילות התפילה פעמיים

[רבינו הגודל]

מחפש מקור האם מותר לחזן לחזור על מילים פעמיים לצורך מנגינה וכדו ומה הדין בכל חלקי התפילה

[יוסףלוי]

ידועה המחלוקת בסתם מתפלל.

מאי רבותא בחזן? למה שיהא מותר דווקא לו?

[ארי במסתרים]

כאן עסקו בזה קצת
viewtopic.php?f=7&t=3764&p=89463&hilit=

[אברך כולל]

היכן מצינו איסור בדבר?
הלא ממה שכתוב האומר מודים מודים משתקין אותו, נראה שכל תיבה אחרת מותר.

[יצג]

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן ח ד"ה ובדבר אם

ובדבר אם מותר במקום שאסור להפסיק לפרש בפה בלע"ז כוונת ובאור התפלה אשר ע"י זה יכוין יותר לבו לשמים, פשוט שהוא הפסק ואסור, לא מבעיא באמצע הברכות אלא אפילו בין הפרקים ואפילו בפסוקי דזמרה הוא הפסק, ויש לכוין בהנוסחאות שתיקנו לנו חז"ל כפי מנהג כל מקום שבזה הוא דין הכוונה ולא לחזור התיבות אף בלשון הקדש וכ"ש שלא לתרגמם שהוא לחזור אותם בלשון אחר, ורוב פעמים אין בהם פירוש וקשה להדברים שמקלקל אותם כגון שיוסיף התיבות שמתרגם שלא במקומם אבל אף אם הוא כראוי אסור, ול"ד לניגונים בעלמא שאף שנשמע כעין הברה כיון שאין לההברה שום כוונת דבור אינו הפסק. ובדיעבד בתפלה כיון שהוא במזיד חוזר לראש התפלה כדאיתא /או"ח/ בסימן קי"ד סעיף ז', והוא אף שהיה זה באמצעיות, עיין בבאור הלכה ד"ה אבל, ומסתבר דאומר מותר אינו כשוגג לענין זה, דהא אין החזרה ענין קנס אלא משום דבמזיד שלא הוצרך לשוח ושח הרי לא רצה להתפלל כתקנה אלא כפי שהוא רוצה שזה אינה תפלה, עיין בב"ח /או"ח/ סימן ק"ד ד"ה ובכ"מ שצריך לפרש כן בכוונתו בהטעם שכתב, ואפילו לבעל חדושי הגהות בסימן קי"ד /או"ח/ שבשח אפילו במזיד אינו חוזר לראש התפלה אלא רק לאותה ברכה אם היא מאמצעיות, משום שלא מחשיב שהתפלה אינה כתקנה בזה שלא עשה יפה לשוח באמצע הברכה, ורק בלא אמר הברכה כראוי שאמר מוריד הגשם בקיץ במזיד שהראה שאינו רוצה להתפלל כתקנה אלא על דעת עצמו שלכן תפלתו תועבה, נמי יודה בהוסיף בהברכה תיבות אחרות ותרגומים ובאורים שחז"ל לא תיקנו זה, והוא עושה זה לכוונת תפלה הרי נמצא שעושה זה לדעת עצמו ולא תפלה כתיקון חז"ל שאינה תפלה לטעמיה, ול"ד לשח דברים בטלים שלא שייכי לתפלה שלא מקלקל מה שהתפלל לדידיה, וטעם זה שייך אף באומר מותר לעשות לדעת עצמו דעכ"פ הרי לא נתכוין לתפלה שתיקנו חז"ל שאינה תפלה.

שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ה ד"ה (ב) והן

והנה גם לענין כפילת תיבות בתפלה או בברכות ק"ש ופסד"ז הסכימו רוב האחרונים שיש קפידא בזה משום הפסק, וכמבואר בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' לא) ובשו"ת בן פורת ח"ב (סי' ז). וכ"כ הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (ס"ס נא). ועוד אחרונים. וכמש"כ בתשובה אחרת.

[אורייתא!]

ערוך השולחן אורח חיים הלכות ברכות השחר סימן נג סי"ג
מי שזיכהו הקדוש ברוך הוא בקול נעים ירנן להקב"ה ובשמחה של מצוה ולא בדברי רשות וכ"ש לשיר שירי עגבים ועונו גדול מנשא וש"ץ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להשם יתברך בנעימה תבא עליו ברכה והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו ה"ז מגונה ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור והרבה יש לדבר בעניני החזנים בזמן הזה בעוונותינו הרבים אבל כשם שמצוה לומר וכו' ואסור לכפול התיבות: .
וביבי"א ח"ז - או"ח סימן יד. בסןף התשובה כתב בזה"ל.

ג) ומדי דברי אמרתי להעיר אזן שליחי הצבור החרדים לדבר ה', שעליהם להזהר בכל תפלתם ובמיוחד בקדיש ובקדושה, כשאומרים אותם בניגון של איזה לחן מסויים, לבל יהפכו את התיבות לעשותן מה שהיא מלעיל, מלרע, או מה שהיא מלרע, מלעיל, בשביל משקל הנגינה, אלא לשמור על אמירת התיבות לאומרן כמתכונתן וכצביונן, וביותר שיש להזהיר על הזכרת שם ה', אשר הזכרתו מלרע, כלומר, שהטעם הוא באות נ' של השם, ולא מלעיל דהיינו באות ד' שלו, שלפעמים מפני הניגון הופכים קריאתו לאומרו מלעיל, וכן לא יעשה. וכמו שכתב ג"כ בשו"ת נודע ביהודה קמא (חאו"ח סימן ב), שאין ספק שמשפט קריאת שם השם הנכבד צריכה להיות מלרע, כלומר שהטעם למטה, וחזן המחזיק במחלוקת ועומד על דעתו לאומרו מלעיל, הוא עצמו מלרע, וידו על התחתונה, והמביא ראיה מאיזה חזנים שאומרים אותו מלעיל, אינו כדאי אפילו להשיב על דבריו, שפשוט שאין ללמוד מן החזנים. ע"ש. וע"ע בשו"ת דברי יוסף אירגאס (סימן יג). ובשו"ת פאת נגב (חאו"ח סימן ב). ובשו"ת לב חיים ח"ב (סימן ט). ע"ש. וכמו כן יש להזהיר בלשון של זהורית את החזנים שלא יאריכו יותר מדי בתיבות מסויימות של הקדיש והקדושה להשלמת משקל הנגינה, כי על ידי כך אותה תיבה מאבדת את משמעותה לרוב האריכות שבה, וכן אמרו כיוצא בזה בברכות (מז א) כל העונה אמן יותר מדי אינו אלא טועה, וכתבו התוס', דה"ט שאין להאריך הרבה באמן, לפי שאין קריאת התיבה כמשמעה כשמאריך בה יותר מדי. וכן פסק מרן בש"ע (סימן קכד ס"ח). וכל שכן כשמאריך באמצע התיבה בטרם נסתיימה, וכמו שאמרו בברכות (יג ב) לגבי המאריך באות ח' של אחד. וע' בפירוש רש"י שם. וכן הוא בשלחן ערוך (סימן סא ס"ו). וע' בפרי חדש (שם ובסי' תעב ס"ה). וכל שכן שצריך החזן להזהר שלא ינשום באמצע התיבה בגלל אריכות הנגינה, שעל ידי כך נחלקת התיבה לשתים, ומאבדת לגמרי את משמעותה. וכבר התמרמר על זה הנודע ביהודה קמא (סימן ב) שהחזנים דרכם כסל למו שבעבור השמעת קול סלסול נגינתם משברים כל תיבה לשברי שברים, ודברים אינם נשמעים זולתי קול ושוברו עמו, בשבר אשר הם שוברים. ע"ש. וכן העיר בזה בשו"ת בית יעקב (סימן כב) לגבי ש"צ המקרא את הכהנים ברכת כהנים, שלא יאריך אלא בסוף התיבה, ולא באמצעה, וכן יש לו להזהר שלא להפסיק בנשימה באמצע התיבה ולחלק אותה לשתים, בגלל רוב אריכות הניגון, וכן החזנים המנגנים בקדיש ובקדושה וכיו"ב יזהרו שלא לחלק התיבה לשתים ע"י אריכות נגינתם. ע"ש. וכ"כ הרב אליה רבה (סימן קכח ס"ק פח). ע"ש.

ד) עוד אמרתי לזרז את המזורזים שליחי צבור יראי ה' וחושבי שמו, אשר ישיתו לבם ורעיונם למה שכתב מרן הש"ע (סימן נג סעיף יא), ששליח צבור המאריך בתפלתו כדי שישמעו העם את קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על אשר זכה לתת שיר ושבח והודאה לשמו יתברך בנעימת קולו, תבא עליו ברכה, ובלבד שיתפלל מתוך כובד ראש, ועומד באימה וביראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו לעם, כדי שישבחוהו, ומתגאה בקולו, הרי זה מגונה, ועליו נאמר (ירמיהו יב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ומכל מקום כל שמאריך בתפלתו יותר מן הראוי לא טוב עושה מפני טורח הצבור. ע"כ. ומקורו טהור מתשובת הרשב"א (סימן רטו). ע"ש. ולאיש אשר אלה לו שכל כוונתו לשם שמים, בודאי שלא יטה ימין ושמאל מההלכה הצרופה ויתן ריוח בין הדבקים בתפלתו, לא יניח הנד ולא יניד הנח, לא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה, כמו שהזהירו חז"ל לגבי קריאת שמע (ברכות טו ב), והוא הדין לכל התפלה, וכמ"ש מרן הש"ע (סימן סא סעיף כב והלאה). וכן יזהר מאד שלא יכפול כל תיבה פעמיים או יותר להשוות משקל הנגינה, דהוה ליה כאומר שמע שמע, שנראה כמתלוצץ, וכמו שפירש רש"י בברכות (לג ב). ועל כיוצא בזה אמרו בסנהדרין (קא א) שהתורה מקטרגת עליהם ואומרת, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור של לצים. ע"ש. וע' במאירי מגילה (כה ב) שכתב, שנראים הדברים כי מה שאמרו האומר שמע שמע משתקים אותו, היינו בשליח צבור שהוא מצוי לכוין ביותר, ועליו אמרו בגמ' (שם) חברותא כלפי שמיא, אי לא מכוין מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דיהיב דעתיה ומכוין, אבל יחיד לא, דשמא מחמת שלא כיון דעתו הוא, שכל שלא כיון בפסוק ראשון צריך לחזור, ומיהו אם כופל משם ואילך, פסוק פסוק, אף ביחיד איכא חשדא, שהרי אינו צריך לחזור וכו'. ע"ש. ועכ"פ בכופל תיבות פעמיים או יותר בודאי שיש להקפיד בין ביחיד בין בש"צ, שהרי נראה כמתלוצץ. והן אמת כי הרב ערוך השלחן (סימן שלח ס"ח) כתב ללמד זכות על החזנים שכופלים תיבות בתפלה, להנעים נגינתם, שאולי שכיון שלא אמרו חז"ל אלא על שמע שמע שמשתקים אותו, משמע שבשאר תיבות לית לן בה. ומ"מ טוב לפני האלהים ימלט מזה. ע"ש. ולפי דברי המאירי הנ"ל יש לדחות ראיתו, וכן ראיתי עוד בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סימן לא) שנתן כמה טעמים לאסור לכפול התיבות פעמיים או יותר, והביא ההיא דברכות שהזהירו על שמע שמע, וכתב שהוא הדין בשאר תפלה, והאריך בזה לאסור. ע"ש. וגם רשום אצלי בזכרונותי כי בקונטרס דברי זאב חלק י' (עמוד כא) הביא דברי הערוך השלחן הנ"ל, ודחאם. ע"ש. (וכעת אמ"א). וכן ראיתי להגאון ר' יוסף ענגיל בשו"ת בן פורת ח"ב (סימן ז) שכתב, שצדק הרב מקינצק כי החזנים בזמנינו הצד השוה שבהם עושים שלא כדין במה שכופלים התיבות והמאמרים בתפלתם, להראות יופי נגינתם ולהתנאות בקולם, וזה בודאי הפסק גמור בתפלה, והרי בלא"ה קי"ל (ברכות לא א) שהמתפלל צריך שיכוין לבו לשמים, ואלו החזנים בשאט נפש מסירים כוונת דעתם לגמרי מענין התפלה, וכל כוונתם שיעלה ניגונם יפה, ובמקום שהתפלה תהיה דרך תחנונים עושים ממנה כמו קונצרט, ואין ביד הרבנים למחות בעונות הרבים. עכת"ד. גם בספר תורת חיים סופר (סימן נג ס"ק כה) כ' שהחזנים הכופלים התיבות שבתפלה ובקדושה הוא הפסק גדול, ופעם אירע בפני אדוני אבי מורי ורבי ז"ל שהחזן כפל התיבות בקדושה, וגער בו באמצע הקדושה, ובודאי שיש איסור בדבר, ואפילו למי שכופל התיבות ומכוין לשם שמים מוכח בשו"ת מהר"ם שיק (סימן כה) שיש איסור בדבר, וכ"ש החזנים שעושים כן אך ורק למען נעימות הנגינה באזני העם וכו'. ע"ש. וכן פסקו בשו"ת פקודת אלעזר (סי' כה) ובשו"ת פרי השדה ח"א (סימן כט). ע"ש. גם הגאון ר' משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ב סימן כב) כתב שחזן העושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו, והרי הוא מגונה וכו'. ע"ש. וכן בשדי חמד (אסיפת דינים מע' הפסק) הביא להלכה דברי המהר"ם שיק הנ"ל. (וע' בשו"ת זקני יהודה סימן קלא. וי"ל ע"ד). וכן עיקר. ושומע לנו ישכון בטח.

[יורה דעה]

נחזור לעניין האשכול.

מטו משמיה דהגרי"ש אלישיב נבג"מ הכ"מ, שמאן דהו שאלו האם מותר לו לחזור על מילות התפילה פעמיים? והשיב בשאלה, "בשביל מה"? וענה השואל, שהוא מחבב את תיבות התפילה (דהיינו שהוא מתחבר אליהם בכוונת הלב), והשיב לי הגרי"ש זצ"ל: לא, באמצע התפילה אסור, אחרי שתגמור להתפלל, תוכל לחזור על אותם תיבות שאתה מחבב...

וד"ל.

[יורה דעה]

כעת מצאתי כדברי השואל הנ"ל, בספר 'אגרא דפרקא' (אות סב), וז"ל:

הבנתי מכתבי קודש של מה"ר דב בער זצוק"ל, שמהראוי לאדם להיות זהיר וכו', והנה בעינינו ראינו כמה פעמים מצדיקי הדור בהיפך, שאומרים התיבות כמה פעמים, מחמת גודל תשוקתם אינם יכולים ליפרד מהתיבה, וכו'.

אמנם נ"ל שכוונת פותח האשכול היתה לדון לגבי שליח ציבור דווקא, מצד טירחא דציבורא, ואולי יועילו החכמים להביא מזור למכתו.

ואענה את חלקי, שבוודאי יש בזה טירחא דציבורא, ובמקום שאמרו שלא להאריך וכו', למעט בכה"ג שהש"צ הינו האדמו"ר והרבי של אותה עדה וק"ק, שכלל הציבור מחכים למוצא פיו, וכאוות נפשו הטהורה יוכל להאריך.

[רבינו הגודל]

כעת מצאתי כדברי השואל הנ"ל, בספר 'אגרא דפרקא' (אות סב), וז"ל:

הבנתי מכתבי קודש של מה"ר דב בער זצוק"ל, שמהראוי לאדם להיות זהיר וכו', והנה בעינינו ראינו כמה פעמים מצדיקי הדור בהיפך, שאומרים התיבות כמה פעמים, מחמת גודל תשוקתם אינם יכולים ליפרד מהתיבה, וכו'.

אמנם נ"ל שכוונת פותח האשכול היתה לדון לגבי שליח ציבור דווקא, מצד טירחא דציבורא, ואולי יועילו החכמים להביא מזור למכתו.

ואענה את חלקי, שבוודאי יש בזה טירחא דציבורא, ובמקום שאמרו שלא להאריך וכו', למעט בכה"ג שהש"צ הינו האדמו"ר והרבי של אותה עדה וק"ק, שכלל הציבור מחכים למוצא פיו, וכאוות נפשו הטהורה יוכל להאריך.

וכן אם ידוע מראש שכך הוא דרך התפילה באותו בית כנסת, וכוונת השואל בשליח ציבור היא כיון שזה יותר דרך ששליח ציבור חוזר על מילים לצורך המנגינה.

[ברסלב]

לא קראתי בעיון את התשובה של האג"מ ז"ל ובזמנו עסקתי בזה והדברים עתיקים.
אמנם אבקש לציין כמה נקודות.
א. בעל הדברי יציב זי"ע וכן הגאון ר"ש שקאפ ז"ל היו מתבטאים באידיש באמצע התפילה.
ב. כן נהג גם הבערדיטשיווער רבי לוי יצחק בן שרה סאסא זי"ע.
ג. מרן הרה"ק מבעלזא זי"ע התנה עם החזן קוורטין שבמידה והוא רוצה להתפלל אצלו עליו להיזהר לבל יחזור פעמיים על אותה מלה.
ד. יש לנו לקחת בחשבון מה שפסק המ"ב במקום אחד שלא תיקנו מניין התיבות, אם כי שבמקום אחר כתב המ"ב שיש להקפיד כדעת הרוקח כמדומני.
ה. מרן הגרי"ז ז"ל היה חוזר על תיבות בקריאת שמע כאשר היה לו ספק אם כיוון כהוגן.
והדברים ארוכים.
ואפשר שאריך בזה בהמשך עוד.
בברכה ברסלב

[חיס]

בענין לומר תיבות באמצע התפילה באידיש ראה בצילום מה שכתב הגאון בעל "צפנת פענח" זצ"ל

[ברסלב]

הרב חיס שליט"א
שים לב שאנו נגררים אחרי התגובות השונות שעירבבו בין החזן לבין תשובת האג"מ - החזן פשוט הוא שאסור לו, וכפי שמבואר בשו"ע ואסור לו להוסיף כלום בחזרת הש"ץ ודומני שגם התשובה שהבאת קשור בנוגע לחזן, אך כל אחד בפני עצמו, לכאו' פשוט שמותר, ומאי שנא הזכרת חולים לבין לומר א טאטע וכדו'
מוקירך ברסלב

[חיס]

הרב חיס שליט"א
שים לב שאנו נגררים אחרי התגובות השונות שעירבבו בין החזן לבין תשובת האג"מ - החזן פשוט הוא שאסור לו, וכפי שמבואר בשו"ע ואסור לו להוסיף כלום בחזרת הש"ץ ודומני שגם התשובה שהבאת קשור בנוגע לחזן, אך כל אחד בפני עצמו, לכאו' פשוט שמותר, ומאי שנא הזכרת חולים לבין לומר א טאטע וכדו'
מוקירך ברסלב

השאלה אצל ה"צפנת פענח" לא היה בכלל לחזן רק שהוא מביא ראיה מהעובר לפני התיבה וכו' ...וה"ה לכל אחד ... האם אני הבנתי נכון ?

[ברסלב]

אתה בהחלט צודק הרב חיס, לא היה לי את העוז לשאול על הצפנת פענח, אך ההבדל ברור שאין לחזן להוסיף כלום, ואילו היחיד מותר ומותר, ובנוגע למה שכתב רבי משה פיינשטיין ז"ל יש עמי בכתובים הרבה בעניין זה.
וכיון שאתה עוררת, אכן הוא פלא עצום, מהו שהביא הצפנת פענח ראיה מן החזן כאשר לכאו' נשאל לגבי כל יחיד ויחיד וצ"ע.

[עושה חדשות]

ע"ע
שו"ת רע"י שלזינגר ב,סט
תשובות והנהגות א,ע / ג,לה

[יוסף חיים אוהב ציון]

לא כולם בחינת הדברי יציב, וידוע שהרב מבריסק הקפיד מאד על כל החקיינים שחיקו אותו.

[עושה חדשות]

נזדמן לי כעת מתוך אגרת הצ"צ על חסו"מ -

אגרת הויכוח והשלום.png (206.88 KiB) נצפה 3782 פעמים

[לבי במערב]

נד' ב'כרם חב"ד' חו' ד (ח"ב) ע' 233 ('נוסח שני'). שם ע' 235.
אך ראה שם ע' 226, דברירא מילתא שלא יצאה מיד קדשו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע. וד"ב.