רש"י דברים פרק ב' פס' ל"ד ד"ה מתִם
מתם. אנשים, בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו, לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים, [color=#FF0000]והיתה בזויה בעיניהם, ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים[/color] ולא נטלו כי אם כסף וזהב, לכך נאמר בזונו לנו לשון בזיון, כך נדרש בספרי (בלק קלא.) בפ' וישב ישראל בשיטים (במדבר כה, א.):
האין זה בל תשחית? שישאירו ככה לעוברים ושבים...?