פורום אוצר החכמה

האם מי שאינו סומך / במקום שאין עירוב, נהגו לטלטל הספרי תורה בשמחת תורה [כשלא חל בשבת כמובן]?

למה לא?
[אא"כ כוונת כת"ר לחוששים מטלטול אף ביו"ט].

לבי במערב כתב:למה לא?
[אא"כ כוונת כת"ר לחוששים מטלטול אף ביו"ט].

כי אין בזה הנאה וזה לא מצות היום.

במשניות ברכות פרק ב', מובאים בזה אחר זה, ג' מעשיות עם רבן גמליאל [לימדתנו רבנו?!].
האם יש קשר בדרוש ואגדה בין המעשיות?
1. בחתנותו 2. שאשתו נפטרה. 3. שקיבל תנחומין על עבדו
[קבלת עול מלכות שמים=איסטניס=עבד כשר]

חכ"א שאלני האם בשמונה עשרה, בברכת 'רפאנו ה' ונרפא', שנוהגים שמוסיפים בבקשות פרטיות מענין הברכה (כל ברכה, אבל שם המנהג לעשות כן), ולהתחנן שם שם בפרטות.
האם אפשר גם לבקש על הבריאים שתתמיד בריאותם?
כי בפשטות זה מעניין הברכה של רפואה וכו', אך י"ל דענין הברכה זה רק - על החולים שיתרפאו, אבל לבקש על הבריאים שתתמיד בריאותם - זה כבר לא מענין הברכה.
מה דעת החברים בשאלה זו? (יש כאן שאלה בכלל?)

הראוני כעת במשנ"ב (סי' קיט סק"א): 'עי' בפמ"ג שכ' דדוקא אם הי' לו וכן בפרנסה דוקא אם צריך לפרנסה אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה ושלא יחסר לחמו וכה"ג משא"כ בש"ת אפי' על העתיד רשאי לבקש', עכ"ל.

אכן הדין נותן שיצטרכו תפילה להקדים שלא יחלה לרפאינו דהרי אמרו דלעולם יתפלל אדם קודם שיחלה שאם יחלה וכו, והנה יש שפירש[ו] דזה כולל גם שלא יחלה,

https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/h ... 78_207.pdf

לא שמעתם על 'ויחד לב ויגל אבן'

אשרי יושבי ביתך כתב:הראוני כעת במשנ"ב (סי' קיט סק"א): 'עי' בפמ"ג שכ' דדוקא אם הי' לו וכן בפרנסה דוקא אם צריך לפרנסה אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה ושלא יחסר לחמו וכה"ג משא"כ בש"ת אפי' על העתיד רשאי לבקש', עכ"ל.

הנה יתכן לומר דכ"ד המ"ב איירי בעלמא שלא יחלה אדם מכאן ולהבא, אבל בעת שיש מחלה מדבקת בינותינו, דלמא לא חשיב 'על העתיד' שכן בכל רגע נתון יכול אדם להדבק במחלה, וא"כ יתכן דשפיר יכול להתפלל ע"ז ברפאנו ואי"ז חשיב 'על העתיד' (והסכים עמי הג"ר נפתלי קופשיץ שליט"א).

כהנים נוטלים ידיים לאחר הלוית המת ל"ע?

באחרונים משמע שרק בד' אמות של מת (פמ"ג סי' ד) ומ"ב שם מג' כ' כל שהולך ללוותו. משמע אפי' חוץ לד' אמות.
(ואולי כהנים שעומדים ממש בריחוק מקום יש לחלק.)

וצ''ע מדוע צריך תולעים כלל, הלא יכול שלא לשים תולעים כלל ולומר לו ששמו תולעים, ומזה יירתע ויבריא.
ועו''ק דמשמע דהרתיעה מחמת האיסור היא באה, ולכאורה הרי אין כאן איסור כלל.
ואולי י''ל דהרתיעה אינה מועילה בלא תולעים, אך אי''ז משמע מלשון הכה''ח.
ויש שרצה לומר שאיסור שקר חמירא טפי מלהאכילו שרץ מרוסק לרפואה, וצ"ע.
היודע ליישב שכמ''ה.

מילתא דעבידא לאיגלויי וכו', דכיוון שהכל יודעים, ליכא רתיעה

אפשר היה לתת לחלק מהחולים תולעי פלצבו

הרב חיימ'ל לכאו' משני התירוצים שכתבתם אכתי לא נתבאר הא דלא הוה ליה לאיצטעורי כיון שאין בכך איסור כלל וכמבואר בסו''ס פד.

שלחתי השאלה הנ''ל לחכ''א וכך השיבני:
לענ"ד פשוט כמו השורה הג' שכתב שהרתיעה אינה מועילה בלי התולעים, והא והא (גם תולע וגם רתיעה) איתנהו, ואדרבה כן משמע מלשון הזב"צ שתיאר בדיוק את התולעים, ואם כדבריך שהרתיעה לבד מהני הו"ל תולעים כלשהם, ואיזה תועלת ישנה מפירוט התולעים.

מי אמר שהרתיעה היא מחמת האיסור, שמא היא מחמת מיאוס

(אני עצמי חש רתיעה, ואני, ת"ל, מדרי ארה"ק, ולא מהעיר הנ"ל)

שלום וברכה,
בחלק ב' של כנפי יונה לרמ"ע מפאנו מובא ייחוד פסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, וכך נכתב לכוין בתיבת "שיחו":

"ישפוך עולה תי"ו, שהן ד' יודי"ן של מילוי ע"ב מרובעת אחת אחת על ד' יודי"ן של ק"ל, הם ת'. ועוד עשר אותיות ע"ב וד' אותיות הפשוט, וע"ב ק"ל עצמן, הרי תי"ו."

מישהו יכול בבקשה להסביר לי פשר דבר?

אולי על פירושו כפול?
ורצונו לומר ד' יודי"ן של ע"ב כל אחת כפול י' אחת מהד' יודי"ן דק"ל? הווה אומר ד' פעמים עשר כפול עשר עולה ארבע מאות?

HaimL כתב:מי אמר שהרתיעה היא מחמת האיסור, שמא היא מחמת מיאוס

(אני עצמי חש רתיעה, ואני, ת"ל, מדרי ארה"ק, ולא מהעיר הנ"ל)

אף שאי''ז כ''כ במשמעות לשון הזב''צ, נראה כי כנים דבריך.

עני שאין מי שיעזור לו מלבדך, הסברא נותנת שקודם לעניי עירך וכמת מצוה שהכל קרוביו. אכן?

שומע ומשמיע כתב:עני שאין מי שיעזור לו מלבדך, הסברא נותנת שקודם לעניי עירך וכמת מצוה שהכל קרוביו. אכן?

בהלכות צדקה (יו''ד סי' רנא ס''ג) איתא דקרוב קודם לאחרים בצדקה.

מצד אחד מבואר בכמה ראשונים (רמב"ן נדה, פ"ח אות ז [הובא בסד"ט סי' קצה ס"ק ד], אור זרוע סי' שס) דיש ענין להחמיר בהרחקות, וכל המרבה בהרחקה הרי"ז משובח !
אך מצד שני ידועים דברי הפלתי (שם סוסק"א) שבהרחקות אין להוסיף דלא תוסיפו פן תגרעו !
מה פשר הדברים ?
האם נחלקו ? או שיש מקום לפשר דבריהם ?

מבואר בכמה מקומות שחכמים שקלו היטב ברוח קדשם ממה ראוי להרחיק וממה לא ראוי ועל כולם הגמרא בעירובין סג: גבי ישן בקלעא ושבת סד: גבי כוחלת ופוקסת.
ור' בתשובת יבי"א חלק ו יו"ד סימן כ ובעיקר בסוף התשובה (באות ה) שחומרות יתירות גורמות לבעיות בשלום בית.

ולכאורה דברי הרמב"ן אמורים דווקא בשכיבה על מטתה (שהיה אפשר לערער ע"ז כידוע מהבנין ציון) ולכן אמר ע"ז שיש להחמיר. או שנאמר שחומרות מעין אלו שהן רק על האיש שמתרחק מהאיסור ומהרהור בו ראויות, אך לא חומרות בהנהגה יחד עם אשתו.

ראיתי באיזו קהילות בחו"ל, שבחוה"מ עושים ב' מנינים בביהכנ"ס, בא' מהם מניחין תפילין ובא' לא. והשאלה היא ממ"נ, שאם יש בעיא בכך שבמנין יניחו קצתם ולא יניחו קצתם (ראה משנ"ב לא:ח) אז מהיכ"ת שאין אותו בעיא כשעושים ב' מנינים, כשהכל בביהכנ"ס אחת?

זכורני שהמשגיח מרן הגה"צ רבי משה טיקוצ'ינסקי זצ"ל אמר, כשבהיכל הישיבה היה מנין לתפילת ערבית במוצאי צום 30 דק' אחרי השקיעה, ובחורים "מחמירים" נהגו להתפלל במנין שני בין העמודים למטה דוקא 40 דק' אחרי השקיעה, "לקיים מצוות עשה דאורייתא של לא תתגודדו".

אמנם עדיין לא הגיע הזמן שמחוייבים לשאול ולדרוש בהלכות פורים קודם לכן (אם בכלל), אך תורה היא וכו', והדבר נוגע לי לעכשיו:

אשמח מאד לדעת אם ידוע לא' מהחברים מי עוד מהמפרשים על מגילת אסתר עמד בקושיית המלבי"ם בהא דכתיב שאמרו חכמיו ואשתו להמן 'אם מזרע... נפול תפול לפניו'. שהדבר פלא והפלא, דאיזה עצה זה 'נפול תפול'. וכי רצו לזרוק אבן אחר הנופל ולהגיד לו שהוא אבוד?!

והמלבי"ם עמד בזה שם וביאר דייעצו לו איך לנסות לבטלו מתפילתו וכו' ובזה יש סיכוי שינצל אולי ע''ש.

אם ידוע לחברים מי עוד עומד בקושיא זו, אשמח מאד לדעת.
ייש"כ

אשרי יושבי ביתך כתב:אמנם עדיין לא הגיע הזמן שמחוייבים לשאול ולדרוש בהלכות פורים קודם לכן (אם בכלל), אך תורה היא וכו', והדבר נוגע לי לעכשיו:

אשמח מאד לדעת אם ידוע לא' מהחברים מי עוד מהמפרשים על מגילת אסתר עמד בקושיית המלבי"ם בהא דכתיב שאמרו חכמיו ואשתו להמן 'אם מזרע... נפול תפול לפניו'. שהדבר פלא והפלא, דאיזה עצה זה 'נפול תפול'. וכי רצו לזרוק אבן אחר הנופל ולהגיד לו שהוא אבוד?!

והמלבי"ם עמד בזה שם וביאר דייעצו לו איך לנסות לבטלו מתפילתו וכו' ובזה יש סיכוי שינצל אולי ע''ש.

אם ידוע לחברים מי עוד עומד בקושיא זו, אשמח מאד לדעת.
ייש"כ

ראה בומתוק האור על מגילת אסתר עמ' 467

שלום וברכה,
כידוע אסור לשמוע מוזיקה של עבודה זרה.
האם כך הוא הדין גם כאשר המילים הן בלטינית והשומע אינו מבינם?
האם האיסור הוא גם בביצועים אינסטורמנטליים? ר"ל - ללא זמר, אלא ניגון בלבד.

תודה.

האם יש מי שמיקל למעשה בפירות ישראל בחו"ל מתרומות ומעשרות?

אודה על האמת שאיני יודע מבחינה הלכתית 'יבשה',

אולם פשוט לכאורה שזה לא אמור להוסיף יראת שמים...

ומספר ר"י מונדשיין ע"ה על אחד שנכנס לרבי מליובאוויטש והתלונן על מחשבות של ספיקות באמונה כו'.

ואמר לו הרבי, שכאשר מכוונים את השעון האישי לפי השעון של הכנסייה - אין פלא שזו התוצאה...

ובנידון דידן כל שכן וקל וחומר.

נמחק. וימצא כתוב בספרים.

עליך עיננו כתב:האם יש מי שמיקל למעשה בפירות ישראל בחו"ל מתרומות ומעשרות?

עי' בחזון עובדיה תרומות ומעשרות

וכמדומני גם שסופר על הרה"ק רמ"מ מליובאוויטש הקודם (הוא אדמו"ר הצ"צ) זצ"ל, שהעיד ע"ע שצלצול פעמוני הכנסיות בפטרבורג גרמו לו לשכחה (ושרא לי מרי אם שגיתי)

מ"מ, מסתבר לומר שזה כה"ג דרחב רחב נקרי, ביודעה ובמכירה

מצוי בשוק תבלין 'מקלות קינמון'

והיות ואיני מחבב כלל ריח ציפורן, והעירוני שלפ''ז יש חשש לברך עליו ברכת הבשמים והוא בספק ברכה לבטלה (ואם אחרים נהנים כשר להשו''ע וכה''פ פליגי עליה כמבואר במשנ''ב על נדון אחר כעי''ז)

ושאלתי היא האם ניתן לברך על המקלות הנ''ל אף שעומד לבישול, והאם (לבני ספרד, כה''ח סי' רצז) ברכתם 'עצי', או 'מיני' בשמים כמבואר בשער הציון רטז יב, או דמיירי בטחון דייקא. ובליבון הברכה כתב לברך 'מיני'.

הצפורן, הנקראת בערבית "קרונפול", (ומרן השלחן ערוך בסימן רט"ז סעיף ב' קורא אותה "קלאוו", וכן באנגלית היא נקראת "clove"), היא מין עץ. ולכן יש לברך עליה ברכת "בורא עצי בשמים". וכן מקלות קינמון, שהם מין עץ, יש לברך עליהם ברכת בורא עצי בשמים.
וכל זה כשהם שלמים, כלומר, מקלות הקינמון שלימות, וכן מקלות הצפורן שלמים. אבל אם הם טחונים, ואינם עשויים בעיקרם, אלא לשם מאכל כתבלין, אזי יש לברך עליהם "בורא מיני בשמים". (הלכה ברורה סימן רט"ז סעיף קטן יז).
כב' יתקן הסימן.

בירך בורא פני העץ על תמרים, ואכל גם תפוח וכדו',
לאחר שאכל שיעור כזית מהתמרים, החליט לברך ברכה אחרונה - על העץ, על התמרים,
האם יכול להמשיך לאכול את התפוח לאחר מכן?
או לא, כיון שכבר בירך ברכה אחרונה על הברכה הראשונה?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:הצפורן, הנקראת בערבית "קרונפול", (ומרן השלחן ערוך בסימן רט"ז סעיף ב' קורא אותה "קלאוו", וכן באנגלית היא נקראת "clove"), היא מין עץ. ולכן יש לברך עליה ברכת "בורא עצי בשמים". וכן מקלות קינמון, שהם מין עץ, יש לברך עליהם ברכת בורא עצי בשמים.
וכל זה כשהם שלמים, כלומר, מקלות הקינמון שלימות, וכן מקלות הצפורן שלמים. אבל אם הם טחונים, ואינם עשויים בעיקרם, אלא לשם מאכל כתבלין, אזי יש לברך עליהם "בורא מיני בשמים". (הלכה ברורה סימן רט"ז סעיף קטן יז).
כב' יתקן הסימן.

ייש''כ רב. בגוונא דידן מיירי במקלות שעשויים לתבלין (שמשווקים ע''י חב' תבלינים כפרג וכיו''ב) ומאידך לא נטחנו, וא''כ נתקיים בהם רק תנאי אחד ד'עצי' שהביא מע''כ מהלכה ברורה.

סי' רצז שציינתי הוא על ברכת הבשמים במוצ''ש דלהשל''ה מג''א ומשנ''ב שם יברך במוצ''ש מיני בשמים על הכל, ובכה''ח שם סקל''א מבואר שאין חילוק בין מוצ''ש לשאר השבוע, ואמנם כ''כ גם ברט''ז. בשו''ע רט''ז ס''ב וג לא מבואר מה דין קינמון בזמננו.

דומני שיש אומרים שמה שעשוי לתבלין אינו נחשב עשוי לריח ואין לברך עליו כלל ברכת הריח
כך הבנתי מהשש"כ חלק ב

אברך כתב:בירך בורא פני העץ על תמרים, ואכל גם תפוח וכדו',
לאחר שאכל שיעור כזית מהתמרים, החליט לברך ברכה אחרונה - על העץ, על התמרים,
האם יכול להמשיך לאכול את התפוח לאחר מכן?
או לא, כיון שכבר בירך ברכה אחרונה על הברכה הראשונה?

אחד מהת"ח כאן כתב לי בפרטי, שלדעתו צריך לברך שוב, כיון שכבר בירך על התמרים ברכה אחרונה.
לכאורה זה תלוי האם התפוח נפטר מדין טפל או שהברכה חלה גם עליו.
אם הברכה חלה גם עליו, א"כ הרי זה כאילו בירך עליו בפירוש, ועדיין לא בירך עליו ברכה אחרונה.
אלא שכאן לא שייך טפל, דהתפוח לא נפטר מדין טפל אלא מדין שזה אותה ברכה, וצל"ע בגדרי הדברים.
אשמח לשמוע מקורות לענין.
תודה

האם מותר בשעת צורך להפסיק בין תפילת יחיד לחזרת הש"ץ? המציאות היא שלא היה ספר תורה בשירות, והגיע בין תפילת יחיד לחזרת הש"ץ ואין מקום מכובד להניחו ויש להחזיקו בידיים, האם לקרוא מיד או לחכות?