פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:מה הכוונה? לזה ולעוד הרבה דברים וכל העניין וכל אות ואות תילי תלים של פרד"ס כמו כל המקרא כולו.

שומע ומשמיע כתב:מה לעשות שהמוחים לא הסתפקו במה שכבר כתבת, וממשיכים למחות/להתנפל, שאפילו זה א"א לדון.

אוצר החכמה כתב:

שומע ומשמיע כתב:מה לעשות שהמוחים לא הסתפקו במה שכבר כתבת, וממשיכים למחות/להתנפל, שאפילו זה א"א לדון.

אני רק שאלתי כלפי מי הוא דיבר. אתה אומר שהוא לא דבר כלפי וכלפי כל אלו שדנו בזה בהלכה. בסדר עכשיו אני יודע.

עקביה כתב:לאחרונה עסקתי מעט בסוגיא זו, ומידי חפשי בפורום מצאתי אשכול זה.

אם הבחנתי נכון, על בעיה אחת לא עמדו כאן, והיא - הרהור, שנאסר משום: ונשמרת מכל דבר רע - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה (ע"ז כ:).

אמנם הזכירו שי"ל דדמיא עליה ככשורא, אבל מדברי הגמ' (סנהדרין כב.): אמרה (אבישג): נינסבן! אמר לה: אסירת לי. - אמרה ליה: חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט. - אמר להו: קראו לי לבת שבע. וכתיב ותבא בת שבע אל המלך החדרה. אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות. לא נראה כך.

ולענ"ד נראה שהיות ובית דינו של דוד הם שגזרו על היחוד עם הפנויה (סנהדרין כא.:), והם שהתירו לדוד יחוד זה (שם כב.), א"כ לא הייתה אבישג אסורה עליו כלל, אלא מותר לו לבוא עליה, שכן היא פנויה וטהורה. ואף אם אסור לו לשאת אותה כיון שכבר יש לו י"ח נשים, כמבואר בגמ' שם [ונחלקו ראשונים אם דווקא לאשה אסור לו לשאתה או אפילו לפילגש], מ"מ לבוא עליה פעם אחת אין בזה לא אישות ולא פילגשות (וכ"כ הרש"ש שם). והיות והיא מותרת לו אין בה איסור הרהור. כדמוכח מתוס' שבת סד. ד"ה מידי, וכה"ג בדברי החזקוני (ועוד ראשונים עה"ת) במדבר לא נ.

אוצר החכמה כתב:לעצם העניין אני חושב שהראשונים מהסוג הזה היו ממש בקצה השני מחברי הפורום ודנו על דברים במשמעות הפסוקים בלבד בלי לשאול את עצמם מה ואם נהיה לזה משמעות בפועל

וכיוצא בזה מצינו בדוד המלך ע"ה שאמרו לו נעריו יבקשו למלך נערה בתולה ותהי לו סוכנת. כי אז הי' דוד בבחי' זו שלא הי' לו עוד שום תאוה כמ"ש ולבי חלל בקרבי ואמרו חכז"ל שהרג היצר. וז"ש ויכסהו בבגדים ולא יחם לו. ומשרתיו הצדיקים הגדולים הבינו זאת והיו יראים לבל יסתלק ח"ו דוד המלך מעוה"ז מחמת שלא הי' לו עוד מלחמת היצר ולזה נתנו עצה ותחבולה להמציא לו מלחמה חדשה ונתנו לו אבישג השונמית יותר מי"ח נשים כדי לכבוש היצר שלא יגע בה ובזאת יתעכב עוד בעוה"ז.

עקביה כתב:שיטת רח"פ והפע"ר תמוהה מאד בכל הנוגע לייחוס הפרטים לדהע"ה. אבל בכל הנוגע לעצם יישוב הדבר על מכונו עם שאר מאמרי חז"ל, נ"ל שי"ל כדלהלן:
א. מה שלא בא עליה כדרכה הוא שלא לקלקל את המטרה לשמה הביאוה אליו. עי' רש"י מלכים א' א ב, ד.
ב. לגבי איסור בשלכ"ד מצד מעשה עו"א (יבמות לד:), י"ל שעדיין לא גזרו אז. ועוד י"ל שאין אסור אלא באשתו. ועוד י"ל שפעם אחת הוא בכלל אקראי, המותר לשיטת ר"י (ולא ברור כלל שהרמב"ם חולק).
ג. היא בקשה שישאנה כדי שמעמדה יהיה חשוב יותר - של אשת המלך, אע"פ שידעה שלכל היותר יבוא עליה שלכ"ד, אך זה נמנע מדוד היות וכבר היו לו 18 נשים, ומה שבא עליה, לא היה זה מכח נישואין אלא כיון שהייתה מותרת לו, כמש"כ לעיל.
ד. מה שאמרה "חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט" - כשהגנב חסר, שאינו מוצא מקום לגנוב, מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום, כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך (סנהדרין כב. ורש"י), י"ל לפי שיטה זו, שמפעם אחת שבא עליה עדיין לא מוכח שיש לו כח, ולכן אצל בת-שבע חזר על כך 13 פעמים. ועוד י"ל שמעשה דסנהדרין כב. קדם לביאתו עליה.
ה. לשלמה היא מותרת בין עם בא עליה ובין אם לא, ולאדוניה אסורה בין בא עליה ובין אם לא, שכן לא נשא אותה. אילו היה נושא אותה, היינו באים למחלוקת רבי יהודה וחכמים האם מותרת לשלמה.

דרומי כתב:תמיד כשקוראים את ההפטרה הזאת אני אכן מתקשה, לא בעצם הענין - שבזה שערי תירוצים לא ננעלו וכו' וכו', אלא מהו הצורך להפטיר זאת ברבים? כלומר, הרי עיקרה של ההפטרה הוא הסיפור של העברת המלכות לשלמה, בעזרת בת שבע ונתן הנביא, ולענין זה בכלל לא נוגעים הפסוקים המדברים על אבישג השונמית, ולכאורה מה התועלת והטעם לדבר על כך בפרהסיא באופן שלפחות הקטנים ועמי הארץ מתקשים בזה?

אוצר החכמה כתב:לא הרווחת כלום בתירוצך. הלא עיקר קושיית עקביה היא שזה ממש כמעשה ער ואונן. בפרט שעושה כן מחמת שרוצה שתשאר בתולה.