מיללער כתב:אלי כהן כתב:ומיהו עלה על דעתי לומר, דלכאו' אין כל כך רבותא בזה שפעולה של חז"ל (כגון גזרה וכדו') תשליך על דין דאורייתא, דהא מצינו אפילו יותר מזה, שאפילו פעולה פשוטה של עם הארץ - אשר ודאי אינו אחד מחז"ל - תשפיע על דין דאוריתא, וכגון שאם יקנה - אז הנוטלים ממנו ללא רשותו יעברו על איסור לא תגנוב דאורייתא, וכן אם קידש אשה אז אסורה לכל השאר, וכן אם הקדיש בהמה, וכל כיוצא בכך. והרי זהו ק"ו: הואיל ועם הארץ רשאי להשפיע בפעולותיו על דיני דאו', ק"ו שאף חז"ל יהיו רשאים; אמור מעתה: אין בזה שום רבותא.
הזכות של העם הארץ לקנות, לקדש ולהקדיש ניתנה לו
מדאורייתא והדינים הנובעים מפעולתיו הם דינים
מדאורייתא ומה החידוש בזה?
מטרת האשכול (אם לא ראית עד הנה) הוא להביא דוגמאות
שדיני חז"ל
וגזירות חכמים ישפיעו ויפעלו לעקור או להשליך על הדינים דאורייתא, היינו שכביכול התורה תכנע תחת החלטת חז"ל ודו"ק
הגע בעצמך: מדין תורה, האשה הנשואה אסורה להינשא לאחרים, אבל עקב פעולת הגירושין שעשה בעלה, האשה תהיה מותרת. אלמא, פעולת האדם "עוקרת" את איסור התורה שהיה קיים עד שנעשתה אותה פעולה. ואה"נ, זה נובע מכך שהתורה עצמה הרשתה לאותו אדם לבצע את אותה פעולה, אבל משהרשתה לו, פעולתו משפיעה על מה שהיה עד כה אסור מדאו'...
ה"ה לגזירת דרבנן המפקיעה איסורי דאו', כגון הא דקי"ל דמדרבנן הפקר בית דין הפקר וכדומה: התורה אוסרת על אחרים ליטול את רכושי ללא רשותי, אבל בעקבות הפקר בית הדין שהפקיר את רכושי - מה שהיה עד כה אסור מדאו' - נעשה מותר. וה"ט, משום שהתורה עצמה הרשתה לבית הדין להפקיר את רכושי, כשם שהרשתה לאדם לגרש את אשתו. אלמא, אין רבותא בהפקר בין דין דהוי הפקר, כי היכי דאין רבותא בפעולת האדם שגירש את אשתו, כי הכל היה בהרשאת התורה.
ואגב ככה זה בכל תקנות חז"ל, דבע"כ הם קיבלו את הרשאת התורה, כי א"ת דלא קיבלו - והתורה עדין אוסרת את מה שהם התירו - אז בודאי שכל יהודי היה צריך להעדיף את מה שהתורה אוסרת על פני מה שחז"ל מתירים, דדברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין? כדי לשבר את האוזן - להבין מצד הסברא - איך יתכן שהתורה תרשה לחז"ל לתקן תקנות המשפיעות על דברי תורה, ניקח למשל את הא דקי"ל דאם נדר לצום בפורים דהוי מועד מדרבנן - הנדר בטל - אע"ג דנדרים דאו': וה"ט, משום דעוד לפני שהוא נדר לצום - חז"ל כבר תיקנו שלא לצום, והא תקנה של חז"ל לא גריעא מנדר של אדם פשוט - וכאילו חז"ל "נדרו" עבור כל עם ישראל שלא לצום (כי התורה כאילו הסמיכה אותם לנדור בשביל כל עם ישראל); אלמא, כשאני נודר לצום בפורים - אני בעצם נודר נדר שנוגד את הנדר הקודם שלי - כלומר את הנדר שאותו נדרו חז"ל עבורי לא לצום בפורים, והא קי"ל שכאשר אדם נודר נדר הנוגד את נדרו הקודם - אזלינן בתר הנדר הראשון. וה"ה בכל ענין וענין של תקנות חז"ל.