פורום אוצר החכמה

גל של אגוזים כתב:יש הרבה מה לדון כאן, ובעיקור נודעין דברי החיי אדם ואשל אברהם בעניין.

ראיתי פעם ואיני זוכר היכן, דאם המתפלל אוחז אחרי 'יהיו לרצון' הראשון מותר לעבור לפניו. אשמח להתרענן במקור הדברים.
[/size]

מקדש מלך כתב:והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו,
...אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

הוגה כתב:

מקדש מלך כתב:והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו,
...אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

פעם שאלתי בזה את רבי יעקב יוסף זצ"ל ואמר ללמד זכות על המיקל על פי המבואר בהלכה שאם לא כיוון בברכה ראשונה לא עלתה לו תפילה, ועוד מבואר שבזמן הזה אין מתפללים נדבה ואין חוזרין בשביל חסרון כוונה כי הרוב אין מכוונים, ואם נלך אחר הרוב כיון שהתפילה לא עלתה לו ממילא אין כל איסור לעבור לפניו. עכ"ד לפי המונח בזכרוני. (ולענ"ד מובן שאי אפשר לסמוך על זה לכתחילה כי אי אפשר לחשוד בכשרים שמא ההוא לא מכוון)

מקדש מלך כתב:כידוע נפסק להלכה שאסור לעבור ארבע אמות לפני המתפלל. ונאמרו בזה שני טעמים, אחד מפני שמבטל את כוונת המתפלל (וכמדומה שהוא הטעם העיקרי), והשני, שמפסיק הין המתפלל והשכינה.
והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו, ויש שכתבו שהוא מפני שממילא אינם מכוונים, ושמעתי שדין גרמא בתי כנסיות שהיו קטנים מאוד וכמעט שלא היה ניתן שלא לעבור.
והנה זה ימים רבים מנקר בליבי הסבר למנהג המקילים, והוא על פי המציאות הידועה כנראה לרבים, שאם אדם מאריך טיפה בתפילתו ורוצה לשפוך ליבו לפני אביו שבשמים, ופתאום למרבה חרדתו הוא מוצא לפניו 'מחמיר' שעומד על עומדו 'על קוצים', ואינו זז מפני איסור המעבר בפני המתפלל, שוב אזדא ליה כל כוונתו, ומקצר ועולה מקצר ויורד העיקר לגמור כבר עם הסיוט הזה, והוא מפני שהאנשים דהיום רכרוכיים ועדינים מטבעם, ומציק להם מאוד העצבים של אותו אחד שנאלץ להישאר שתי דקות על המקום ולא לזוז, וזה מבטל את כל כוונתם.
ונמצא שכהיום כל טעם הגזירה הוא להיפך, דעל ידי האיסור אדרבה מתבטל כוונת המתפלל, ועל כן סמכו להקל בזה.
ויראתי לומר דברים מנפשי נגד דין פשוט בשו"ע, וודאי שאין בכך כדי להורות, אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

אוצרניק כתב:

הוגה כתב:

מקדש מלך כתב:והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו,...אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

פעם שאלתי בזה את רבי יעקב יוסף זצ"ל ואמר ללמד זכות על המיקל על פי המבואר בהלכה שאם לא כיוון בברכה ראשונה לא עלתה לו תפילה, ועוד מבואר שבזמן הזה אין מתפללים נדבה ואין חוזרין בשביל חסרון כוונה כי הרוב אין מכוונים, ואם נלך אחר הרוב כיון שהתפילה לא עלתה לו ממילא אין כל איסור לעבור לפניו. עכ"ד לפי המונח בזכרוני. (ולענ"ד מובן שאי אפשר לסמוך על זה לכתחילה כי אי אפשר לחשוד בכשרים שמא ההוא לא מכוון)

אם על זה סומכים שלא מכוונים וזה לא תפילה, אז איך מברכים ברכת כהנים בברכה. אם זה לא תפילה, זה לא ציבור.

חיימשה כתב:שאלתי פעם מורה הוראה ע"ז, וענה לי בשם אחד מהפוסקים המפורסמים שלעבור לפניהם אינו מתיר, אבל מותר ל4 אנשים לתופסם בידיהם וברגליהם ולהעבירם למקום שלא יהיו כבור ברשות הרבים...

יואל שילה כתב:

חיימשה כתב:שאלתי פעם מורה הוראה ע"ז, וענה לי בשם אחד מהפוסקים המפורסמים שלעבור לפניהם אינו מתיר, אבל מותר ל4 אנשים לתופסם בידיהם וברגליהם ולהעבירם למקום שלא יהיו כבור ברשות הרבים...

את הדבר הנורא הזה ראיתי פעם מול עיני, בציון הרשב"י, אך אחד התפלל בצפיפות הרגילה, ובא אחר שרצה לעבור - ופשוט נשאו על כפים למקום אחר
הזדעזעתי
קשה להאמין שהוא המשיך לכוון בתפילתו.
כמה זה דומה למי שהגביה את הננס כדי לברך עליו משנה הבריות

חיימשה כתב:די ברור שהפסק הזה לא מכוון לכך שאותו ננס ימשיך לכוון בתפלתו...
וההבדל בין הדוגמאות הוא פשוט,
הננס לא ברא את עצמו ואוי לו למביישו,
ואילו אותו מתפלל הריהו בגדר בור שכרה את עצמו, ואיהו דאזיק אנפשיה.

יואל שילה כתב:

חיימשה כתב:די ברור שהפסק הזה לא מכוון לכך שאותו ננס ימשיך לכוון בתפלתו...
וההבדל בין הדוגמאות הוא פשוט,
הננס לא ברא את עצמו ואוי לו למביישו,
ואילו אותו מתפלל הריהו בגדר בור שכרה את עצמו, ואיהו דאזיק אנפשיה.

הזעזוע והדמיון לננס הוא מהעזות שבשימוש באדם אחד למה שנדמה לך שההלכה מחייבת אותך
כמו לקשור אותך כדופן לסוכה בניגוד לרצונך
אם יחשוב אובייקטיבית - מה השם רוצה שאעשה כעת - אין לי שום ספק שכן תעבור או לא תעבור - אבל להניף אדם ולהעיף אותו למקום אחר - לא זהו מה שהשם רוצה, כן כרה את הבור או לא כרה את הבור.
תחשוב על ההשפלה הנוראית והטראומה, והוא בבואה מהטראומה של "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".

חיימשה כתב:הזעזוע והדמיון לננס הוא מהעזות שבשימוש באדם אחד למה שנדמה לך שההלכה מחייבת אותך
כמו לקשור אותך כדופן לסוכה בניגוד לרצונך
אם יחשוב אובייקטיבית - מה השם רוצה שאעשה כעת - אין לי שום ספק שכן תעבור או לא תעבור - אבל להניף אדם ולהעיף אותו למקום אחר - לא זהו מה שהשם רוצה, כן כרה את הבור או לא כרה את הבור.
תחשוב על ההשפלה הנוראית והטראומה, והוא בבואה מהטראומה של "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".

צביב כתב:בספר אחד כתב שאם רוצה לראות אם המתפללל מאחוריו סיים את תפילתו
אין היתר להפנות את ראשו לאחוריו, משום כבוד ה' לפניו הוא עומד,
ויכול לשחות שחייה גדולה, וכך לראות.

גל של אגוזים כתב:בד"א, לדעתי הענייה טוב וישר לשנות 'שֵׁם הנושא' אחרי שכבר הסיקו דלא יתכן [זולת במצב פיקו"נ וכדו'].

יוצר אור כתב:

צביב כתב:בספר אחד כתב שאם רוצה לראות אם המתפללל מאחוריו סיים את תפילתו
אין היתר להפנות את ראשו לאחוריו, משום כבוד ה' לפניו הוא עומד,
ויכול לשחות שחייה גדולה, וכך לראות.

מאן הוא?

לבי במערב כתב:

יוצר אור כתב:עוד בדיני ד' אמות של תפילה ולעבור לפני המתפלל:

ורובם (אם לא כולם) ראויים להתאחד ולהכלל באשכול דנן.

יוצר אור כתב:

גל של אגוזים כתב:יש הרבה מה לדון כאן, ובעיקור נודעין דברי החיי אדם ואשל אברהם בעניין.

ראיתי פעם ואיני זוכר היכן, דאם המתפלל אוחז אחרי 'יהיו לרצון' הראשון מותר לעבור לפניו. אשמח להתרענן במקור הדברים.
[/size]

באשל אברהם גופיה שם כתב שהאוחז בתחנונים יש להקל לעבור "שהרי יכול לומר יהיו לרצון כו' קודם תחנונים" א"כ זה הוא המקור ויל"ע.

פולסברג כתב:אם אלו שסביביו אסורים לישב, ק''ו הוא עצמו...
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=51&book=631206

שומר כתב:שמעתי מאברך שגדל ברשבם. שראה את הגאון ר גדליה נדל זצ"ל שגמר שמונה עשרה מהר . והסתובב בין המתפללים . ולא חשש לעבור לפני המתפלל . ושאל אנשים מדוע נוהג כך והשיבו לו שהוא סבר שהיום לא שייך דין זה . מישהו שמע על כך נראה תמוה

פולסברג כתב:

שומר כתב:שמעתי מאברך שגדל ברשבם. שראה את הגאון ר גדליה נדל זצ"ל שגמר שמונה עשרה מהר . והסתובב בין המתפללים . ולא חשש לעבור לפני המתפלל . ושאל אנשים מדוע נוהג כך והשיבו לו שהוא סבר שהיום לא שייך דין זה . מישהו שמע על כך נראה תמוה

תפארת שמואל על הגר''ש אוירבאך-

מבית לוי כתב:מספרים על מרן רבינו האבי עזרי זיע"א שאחר התפילה בהיכל הישיבה בפוניבז' היה בחור שהאריך ליד הכניסה וכולם נעצרו מלצאת עד שמרן זיע"א הגיע ואמר שהמאריך לא יכול לאסור על כולם את היציאה וזה שלא כדין, ועבר ויצא וכולם אחריו

האם יש לסיפור זה/ הלכה זו מקור?

זילברשלג כתב:עוד חידוש ראיתי, וכתב הכותב שהרב מאזוז הסכים לו, והוא בפסיעת ד' אמות בסוף התפילה, שאם המתפלל נמצא בתוך ד' אמותיו של זה מאחוריו, מותר לעשות ג' פסיעות, כי כבר נמצא בתוך ד' אמותיו, אבל אם נמצא מחוץ, וע"י ג' פסיעות הוא נכנס לד' אמותיו, אז נאסר.