פורום אוצר החכמה

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

לענין כתב:יש לעיין אם ראוי להמנע ממצות עונה כדי שלא יהיה שרוי בטומאה. והנה המגן אברהם (ריש סימן ר"מ) מביא שנשאל האריז"ל 'אם יפטור מן העונה להיות זמן הקור (פירוש וצריך לטבול לקריו) וגם בהיות בימי עיבור ויניקה, והשיב אם האשה מוחלת פטור, מכל מקום טוב לקיימה' (פרי עץ חיים). והיו שהבינו מזה שכוונתו היא שטוב לקיים מצות עונה אע"פ שאינו טובל ויהיה שוכן בטומאתו. אך לענ"ד ברור שכוונת האריז"ל היא לומר שאם האשה מוחלת פטור, ואעפ"כ טוב יותר להתאמץ ולקיים את המצוה אע"פ שבגלל זה יצטרך לטבול בקור. אבל פשוט שאין כוונתו לומר שלקיים את המצוה ולהשאר טמא זה יותר טוב מאשר לסמוך על מחילת האשה.

ועד"ז נראה שמה שכתב בשער רוח הקדש (י"א ב') 'ואמנם אני ראיתי למורי ז"ל שששה חדשים של החורף רובם לא טבל, מפני שהיה חולני והיה שבור ואמו לא היתה מניחתו לטבול, וזה אמת וברור אצלי, ולא מפני כך נסתלקה אז השגתו ממנו כלל'. היה נראה לי הקטן שגם כאן פשוט וברור שלא קיים אז את המצוה (אם שסמך על המחילה, וכ"ש אם היתה מעוברת).

מיהו במשנת חסידים (מסכת יום הששי פרק ז' משנה ו') כתב 'ואם הוא טמא יטבול טבילה אחת להסיר הטומאה, ואפילו היה לו חולי השבר, אם אין הקור גדול מאד ויהיה שלא כרצון הוריו, לא ימנע עצמו מלטהר מטומאה זו כי עיקר השגת הקדושה בטהרה זו תלויה'.
והרואה יראה שמקורו של המ"ח הוא משער רוה"ק הנ"ל, וחזינן דהוה פשיטא ליה שטבילה זו שנמנע ממנה האריז"ל מחמת ציווי אמו לא היתה טבילה לתוספת טהרה בעלמא, אלא טבילה של טומאת קרי. וחזינן שבמקום שיודע שלא יוכל לטבול אין לו להמנע מקיום המצוה.

גל של אגוזים כתב:

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

א] בשם הבעש"ט ז"ל?? תביא מקור בבקשה.

י. בנימין כתב:אשמח אם מישהו יידע לענות:
דוד עגול בקוטר של 110 ס"מ, בגובה 100 ס"מ, כמה ליטר הוא מכיל?
וכמה ליטר זה 40 סאה?

מחולת המחנים כתב:

גל של אגוזים כתב:

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

א] בשם הבעש"ט ז"ל?? תביא מקור בבקשה.

כך שמעתי פעם בע"פ שכך מקובל אצל חסידים בשם הבעש"ט.
וראה עוד במאמרו של הרב חיים זוסקינד בקובץ היכל הבעש"ט קובץ י"ד עמ' מ"ח, האם נהגו בטבילה במקוה בכל יום בשנותיה הראשונות של תנועת החסידות ומנהג חב"ד.

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

לבי במערב כתב:

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

הטענה כי 'הקפדה חב"דית' היא זו אינה נכונה כלל וכלל:
בעבר, הקפידו בחב"ד לטבול בכל עש"ק וש"ק (וכמדומה שֶׁמִשֵׁם הבעש"ט ז"ל קא מטו לה), ויש שהוסיפו לילך אף בב' וה'; בודדים נהגו בטבילה יום-יומית.
עם השנים, הפכה הנהגת הבודדים לנחלת הכלל (כמעט) כולו.
[כנראה תרמה לכך גם הנחת תפילין דר"ת, שהפכה לנפוצה, כנודע כי על הנוהגים בה לטהר גופם ולנקותו באופן מיוחד. ואכהמ"ל].

ולהעיר מ'היכל מנחם' ח"א ס"ע רכ.

אוֹמְרִים טוֹבְלֵי שְׁחָרִין: <כת שנהגה לטבול כל בוקר>
קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פָּרוּשִׁים,
שֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם בַּשַּׁחְרִית בְּלִי טְבִילה.
אוֹמְרִין פְּרוּשִׁין:
קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, טוֹבְלֵי שְׁחָרִין,
שֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם מִן הַגּוּף,
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה.

סליק מסכת ידיים

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

Chortkov כתב:

מחולת המחנים כתב:יש קבלה אצל חסידים בשם הבעש"ט הק' שלא לטבול בכל יום, אמנם בחב"ד הקפידו דייקא לטבול בכל יום.

אדרבה! מקובל מהבעש"ט הק' (כמדומה לי הו"ד בספרי קארמרנא) שצריכין למסי"נ עבור המקוה בכל יום... ושטבילה אחת אינו מזיק.

ובכתבי הרה"ח ר' יוסף ב"ר יואל הורנשטיין ז"ל מוותיקי חסידי באיאן כותב: שמעתי בבאיאן [הגה"ח] מהו"ר דודיא [אורטינברג] זלל"ה [בעל תהלה לדוד] אשר המלאך הקדוש זי"ע ועכ"י, שלח בימי הספירה את הרב רבי שניאור זלמן בעל השו"ע ז"ל, לילך לטבול בכל יום במקוה עבורו ובשליחותו, ואמר "הרב" זי"ע ועכ"י, למדתי מזה שני דברים שהספירה יש לה שייכות עם מקוה, שיכולים לעשות שליח למקוה.

Chortkov כתב:בשב"ק העעל"ט ראיתי בגליון באר בשדה - שטעפינשט כדלהלן:

ובכתבי הרה"ח ר' יוסף ב"ר יואל הורנשטיין ז"ל מוותיקי חסידי באיאן כותב: שמעתי בבאיאן [הגה"ח] מהו"ר דודיא [אורטינברג] זלל"ה [בעל תהלה לדוד] אשר המלאך הקדוש זי"ע ועכ"י, שלח בימי הספירה את הרב רבי שניאור זלמן בעל השו"ע ז"ל, לילך לטבול בכל יום במקוה עבורו ובשליחותו, ואמר "הרב" זי"ע ועכ"י, למדתי מזה שני דברים שהספירה יש לה שייכות עם מקוה, שיכולים לעשות שליח למקוה.

יואל שילה כתב:מחמת ריבוי השאלות על ייצור מקוואות פרטים - כתבתי מדריך עם עיקרי דיני מקוואות, שבסופו התייחסות למקוואות בחביות.

אך אם בית הקיבול של הצינור לא נעשה כדי לקבל את הצרורות אלא הוא רק נמצא שם ממילא כחלק
מצורתו הטבעית של הצנור - אינו פוסל (מקואות ד' ג'), והראב"ד פוסלו למקוה כי יש לו תורת כלי קיבול,
וההגהות מרדכי אף פסל את המים העוברים בצינור עץ שנוצר בו חקק כלשהו מחמת רקבון, אף שלא
עשוי לכך

מקדש מלך כתב:

יואל שילה כתב:מחמת ריבוי השאלות על ייצור מקוואות פרטים - כתבתי מדריך עם עיקרי דיני מקוואות, שבסופו התייחסות למקוואות בחביות.

אני מתחיל לקרוא ולפני הכל מרגיש צורך לציין את הקטע הראשון הפותח במילים "חשש סכנת נפשות".
כמובן נכנסים מיד לכוננות קורונה... מן הסתם עוד הרצאה נדושה בנושא. אך לא, אזהרה נחוצה מאין כמותה על חשש טביעת ילדים. ובלשון המחבר "מוטב ישאר בלי טבילה כל ימיו ולא יגרום לסכנת נפשות!".
כל הכבוד!

ועל של תורה:

אך אם בית הקיבול של הצינור לא נעשה כדי לקבל את הצרורות אלא הוא רק נמצא שם ממילא כחלק
מצורתו הטבעית של הצנור - אינו פוסל (מקואות ד' ג'), והראב"ד פוסלו למקוה כי יש לו תורת כלי קיבול,
וההגהות מרדכי אף פסל את המים העוברים בצינור עץ שנוצר בו חקק כלשהו מחמת רקבון, אף שלא
עשוי לכך

האם יש חילוק בין דעת הראב"ד להגהות מרדכי?

א) יסוד האיסור לטבול בתוך כלים.

כשאשה טובלת בכלי עצמו, דהיינו שעשו כלי ומילאוהו מים כשרין וטבלה בו, בזה פסול מן התורה, שאמרו בתורת כהנים (ויקרא יא-לו) "אך מעין ובור מקוה מים, אי בור יכול אפילו בור שבספינה יהיה טהור? ת"ל מעיין - מה מעיין עיקרו בקרקע אף מקוה עיקרו בקרקע".

ודרשה זו לא הוי אסמכתא שהרי מבואר ברא"ש הלכות מקואות סי' א' "שמא יטבול בכלי דהא ודאי אסור מדאורייתא, דבור דומיא דמעיין בעינן שיהא בקרקע" וכ"כ בתוס' פסחים יז: וב"ב דף סו: שאסור שאובין אטו גזירת טבילה בכלים. ומוכח דהוי מן התורה, ועי' באריכות בדברי חיים בהלכות מקוואות סעיף ל"ו.

ודרשה זו הובא גם בר"ש בפ"ב דמקוואות משנה ג'.

ומלשון הראשונים הנ"ל משמע שהוא דין מיוחד של טבילה בכלים שמצריך בקרקע ולא בכלים אבל אין הטעם משום שאובין. אמנם מדברי רש"י בשבת לה, משמע שפסולו מטעם שאובין שכתב שם גבי בארה של מרים וז"ל "טהור מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין" ומשמע שפסולו של כלי הוי מטעם שאובין.

אמנם מלשון רש"י חגיגה כא: ד"ה ככלי ובנזיר לח. ד"ה דבטלינהו לא הזכיר כלל הפסול של שאובין או כלים ומשמע שהוא מצד חסרון שיעור.

אך מרש"י שבת הנ"ל אין ראיה כלל - ומשום שלא מיירי שטובלין בבארה של מרים עצמו - אלא המים נלקחין משם, לזה כתב רש"י שאין על המים שם שאובין, אבל אין הכרח שרש"י ס"ל שפסול כלים הוי מטעם שאובין.

במרדכי סי' תשמ"ה בהלכות מקוואות כתב דטבילה בכלים שאינן מחוברין לקרקע פסולין ומקבלין טומאה מן התורה דכתיב (שמיני יא-לד) וכל משקה אשר ישתה בכלי יטמא; והיינו שס"ל שהמים מקבלים טומאה מן הכלי.

ויש להסבירו עפמש"כ בחתם סופר יו"ד רי"ג שאם המים מקבלין טומאה בודאי שאין טובלין בו, דא"כ הו"ל טהרת מקוה חידוש יותר מפרה אדומה, שמקבל טומאה מאדם. ואדם הטובל בו נעשה טהור, והיינו שבהכרח א"א לטבול בכלי, שהרי האדם הטובל יטמא ג"כ את המים, ואיך המים יטהרו אח"כ את האדם? ואף כלי גדול שאינו מקבל טומאה, מ"מ המים שבתוכו תלושים הם, ומקבלים טומאה ואינו טובל בו. עי' רמב"ם פט"ו מטומאת אוכלין ה"א.

וכדברי המרדכי מבואר גם בפירוש מהר"ם מרוטנבורג על מסכת מקוואות פ"ה מ"א, גבי מעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול העבירו ע"ג שפה כל שהוא כשר חוצה לה. וכתב שם וז"ל "דוקא חוצה לה כשר אבל ע"ג שפה לא, דכתיב מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור, דהיינו כקרקע דלא חזי לקבולי טומאה אבל ע"ג כלים לא". עכ"ל ומשמע שמטעם קבלת טומאה אין לטבול בכלים.

בקיצור: טבילה בכלים היא פסולה מן התורה, ובטעמם פליגי הראשונים או שהוא דין מיוחד המצריך קרקע ולא כלי, או משום פסול שאובין, או משום שהמים מקבלין טומאה.

תוכן כתב:מי אומר שהמשנה במקוואות מיירי במחזיק מ' סאה?

עזריאל ברגר כתב:

תוכן כתב:מי אומר שהמשנה במקוואות מיירי במחזיק מ' סאה?

תוס' שבת טז,ב ד"ה אחד כלים גדולים.

תוכן כתב:אם זה מחזיק מ' סאה זה לא כלי.

תוכן כתב:

עזריאל ברגר כתב:

תוכן כתב:מי אומר שהמשנה במקוואות מיירי במחזיק מ' סאה?

תוס' שבת טז,ב ד"ה אחד כלים גדולים.

לפי התוספות איך תפרנס הא שפסקו או"ח שי"ד שאין בנין וסתירה בכלים, וכתב הרמ"א דבכלי המחזיק מ' סאה יש בו בנין וסתירה דהוי כאהל. הא לדבריך, אינו אלא כלי.

נהר שלום כתב:

תוכן כתב:אם זה מחזיק מ' סאה זה לא כלי.

אז י"ל מ' סאה לא בקרקע, זה מחלוקת אמורים מפורש בברכות שם

גימפעל כתב:הגה"צ ר' משה רוטה שליט"א הרב הצעיר דקארלסבורג כותב על שאלה שנשאלה מאחד ממנהיגי הקהילות על היתר של ט' קבין לנדה.

המשך דבר הלכה.jpg

פליאה כתב:ב"ה
מצאתי אצלי ספר מיוחד "שומר טהרה", במעלת וסגולתו העצומה של המקוה, במשנתו של הגה"ק מרן האדמו"ר רבי אהרן ראטה משומרי אמונים זיע"א
נאסף ונערך מתוך ספריו הקדושים, ברוב פאר והדר, על ידי המזכה הרבים בספריו הנפלאים הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס "גם אני אודך" ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים, ושא"ס נכבדים, בבקשה מצורף כאן לתועלת הרבים.