פורום אוצר החכמה

יואש כתב:הגר"מ שטרנבוך כתב במכתבו מח' ניסן בס' ג וז"ל
ולפי"ז אם הש"ץ עומד בראש הקהל ופניו למזרח ואינו רואה את הקהל כל זמן שלא יסובב פניו. לא מהני להיחשב רואה את כולם. וצריך שהש"ץ יעמוד במקום שרואה את כולם.
ואני הדל איני מבין דבריו דלפ"ז אם הש"ץ עוצם עיניו לא יחשב לתפלה בצבור. ואם הוא סומא? ועוד מאן יימר דבזימון אותו האיש היושב על מפתן הבית ומצרפן צריך שיהא פניו כלפי שני החבורות. וצרך שיהא רואה אלו ואלו בבת אחת אולי אם יכול להפוך פניו לצד הבית ויראה חבורה זו ואם ירצה להפוך פניו לצד החוץ יראה חבורה האחרת יכול לצרפן?

כמדומני דבשו"ע הרב באמת כתב "כל שיכול להפוך פניו" והיינו שזה מצב שיכול לראות ואי"צ בפועל.

מבית לוי כתב:

יואש כתב:הגר"מ שטרנבוך כתב במכתבו מח' ניסן בס' ג וז"ל
ולפי"ז אם הש"ץ עומד בראש הקהל ופניו למזרח ואינו רואה את הקהל כל זמן שלא יסובב פניו. לא מהני להיחשב רואה את כולם. וצריך שהש"ץ יעמוד במקום שרואה את כולם.
ואני הדל איני מבין דבריו דלפ"ז אם הש"ץ עוצם עיניו לא יחשב לתפלה בצבור. ואם הוא סומא? ועוד מאן יימר דבזימון אותו האיש היושב על מפתן הבית ומצרפן צריך שיהא פניו כלפי שני החבורות. וצרך שיהא רואה אלו ואלו בבת אחת אולי אם יכול להפוך פניו לצד הבית ויראה חבורה זו ואם ירצה להפוך פניו לצד החוץ יראה חבורה האחרת יכול לצרפן?

כמדומני דבשו"ע הרב באמת כתב "כל שיכול להפוך פניו" והיינו שזה מצב שיכול לראות ואי"צ בפועל.

אכן כך משמע בשו"ע הרב סימן קצ"ה סעיף ג'. מאידך האור שמח, הל' ברכות פי"ב ה"ה, כתב להדיא דהציור ש"אין רואין אלו את אלו" היינו שזה הפך פניו לכאן וזה הפך פניו לכאן.

ברוך00 כתב:בעה"י
דיני צירוף מנין במרפסות ממורנו הגר"צ ובר שליט"א ...
ג. אי"צ לראות בפועל, אלא כיון שיכולים לראות אע"פ שמטים ראשם לצד אחר, מצטרפים (א"א בוטשאטש סימן קצה).

לא הצלחתי למצוא את זה באשל אברהם. האם מישהו יכול לתת הכוונה מדויקת?

חוקר חובב כתב:לא הצלחתי למצוא את זה באשל אברהם. האם מישהו יכול לתת הכוונה מדויקת?

אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קצה
וכן אודות רואים זה את זה להצטרפות לזימון, י"ל דאין צריך לראות זה את זה בפועל, וגם כשלא ראו זה את זה כלל, כיון שהיה אפשר להם לראות זה את זה מצטרפים. וגם כשממקום שסועד שם אינו רואה, רק יכול לנטות משם ראשו ועיניו ואז יוכל לראות ממקום סעודתו, ג"כ מצטרפים. ונראה שגם סגי נהור שאי אפשר לראות כלל, יש לו ג"כ הצטרפות ע"י מה שיכולים לראות זה את זה, אלו היו עינים רואות להם.

ראיתי את דברי הגר"מ שטרנבוך.
שיהיה ברור שבשו"ע בסי' קצ"ה כתוב לא כך. רק הגרמ"ש מנסה לדחוק שלכן השו"ע מביא כן בלשון 'יש מי שאומר', כאשר כל בר בי רב יודע שהשו"ע פוסק כרגיל בנוסח 'יש מי שאומר' (וכפי שהגרמ"ש עצמו מצטט מהכה"ח).וגם מנסה לדחוק דכיון דתםילה קיל מזימון, אז בואו ונקל בזה

ראשית יש להעיר דגם א"נ דלמעלה מעשרה לא נחשב לרה"ר לענין רשויות דשבת, הנה לכאו' סברת הט"ז והפרמ"ג אינה ענין ד'הלכות רשויות', אלא ענין פרקטי, שאם זהו שביל הרבים או היחיד, לא נחשב לרשות משותפת אחת, למקום אחד המחבר את כל המתפללים. א"כ מה מועילה סברת דין רה"ר באויר לענין דידן?????

שנית, הנה המניינים דנן נעשים באופן שהחזן עומד ברחבה למטה והמתפללים מצויים במרפסות. ולכאו' סברת הגרמ"ש ג"כ לא תעלה ארוכה לזה, שהרי החזן עצמו עומד מתחת לעשרה טפחים וא"כ הוא נמצא בשביל המיועד לרה"ר והוא עצמו אינו מצטרף למנין. אלא אם נעלה אותו ג"כ למרפסת. (כפי שעושים בכמה מקומות). או מעל במה בת י"ט.

ובסברת ר' אשר וויס, שכ' שמזה שהכנסה"ג והחיד"א וכו' לא הזכירו הא דהפסק שביל רה"ר, משמע דלא ס"ל כהט"ז, צ"ע, דהרי תשובתם שם עוסקת בב' בתים המחוברים זל"ז, ולכן לא התעסקו בענין רה"ר המפסקת, ולדחוק עד כדי כך כדי לומר שנחלקו על הט"ז, היא סברא לא נראית.

ש. ספראי כתב:ראיתי את דברי הגר"מ שטרנבוך.
ראשית יש להעיר דגם א"נ דלמעלה מעשרה לא נחשב לרה"ר לענין רשויות דשבת, הנה לכאו' סברת הט"ז והפרמ"ג אינה ענין ד'הלכות רשויות', אלא ענין פרקטי, שאם זהו שביל הרבים או היחיד, לא נחשב לרשות משותפת אחת, למקום אחד המחבר את כל המתפללים. א"כ מה מועילה סברת דין רה"ר באויר לענין דידן?????

הרי באופן שיש בין הרשויות רה"י אחרת, או שדה בור, אין בעיה לצרף, וכל הבעיה כשיש דרך ביניהם. וא"כ לכאורה סברת הט"ז היא דא"א להחשיב כמקום אחד, מקומות שיש ביניהם מעבר של אחרים. ועל דרך משל ומליצה הרי זה כמחיצה שהגדיים בוקעים בה, וה"נ הדרך סותרת את איחוד המקומות. ולפ"ז מובנת סברת הגר"מ שטרנבוך, שהאויר שמעל הדרך אינו דרך אלא אויר בעלמא, ואינו מפריע לחיבור המקומות, ממש כמו אויר שמעל רה"י. ולזה הביא סמך משבת, שלא נאמר שאויר כל מקום נידון כפי המקום שתחתיו. (ובוודאי אין הדינים שוים, שהרי כאן מדובר גם בשביל היחיד שיש לו דין רה"י לגבי שבת, ורה"י עולה עד לרקיע. ואפ"ה אין הפסק לגבי צירוף למנין, כי הרשות עולה, אבל הדרך לא עולה, ולזה יש קצת סמך משבת כנ"ל.)

חוקר חובב כתב:

ש. ספראי כתב:ראיתי את דברי הגר"מ שטרנבוך.
ראשית יש להעיר דגם א"נ דלמעלה מעשרה לא נחשב לרה"ר לענין רשויות דשבת, הנה לכאו' סברת הט"ז והפרמ"ג אינה ענין ד'הלכות רשויות', אלא ענין פרקטי, שאם זהו שביל הרבים או היחיד, לא נחשב לרשות משותפת אחת, למקום אחד המחבר את כל המתפללים. א"כ מה מועילה סברת דין רה"ר באויר לענין דידן?????

הרי באופן שיש בין הרשויות רה"י אחרת, או שדה בור, אין בעיה לצרף, וכל הבעיה כשיש דרך ביניהם. וא"כ לכאורה סברת הט"ז היא דא"א להחשיב כמקום אחד, מקומות שיש ביניהם מעבר של אחרים. ועל דרך משל ומליצה הרי זה כמחיצה שהגדיים בוקעים בה, וה"נ הדרך סותרת את איחוד המקומות. ולפ"ז מובנת סברת הגר"מ שטרנבוך, שהאויר שמעל הדרך אינו דרך אלא אויר בעלמא, ואינו מפריע לחיבור המקומות, ממש כמו אויר שמעל רה"י. ולזה הביא סמך משבת, שלא נאמר שאויר כל מקום נידון כפי המקום שתחתיו. (ובוודאי אין הדינים שוים, שהרי כאן מדובר גם בשביל היחיד שיש לו דין רה"י לגבי שבת, ורה"י עולה עד לרקיע. ואפ"ה אין הפסק לגבי צירוף למנין, כי הרשות עולה, אבל הדרך לא עולה, ולזה יש קצת סמך משבת כנ"ל.)

הגה בעצמך שאינו עניין הלכות רשויות. הרי כשיש מתפללים המתפללים בב' רשויות היחיד גמורות הצמודות זל"ז , הרי לענין שבת עוברים על איסורי העברה ברשויות, ולענין מנין- שפיר מצטרפים זל"ז, כי הנושא הוא רשות משותפת אחת מבחינה פרקטית, ולא 'דין רשות'.

מתוך דברים ששלח לי במייל נכדו של הגר"מ שטרנבוך , ידידי רבי אליהו שטרנבוך שליט"א:

ולהלן דברים שקבלתי הרגע מבן דודי ר' דוד שישב שם בעת שזקני כתב את התשובה
ראשית, יסוד הדין דלמעלה מעשרה טפחים חשיב רשות מצד עצמה, איננה הלכה בהלכות "רשויות", אלא יסוד הדין הוא דהילוך בני אדם מתייחס לרשות הרבים רק עד עשרה טפחים, ולמעלה מזה לאו שם "רשות הרבים" עלה, וכ"ש דלאו שם שביל היחיד עלה, ומשו"ה בכל מה שנוגע לצירוף מניין לאותם העומדים למעלה מעשרה טפחים, דיינינן לה כאילו התם ליכא רשות הרבים כלל, וליכא שביל המפסיק ביניהם, והבן.
שנית, לא ידעתי מנא פשיטא ליה ד"המניינים דנן נעשים באופן שהחזן עומד ברחבה למטה", אולי אצל מע"כ מתנהלים כך המניינים, אבל רבים וטובים לא כך מתנהלים, והראב"ד שליט"א כתב תשובתו כלפי המניינים שהש"ץ עומד במרפסת. ובנוגע לאופן שהש"ץ עומד למטה יש לדון בזה ואכמ"ל.

והיסוד הנ"ל טען גם בני יקירי חיים אליעזר נ"י.

התחדש לי היום כמה דברים בענין:
1) שמעתי שבשו"ת זית רענן חולק על הט"ז והפרמ"ג וס"ל דשביל הרבים והיחיד לא מפסיק לתפילה. לא ראיתי עדיין בפנים.
2) נשים לב שבעוד שהמשנ"ב בסי' נ"ה 'זורם' הרבה יותר עם צירופי האנשים בתפילה, עי' בביאה"ל שם, הרי שבסי' קצה מפקפק בכל הענין, וזה מחמת הסברא שתפילה קילא טפי מזימון, וכציטוטים והסברות שכבר הזכירו חכמי הפורום דלעיל.
3) החזן עצמו, הנמצא בעצמו באותו שביל המיועד לרבים או ליחיד, כן מצטרף למרפסות, משום שהט"ז וסיעתו איירי רק כשיש שביל המפסיק בין החזן למתפללים. אך אם הוא עצמו נמצא בשביל זה, הוי כרשות שיש בה מתפלל והוא עצמו מצטרף למרפסות. כך שאם יש 9 במרפסות בבנין אחד, הוא מצטרף לעשירי.

בנוסף, ישנם בד"כ גם כאלו שעומדים איתו יחד למטה באותו שביל המפסיק, ונמצא שאם לא נחשיבם כ'מצוה הבאה בעבירה' שאינם מצטרפים לתפילת הרבים (ובאשכולות אחרים כנראה דנו בזה. לדעת מרן הגר"ג ודאי שאינם מצטרפים, ואחרים לא חשו ביה עד כדי כך...), אפשר גם לצרפם למתפללי המרפסות.

במנחה ביו"ט ובערבית מוצאי יום טוב הצליחו לארגן אצלנו מניין חצרות (אנחנו והשכנים ממול ובאלכסון ובבית ליד) שהרי אצלנו הכל זה בתים פרטיים. אולם, יש כביש באמצע.
לי היה נראה פשוט שזה מצטרף (וכך ידוע לי שנוהגים בהרבה מקומות אצלנו וביישובים אחרים), עכשיו עברתי על האשכול, וראיתי שיש בזה מחלוקת גדולה. אולם, עלתה בלבי סברא שיש לחלק בין מרפסות לחצרות שלנו, אלא שקשה לי לנסח זאת בצורה ברורה.

ברוך00 כתב:הוראות והנחיות בענין תפילות במרפסות מאת מרן רה"י נשיא מועצת חכמי התורה חכם רבי שלום כהן שליט"א

פלא גדול בעיני שהרב שלום כהן יורה (באות האחרונה) לסמוך על הגר"א כנגד השו"ע (בסו"ס קמ"ד) שכתב שבמקום שרק אחד יכול לקרוא יעלה הוא את כל העליות ולא יעלו אלו שאינם קוראים. ואמנם "לאו מר בריה דרבינא חתים עלה", ומנין הגיע דף זה?

אני מצטרף לתמיהה, וכן הפסק הפשוט שלו שמרפסות מצטרפות למנין נגד דעת רוב הפוסקים הספרדים (שיירי כנה"ג, מאמ"ר וכף החיים) וכן פסקו הגר"י יוסף והגר"ד יוסף.

הגר"מ שטרנבוך שליט"א כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על הגר"א שאפשר לברך בקריאת התורה בלי לקרוא. וקשה לי, שהרי לפי הגר"א אין כאן כלל מנין, כמש"כ בסי' נ"ה סקל"א (הובא בשעה"צ שם נ"ג) שיש לדחות כל הראיות לצירוף רואין אלו את אלו. ואם אין כאן מנין, בוודאי א"א לברך.
אמנם איני יודע מה הכללים בזה, והאם עושים ממ"נ משני דינים שאינם נוגעים זה לזה. ומ"מ בלא"ה יש כאן הערה, שלברך על קרה"ת מרחוק זה להיכנס לס"ס, האם יש כאן מנין (שבזה המשנ"ב נקט שבשעת הדחק סמכינן) ואפי' יש מנין האם אפשר לברך בלי לקרוא.

הערה מעניינת אחרת שמעתי בענין זה, שמדברי השו"ע בסי' רל"ט ס"ג לגבי סומא מבואר, שהסיבה שאינו יכול לברך היא מכיוון שאסור לומר בע"פ דברים שבכתב. (וכן מבואר במשנ"ב שם סק"ה.) ומבואר דלו יצויר שהיה מותר לומר בע"פ היה יכול לברך אע"פ שאינו קורא מתוך הס"ת. ולפ"ז בנידון דידן שכולם יכולים לקרוא אבל אינם רואים, ויש לכ"א חומש, יברך ויקרא בלחש מתוך החומש. ומ"מ הדבר נראה תמוה, וצ"ע.

חוקר חובב כתב:ה
אמנם איני יודע מה הכללים בזה, והאם עושים ממ"נ משני דינים שאינם נוגעים זה לזה.

יעו"ע כאן
viewtopic.php?f=17&t=17826
viewtopic.php?f=17&t=35714

יש לעיין האם ברכת כהנים מן המרפסות תלוי בגדרי צירוף רואין אלו את אלו, או"ד בזה סגי מה שיש קהל מתברך במרפסות - או ברחבה שלמטה, מצד שני יש דין של פנים מול פנים אולי מרפסות לא מתקיים אנין של פנים מול פנים?

קובץ סיכום נושא מנייני המרפסות, קצר וקולע, של הרב ולדנברג

יש לציין שרוב דברי הראשונים שהובאו כאן - ר"ח רמב"ן ראבי"ה או"ז - לא היו לפני האחרונים שדנו בנושא. היו להם רק תשובת רשב"א וארחות חיים בשם רה"ג, שניהם מובאים בב"י.

בסימן קצה מבואר שאם רה"ר מפסיק אז לא מועיל דין רואין, ובפמ"ג סימן נה א"א יב מובא דין זה גם לגבי תפילה

השאלה אם רה"ר מפסיק גם מעל עשרה, כגון בשני מרפסות בקומה השניה משני צידי רה"ר, האם יכולים להצטרף מדין רואין או לא, שמעתי בשם הגר"מ שטרנבוך שבכה"ג זה לא מפסיק האם ידוע משהו בענין??

כמו כן שמעתי שיש שרוצים לטעון שהמשנ"ב לא הביא את דברי הפמג היות והוא לא מסכים עם דבריו, דיש מקום לחלק בין זימון שצריך קביעות לתפילה, אשמח לדעת אם אכן יש דעה כזו

עזרי כתב:בסימן קצה מבואר שאם רה"ר מפסיק אז לא מועיל דין רואין, ובפמ"ג סימן נה א"א יב מובא דין זה גם לגבי תפילה

השאלה אם רה"ר מפסיק גם מעל עשרה, כגון בשני מרפסות בקומה השניה משני צידי רה"ר, האם יכולים להצטרף מדין רואין או לא, שמעתי בשם הגר"מ שטרנבוך שבכה"ג זה לא מפסיק האם ידוע משהו בענין??

כך כתב הגר"מ שטרנבוך במכתבו שהובא באשכול זה לעיל (המכתב הארוך מבין השניים).

ובדרך אגב, יש לדון באופן שאחד עומד למטה בחצרו, והשני עומד במרפסת, ויש ביניהם רה"ר, אבל אם נמתח קו אלכסוני בין העומד למעלה לעומד למטה, הקו הזה יעבור מעל רה"ר (בגובה י' טפחים) ולא ייכנס לתוכה. ולכאורה גם בכה"ג אפשר לצרף אותם, כיוון שלמעשה רה"ר אינה ביניהם, שהרי החיבור ביניהם הוא לפי קו הראיה שהוא אכן אלכסוני. אמנם הרב ספראי לא הבין כך, ונראה שנכד הגר"מ מסכים עמו:

ש. ספראי כתב:מתוך דברים ששלח לי במייל נכדו של הגר"מ שטרנבוך , ידידי רבי אליהו שטרנבוך שליט"א ...
שנית, לא ידעתי מנא פשיטא ליה ד"המניינים דנן נעשים באופן שהחזן עומד ברחבה למטה", אולי אצל מע"כ מתנהלים כך המניינים, אבל רבים וטובים לא כך מתנהלים, והראב"ד שליט"א כתב תשובתו כלפי המניינים שהש"ץ עומד במרפסת. ובנוגע לאופן שהש"ץ עומד למטה יש לדון בזה ואכמ"ל.

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

כך נראה הכותל אמש מוצאי שבת חול המועד פסח בשעת לילה מאוחרת

תשובת הגרב"צ וואזנר שליט"א בן מרן השבט הלוי זצוק"ל

על דבר ספק ושאלת רבים, בימים אלו שמחלת הקרונה פגעה רח"ל בכל קצוות תבל, לרבות ארה"ק, ולאור גזירת שמים בו על המדינות בר"ה נאמר איזו לחיים וכו', גלל כן, ומפחד יושב מרום ותהלות ישראל, הורו כל ממשלות העולם לאסור היציאה מהבתים, כגזירת התורה במגיפת מצרים, והוראה זו אשר כללה הלימוד והתפילות בבתי כנסיות ומדרשות, גרמה למבוכה רבה וספיקות האיך לקיים כעת תפילה וקרה"ת בציבור.
והנה זה כמה ימים שיצאו איזה מורים להתיר להתפלל במנין ע"י שתשעה שכנים יציצו מחלון או מרפסת ביתם הגבוהים אפילו חמש ושש קומות, לעבר הש"ץ, משם ישמעו רחוקים ויבואו לצאת בזה חובת התפילה בציבור, וכל זה בהסתמכם, על מש"כ המ"ב (סי' נה ס"ק נב) דאף שיש הפסק מחיצה ביניהם, כיון דמראה להם פניו די בכך, וכמבואר כן (סי' קצ"ה) לענין זימון דאם מקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין, ולפי"ז העומדים בעזרת נשים, ויש שם חלון ומראה להם פניו, מצטרף עמהם לעשרה, וכ"ש דאם יש בלעדו עשרה, נחשב תפלה בציבור, ויש מהאחרונים שחולקין על עיקר דין זה, וכו' עיין שעה"צ וכו' (ובסוף ס"ק נ"ד) הביא בשם הפמ"ג דאפילו בשני בתים מצטרפין, ויש מחמירין, אפילו ברואין, ובמקום הדחק אפשר שיש להקל, ע"כ תוכ"ד המ"ב.
א) איברא כל מעיין צדק, תמה יקרא, על פסק חדש ומוזר זה, הלא רבינו דקדק בלשונו [בס"ק נ"ז] וסיים לסמוך על פסק זה, "רק במקום הדחק – ובדרך אפשר", כי ידע רבינו היטב שעפ"י פשטות סוגיין, היתר זה הוא מפוקפק מאד, וכמו שנראה מפשטות הטור והב"י וכל בעלי השו"ע (בסעיף יז) לא די שאין להיתר זה שום מקור נאמן בראשונים, אלא הם ידעו והבינו באופן ברור וחד משמעי, דשאני תפלה - מזימון, זימון לא מצריך השראת השכינה על אתר, לאפוקי תפילה כ"ש חזרת הש"ץ, קרה"ת, י"ג מדות וכדו', בעינן "שהעשרה יהיו במקום אחד", וכאשר נראה להדיא מפשטות סוגיין (עירובין צב:), וכן נקטו רוב מנין ובנין חכמי ישראל הקדמונים והאחרונים עד לבתראי וכדלהלן.
ב) מי יעלים עין מהמפורש (בסוגיין שם) ובמחבר (שם סעיף יז) עד שאמרו שאפילו הש"ץ הוא בגדולה – והציבור בקטנה, אינו מוציאן ידי חובתן, שאין הרוב נגרר אחר היחיד, עכ"ל, ואתה הגע בעצמך אם כך אמרו בציבור הנמצא סמוך ונראה בחצר קטנה אינם מצטרפים, היעלה על הדעת שציבור יחידים המסוגרים בבתים או במרפסות יחידי, דירות, וקומות נפרדים, ולפעמים בבנינים נפרדים, וגבוהים בני ארבע וחמשה קומות, לא די שרובם מתוודים שלרוב אינם רואים ולא שומעים קול הש"ץ בפרט בימות החול, אלא עיקר התמיה הגדולה, היכן שמענו ומי הוא זה אשר עלה על דעתו להתיר צירוף עשרה יחידים – הנמצאים מאחורי קירות ומחיצות גמורות לעשותם כציבור אחד משום שהם רואים את החזן, היעלה על הדעת שיהודים היושבים ברחפן או בהליקופטר ג"כ יצטרפו מטעם זה, [לכה"פ לדעת הסוברים קלוטה כמי שהונחה].
ג) ואם לא די בכך צא והבט למה ששמענו מפי המשתתפים, מה שקורה בענין קריאת התורה, שבשבת ובימי ב-וה כשקוראים בתורה, הבעל קורא הנמצא בחצר קורא שם בס"ת, והעולים לתורה הם הדיירים היושבים בפמליא של מעלה כנהוג, שם הוא עולה וכשמחזיק בחומש שבידו, מברך ברכו בפני בני משפחתו ושכיניו הקטנים עם הגדולים אנשים נשים וטף, היש לך לעג וקלס לדת תורתינו הק' ולתקנת עזרא וחכמי ישראל גדול מזה, מלבד הברכות לבטלה.
ד) אחרי המבואר אנו אין לנו אלא לומר לנוהגין כן אל יהי חלקינו עמכם, אוי לנו שכך עלתה בימינו – להתיר בקלות דבר הגובל בחטאות הציבור והיחיד בפרהסיא, הנגרמות על ידי הש"ץ, הנכשל בעשרות ברכות השמו"ע - ברכו - וקדישים - לבטלה, וכן הציבור עוברים בכל תפלה עשרות פעמים על הלאו דלא תשא וכו', מלבד שהוא נוגד לפשטות דברי הש"ס ורוב בנין ומנין חכמי ישראל שאסרוהו בפשיטות, כ"ש מה שהוסיפו אחרים חטא על פשע, להקל ולצאת גם ע"י רמקול רח"ל, שלרוב חומר איסורו ובזיונו אין הנייר והזמן כדאי לדון עליו כלל.
ה) ובכדי לעמוד על אמיתה של תורה, אתה המעיין צא והבט מי ומי הם האוסרים בכל הנ"ל, הלא הם, הרשב"ש (סי' לו), הלבוש, המקור חיים, האליהו רבא (ס"ק יב) בשם השכנה"ג, המהר"א אזולאי בהגהות הלבוש (שם סק"ה), המחזיק ברכה להחיד"א (סק"ח), הגר"א, הישועות יעקב, הבית שלמה (או"ח סי' כח), השולחן הטהור, הערוך השולחן, ואחרון אחרון חביב פוסק אחרון הלא הוא אאמרוז"ל בשבה"ל (ח"ט סי' כ') גברא דמרא סייעי, עיי"ש ותראה פלא עד כמה כיון לאמיתה של תורה, דעל אף שלא ציטט מקור דברי האוסרים, פשיטא ליה לאסור, דבכדי לצרף מנין, בעינן "עשרה במקום אחד", ממש, וכלשון המקור חיים הנ"ל עיי"ש.
ו) על מורי ההיתר בזה לדעת, שמנינים מעין אלו נוגדים כל כללי הפסק וההוראה, תמה תמה אקרא כנגד המתירין, היכן נעלמו כללי הפסק, א) דהמ"ב עצמו לא התיר רק נסתפק, ב) וגם זה רק בל' אפשר, ג) דהלכה כרבים הנ"ל, ד) ספיקא דאיסורא לחומרא, ה) וכ"ש ספיקא דאורייתא, ו) הלכתא כבתראי הנ"ל שאסרוהו, ז) כל מחפש אמת עומד וזועק, שגם המ"ב מעולם לא נתכוין להתיר באופן נדיר ומשונה כנידון דידן, ח) שאין לך פיזור עשרה גדול מזה, מעתה השכינה שאינה שורה רק בעשרה, בציבור מפוזר ומפורד כמו זה מאין תמצא,ט) מי מילל ומי פילל להמציא היתר קרה"ת ולברך עליה באופן משונה חדש ומוזר ובזוי כמו זה, י) קול החזן - הבעל קורא – והעולים לתורה לרוב אין נשמעים לרוב הציבור, הדבר מוחש כמעט בכל תפילה.
ז) אין לנו אלא לסיים לציבור ישראל קדושים, קבלו את האמת מפי אומרם, וקיימו בעצמכם, כשם שקיבלתם שכר על הדרישה, כך על הפרישה, אין לנו אלא לייעץ, שמהיום ואילך עד יעבור זעם יש להתפלל רק ביחידות, [או שנקבלל היתר להתפלל במנין בחצר כדלהלן] כלל זה נקוט בידך לפעמים שוא"ת עדיף, וכמאמר ר"ל (מנחות צט.) פעמים שביטולה של תורה - זו היא קיומה, מהקב"ה שאמר למשה כששבר את הלוחות "ישר כחך ששיברת" (שם), אין לך דוגמא טובה ודומה לנידון דידן כמוה.

יונת אלם כתב:תשובת הגרב"צ וואזנר שליט"א בן מרן השבט הלוי זצוק"ל

קשה לי מאד מאד להבין את כל סגנונה של התשובה הזו. המשנ"ב כתב וז"ל: "במקום הדחק אפשר שיש להקל", ולא כתב "במקום הדחק ובדרך אפשר", כאילו זה גם דחוק וגם ספק (ולא הבנתי איך יתכן נוסח כזה של הכרעה, גם דחוק וגם ספק.) ובבה"ל (ד"ה ולחוץ) כתב "ולכתחילה יותר טוב להחמיר", אם כן החשיב את הצירוף הזה כוודאי, רק לא לכתחילה. ואילו הרב הנ"ל סובר שאי אפשר להקל אפילו במקום הדחק. ובוודאי שהמשנ"ב חולק על המשפטים שכתב ש"הראשונים ידעו והבינו באופן ברור וחד משמעי דשאני תפילה מזימון". והרשב"א גופיה (ח"א צ"ו) חולק על זה שהרי כתב שאפשר לדמות תפילה לזימון, ואם כן לא הבין באופן חד משמעי דשאני תפילה מזימון.
ב) ואין לזה שום שייכות למחבר בסי"ז לגבי הש"ץ בגדולה והציבור בקטנה, שמדובר שלא מצד רואים אלו את אלו אלא מצד צירוף הרשות עצמה. ומהו הק"ו הזה שעשה, שכאשר יש עשרה מאחורי קירות חלוקים זה גרוע יותר, מאי נ"מ כמה קירות יש, כל שרואין אלו את אלו "כאילו הן בבית אחד דמי" (לשון הרשב"א). ואם התוודו בפניו שאינם שומעים את הש"ץ, אלו אכן בבעיה אם אין עשרה ששומעין, אבל מה זה שייך לכלל. וכל הצגת הדברים הזו חוזרת על עצמה, שגם המשנ"ב לא התיר וגם הוא לא התכוון באופן מוזר כזה, והמשנ"ב להדיא התיר, ואינני יודע מה מוזר.
ה) לא ראיתי בדברי השבט הלוי שהביא (ח"ט ס"כ) ראיה ישירה לזה. שהוא עסק בשאלה האם עזר"נ וביהכ"נ הם רשות אחת, והביא מהערוך השולחן שהם שתי רשויות. ואמנם הערוך השולחן עצמו שהעתיק, סובר שאפי' רואים אלו את אלו אינו מועיל, וחולק על המשנ"ב, והשה"ל העתיק כל לשונו. אבל לא זה היה נושא התשובה, ואינני רואה מקור בדברי השבה"ל שבא לחלוק על המשנ"ב, וקשה להאמין שדרכו היתה לדחות דברי משנ"ב ע"פ ערוך השולחן בלי שום ראיות ובלי להיכנס לנושא.

אני מאד נבוך בענין מהבחינה ההלכתית, אבל למעשה כל הזמן מאד מפריעה לי המחשבה: בעז"ה יבואו זמנים אחרים [אולי המשיח יבוא קודם] ונאסוף עשרה למעריב ב'שטיבל ב' או 'בית שני' מר כדאית ליה, ויהיה את הבחור שיסיים שמו"ע תוך 3 דקות ומיד יצא להסתובב בחוץ ולקדיש נקרא לו שייכנס בפנים כמו שנהגו יהודים בכל הדורות, איך הוא יסתכל על הבקשה לאחר 'מניני המרפסות'?

ש. ספראי כתב:מתוך דברים ששלח לי במייל נכדו של הגר"מ שטרנבוך , ידידי רבי אליהו שטרנבוך שליט"א:

ולהלן דברים שקבלתי הרגע מבן דודי ר' דוד שישב שם בעת שזקני כתב את התשובה
ראשית, יסוד הדין דלמעלה מעשרה טפחים חשיב רשות מצד עצמה, איננה הלכה בהלכות "רשויות", אלא יסוד הדין הוא דהילוך בני אדם מתייחס לרשות הרבים רק עד עשרה טפחים, ולמעלה מזה לאו שם "רשות הרבים" עלה, וכ"ש דלאו שם שביל היחיד עלה, ומשו"ה בכל מה שנוגע לצירוף מניין לאותם העומדים למעלה מעשרה טפחים, דיינינן לה כאילו התם ליכא רשות הרבים כלל, וליכא שביל המפסיק ביניהם, והבן.
שנית, לא ידעתי מנא פשיטא ליה ד"המניינים דנן נעשים באופן שהחזן עומד ברחבה למטה", אולי אצל מע"כ מתנהלים כך המניינים, אבל רבים וטובים לא כך מתנהלים, והראב"ד שליט"א כתב תשובתו כלפי המניינים שהש"ץ עומד במרפסת. ובנוגע לאופן שהש"ץ עומד למטה יש לדון בזה ואכמ"ל.

והיסוד הנ"ל טען גם בני יקירי חיים אליעזר נ"י.

בפשוטו יש מקום לומר שכל הנידון שרה"ר מפריד זה במקום שהוא מפריד בין מקומות שרוצים לצרף אותם, אבל במקום שהמצרף עצמו דהיינו החזן עומד ברה"ר יש מקום גדול לומר שהוא כן מצרף ולא שייך לומר שהרה"ר מפסיק

חוקר חובב כתב:

יונת אלם כתב:תשובת הגרב"צ וואזנר שליט"א בן מרן השבט הלוי זצוק"ל

קשה לי מאד מאד להבין את כל סגנונה של התשובה הזו. המשנ"ב כתב וז"ל: "במקום הדחק אפשר שיש להקל", ולא כתב "במקום הדחק ובדרך אפשר", כאילו זה גם דחוק וגם ספק (ולא הבנתי איך יתכן נוסח כזה של הכרעה, גם דחוק וגם ספק.) ובבה"ל (ד"ה ולחוץ) כתב "ולכתחילה יותר טוב להחמיר", אם כן החשיב את הצירוף הזה כוודאי, רק לא לכתחילה. ואילו הרב הנ"ל סובר שאי אפשר להקל אפילו במקום הדחק. ובוודאי שהמשנ"ב חולק על המשפטים שכתב ש"הראשונים ידעו והבינו באופן ברור וחד משמעי דשאני תפילה מזימון". והרשב"א גופיה (ח"א צ"ו) חולק על זה שהרי כתב שאפשר לדמות תפילה לזימון, ואם כן לא הבין באופן חד משמעי דשאני תפילה מזימון.
ב) ואין לזה שום שייכות למחבר בסי"ז לגבי הש"ץ בגדולה והציבור בקטנה, שמדובר שלא מצד רואים אלו את אלו אלא מצד צירוף הרשות עצמה. ומהו הק"ו הזה שעשה, שכאשר יש עשרה מאחורי קירות חלוקים זה גרוע יותר, מאי נ"מ כמה קירות יש, כל שרואין אלו את אלו "כאילו הן בבית אחד דמי" (לשון הרשב"א). ואם התוודו בפניו שאינם שומעים את הש"ץ, אלו אכן בבעיה אם אין עשרה ששומעין, אבל מה זה שייך לכלל. וכל הצגת הדברים הזו חוזרת על עצמה, שגם המשנ"ב לא התיר וגם הוא לא התכוון באופן מוזר כזה, והמשנ"ב להדיא התיר, ואינני יודע מה מוזר.
ה) לא ראיתי בדברי השבט הלוי שהביא (ח"ט ס"כ) ראיה ישירה לזה. שהוא עסק בשאלה האם עזר"נ וביהכ"נ הם רשות אחת, והביא מהערוך השולחן שהם שתי רשויות. ואמנם הערוך השולחן עצמו שהעתיק, סובר שאפי' רואים אלו את אלו אינו מועיל, וחולק על המשנ"ב, והשה"ל העתיק כל לשונו. אבל לא זה היה נושא התשובה, ואינני רואה מקור בדברי השבה"ל שבא לחלוק על המשנ"ב, וקשה להאמין שדרכו היתה לדחות דברי משנ"ב ע"פ ערוך השולחן בלי שום ראיות ובלי להיכנס לנושא.

יש להתפלא גם על ההפלגה כאילו עליה לתורה באופן כזה היא בזיון התורה, וזאת מנ''ל.
יצוין ג''כ שבביהמ''ד שהרב הנכבד מתפלל, נוהגים בימים נוראים שהכהנים נושאים כפיהם כ''א במקומו בלי לעלות לדוכן, ולכאורא מאי שנא.

אם הרב הנ"ל היה כותב את התשובה הזו לפני שנה כתשובה היפוטתית שמא יקרה מגיפה גם היו מסתערים? או שבגלל שמי שהתרגל שבועיים להתפלל במרפסות קשה לו לשמוע דעה אחרת...
עפר אני תחת מורי הוראה כמו מרן התשובות והנהגות שליט"א ועוד שהתירו בתנאים מסוימים אבל לבטל בקלות הוראה של מורה ודאין בגלל "נגיעה אישית"... בינו נאזאת!

יונת אלם כתב:אם הרב הנ"ל היה כותב את התשובה הזו לפני שנה כתשובה היפוטתית שמא יקרה מגיפה גם היו מסתערים? או שבגלל שמי שהתרגל שבועיים להתפלל במרפסות קשה לו לשמוע דעה אחרת...
עפר אני תחת מורי הוראה כמו מרן התשובות והנהגות שליט"א ועוד שהתירו בתנאים מסוימים אבל לבטל בקלות הוראה של מורה ודאין בגלל "נגיעה אישית"... בינו נאזאת!

התוכחה שלך נכונה בכך, שיש לי נגיעה להעמיד את הדין הזה על תילו. ומ"מ, ח"ו לא אמרתי (ולא ראיתי שאחרים אמרו) שיש לו נגיעה אישית בזה. ועכ"פ, כמו שכתבת, לא מורי הוראה חסרי שם התירו, אלא הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ועוד רבים רבים כפי שהובאו כאן וכפי שבוודאי יודעים כאן כ"א מהמורי הוראה במקומו.

ושוב אין לי ענין דוקא בהוראתו של הגרב"צ וואזנר מול מורי הוראה אחרים. אלא מותר לשמוע גם דעה אחרת מהמקובל. קשה לשמוע לפעמים דעה אחרת מהמקובל בפרט שקשה לוותר על מניני המרפסות למי שהתרגל למרות הגנאי שבדבר. אבל חלק מההסתגלות לזמן הזה שאנחנו עוברים כעת הוא לדעת לשמוע שיש עוד דעות ולא רק מה שנוח לי.
שוו בנפשכם שכל מורי ההו ר אה לא היו מתירים למנינים אלו ומורה הוראה אחד היה מתיר, היינו מוכנים לשמוע את דעתו?
ולא, לא לענות כאן. אלא לחשוב בלב באמת...

בירורים בשיטת שועה"ר בענין זה של צירוף מרפסות וכו'

(בעמ' 83 ואילך. אין אני יודע כיצד לחתוך את הקובץ ולכן הבאתיו בשלימותו)

לענין כתב:וכאן המקום לציין שבאמת גם אם אין לזה דין של מנין כלל, וגם אם בבית מכוונים יותר, לענ"ד יש חשיבות גדולה לשמור על 'צורה של תפילה'. עשרה אנשים שעומדים ברצינות עם כובעים וחליפות, ואומרים 'ברוך הוא וברוך שמו' או קדושא דסידרא בנעימה ישיבתית, זה מה שמחזיק אותנו!
זכר לדבר, עזריאל ברגר שלבש גרטל כל השבת במבצע עופרת יצוקה.
אם נתרגל לאט לאט לתפילה ביחידות, זה יכנס אצלנו להרגל בנפש, ואחר כך יהיה קשה לא 'להבריז' מדי פעם תפילה במנין.
כששומרים על הצורה של התפילה, אדרבה מרגישים את הכמיהה וההשתוקקות לחזרה לבתי חיינו [למרות העובדה שיש משהו ממכר ומשכר בעונג של התפילה בבית, לא ממהרים בגלל החזן, קרבנות ופסוקי דזמרא מילה במילה, אין לחץ מלעכב את המתפלל שלפני, אין הפרעה מהמנין הבא...]
ה' יושיענו.

ואולי אפשר להסתכל על הענין במבט אחר?
מתוך דברים שכתבתי במקום אחר:

הכאב והצער העצום בסגירת בתי כנסיות ומדרשות הוא מובן מאוד ומתבקש, ומראה על קשר אמיץ בין העם לא-להיו שהתבטא עד היום במקומות הללו, הבעיה היא שצורת הקשר הזו אמורה להשתנות בקרוב, אין ספק שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לבקש ממי שהיה רגיל בכל ערב פסח לעשות 'מצות מצווה' עם האדמו"ר וההלל בנוסח בויאן [או כל נוסח אחר], לעשות קרבן ביחד עם מאות אלפי אנשים שרובם לא מאנ"ש והלל אחר לגמרי [יש בסך הכל שלש כיתות, החלוקה הגסה ביותר שעולה במוחי זה אשכנזי/ספרדי/תימני או ליטאי/חסידי/ספרדי (כמובן בהנחה שהדת"ל הם בכלל לא מעם ישראל...)], או במקום ה'ונתנה תוקף' של ר' שלום לצפות בשריפה של פר ושעיר מחוץ למחנה [בעיצומו של היום הקדוש!!], וכן על זה הדרך דוגמאות רבות מספור, הדרך היחידה לגרום לאנשים לעשות את השינוי הזה בשמחה היא לייבש אותם כמה חדשים בלי כלום, בלי 'אמן יהא שמיה רבא', בלי בית כנסת, בלי טישים, בלי ארבע אמות של הלכה, בלי התפילה בישיבה, ומתוך החסר הזה להציע להם את הדרך החדשה, ובדומה [להבדיל אא"ה] למה שאמר הכתוב [הושע ג,ד] "כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים" אחר ישבו בני ישראל ובקשו את יי א-להיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יי ואל טובו באחרית הימים"
לא נותר לנו אלא לקוות שנפנים את המסר במהירות וה"ימים רבים" לא יארכו זמן רב, במהרה בימינו אמן.

שנזכה.

רעיון יפה ומסתבר כתב הרב יושב ירושלים.

אולם מה שנקט 'כמה חדשים', איני יודע מהיכן לו, ודי ומספיק במה שהיה עד כה, ויודעני על רבים שכבר מתפללים ביחידות קרוב לחודש ימים, וכבר התרגלו היטב לרעיון - אז שנזכה עכשיו...

דרומי כתב:רעיון יפה ומסתבר כתב הרב יושב ירושלים.

אולם מה שנקט 'כמה חדשים', איני יודע מהיכן לו, ודי ומספיק במה שהיה עד כה, ויודעני על רבים שכבר מתפללים ביחידות קרוב לחודש ימים, וכבר התרגלו היטב לרעיון - אז שנזכה עכשיו...

אני מקווה מייחל ומתפלל בכל עת שיהיה כדבריך, בנתיים זה נראה שהציבור עדיין מתקשה לעכל את הרעיון.

שלום לכולם וחג שמח
הרב צבי רייזמן (ישלח לו ד' רפואה שלמה) פרסם בסוף בירור דבריו - מפורסמים בראש אתר היברובוקס - את המעשה הבא שכך נהג למעשה הרב חיים קנייבסקי הי"ו.
לכאורה מעשה להלכה כוחו רב. הסיפור נשמע מדוייק וממקור ראשון.
מי יודע מה מקורו?
קישורית לסיפור:
https://drive.google.com/file/d/1BlpL3xECZFQ-NoGNvfEFU8QHB3Yigxg2/view?usp=sharing
מועדים לשמחה

האם ידוע מידיעה מכלי ראשון על אחד מהרבנים ומורי הוראה המובהקים שמתפלל במניין מרפסות?

יושב ירושלים כתב:ואולי אפשר להסתכל על הענין במבט אחר?
מתוך דברים שכתבתי במקום אחר:

הכאב והצער העצום בסגירת בתי כנסיות ומדרשות הוא מובן מאוד ומתבקש, ומראה על קשר אמיץ בין העם לא-להיו שהתבטא עד היום במקומות הללו, הבעיה היא שצורת הקשר הזו אמורה להשתנות בקרוב, אין ספק שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לבקש ממי שהיה רגיל בכל ערב פסח לעשות 'מצות מצווה' עם האדמו"ר וההלל בנוסח בויאן [או כל נוסח אחר], לעשות קרבן ביחד עם מאות אלפי אנשים שרובם לא מאנ"ש והלל אחר לגמרי [יש בסך הכל שלש כיתות, החלוקה הגסה ביותר שעולה במוחי זה אשכנזי/ספרדי/תימני או ליטאי/חסידי/ספרדי (כמובן בהנחה שהדת"ל הם בכלל לא מעם ישראל...)], או במקום ה'ונתנה תוקף' של ר' שלום לצפות בשריפה של פר ושעיר מחוץ למחנה [בעיצומו של היום הקדוש!!], וכן על זה הדרך דוגמאות רבות מספור, הדרך היחידה לגרום לאנשים לעשות את השינוי הזה בשמחה היא לייבש אותם כמה חדשים בלי כלום, בלי 'אמן יהא שמיה רבא', בלי בית כנסת, בלי טישים, בלי ארבע אמות של הלכה, בלי התפילה בישיבה, ומתוך החסר הזה להציע להם את הדרך החדשה, ובדומה [להבדיל אא"ה] למה שאמר הכתוב [הושע ג,ד] "כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים" אחר ישבו בני ישראל ובקשו את יי א-להיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יי ואל טובו באחרית הימים"
לא נותר לנו אלא לקוות שנפנים את המסר במהירות וה"ימים רבים" לא יארכו זמן רב, במהרה בימינו אמן.

שנזכה.

עוד דברים בסגנון הנ"ל; הודעה שהושארה בוואצאפ הקולי של קהילתנו:

המעונין לדעת את דעת הגריש"א במקצן רואין אלו את אלו לגבי תפילה יעיין בקובץ מוריה גליון רצט עמוד מח ובגליון שא עמוד קמח

אוהב עמו כתב:האם ידוע מידיעה מכלי ראשון על אחד מהרבנים ומורי הוראה המובהקים שמתפלל במניין מרפסות?

לפי מה שהשיגה ידי בבירור כל חשובי הוראה שבדורנו אינם מתפללים במרפסות.
ואני מהרהר לעצמי בקול האם אינני עובד על עצמי?

מהגרמ"מ קארפ

עזרי כתב:המעונין לדעת את דעת הגריש"א במקצן רואין אלו את אלו לגבי תפילה יעיין בקובץ מוריה גליון רצט עמוד מח ובגליון שא עמוד קמח

הגריש"א לא דיבר שם על בדיעבד ושעת הדחק

סליחה התכוונתי לצרף קובץ מהגרמ"מ קארפ

במנין המרפסות - אני רואה כהנים נושאים כפיהם לצד מערב כשהוא לכיוןן הבית שלהם ולכאורה שלא כדין הם עושים שהרי אין פניהם אל העם?