פורום אוצר החכמה

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש מקום פטור כלשהוא מלשבת שבעה לאשה חולת אלצהיימר, אשר במציאות היא עיתים חלים עיתים שוטה?

שו"ע יו"ד סימן שלז:

חולה שמת לו מת, אין מודיעין אותו, שמא תטרף דעתו עליו. ואין קורעין חלוקו, ואין בוכין ואין מספידין בפניו, שלא ישבר לבו; ומשתיקין את המנחמין מפניו.

אלא שאינני יודע מהו בדיוק גדר "חולה" לגבי זה.

כאן השאלה היא אחרת מהחולה הנ"ל אשר הבאת, מה שהבאת הא משום הטעם שכתב השו"ע שמא תיטרף ופיקוח נפש דוחה כל התורה. כאן השאלה היא משום שמא הוא בגדר שוטה הפטור מכל המצוות.

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש מקום פטור כלשהוא מלשבת שבעה לאשה חולת אלצהיימר, אשר במציאות היא עיתים חלים עיתים שוטה?

שו"ע יו"ד סימן שלז:

חולה שמת לו מת, אין מודיעין אותו, שמא תטרף דעתו עליו. ואין קורעין חלוקו, ואין בוכין ואין מספידין בפניו, שלא ישבר לבו; ומשתיקין את המנחמין מפניו.

אלא שאינני יודע מהו בדיוק גדר "חולה" לגבי זה.

כאן השאלה היא אחרת מהחולה הנ"ל אשר הבאת, מה שהבאת הא משום הטעם שכתב השו"ע שמא תיטרף ופיקוח נפש דוחה כל התורה. כאן השאלה היא משום שמא הוא בגדר שוטה הפטור מכל המצוות.

אז תשאל על הכלל: האם היא בגדר "שוטה", ולא על המצוה הפרטית הזאת.

עכ"פ צריך לזכור שאם לא מודיעים לה על פטירת הקרוב - היא לא חייבת באבלות כלל, ולמיטב זכרוני נפסק שמותר לבעלה לשמש עמה (אם הקרוב שנפטר אינו קרוב שלו), כי אין עליה שום חיוב אבלות כאשר היא לא יודעת.

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש מקום פטור כלשהוא מלשבת שבעה לאשה חולת אלצהיימר, אשר במציאות היא עיתים חלים עיתים שוטה?

שו"ע יו"ד סימן שלז:

חולה שמת לו מת, אין מודיעין אותו, שמא תטרף דעתו עליו. ואין קורעין חלוקו, ואין בוכין ואין מספידין בפניו, שלא ישבר לבו; ומשתיקין את המנחמין מפניו.

אלא שאינני יודע מהו בדיוק גדר "חולה" לגבי זה.

כאן השאלה היא אחרת מהחולה הנ"ל אשר הבאת, מה שהבאת הא משום הטעם שכתב השו"ע שמא תיטרף ופיקוח נפש דוחה כל התורה. כאן השאלה היא משום שמא הוא בגדר שוטה הפטור מכל המצוות.

אז תשאל על הכלל: האם היא בגדר "שוטה", ולא על המצוה הפרטית הזאת.

עכ"פ צריך לזכור שאם לא מודיעים לה על פטירת הקרוב - היא לא חייבת באבלות כלל, ולמיטב זכרוני נפסק שמותר לבעלה לשמש עמה (אם הקרוב שנפטר אינו קרוב שלו), כי אין עליה שום חיוב אבלות כאשר היא לא יודעת.

אה"נ שורש השאלה האם היא בגדר שוטה? צדדי הספק הם משום שהיא לא שוטה כל הזמן אלא כנ"ל עיתים חלים.
היא יודעת שאחותה נפטרה.
(ולגבי מה שכתבת , מי שלא יודע שמת לו מת, כתב מרן השו"ע שאף על אביו ואימו לא מודיעים לו משום מוציא דיבה...)

כתב השו"ע: או"ח הלכות שבת סי' שו סעיף ס"ה: "אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת; ויש מי שמתיר. הגה: ואם שכרו לשנה או לחודש, לכ"ע שרי (ד"ע)".
מאחר והלכה כסתם, מה ההיתר בו נוהגים בו היום לשכור ש"ץ וחזנים וכה"ג בשבתות ומקבלים שכר הלא לא כולם שוכרים לזמן מסויים ולא כולם בהבלעה?

הספרדים נוהגים לתקוע בסליחות בי"ג מידות,והשאלה היא בבתי כנסיות הסמוכים למגורים ,האם מותר לתקוע בשופר בשעות מוקדמות בבוקר או בשעות מאורחות בלילה באופן שזה מפריע לשכנים, או שנאמר הדעתא דהכי בא לגור סמוך לביכ"ס וא"כ אין סיבה למנוע מהם.

עובדיה חן כתב:הספרדים נוהגים לתקוע בסליחות בי"ג מידות,והשאלה היא בבתי כנסיות הסמוכים למגורים ,האם מותר לתקוע בשופר בשעות מוקדמות בבוקר או בשעות מאורחות בלילה באופן שזה מפריע לשכנים, או שנאמר הדעתא דהכי בא לגור סמוך לביכ"ס וא"כ אין סיבה למנוע מהם.

ראיתי נדון דומה לעניין בקיצור שולחן ערוך חזון עובדיה(מכון מאור ישראל) מועדים א' עמ' רפט הערה 1 וז"ל:

[בפניה לכלל הציבור(כו אלול תשמא) כתב מרן זצ"ל: 'בהיות ואנשים משלומי אמוני ישראל תושבי שכונות חרדיות, פנו אלי בדבר אשר ישנם אנשים תמימים הקוראים לסליחות בשעות שאחר חצות הלילה, וקריאותיהם הרמות ברחובות קריה גורמות לעורר משנתם את ילדיהם הרכים של תושבי השכונה, וכן מעוררים משנתם אנשים חולים, ומפריעים מאד את מנוחתם ושלותם, עד שלפעמים יכולים לבוא לחשש סכנה ח"ו, וכבר קבע הגאון ר' ישראל סלאנטר זצ"ל שזהו בכלל עבירות שבין אדם לחברו שאין יום הכפורים מכפר. ובפרט שאמירת הסליחות אינה אלא מנהג, ובודאי שלא יתכן לעבור על איסור שבין אדם לחברו, כדי לקיים מנהג בלבד.(ראה בספר תנועת המוסר ח"א עמ' 355). לפיכך הריני להודיע בשער בת רבים לשרידים אשר ה' קורא, לבל יוסיפו לקרוא לסליחות בקריאות רמות, וברחובות, אלא רק על ידי דפיקות קלות על דלתות בתיהם של האנשים המעוניינים לקום לסליחות, ורצונם בכך. ושלום על ישראל. והאמת והשלום אהבו'].

עובדיה חן כתב:

רציני כתב:

עובדיה חן כתב:לכאורה אינו דומה להולך דרכים.מאחר והולך דרכים זה הרגילות, ושבירך תחילה הייתה כוונתו לכל משך הדרך . אבל שמברך במקומו בסתמא לא כיוון לכל האזור אלא אם לא כיוון להדיא . ולפי מה שהבנתי במש"נ שם חייב לברך שוב.

ז"ל ברכת ה' (חלק ג עמוד תנד): מי שאכל ושתה בפינה אחת בגן, ועבר לפינה אחרת באותו גן אם הגן מוקף גדר אינו צריך לברך על מה שממשיך לאכול בפינה האחרת, אפי' אם אינו רואה משם את הפינה שאכל בה תחילה ואם הגן אינו מוקף גדר ואינו רואה מהפינה השניה את הפינה שאכל שם תחילה, דינו כמי ששינה מקומו מבית לבית שחוזר ומברך. עכ"ל ועיי"ש.

הוא אשר דברנו.

יש אומרים שאם אוחז המאכל בידו לעולם אינו מברך אפי' שינה מקומו

מאן יש אומרים?

ידוע הפתרון לטלפון או נגן הנופל למים או נרטב - להניחו בתוך אורז לזמן מה והאורז שואב את הרטיבות וכך בס"ד אפשר להתשמש (אם זה מצליח....) במכשיר.
והתבוננתי בזה לאחרונה והסתפקתי האם אין בזה חשש של "בל תשחית" מכיון שאחרי ששמים את המכשיר באורז מסתמא (ובהנחה שכך עושים...) זורקים את האורז ולא משתמשים בו יותר א"כ יוצא פה שמדחיתים את האורז רק שאולי אפשר להתיר כיון שסו"ס כן השתמשו בו (אמנם לא למטרתו...)
ובקיצור השאלה היא: האם מותר להשתמש במיני אוכלים למטרה אחרת כשאח"כ לא ישתמשו בהם לאכילה או שאסור משום "בל תשחית"?
(אשמח לכל תשובה וכן אשמח למ"מ בעניין.)
תודה רבה!

מי אנוכי כתב:ידוע הפתרון לטלפון או נגן הנופל למים או נרטב - להניחו בתוך אורז לזמן מה והאורז שואב את הרטיבות וכך בס"ד אפשר להתשמש (אם זה מצליח....) במכשיר.
והתבוננתי בזה לאחרונה והסתפקתי האם אין בזה חשש של "בל תשחית" מכיון שאחרי ששמים את המכשיר באורז מסתמא (ובהנחה שכך עושים...) זורקים את האורז ולא משתמשים בו יותר א"כ יוצא פה שמדחיתים את האורז רק שאולי אפשר להתיר כיון שסו"ס כן השתמשו בו (אמנם לא למטרתו...)
ובקיצור השאלה היא: האם מותר להשתמש במיני אוכלים למטרה אחרת כשאח"כ לא ישתמשו בהם לאכילה או שאסור משום "בל תשחית"?
(אשמח לכל תשובה וכן אשמח למ"מ בעניין.)
תודה רבה!

משנה ברורה סימן קעא ס"ק ד
(ד) לא - ואם עושה לרפואה שרי אפילו מימאס ביה וכדלקמן בסימן שכ"ח ס"כ ואפילו בלא רפואה אם הוא דבר שהוא צורך האדם ודרך העולם לעשות בהאוכל צורך זה ג"כ שרי ומטעם זה מזלפין הקרקע ביין וסכין הגוף ביין ושמן כמבואר בגמרא בכמה דוכתי.
ועי' בביה"ל שם.

בן איש חי שנה שניה פרשת בראשית אות יג: "לא יתפלל מבע"י וימתין הרבה עד לילה ודאי לקדש, דלכתחילה צריך לקדש מיד אחר התפלה, וכנז"ל, אלא זה יעשה כמנהג רבינו האר"י ז"ל... ".
היכן לעיל? לא מצאתי כע"ז בסעיפים הקודמים ולא בהקדמה.

איתן נוי כתב:בן איש חי שנה שניה פרשת בראשית אות יג: "לא יתפלל מבע"י וימתין הרבה עד לילה ודאי לקדש, דלכתחילה צריך לקדש מיד אחר התפלה, וכנז"ל, אלא זה יעשה כמנהג רבינו האר"י ז"ל... ".
היכן לעיל? לא מצאתי כע"ז בסעיפים הקודמים ולא בהקדמה.

הפיענוח של הר"ת וכנז"ל אינו "וכנזכר לעיל" אלא "וכנזכר לקמן".
וכוונתו לפרשת וירא אות י"א שכתב שם: "אחר תפלה ילך לביתו תכף ומיד לקדש".
עיי"ש. זיע"א.

יבנה כתב:משנה ברורה סימן קעא ס"ק ד
(ד) לא - ואם עושה לרפואה שרי אפילו מימאס ביה וכדלקמן בסימן שכ"ח ס"כ ואפילו בלא רפואה אם הוא דבר שהוא צורך האדם ודרך העולם לעשות בהאוכל צורך זה ג"כ שרי ומטעם זה מזלפין הקרקע ביין וסכין הגוף ביין ושמן כמבואר בגמרא בכמה דוכתי.
ועי' בביה"ל שם.

יש"כ עצום!

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:בן איש חי שנה שניה פרשת בראשית אות יג: "לא יתפלל מבע"י וימתין הרבה עד לילה ודאי לקדש, דלכתחילה צריך לקדש מיד אחר התפלה, וכנז"ל, אלא זה יעשה כמנהג רבינו האר"י ז"ל... ".
היכן לעיל? לא מצאתי כע"ז בסעיפים הקודמים ולא בהקדמה.

הפיענוח של הר"ת וכנז"ל אינו "וכנזכר לעיל" אלא "וכנזכר לקמן".
וכוונתו לפרשת וירא אות י"א שכתב שם: "אחר תפלה ילך לביתו תכף ומיד לקדש".
עיי"ש. זיע"א.

יש"כ עצום!

מי אנוכי כתב:ידוע הפתרון לטלפון או נגן הנופל למים או נרטב - להניחו בתוך אורז לזמן מה והאורז שואב את הרטיבות וכך בס"ד אפשר להתשמש (אם זה מצליח....) במכשיר.
והתבוננתי בזה לאחרונה והסתפקתי האם אין בזה חשש של "בל תשחית" מכיון שאחרי ששמים את המכשיר באורז מסתמא (ובהנחה שכך עושים...) זורקים את האורז ולא משתמשים בו יותר א"כ יוצא פה שמדחיתים את האורז רק שאולי אפשר להתיר כיון שסו"ס כן השתמשו בו (אמנם לא למטרתו...)
ובקיצור השאלה היא: האם מותר להשתמש במיני אוכלים למטרה אחרת כשאח"כ לא ישתמשו בהם לאכילה או שאסור משום "בל תשחית"?
(אשמח לכל תשובה וכן אשמח למ"מ בעניין.)
תודה רבה!

יש לחדד את השאלה, בל תשחית ודאי אין כאן השאלה היא על ביזוי\הפסד אוכלין ובזה לכאורה אם אין חומר אחר שעושה אותה פעולה שרי, כמבואר במשנ"ב סי' קעא סק"ד כנ"ל

נהר שלום כתב:

עובדיה חן כתב:

רציני כתב:

עובדיה חן כתב:לכאורה אינו דומה להולך דרכים.מאחר והולך דרכים זה הרגילות, ושבירך תחילה הייתה כוונתו לכל משך הדרך . אבל שמברך במקומו בסתמא לא כיוון לכל האזור אלא אם לא כיוון להדיא . ולפי מה שהבנתי במש"נ שם חייב לברך שוב.

ז"ל ברכת ה' (חלק ג עמוד תנד): מי שאכל ושתה בפינה אחת בגן, ועבר לפינה אחרת באותו גן אם הגן מוקף גדר אינו צריך לברך על מה שממשיך לאכול בפינה האחרת, אפי' אם אינו רואה משם את הפינה שאכל בה תחילה ואם הגן אינו מוקף גדר ואינו רואה מהפינה השניה את הפינה שאכל שם תחילה, דינו כמי ששינה מקומו מבית לבית שחוזר ומברך. עכ"ל ועיי"ש.

הוא אשר דברנו.

יש אומרים שאם אוחז המאכל בידו לעולם אינו מברך אפי' שינה מקומו

ראה דברי בעל התניא (כולל דבריו בקו"א ס"ק א', ובמראי מקומות).

עובדיה חן כתב:מאן יש אומרים?

עי' בזה

יבנה כתב:

עובדיה חן כתב:מאן יש אומרים?

עי' בזה

ייש"כ, בילקוט יוסף לפי הזכור לי חושש לאומרים כן שלא לברך

מישהו ראה את הפליירים והפרסומים של ההצעה הנ"ל.
האם יש מקורות לעניין זה, יש עניין בזה?
אשמח להחכים.

בשב"ק הופסק החשמל[עקב שאיבת חשמל יותר מהרגיל], ובאה חברת החשמל לתקן בעיצמו של השבת, לטענתם היה להם היתר מרב. השאלה היא האם ידוע מה הדין בכה"ג מה דעתם של פוסקי זמנינו,ואת"ל שזה מתר בדיעבד האם ניתן להנות מהעבודת החשמל.

עובדיה חן כתב:הספרדים נוהגים לתקוע בסליחות בי"ג מידות,והשאלה היא בבתי כנסיות הסמוכים למגורים ,האם מותר לתקוע בשופר בשעות מוקדמות בבוקר או בשעות מאורחות בלילה באופן שזה מפריע לשכנים, או שנאמר הדעתא דהכי בא לגור סמוך לביכ"ס וא"כ אין סיבה למנוע מהם.

וכי מי אמר שהוא בא סמוך לביהכ"נ אולי ביהכ"נ בא בגבולו
ותו מי יימר שיודע שהמנהג לתקוע בשעות מאוחרות או שיודע שישמע.
באתרין הזהיר המד"א שלא יתקעו כשיש חשש להעיר אנשים

כדכד כתב:

עובדיה חן כתב:הספרדים נוהגים לתקוע בסליחות בי"ג מידות,והשאלה היא בבתי כנסיות הסמוכים למגורים ,האם מותר לתקוע בשופר בשעות מוקדמות בבוקר או בשעות מאורחות בלילה באופן שזה מפריע לשכנים, או שנאמר הדעתא דהכי בא לגור סמוך לביכ"ס וא"כ אין סיבה למנוע מהם.

וכי מי אמר שהוא בא סמוך לביהכ"נ אולי ביהכ"נ בא בגבולו
ותו מי יימר שיודע שהמנהג לתקוע בשעות מאוחרות או שיודע שישמע.
באתרין הזהיר המד"א שלא יתקעו כשיש חשש להעיר רנשים

דומני שבחזו"ע ימים נוראים כתב שלא יתקעו מפני גזל שינה.

עובדיה חן כתב:בשב"ק הופסק החשמל[עקב שאיבת חשמל יותר מהרגיל], ובאה חברת החשמל לתקן בעיצמו של השבת, לטענתם היה להם היתר מרב. השאלה היא האם ידוע מה הדין בכה"ג מה דעתם של פוסקי זמנינו,ואת"ל שזה מתר בדיעבד האם ניתן להנות מהעבודת החשמל.

נכב"ב כעין זה - viewtopic.php?f=17&t=35778 - ויש להאריך שם.

משנ"ב תצ"ח סקס"א מביא מח' ביש לו שתי בהמות בשותפות עם הגוי, ורוצה לאכול בשר של בהמה שלימה ביו"ט, האם מותר לשחוט את שתי הבהמות אם הגוי מוכן לחלוק את השותפות, ושתי הבהמות שוות.
כותב המ"ב שגם לפי האוסרים (מפני שאפשר לחלוק ואז ישחוט בהמה שהיא רק לצרכו, ולא חלק לצורך הגוי), "אכן אם הישראל ששוחט אינו נוטל לעצמו כי אם חלק הפנימי וחלק אחורים מניח בעור לעכו"ם המשותף, לכולי עלמא מותר לשחוט שתיהן בכל גוני דהא אין לו טרחא בחלק העכו"ם ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עכ"ל.
שאלו שזה לכאורה לא מובן כלל, מה זה משנה איזה חלק לוקח, וגם מה הטענה שאין טירחא, הלא הבעיה היא שהוא שוחט דבר שהיה אפשר להסתדר בלי לשחוט אותה.
והציעו שכוונת המ"ב שחוסך על ידי זה את הטירחא של ניקור, ולכן לא שייך הטענה שיחלוקו. האם זה מתקבל בלשון?
ובמקור הדברים בקרבן נתנאל פ"ב דביצה אות פ' הלשון מוקשה שכתב "אם אינו מעבד אלא חלק הפנימי" - לכאורה מעבד הוא ט"ס?

שותה מים קרים שלא לצמאו אך החיך מאוד נהנה האם יברך?
ומה הדין בשתיית סודה?

איתן נוי כתב:שותה מים קרים שלא לצמאו אך החיך מאוד נהנה האם יברך?
ומה הדין בשתיית סודה?

נכב"ב viewtopic.php?t=23695

איתן נוי כתב:ומה הדין בשתיית סודה?

על סודה - אפשר לשאול את אותה שאלה רק לגבי שתיה לפני התפילה - האם דינה כמים ומותר או כשאר משקים ואסור?

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:ומה הדין בשתיית סודה?

על סודה - אפשר לשאול את אותה שאלה רק לגבי שתיה לפני התפילה - האם דינה כמים ומותר או כשאר משקים ואסור?

לפוסקים המחמירים אכן.

זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו.
מה הדין בדבר שהוא לא זכות ולא חובה,
האם יש צד לומר דאף זה בכלל זכין, מאחר דאינו חובה.

בית יוסף תרמח:
ואם הוא מחצה ע"מ במקום אחד כתב ה"ר יחיאל כיון שהוא בידי אדם אפשר לצמצם וכשר וכו':

הב״י העתיק לשון הטור ולא הוסיף כלום. ועיין חידושי הגהות שם שכתב וז״ל עיין בב״ח מה שכתב בזה ואפשר שגם הרב״י כיון לדבריו.

אשמח בביאור כוונתו.

איני יודע לפרש כוונתו (שמא לבאר דהב"י רצה לפסוק כה"ר יחיאל?!),
אך זאת אעיר כי בדפוס ויניציאה שכג אין שורה זו (ובנדפס שם שנת שמט כבר הופיעה. לא בדקתי בשאר דפוסים).

לבי במערב כתב:איני יודע לפרש כוונתו (שמא לבאר דהב"י רצה לפסוק כה"ר יחיאל?!),
אך זאת אעיר כי בדפוס ויניציאה שכג אין שורה זו (ובנדפס שם שנת שמט כבר הופיעה. לא בדקתי בשאר דפוסים).

מעניין. יישר כח!

בעלי הנפש שער הפרישה סימן א:
"ורב אחא כתב בשאלתות (סוף שאילתא צו) הכי. אית דאמרי שדר לה שמואל כסא דברכתא ולא קבילת, וכי הות יתבא נדה הות מודעא ליה בכסא דברכתא דלא שתיא כסא דברכתא, דאמר מר (ברכות נא ב) ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דניהוי להו שלמא, וכי שתיא אתי לידי הרגל עבירה. והדר אמרה ליה טהורה אני, אחתך היא דאיקלעא לגבאי. אמרה אי שתינא קמה אמרה לא קא עבדא לי יקרא, אמינא אשדריה ניהלך דתשתייה את".

לשון זו שהביא מברכות נא: חלק ממנה אינו כלשון הגמ'.
וחלק אינו כתוב כלל בגמ'-המעשה הזה שהביא ממקור הגמ' הנ"ל אינו כתוב כלל בגמ'. (לשון הראב"ד מהשאילתות בלבד)

עכ"פ, במעשה שכאן מה ר"ל במה שאמרה "אמינא אשדריה ניהלך דתשתייה את"? הלוא היא אומרת לבעלה מה שעשיתי את המעשה זה שנתתי לאחותך לשתות ולא שתיתי אני מיד אחריך, אין זה משום שאני טמאה כעת, אלא משום כבוד אחותך שלא תיפגע מכך ששתיתי לפניה ולא עשיתי לה כבוד, ומיד אומרת: "אמינא אשדריה ניהלך דתשתייה את". נראה שאומרת לדברים אלו לבעלה כלומר: "אמרתי אשלח אני אליך שתשתה אתה". איך זה מתסדר עם הדברים?
לא ברור, האם כעת היא שותה ואומרת לבעלה שישתה שוב אחריה, הלוא היא האחרונה ששותה. כלומר, אחרי אחות בעלה ששתתה אחרי אחיה?
אשמח לביאור הדברים.

איתן נוי כתב:בעלי הנפש שער הפרישה סימן א:
"ורב אחא כתב בשאלתות (סוף שאילתא צו) הכי. אית דאמרי שדר לה שמואל כסא דברכתא ולא קבילת, וכי הות יתבא נדה הות מודעא ליה בכסא דברכתא דלא שתיא כסא דברכתא, דאמר מר (ברכות נא ב) ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דניהוי להו שלמא, וכי שתיא אתי לידי הרגל עבירה. והדר אמרה ליה טהורה אני, אחתך היא דאיקלעא לגבאי. אמרה אי שתינא קמה אמרה לא קא עבדא לי יקרא, אמינא אשדריה ניהלך דתשתייה את".

לשון זו שהביא מברכות נא: חלק ממנה אינו כלשון הגמ'.
וחלק אינו כתוב כלל בגמ'-המעשה הזה שהביא ממקור הגמ' הנ"ל אינו כתוב כלל בגמ'. (לשון הראב"ד מהשאילתות בלבד)

עכ"פ, במעשה שכאן מה ר"ל במה שאמרה "אמינא אשדריה ניהלך דתשתייה את"? הלוא היא אומרת לבעלה מה שעשיתי את המעשה זה שנתתי לאחותך לשתות ולא שתיתי אני מיד אחריך, אין זה משום שאני טמאה כעת, אלא משום כבוד אחותך שלא תיפגע מכך ששתיתי לפניה ולא עשיתי לה כבוד, ומיד אומרת: "אמינא אשדריה ניהלך דתשתייה את". נראה שאומרת לדברים אלו לבעלה כלומר: "אמרתי אשלח אני אליך שתשתה אתה". איך זה מתסדר עם הדברים?
לא ברור, האם כעת היא שותה ואומרת לבעלה שישתה שוב אחריה, הלוא היא האחרונה ששותה. כלומר, אחרי אחות בעלה ששתתה אחרי אחיה?
אשמח לביאור הדברים.

הנה לשון השאלתות:
שאילתות דרב אחאי פרשת אחרי מות שאילתא צו
"אמרי דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמואל כסא דברכתא לדביתהו ולא קיבלה איכא דאמרי דכי הוות יתבא נדה מהודעא ליה בכסא דברכתא ואיכא דאמרי נדה לא שתיא כסא דברכתא ואמר מר משגרו לאנשי ביתיה במתנה כי היכי דליהוו שלמא ואי שתייא אתו לידי הרגל עבירה ולבסוף אמרה (לרב) [לשמואל] טהורה אני אלא אחותך היא דאיקלעא לגבאי ואמינא אי שתייא ליה אנא היא אמרה לא קא עבדא לי יקרא אמרנא אשדרתיה לך דתשתייה אנת"
משמעות הדברים ששליחת כוס של ברכה ושתייתו הוא דוקא לאשתו ולא לנשים אחרות מפני שיש בזה ברכה וקירוב דעת, ולכן כשהיתה נדה היתה שולחת את הכוס חזרה לבעלה ולא שתתה ממנו כלל. במקרה הזה אשת שמואל לא רצתה לפגוע באחותו שהיא תשתה ואחות שמואל לא תשתה, ולכן שלחה את הכוס חזרה.

ועי' כאן https://humanities.tau.ac.il/sites/huma ... Dinari.pdf עמ' 4 ובהערה 28.
וע"ע כתובות סה.

שמואל דוד כתב:

לבי במערב כתב:איני יודע לפרש כוונתו (שמא לבאר דהב"י רצה לפסוק כה"ר יחיאל?!),
אך זאת אעיר כי בדפוס ויניציאה שכג אין שורה זו (ובנדפס שם שנת שמט כבר הופיעה. לא בדקתי בשאר דפוסים).

מעניין. יישר כח!

הלכתי בדרכו של ידידנו היקר הרב לבי במערב הי"ו ובדקתי גם בספרייה הלאומית בדפוס ווינציה ש"י(כך כתוב שם) ושם כבר קיימת השורה הנ"ל.
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001096827/NLI
דף תמ' עמ' ב(בתוכנה עמ'' 930)
הנה קישור לעמוד כתמונה:
https://rosetta.nli.org.il/delivery/Del ... FL66106529

מה המקור/מהיכן התחיל המנהג שלא אומרים וידוי ונפי"א כשיש חתן בר מצוה?

איתן נוי כתב:מה המקור/מהיכן התחיל המנהג שלא אומרים וידוי ונפי"א כשיש חתן בר מצוה?

דן בזה ביביע אומר ח"ד או"ח סי' י"ד, ועי' https://din.org.il/2018/07/17/%D7%97%D7 ... %95%D7%9F/ וכאן https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7% ... %95%D7%94/

מה הדין בשכן שלא מסכים על בניית סוכה בלובי משותף,האם יכול לעכב בידו? [ובאופן שרוב ככולו של הדיירים מסכימים לבניית הסוכה]

עובדיה חן כתב:מה הדין בשכן שלא מסכים על בניית סוכה בלובי משותף,האם יכול לעכב בידו? [ובאופן שרוב ככולו של הדיירים מסכימים לבניית הסוכה]

האם זה בגדר שימוש סביר ובלי שנגרם מזה הפרעה לשאר השכנים?

יבנה כתב:

עובדיה חן כתב:מה הדין בשכן שלא מסכים על בניית סוכה בלובי משותף,האם יכול לעכב בידו? [ובאופן שרוב ככולו של הדיירים מסכימים לבניית הסוכה]

האם זה בגדר שימוש סביר ובלי שנגרם מזה הפרעה לשאר השכנים?

אכן לא מפריע באופן מיוחד רק מצמצם את השימוש, ד"א לאחר בירור אצל כמה פוסקים נאמר לי שבאזור חרדי שאפשר לומר הדעתא דהכי הגיע לגור ובטלה דעתו [מלבד שזה לענ"ד גובל במידת סדום לא לאפשר לדייר לבנות ל7 ימים ולקיים מצוות שמחת החג.]

יבנה כתב:

איתן נוי כתב:מה המקור/מהיכן התחיל המנהג שלא אומרים וידוי ונפי"א כשיש חתן בר מצוה?

דן בזה ביביע אומר ח"ד או"ח סי' י"ד, ועי' https://din.org.il/2018/07/17/%D7%97%D7 ... %95%D7%9F/ וכאן https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7% ... %95%D7%94/

יישר כח.
לאחר מכן ראיתי שיש אצלי מקורות נוספים לדין זה.
מה דעתך על רעיון של אנשים שבמנחה הסמוכה לשקיעה בה יכנס הנער לשנת בר מצוה, לא לומר תחנון?