בעת ההיא אחפ'ש מקור מוסמך לענין עשיית העופרת נגד עין הרע, ולא מצאתי, ואמנם כיוצא בזה מצאתי בשו"ת האלף לך שלמה (חיו"ד, סימן רטו), שנשאל, על מה שנוהגין כמה אנשים ששופכין שעוה לחולה ומלחשין עליו, אם יש לאסור משום דרכי האמורי, וכתב, שמספק אין לחוש לדרכי האמורי, כמו שכתב הדרכי משה יורה דעה (סימן קעט), ואף שגם הם עושים כן, אולי הם למדו הסגולה מאתנו, ועוד שמפורש בגמרא שבת (סז:), כל שהוא משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי, ואפילו במעשה, וכמבואר בטוש"ע אורח חיים (סימן שו, סעיף ז), שמותר למדוד אזור לחולה וללחוש עליו, ומוכח דכל כהאי גוונא אין בו חשש דרכי אמורי, אפילו שיש בו מעשה, והכא נמי התכת השעוה, מה לי זה או זה, לכך הדבר ברור לי שאין בזה חשש דרכי אמורי, עכת"ד. אלא שבדבריו נזכר שהיו עושים את הסגולה בשעוה, ולא בעופרת, ועוד, שלא נזכר שהיו עושים דבר זה לעין הרע, ומכל מקום מדבריו יש ללמוד לנידון דידן שיש להתיר, דמה לי התכת שעוה מה לי התכת עופרת, ובשו"ת צמח צדק (חאו"ח, סימן לח), מבואר שיציקת העופרת היא רפואה לחולי התולעים, ע"ש. ובספר סגולות ישראל (מערכת ע, אות מב), מובא ענין יציקת העופרת על ראשו של האדם כסגולה להסיר עצבות, ע"ש.
ואני אמרתי בחפש'י לתור אחר המקור ליציקת העופרת על ראשו של האדם, כסגולה לביטול עין הרע, וראיתי בספר ישועות מרדכי (עמוד סו), שכתב, שאדם החושש מעין הרע, היה הראש"ל הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל נוהג להפנותו להוצאת עין הרע בעופרת, כמובא בדברי הרב חיד"א, ע"כ. וחפשתי בכל ספרי החיד"א ולא מצאתי ענין הוצאת עין הרע בעופרת, ונראה שנתפשט בדורות האחרונים, ובעיקר אצל יוצאי עדות המזרח והמערב, וכן מצאתי בספר מסע בבל (ירושלים תשטו, עמוד רלב), שהיה בבבל איש אחד בשם יעקב בן לילה, והיה הולך לבתי חתנים ואבות הבנים, והיה לוחש לחתן ולכלה וליולדת ולילד וכו', ולפעמים היה מביא חתיכת עופרת, ומסובבה על ראש החתן, או על ראש הכלה, או על ראש היולדת, או של הילד, ואחר כך היה ממיס את העופרת באש ושופך אותה אל כלי מים קרים ובליטות היו מופיעות בעופרת כעין צורת עין, והיה אומר, זאת עין פלוני, ואומר עליה לחש, ע"כ. וכן כתב בספר נר המערב להרי"מ טולידאנו (עמוד שו), שבמרוקו ישנם אשר יתיכו עופרת במים ממעל לראשו של החולה, כסגולה נגד עין הרע, ע"ש. ובירחון סיני (שנה א, כרך ב, עמוד תלז), כתוב לאמר, שנהגו בפרס שאם נפגע הילד בעין הרע יוצקים עופרת מותכת לתוך מים, רואים את הצורות ומנחשים מי הזיק לו, אחר כך משקים את החולה מהמים שיצקו לתוכם את העופרת ומשפשפים בהם את מצחו, ע"כ. וכיוצא בזה בקובץ עדות (שנה א, חוברת ב, עמוד עו), על מנהגי יהודי כורדיסתאן, שראו ביציקת העופרת על ראש האשה, כסגולה שלא תפיל העוברה את ולדה, ע"ש.
ולענין הלכה, הגם שיש לומר, שבכל מקומות אלו נהגו כן בהשפעת שכניהם הגויים, עם כל זה אין לאסרו, מאחר שנתפשט המנהג על פי גדולים גם כאן בארץ הקודש, ונודע מהם שכתב החוות יאיר (סימן רלד), שכל מה שנתפשט אצל הנשים מנהגו הנח לישראל שמסתמא נודעו בנסיון והורה להם מורה להתיר, ע"כ. וכן העלה להקל בנידון דידן על פי החוות יאיר בקונטרס אל תפנו (עמוד עא), וכיוצא בזה כתב הרה"ג מהר"י ברכה שליט"א בקובץ בית הלל (גליון מט, עמוד קיח), ע"ש.
וכיוצא בזה נשאל בשו"ת באר משה שטרן חלק ג (סימן קי), האם מותר לכבות גחלים נגד עין הרע, או שיש לאסרו משום תמים תהיה, והעלה להקל, על פי דברי המאירי בשבת (סה. ד"ה המשנה השישית), שכל דבר שהוא "רפואה המוניית", יש להתיר, וכן כתב עוד המאירי בחידושיו לסנהדרין (סח.), שבדברים המוניים, אין בהם חשש שיבא האדם להטעות בהם, כגון אלו שעושין הצורה השלומיית על לחי הבולט וכיוצא באלו וכו', שאין לטעות בהן אחרי כוכבים ומזלות שרי, וכן כתב עוד המאירי בשבת (סו:), שנחש המוניי מותר, ואם כן גם לכבות גחלים שהוא כאחד מהם מותר, עכת"ד, ע"ש. וכן העלה להקל בנידון בשו"ת ודרשת וחקרת חלק ב (חיו"ד, סימן כב), וכתב, שאין בזה כל חשש, ובפרט שהוא בדוק ומנוסה, ויקירי ירושלים היו עושים כן, וחלילה לנו להרהר אחר מעשיהם, ע"כ. ועוד עיין בספר משפטי התורה שפיץ על פרשיות השבוע (פרשת שופטים אות ג, עמוד שפה), ע"ש. ועוד עיין בקובץ בית הלל (גליון מז, עמוד קב), במאמר הרה"ג אליהו בר שלום שליט"א, ובמה שכתבו בקובץ בית הלל (גליון מט, עמוד קיז), ומה שכתב שם בשם הגרח"ק שליט"א, שאין לעשות כן, לפי האמור אינו מוכרח.
תוכן כתב:המקור של שפיכת עופרת הוא אצל היוונים.
קראקובער כתב:תוכן כתב:המקור של שפיכת עופרת הוא אצל היוונים.
בלימוד הטכניקה יש בעיה של חכמת יון..?
איש_ספר כתב:עופרת לעין הרע
שאלוני לשאול את מו"ר זצ"ל בעניין להוציא עין הרע בעופרת, ואמר שלא, ולא ביאר למה.
לאחר זמן כשהגענו ללמוד את הלכות כישוף (ביו"ד סימן קע"ט) אמר מו"ר זצ"ל "להוציא עין הרע בעופרת זה חשש כישוף".
עין הרע
כששאלו את מו"ר זצ"ל בעניין עין הרע אמר "להתעלם", "מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה". בהזדמנות אחרת אמר לי שאת הלחש של החיד"א אפשר לעשות, ושאלתי אם יש בזה סכנה של השבעת מלאכים וכו'? ענה לי מו"ר זצ"ל שלא, ושאלתיו האם האדם על עצמו יכול לעשות את זה? הסתפק מו"ר זצ"ל שאולי אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.
בהזדמנות אחרת מו"ר זצ"ל הסכים לעשות עבורי את הלחש של החיד"א.
זאב ערבות כתב:בספר לביתך נאוה קודש לזכרה של נאוה אפלבאום הי"ד (נרצחה במסעדת סבארו יחד עם אביה) יש מאמר קצר מדניאל שפרבר: שמירה לכלה כנגד המזיקים על מנהג בקרב יהודי אפגניסטן כנגד עין הרע.
תוכן כתב:יבנה כתב:מה שקורה הוא שאנשים אלו משתמשים בשיטות מוכרות לקוסמים, אך טוענים שהם כוחות על טבעיות. קוסמים משחזרים את הדברים בעצמם.
כשאנשים אלו נבדקים בצורה מבוקרת ובפני קוסמים אחרים ובפני מצלמות רואים שזה לא על טבעי.
יש קוסמים המפריכים את טענותיהם (debunker) שעשו בעצמם דברים אלו, ואז היו כאלו שטענו נגדם שבאמת יש להם כוחות אך הם מנסים להעלים את זה.
אנשים רגילים [גם חכמים ופקחים] שאינם קוסמים לא יכולים לתפוס את זה וחושבים בטעות שזה על טבעי.
למה לטעון שיש להם יכולות על טבעיות ברגע שלא עשו דבר שקוסם רגיל לא יכול לעשות?
ע"ע ג'ימס רנדי ואורי גלר.
ובענין של שפיכת העופרת, כבר הסבירו שזה תופעה טבעית התלויה במהירות שפיכת העופרת, בהתחלה שופכים לאט וזה עושה צורת כדורים, ובסוף שופכים מהר.
בגרמניה שמשם המנהג מגיע, מוכרים בחנויות ערכות שפיכת עופרת כדי לקיים את המנהג הקדוש הנהוג אצלם בחג המולד ובתחלת שנתם. אולי מגיע לקונה "כוחות" בזכות מה ששילם על הערכה.
כל הנ"ל ידוע. מצד שני א"א להכחיש שיש תופעות רבות שא"א להסביר בצורה רציונלית. לבחור בהשקפת עולם רציונלית מול המון עדויות להיפך, הוא לא צודק בדיוק כמו לבחור לראות בכל תופעה משהו על טבעי.
לענין כתב:כפי הידוע, ר' אריה לוין אמר להגריש''א שיאמר בכל מוצ''ש את פסוקי הרמב''ן.
והרי לפניכם מספר השקדן
זיז שדי כתב:מה שעושים בעופרת הוא ממש מקטר לשד ע"מ לחברו שחייב סקילה.
כל פעולה של הקטרה הנעשה לאי מי מכוחות החיצונים הוא בדין בעל אוב החייב סקילה ונשתנה זה מחובר חבר של הטבעים כגון זיבורא ועקרבא שאינו אלא בלאו, וטעם הדבר שנותן כח וממשלה לשעירים ולא כאלה חלק יעקב. ויש איתי להאריך הרבה בזה והמה בכתובים ולא יצאו......
עקביה כתב:ככל שאני סולד מהשטויות האלה, של הוצאת עה"ר, נדמה לי שכב' הפריז על המידה לומר שיש בזה איסור סקילה.
לענ"ד לכל היותר יש בזה לאו מדברי קבלה: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין (תהלים פרק לב, ט).
זיז שדי כתב:עקביה כתב:ככל שאני סולד מהשטויות האלה, של הוצאת עה"ר, נדמה לי שכב' הפריז על המידה לומר שיש בזה איסור סקילה.
לענ"ד לכל היותר יש בזה לאו מדברי קבלה: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין (תהלים פרק לב, ט).
אולי תסביר לי למה אין זה דין מקטר לשד לחברו, שאינו עושה שום מעשה לכבודו וחייב סקילה מדין בעל אוב?
(ואין שום נפק"מ אם מדובר בשד אמיתי או דמיוני, דהא לדעת הרמב"ם כל שד הוא רק בדמיון ואפ"ה חייב סקילה החושב לחברו
נוריאל עזרא כתב:זיז שדי כתב:עקביה כתב:ככל שאני סולד מהשטויות האלה, של הוצאת עה"ר,
אבל מי אמר לך שהעושים כן עושים כן לשד [אמיתי או דמיוני]? מכל התיאורים נשמע שפעולה זו מוציאה עין הרע שתפוסה באדם. ואם כוונתך למה שתואר בתחילת האשכול על זה שהבדויים מאמינים שעין הרע נגרם משדים והעופרת מוציאה את העין הרע עדיין גם לשיטתם לא נראה שהכוונה שעושים איזה פעולה בשביל השד אלא שזה מבטל את העין הרע שנגרמה ע"י השד. ועכ"פ לא נשמע שהעושים כן כיום חושבים שזה קשור לשדים ולא עושים כן לשדים אלא שהעין הרע מתבטלת ע"י זה ותו לא.
נוריאל עזרא כתב:שאלתי פעם כמה זקנות שקנו את זה ועושות בעצמם וכן את המוכר [אבל לא טרחתי אחרי זה לחקור יותר מידי] ולא נראה שהיה להם איזה הבנה שקשור לשדים רק הבינו בפשטות שהעין הרע נתפס בעופרת או משהו בסגנון.
וגם לפי מה שאתה מתאר כאן, מה הבעיה להבריח שד? מקטיר ע"מ לחברו הכוונה שעושה פעולה לרצות השד כדי שיסיע בידו ולא כדי לעובדו לאלוק ואילו כאן אתה מדבר על פעולה שמבריכה את השד.
ושוב זה לפי מה שאתה מתאר אך אני לא כ"כ בטוח שזה הכוונה של כל העושה כן.
זיז שדי כתב:עיין בתשובת דבאי מלכיאל שציטטתי
זיז שדי כתב:עקביה כתב:ככל שאני סולד מהשטויות האלה, של הוצאת עה"ר, נדמה לי שכב' הפריז על המידה לומר שיש בזה איסור סקילה.
לענ"ד לכל היותר יש בזה לאו מדברי קבלה: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין (תהלים פרק לב, ט).
אולי תסביר לי למה אין זה דין מקטר לשד לחברו, שאינו עושה שום מעשה לכבודו וחייב סקילה מדין בעל אוב?
(ואין שום נפק"מ אם מדובר בשד אמיתי או דמיוני, דהא לדעת הרמב"ם כל שד הוא רק בדמיון ואפ"ה חייב סקילה החושב לחברו