פורום אוצר החכמה

גימפעל כתב:כמדומני שכלאים אסורים בהנאה.

בן הרב כתב:אני לא כ"כ הבנתי הכיצד נפטר מקציצת בהונות ידיו ורגליו, רח"ל, ושמא יסורים אחרים ג"כ היו, ה"י.

יאיר כתב:זכורני שראיתי לפני כ-15 שנים חוברת לימוד של 'מחנה בני תורה'. היש מי שיודע כיצד ניתן להשיגה?
(עדיף ברשת/קובץ).

עושה חדשות כתב:3 שאלות פשוטות, מצפה לעזרתכם.

1. האם בשני איסורים דרבנן גם אמרי' אין איסור חל על איסור.
2. האם יש איסור רובע ונרבע בדגים ושרצים או רק בבהמה חיה ועוף.
3. מה מקור הפתגם ההכרח לא יגונה (ולא ישובח).

???

יבנה כתב:

עושה חדשות כתב:3 שאלות פשוטות, מצפה לעזרתכם.

1. האם בשני איסורים דרבנן גם אמרי' אין איסור חל על איסור.
2. האם יש איסור רובע ונרבע בדגים ושרצים או רק בבהמה חיה ועוף.
3. מה מקור הפתגם ההכרח לא יגונה (ולא ישובח).

???

1. הכלל הוא לענין עונש ולא לענין איסור. ולענין דאורייתא יש נ"מ לענין ללקות פעמיים או להמיתו במיתה החמורה, אך לענין דרבנן מאי נ"מ. בנוסף זה גזה"כ בדאורייתא.
2. רמב"ם איסורי ביאה א טז כותב בהמה חיה ועוף, ובחינוך רי הזכיר בהמה וחיה. ועי' במנחת חינוך שם שדן לענין עוף ודג.

עושה חדשות כתב:

יבנה כתב:

עושה חדשות כתב:3 שאלות פשוטות, מצפה לעזרתכם.

1. האם בשני איסורים דרבנן גם אמרי' אין איסור חל על איסור.
2. האם יש איסור רובע ונרבע בדגים ושרצים או רק בבהמה חיה ועוף.
3. מה מקור הפתגם ההכרח לא יגונה (ולא ישובח).

???

1. הכלל הוא לענין עונש ולא לענין איסור. ולענין דאורייתא יש נ"מ לענין ללקות פעמיים או להמיתו במיתה החמורה, אך לענין דרבנן מאי נ"מ. בנוסף זה גזה"כ בדאורייתא.
2. רמב"ם איסורי ביאה א טז כותב בהמה חיה ועוף, ובחינוך רי הזכיר בהמה וחיה. ועי' במנחת חינוך שם שדן לענין עוף ודג.

1. פעמים יש מכת מרדות. ואולי כל דתקון כעין דאו' וכיו"ב.
2. לא ראיתי במנ"ח נידון על דג. ראיתי בחזו"א יו"ד סי' ריד שכתב "כיון דאיסור הרבעה אינו בכל בעה"ח אלא במינים מיוחדים".

עושה חדשות כתב:3. מה מקור הפתגם ההכרח לא יגונה (ולא ישובח).
???

יבנה כתב:

עושה חדשות כתב:3 שאלות פשוטות, מצפה לעזרתכם.

1. האם בשני איסורים דרבנן גם אמרי' אין איסור חל על איסור.
2. האם יש איסור רובע ונרבע בדגים ושרצים או רק בבהמה חיה ועוף.
3. מה מקור הפתגם ההכרח לא יגונה (ולא ישובח).

???

1. הכלל הוא לענין עונש ולא לענין איסור. ולענין דאורייתא יש נ"מ לענין ללקות פעמיים או להמיתו במיתה החמורה, אך לענין דרבנן מאי נ"מ. בנוסף זה גזה"כ בדאורייתא.
2. רמב"ם איסורי ביאה א טז כותב בהמה חיה ועוף, ובחינוך רי הזכיר בהמה וחיה. ועי' במנחת חינוך שם שדן לענין עוף ודג.

פלתי כתב:משנכנס אדר מרבין בשמחה, האם הכוונה גם באדר ראשון.

מה שנכון נכון כתב:

פלתי כתב:משנכנס אדר מרבין בשמחה, האם הכוונה גם באדר ראשון.

viewtopic.php?f=26&t=16807

פלתי כתב:

מה שנכון נכון כתב:

פלתי כתב:משנכנס אדר מרבין בשמחה, האם הכוונה גם באדר ראשון.

viewtopic.php?f=26&t=16807

תודה מקרב לב. בקרוב יש לפתוח פורום חדש, מידי דלא רמיזא בפורום.

יאיר כתב:האם בער"ש מותר להתחיל להתפלל מנחה של חול לאחר השקיעה? (הרי כבר שבת)

ומה הדין אם מתחיל אשרי/18 דקה לפני השקיעה?

אשמח לסברות ומקורות.

יאיר כתב:האם בער"ש מותר להתחיל להתפלל מנחה של חול לאחר השקיעה? (הרי כבר שבת)

ומה הדין אם מתחיל אשרי/18 דקה לפני השקיעה?

אשמח לסברות ומקורות.

מה שנכון נכון כתב:ראה בבה"ל רסג,טו שאף כשקבלו הציבור שבת והיחיד נגרר אחריהם בכ"ז מותר לו להתפלל מנחה שלא בפניהם כל זמן שלא קבל שבת בפה. ולכאו' ה"ה לאחר השקיעה שאז חל עליו שבת מתרי טעמי, הא' שכבר ודאי קבלו הציבור שבעירו שבת, והב' שאסור במלאכה מספק. ולענין הא' הוא כנ"ל בבה"ל, ויתכן שה"ה לענין הב'. ועוד שאמנם מספק עליו לפרוש ממלאכה, אך מאידך לענין תפלה יכול להקל מספק בבה"ש. וע"ע בשעה"צ רלג,כא.
וע"ע בספרים לענין מנהג האר"י.

יבנה כתב:

יאיר כתב:האם בער"ש מותר להתחיל להתפלל מנחה של חול לאחר השקיעה? (הרי כבר שבת)

ומה הדין אם מתחיל אשרי/18 דקה לפני השקיעה?

אשמח לסברות ומקורות.

אם בחול פשיטא לך שרשאי להתחיל מנחה לאחר השקיעה, ה"ה בע"ש הדין כן בגלל שאינו מקבל עליו את השבת. ועי' במקורות שבאשי ישראל פרק כז הערות י"ד וכ"א.
התחלת אשרי אין לו משמעות, אך מכיון שהוא מסיים לפני שקיעה ש"ד. וכנראה אתה סבור שהדלקת נרות הוא קבלת שבת גם לגברים שלא נתכוונו לקבל אז שבת, ולדעתך יש בזה קבלת רוב הציבור שמחייב אף את היחיד ולדעתך אסור אז ליחיד להתפלל. אך כבר כתב האג"מ או"ח א סי' צו שאין האנשים מקבלים שבת בהדלקת נרות. ואפ' אם היו מקבלים אז שבת, כיון שיחיד זה לא קיבל בעצמו שבת רשאי להתפלל מנחה שלא בבית הכנסת וכשו"ע רס"ג ס' טו.

יאיר כתב:

מה שנכון נכון כתב:ראה בבה"ל רסג,טו שאף כשקבלו הציבור שבת והיחיד נגרר אחריהם בכ"ז מותר לו להתפלל מנחה שלא בפניהם כל זמן שלא קבל שבת בפה. ולכאו' ה"ה לאחר השקיעה שאז חל עליו שבת מתרי טעמי, הא' שכבר ודאי קבלו הציבור שבעירו שבת, והב' שאסור במלאכה מספק. ולענין הא' הוא כנ"ל בבה"ל, ויתכן שה"ה לענין הב'. ועוד שאמנם מספק עליו לפרוש ממלאכה, אך מאידך לענין תפלה יכול להקל מספק בבה"ש. וע"ע בשעה"צ רלג,כא.
וע"ע בספרים לענין מנהג האר"י.

יישר כח!

לא הבנתי:

א.מה עם תרתי דסתרי? אתה אומר שבגלל שזה ספק ויש 18 דקות בה"ש יכול להתפלל מנחה של חול?

ב.אם ב-א' (המקרה הראשון שכתבתי) אפשר כ"ש ב-ב', מדוע כתבת יתכן?

יאיר כתב:יישר כח!

אז למעשה מותר להתפלל עד 18 דקות אחר השקיעה?

יאיר כתב:מה עדיף, אמירת כל פסוד"ז כסדר ולהפסיד קדושה ד'יוצר אור' עם הציבור, או לדלג קצת בפסוד"ז ולומר קדושה ד'יוצר אור' עם הציבור? (בשני המקרים יספיק תפילת 18 עם הציבור כגון שמאריכים במנגינות בשבת), אשמח לסברות ובעיקר למקורות.

יאיר כתב:

יאיר כתב:האם בער"ש מותר להתחיל להתפלל מנחה של חול לאחר השקיעה? (הרי כבר שבת)

ומה הדין אם מתחיל אשרי/18 דקה לפני השקיעה?

אשמח לסברות ומקורות.

פרי יהושע כתב:אמר בטעות ברוך וכו' מלך העולם, האם טוב שישלים איזה ברכה שמחוייב בה כגון ברכת השחר, או יאמר בשכמל"ו, דהיינו מה עדיף מה שהיא כברכה בטלה או הבדיעבד של ברכה שמחוייב בה, לענ"ד עדיף בשכמל"ו דמאי דהוה הוה, ולא לעשות את הברכה שמחוייב בה כברכת בדיעבד, מה דעת חכמי הפורם על כך?

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:אמר בטעות ברוך וכו' מלך העולם, האם טוב שישלים איזה ברכה שמחוייב בה כגון ברכת השחר, או יאמר בשכמל"ו, דהיינו מה עדיף מה שהיא כברכה בטלה או הבדיעבד של ברכה שמחוייב בה, לענ"ד עדיף בשכמל"ו דמאי דהוה הוה, ולא לעשות את הברכה שמחוייב בה כברכת בדיעבד, מה דעת חכמי הפורם על כך?

בגמרא משמע שצריך שיאמר שם ומלכות בכוונה לברך את הברכה הנכונה, ועכ"פ בכוונה לברך ברכה שבדיעבד יכולה להיות במקום הברכה הנכונה, ולכן אם התכוון לברך "בורא מיני מזונות" ונפלו מידו ורוצה לסיים "בורא פרי העץ" - אינו יוצא י"ח אפילו בדיעבד!!!

אבל במקום שיוצא י"ח בדיעבד - למה יעשה ברכתו לבטלה בשביל לברך אח"כ ברכה לכתחילה? וחוששני לו משום "ברכה שאינה צריכה".

פרי יהושע כתב:

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:אמר בטעות ברוך וכו' מלך העולם, האם טוב שישלים איזה ברכה שמחוייב בה כגון ברכת השחר, או יאמר בשכמל"ו, דהיינו מה עדיף מה שהיא כברכה בטלה או הבדיעבד של ברכה שמחוייב בה, לענ"ד עדיף בשכמל"ו דמאי דהוה הוה, ולא לעשות את הברכה שמחוייב בה כברכת בדיעבד, מה דעת חכמי הפורם על כך?

בגמרא משמע שצריך שיאמר שם ומלכות בכוונה לברך את הברכה הנכונה, ועכ"פ בכוונה לברך ברכה שבדיעבד יכולה להיות במקום הברכה הנכונה, ולכן אם התכוון לברך "בורא מיני מזונות" ונפלו מידו ורוצה לסיים "בורא פרי העץ" - אינו יוצא י"ח אפילו בדיעבד!!!

אבל במקום שיוצא י"ח בדיעבד - למה יעשה ברכתו לבטלה בשביל לברך אח"כ ברכה לכתחילה? וחוששני לו משום "ברכה שאינה צריכה".

"נפל מידו", זה ע"כ דין אחר שהברכה כביכול נתבטלה, דהלא פתח אדעתא דשיכרא וכו' גם הייתה דעתו על מה שאין יוצא בדיעבד בברכה הקודמת ובכל זאת מבואר שבדיעבד אם סיים נכון מהני ליה.

ולעניינינו אכתי בדעתי אעמוד [כל שאין ראיה להפך], שעדיפה ברכה שאני מחוייב בה טובה, מאשר הזכרה שאמרתי בטעות, דההיא מאי דהוה הוה, וברכה שאינה צריכה זה בוודאי לא, דהלא מחוייב הוא ועומד, ומה לי אם בטעות הזכיר ש"ש לחינם.

יאיר כתב:מדוע כלאים אסור להרכיב ומותר לאכול?
מדוע לא עובר על 'לפני עיוור' שכשקונה גורם למרכיב להמשיך באיסורו?
(או שיש לי טעות בהבנה/בידיעה).

עשוי לנחת כתב:

מורה צדק כתב:

יאיר כתב:מה המקור לשם ספר "הזהר" - מתי נקרא כך לראשונה?

שמעתי מהרב מוצפי שבמקור היו 22 ספרים שכל א' מתחיל באות אחרת, ונתגלה לעת עתה רק האות ז' - זהר.
זה לא מגלה הרבה, אבל אם היינו יודעים מה שמות הספרים האחרים היינו מבינים למה ספר זה נקרא זהר.

למה נקרא ספר הזהר? זה לכאו' ברור על שם תחילתו 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע', וכמקובל בפרשיות התורה ובמסכתות ושאר ספרים.
שאלתו היתה ממתי קראו לו כך?

עזריאל ברגר כתב:בסוגיית פתח אדעתא דשיכרא מבואר שאינו יוצא י"ח אא"כ יש שייכות בין הברכה שהתכוון לברך ובין הברכה שסיים בפועל.

פרי יהושע כתב:

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:אמר בטעות ברוך וכו' מלך העולם, האם טוב שישלים איזה ברכה שמחוייב בה כגון ברכת השחר, או יאמר בשכמל"ו, דהיינו מה עדיף מה שהיא כברכה בטלה או הבדיעבד של ברכה שמחוייב בה, לענ"ד עדיף בשכמל"ו דמאי דהוה הוה, ולא לעשות את הברכה שמחוייב בה כברכת בדיעבד, מה דעת חכמי הפורם על כך?

בגמרא משמע שצריך שיאמר שם ומלכות בכוונה לברך את הברכה הנכונה, ועכ"פ בכוונה לברך ברכה שבדיעבד יכולה להיות במקום הברכה הנכונה, ולכן אם התכוון לברך "בורא מיני מזונות" ונפלו מידו ורוצה לסיים "בורא פרי העץ" - אינו יוצא י"ח אפילו בדיעבד!!!

אבל במקום שיוצא י"ח בדיעבד - למה יעשה ברכתו לבטלה בשביל לברך אח"כ ברכה לכתחילה? וחוששני לו משום "ברכה שאינה צריכה".

"נפל מידו", זה ע"כ דין אחר שהברכה כביכול נתבטלה, דהלא פתח אדעתא דשיכרא וכו' גם הייתה דעתו על מה שאין יוצא בדיעבד בברכה הקודמת ובכל זאת מבואר שבדיעבד אם סיים נכון מהני ליה.

ולעניינינו אכתי בדעתי אעמוד [כל שאין ראיה להפך], שעדיפה ברכה שאני מחוייב בה טובה, מאשר הזכרה שאמרתי בטעות, דההיא מאי דהוה הוה, וברכה שאינה צריכה זה בוודאי לא, דהלא מחוייב הוא ועומד, ומה לי אם בטעות הזכיר ש"ש לחינם.

אליהו בן עמרם כתב:כמדומני דעת הריף בסוגיא ברכות י"ב בנקט כסא דשכרא היא שפשוט לו שאם טעה במה שבידו בעת שהזכיר את השם ובסוף הברכה שם לב שבידו שכרא וברך שהכל שבוודאי יצא, וכל הספק של הגמרא הוא במקרה שסיים בפיו על פי טעותו במחשבתו ורק רוצה לתקן בתוך כדי דיבור. וגם בזה מכריע השו"ע סימן רט סעיף א ושם במשנ"ב שיצא בדיעבד משום סב"ל.
העולה לן לכאורה הוא שלדעת הריף כאשר גומר בפיו את הברכה הראויה אין בכך כל בעיה, והטעם הוא לכאורה שיכול לתקן את מחשבתו הראשונה באמירתו באחרונה, ולכן אם טעה גם באמירה שהמשיך בטעותו גם באחרונה, יש ספק אולי לא יכול לתקן מחשבתו הראשונה בתיקון של תוך כדי דיבור.
ואם כנים הדברים שיכול לתקן את מחשבתו הראשונה באמירתו באחרונה לפי דעת הריף שנפסקה בשו"ע כדאי מאד לגמור ברכה הנדרשת לו בפיו, כי באופן זה יתקן גם את מה שחשב בטעות בעת אזכרת השם. ולא בדיעבד.
ואגב בקצרה לענין ברכה המחויבת כברכת השחר, לא מהני גם תיקון תוך כדי דיבור, כאשר לא מרוויח מזה. עיי"ש בסימן מ"ו במשנ"ב ס"ק כ.

ומה שכל כך פשוט למר שמזכיר ש"ש בטעות שזה לא כ"כ נורא, האם לזה יש ראיה?
מה שאולי אפשר לומר זה שעל ידי ברוך שם כבוד מלכותו מתקן את הברכה לבטלה, וזה אולי משמע ברמב"ם הל שבועות פי"ב הל י"א שסיים ואמר "כדי שלא יזכר לבטלה". אבל באמת שליבי עדיין מגמגם בזה, האם הרמב"ם מתכוון שמבטל לגמרי את האיסור של ברכה לבטלה או שרק מצמצם את הבזיון לשם השם אך לא מבטל אותו לגמרי.
ובכל מקרה, האם נאמר שאפשר לכתחילה לומר טופס ברכה ובסוף לסיים בברוך שם כבוד מלכותו. זה הרי לא נראה ולא מסתבר, וא"כ מאי שנא בדיעבד? ורק אם נימא שהוא לא מבטל לגמרי את הברכה לבטלה אלא רק מקטין את הביזוי, אז אפשר להבין שישתמש בזה בלית ברירה כאשר כבר ברך אבל וודאי לא לכתחילה.