פורום אוצר החכמה

מה שנכון נכון כתב:אי"ז קשור לחידוש המג"א לכרוע בברכיים. עיקר דין כריעה הוא לכפוף את הקומה ואת השדרה עד שיתפקקו החוליות, וגם במודים כ"ה כמ"ש בב"ק טז, א שדרו ש"א שלא כרע במודים.
הדיוק אינו כלום. זו לשון מליצית כמובן. אפשר איכשהו במליצה לדבר על הראש כאבר נפרד ממני, ולומר שאני (רוב הגוף או הלב) מחזיק טובה לו, אבל אם ידבר על כריעת ראשו ורובו מי יחזיק טובה למי?

לכאורה היה יכול לומר שמחזיק טובה לברכיו, שבהם מתחילה הכריעה.
ואכן אין זו ראיה חזקה.

דרומי כתב:מדוע לא נוהגים בפיוט 'ה' אלוקי ישראל' שאומרים בשני וחמישי (שחיבר חזקיהו המלך) - לומר חזן וקהל בית אחר בית כמו שנוהגים בפיוטי ה'סליחות'?

הכל תלוי במזל, וכנראה לא התמזל מזלו של פיוט זה.
אולי מפני שהוא תדיר.

יש הלכות (ב"ב ח' ע"ב) בגבאי צדקה שאם מוצא מעות בשוק או מקבל בחובו לא יתנם בתוך כיסו מפני החשד
מה הדין בשני גבאים הגובים יחד ומוצאים מעות או מקבלים (או שא' מקבל בנוכחות השני) כסף עבור חוב פרטי - האם גם אז יש עליהם להקפיד מפני החשד או שבשנים אין חשד?

יש מקור כתוב לענין זה?

ויש הנוהגים שכן אומרים בקול רם בית בבית?

דרומי כתב:האם נמצאת סברא/ענין כלשהו, שבעת אמירת וידוי (אשמנו בגדנו כו', שלפי מנהג ספרד והחסידים אומרים אותו בכל יום בתחנון) מן הראוי לעמוד בצורה כזאת שלא יהיה חשוף לחבירו, כי לא מתאים להתוודות בפני אחרים

[כגון שהרב או אדם נכבד אחר שמקומו ב'מזרח' שעומד בדרך כלל ופניו כלפי הציבור, יהפוך פניו כלפי הקיר בעת הוידוי כדי שלא יראוהו כ"כ]

לכאורה שו"ע מפורש הוא (או"ח סי' תרז ס"ב) דוידוי שכולם אומרים בשווה – אין חשש להתוודות בקול או בפרהסיא, ורק אם מפרט חטאיו באופן פרטי יאמרם בלחש, יעו"ש.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מי ששכח ותן טל ומטר, ולא נזכר עד אמצע ברכת שים שלום, הרי עליו לחזור לברכת השנים. מה הדין עם יעלה ויבא ועל הניסים, האם עליו לחזור ולאומרם? או שיצא כבר בפעם הראשון. חיפשתי בליקוטים שונים ולא מצאתי מי שדן בזה.

דיברתי בזה עם ת"ח מופלג שאמר לי בפשיטות דלכאורה פשוט שיאמר שוב יעלה ויבוא משום שזה חלק מנוסח התפילה.
ולכאו' אין זה כהנידון הידוע אם כשצריך לשוב ולהתפלל - אם התפילה הראשונה לבטלה ממש או לא (דדעת החזו"א דזה עולה למאה ברכות), משום שגם לדעת החזו"א שזה תפילה אבל סו"ס חז"ל חייבוהו לחזור שוב, וודאי שצריך להתפלל ככל תפילה של ר"ח.
[וכמו דפשוט דלהחזו"א מי שסיים תפילתו וחוזר שוב לטל ומטר – ודאי שיאמר יעו"י, משום שחז"ל חייבוהו בעוד תפילה, וכמו שבמוסף דר"ח טבת אומרים על הניסים כי היום התחייב בעוד תפילה, והכ"נ אם התחייב בעוד תפילה בר"ח – אז צריך לומר גם שם יעלה ויבוא. וגם אם אוחז באמצע התפילה וחוזר – ודאי שצ"ל שוב פעם יעלה ויבוא].

קיימא לן שאם ראובן מעיד שהוא עצמו חטא עם שמעון ("פלוני רבעני לרצוני" או "פלוני הלווה לי בריבית") - הוא ואחר מצטרפים לפסול את שמעון לעדות, ואפילו להורגו.
וזאת מפני שאומרים "פלגינן דיבורא", שראובן נאמן על שמעון ולא על עצמו.

ובזאת יש לחקור:
א. מה יהיה הדין אם מגיעים שלשה כאחד ואומרים ששניים מהם חטאו יחד? האם נאמר שראובן נאמן על שמעון ושמעון נאמן על ראובן וייהרגו/ייפסלו שניהם?
ב. ומה יהיה אם שלשתם מעידים שחטאו יחד (כגון שעשו מלאכה בשבת, או שאחד מהם הלווה לשני האחרים בריבית, וכל כיו"ב)?
ג. ואת"ל שכל מי שגורם לפסול את עצמו ב"גלגל החוזר" אינו נאמן - ייצא שאם מגיעים ארבעה כאחד, ושנים מהם מעידים שחטאו ארבעתם יחד, ושנים מכחישים - שני המכחישים ייהרגו/ייפסלו ושני האחרים זכאים, אבל אם אחד מהמכחישים יודה בחטא - יינצלו כולם. האם כך הוא הדין?!

כדכד כתב:מה הדין בשני גבאים הגובים יחד ומוצאים מעות או מקבלים (או שא' מקבל בנוכחות השני) כסף עבור חוב פרטי - האם גם אז יש עליהם להקפיד מפני החשד או שבשנים אין חשד?

ראה יו"ד ר"ס רנז ובנו"כ.

א. יש לעיין האם באמת יש עניני "חסרון אמנה" אצל יורשים. ולכאורה לא (אפילו "מצוה לקיים דברי המת" - כתבו התוס' שזה דווקא במושלש ביד אחר).
ב. יש לעיין האם יש כאן אפילו "חסרון אמנה". וכי אילו היה הסופר חי - לא היה יכול לומר שהוא שומר את הפרשיות האלו לעצמו, ויכתוב אחרות ללקוח?
ג. מצד הרגשות וכו' - לכאורה ראוי לעודד את בנו של הסופר שיקיים את כוונת אביו לכתוב פרשיות אלו עבור פב"פ, ולפענ"ד קיום רצון האב הוא דבר יותר מועיל מאשר החזקת "מזכרת" מהאב. אבל זה כבר עניני מוסר ורגש, ואין בזה כדי לחייבו בדין, אפילו לא בדיני שמים.

1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש ואין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?

איתן נוי כתב:1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש אוין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?

1. גם אם מותר - זה מיותר לחלוטין ואין בזה שום תועלת לנשמת אביו.
2. נוהגים להתיר.

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש ואין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?

1. גם אם מותר - זה מיותר לחלוטין ואין בזה שום תועלת לנשמת אביו.
2. נוהגים להתיר.

למעשה מה התשובה? התבונן נא בתוכן השאלה!
מקורות?

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש ואין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?

1. גם אם מותר - זה מיותר לחלוטין ואין בזה שום תועלת לנשמת אביו.
2. נוהגים להתיר.

למעשה מה התשובה? התבונן נא בתוכן השאלה!
מקורות?

למעשה - התשובה כתובה בתחילת פרשת שופטים: "ועשית ככל אשר יורוך", ולא לפי פסקיו של ניק בפורום אוצר החכמה...

1. אמר לי ת"ח ששמע מר' יוסף שרגא שליט"א שקושיית ותירוצי הבית יוסף הלוא המה מובאים במפורש בשו"ת הרא"ש.
2. האם יש מקור בר"ח פלאג'י לאכול מצה שמורה בחנוכה, לא ראיתי במועד לכל חי בכ"א?

איתן נוי כתב:1. אמר לי ת"ח ששמע מר' יוסף שרגא שליט"א שקושיית ותירוצי הבית יוסף הלוא המה מובאים במפורש בשו"ת הרא"ש.
2. האם יש מקור בר"ח פלאג'י לאכול מצה שמורה בחנוכה, לא ראיתי במועד לכל חי בכ"א?

הגריח"ס שליט"א הביא בספרו חוקי רצונך שכ"כ בתוס' הראש בשבת עיי"ש.

מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?

איזו היא משנה? ר' מאיר אומר הלכות, ר' יהודה אומר מדרש.

ברייתא שנויה בקידושין מט, א.

הנה לר' מאיר די ללימוד משנה בהלכת לבדן (וכל השאר תלמוד יקרא), ולר' יהודה צריך לפרש גם מוצא הדינים במקראות איפה הם רמוזים.

חשבתי כי זה עולה יפה עם הנאמר (סנהדרין פו, א), "סתם משנה ר' מאיר; סתם ספרא [תורת כהנים] ר' יהודה." כי ר' מאיר לא שנה כי אם גופי ההלכות, ורבי תלמידו קבע דבריו במשנה שסידר. אבל ר' יהודה שנה כל דבר עם דרשותיו, כמו שהם סדורים בתורת כהנים.

מחשב מסלול כתב:מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?

אם היה הפסק בדיבור וכיו"ב בין הברכה לבין פתיחת הגג - מדוע לא ישוב ויברך?
הרי היה הפסק בין הברכה לעשיית המצווה!

ואם לא היה הפסק - אינני רואה סיבה שיברך שנית.
(וכמובן שהאמירה "תפתחו את הגג" וכיו"ב - איננה חשובה הפסק כלל)

אבל זוהי שאלה שמסתמא הילכו בה נמושות, ויש לעיין בספרי המלקטים.

לכאורה פשוט שהברכה היתה לבטלה בכל מקרה וצריך לברך מחדש

התפללתי בבית כנסת מסויים וכשהייתי באמצע ברכות ק"ש אמר מישהו קדיש. ראיתי שאומר הקדיש הוא ממוצא אתיופי ולא ידוע לי כמובן האם הוא יהודי בוודאות... האם מותר לי להפסיק באמצע ברכות ק"ש לעניית אמן יהא שמיה רבא על הספק?

התפללתי בבית כנסת מסויים וכשהייתי באמצע ברכות ק"ש אמר מישהו קדיש. ראיתי שאומר הקדיש הוא ממוצא אתיופי ולא ידוע לי כמובן האם הוא יהודי בוודאות... האם מותר לי להפסיק באמצע ברכות ק"ש לעניית אמן יהא שמיה רבא על הספק?

כיון שנאמן הוא להעיד על עצמו כי יהודי כשר הוא - אין כאן ספק כלל, ולא הצריכו חקו"ד אלא לענין גטין וקדושין.

לבי במערב כתב:כיון שנאמן הוא להעיד על עצמו כי יהודי כשר הוא - אין כאן ספק כלל, ולא הצריכו חקו"ד אלא לענין גטין וקדושין.

א. מי אמר שהוא נאמן?
ב. האם הוא יכול להעיד על עצמו? האם הוא יודע משהו שאתה לא יודע עליו?!

דרומי כתב:התפללתי בבית כנסת מסויים וכשהייתי באמצע ברכות ק"ש אמר מישהו קדיש. ראיתי שאומר הקדיש הוא ממוצא אתיופי ולא ידוע לי כמובן האם הוא יהודי בוודאות... האם מותר לי להפסיק באמצע ברכות ק"ש לעניית אמן יהא שמיה רבא על הספק?

זה לשון השו"ע (או"ח סימן סו סעיף א): "בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד, ומשיב שלום לכל אדם [מפני דרכי שלום (שו"ע הרב). ובביאור הלכה (ד"ה לכל אדם) כתב: "עיין בא"ר במה שהביא בשם הרמב"ם מוכח דלעכו"ם בודאי מותר להשיב. ואם הוא גברא אלמא הוא בכלל מפני היראה"]. ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, כגון אביו או רבו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו".

ולפי"ז אף לצד הספק שהוא נכרי, מ"מ בין הפרקים אולי מותר להפסיק, מפני דרכי שלום. ועיין רמ"א (או"ח סימן רטו סעיף ב): "ועונין אמן אחר עכו"ם אם שמע כל הברכה מפיו".

ואם עלול ההוא גברא לעשות מעשי אלימות כשיבחין שמחשבים אותו לנכרי, אולי רשאי גם להפסיק באמצע פרק.

עזריאל ברגר כתב:א. מי אמר שהוא נאמן?
ב. האם הוא יכול להעיד על עצמו? האם הוא יודע משהו שאתה לא יודע עליו?!

א. סוגיא ערוכה היא ביבמות (מה, ב ואילך. וראה תוד"ה במוחזק - שם מז, א), והאריכו הפוסקים בכ"ז.
ב. אין צורך בידיעה ייחודית, מלבד הענין הפשוט - כי יהודי בן יהודים הוא (או שהתגייר כהלכה).

כדי שלא יפוק ח"ו חורבא מינה, אדגיש שוב: כ"ז אינו אמור אלא גבי שאר מצוות, לבד מגטין וקדושין.
כמובן, יש חולקים ומצריכים עדות לכל מילי, אך [כמדומה ש]ההלכה הרווחת היא כדאמרן.

השבוע נכנסתי לאיזה בית כנסת חדש וראיתי שהנוחיות[בי"כ] נמצא בצד מזרח, סמוך ונראה לארון הקודש ,היה לי מוזר,האם יש בעיה הלכתית עם העניין?

מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?

ראיתי בספר מנחת אפרים להגר"א פדוא שליט"א אב"ד לונדון חליפות מכתבים עם הג"ר יחזקאל ראטא זצ"ל אב"ד קאלסבורג בשאלה זו ממש

ערוגת הבושם כתב:מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?

ראיתי בספר מנחת אפרים להגר"א פדוא שליט"א אב"ד לונדון חליפות מכתבים עם הג"ר יחזקאל ראטא זצ"ל אב"ד קאלסבורג בשאלה זו ממש

ראה מ"ב סו"ס תרלט.

מה שנכון נכון כתב:

ערוגת הבושם כתב:מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?

ראיתי בספר מנחת אפרים להגר"א פדוא שליט"א אב"ד לונדון חליפות מכתבים עם הג"ר יחזקאל ראטא זצ"ל אב"ד קאלסבורג בשאלה זו ממש

ראה מ"ב סו"ס תרלט.

יש"כ שהבאתם דברי הביכו"י שמובא במ"ב שם שצריך לחזור ולברך, אמנם הג"ר יחזקאל ראטא סבירא ליה שזה דומה למה שכתב בתו"ש סי' י"ט ובשמלה חדשה שמי שבירך על שחיטות הרבה ונתנבלה אחת מהן אפילו הראשונה לא הוי הפסק, כיון דזה מיקרי עוסק באותו ענין, וכן כאן בסוכה כיון שחשב שמקיים מצות סוכה אינו צריך לחזור ולברך, אבל אב"ד לונדון חולק עליו להחזיק דברי הביכו"י לחזור לברך.

עושה חדשות כתב:כידוע, לגבי מלאכת שבת יש קולא בבנין וסתירה בכלים לעומת בנין וסתירה בקרקע, אבל כתבו הפוסקים שכלי בגודל מ' סאה ה"ה כקרקע. לא ראיתי כרגע התייחסות מפורשת, מה הדין כלי שהוא פחות ממ' סאה אבל כובדו קובעו, (כגון תנורים שלנו העומדים על הקרקע), או לאידך גיסא כלי שהוא מ' סאה אבל רגיל להיות נייד (כמו לול של תינוק). אינני יודע אם זה שאלה בהל' כלי לטומאה, או שהגדרים חלוקים לענין שבת. (והרי בכלי מתכת אין חילוק במ' סאה, ולא כ"כ לגבי שבת). אודה למי שיעזור.

האו"ז בהל' שבת סי' עח כ' "וכן הא דתנן שובר אדם את החבית אם הוא של עץ צריך שלא תהא מחזקת ארבעים סאה בלח".

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:כידוע, לגבי מלאכת שבת יש קולא בבנין וסתירה בכלים לעומת בנין וסתירה בקרקע, אבל כתבו הפוסקים שכלי בגודל מ' סאה ה"ה כקרקע. לא ראיתי כרגע התייחסות מפורשת, מה הדין כלי שהוא פחות ממ' סאה אבל כובדו קובעו, (כגון תנורים שלנו העומדים על הקרקע), או לאידך גיסא כלי שהוא מ' סאה אבל רגיל להיות נייד (כמו לול של תינוק). אינני יודע אם זה שאלה בהל' כלי לטומאה, או שהגדרים חלוקים לענין שבת. (והרי בכלי מתכת אין חילוק במ' סאה, ולא כ"כ לגבי שבת). אודה למי שיעזור.

האו"ז בהל' שבת סי' עח כ' "וכן הא דתנן שובר אדם את החבית אם הוא של עץ צריך שלא תהא מחזקת ארבעים סאה בלח".

לענין מוקצה וטמאה:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד א
וחילופה בחלתא, דאמר רבה: חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה, ובת תלתא כורי אסור לטלטולה. ורב יוסף אמר: בת תלתא כורי נמי שרי, בת ארבעה כורי אסור. אמר אביי: בעי מיניה דמר בשעת מעשה, ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי, כמאן - כהאי תנא, דתנן: כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית, אף על פי שיש להם שולים והן מחזיקות ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש - טהורים. אמר אביי: שמע מינה - האי גודשא תילתא הוי.
רש"י מסכת שבת דף לה עמוד א
טהורין - דאיתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא - דגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו - ישבר בידיהם.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף ב
כל כלי, אפי' הוא גדול וכבד הרבה, לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו.

ראיתי בגליון 'מים חיים' להגרי"א דינר שליט"א שאלה זו, ותן לחכם ויחכם:

"מלכודת נדנדה" ללכידת עכברים הממעטת בצער העכבר אך עולה פי 3 ממלכודות פשוטות.
האם צריך להוציא ע"כ יותר כסף?

לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות

איסור מבטל כלי מהיכנו, לכאו' זה גם כשמבטל כלי של חבירו, (ואף שאינו נעשה 'בסיס' משום כך, מ"מ האיסור של בטכמ"ה אינו מותנה בחלות האיסור של בסיס). מה הדין במניח מוקצה על כלי של גוי? לפו"ר לא מצאתי.

כדכד כתב:לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות

מדוע לא, הלוא צעב"ח דאורייתא ולמה לא נומר שיש להדר במצוה זו כדי לצער כמה שפחות?

משום שהגדרת האיסור היא רק כשאין זה לצורך האדם.
מפורש כן בראשונים

כדכד כתב:משום שהגדרת האיסור היא רק כשאין זה לצורך האדם.
מפורש כן בראשונים

מדוע א"כ בשחיטה דקדקה התורה שלא יהיה כל פגם בסכין, הלוא זה לצורך האדם?

הלכות שחיטה לא נאמרו רק בגלל צער בע"ח.
ברי לי שגם בחלק מהאופנים שהשחיטה פסולה הבהמה לא מצטערת יותר
אך גם לו יהי כדברך התורה רצתה למעט בצער בע"ח כשזה אפשר גם כשזה לצורך לא כשזה מתנגש עם מחיר גבוה

עושה חדשות כתב:איסור מבטל כלי מהיכנו, לכאו' זה גם כשמבטל כלי של חבירו,
(ואף שאינו נעשה 'בסיס' משום כך, מ"מ האיסור של בטכמ"ה אינו מותנה בחלות האיסור של בסיס,
וכן נקט הגריש"א ב'הערות לבמסכת שבת' עמוד שג).
מה הדין במניח מוקצה על כלי של גוי? לפו"ר לא מצאתי.

וכיו"ב יש לשאול על מי שקיבל תו"ש ומבטל מהיכנו כלי של חבירו שעדיין לא קיבל עליו שבת. ושמא אין איסור של בטכמ"ה בתוספת שבת גם בכליו, שהרי שאר ישראל יכולים להוריד מיד את המוקצה ויכול גם לומר להם. וזה שייך קצת לכל הנידון אם שייך מוקצה מחמת איסור בתוספת שבת וכן אי שייך מוקצה מחמת איסור בחפצים שבבעלות נכרי. אבל עכ"פ לא מצאתי בזה דברים מפורשים לענין האיסור של ביטול כלי מהיכנו.