פורום אוצר החכמה

האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם

יעקל כתב:האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם

מאיזה טעם?

אולי אותם טעמים שמוצאים בש"ע...

הייתי אומר אולי היות ולב נשבר ונדכה וגו' לא תבזה, כנראה שגם אסור.
אבל זו רק השערה...

יעקל כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

יעקל כתב:האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם

מאיזה טעם?

אולי אותם טעמים שמוצאים בש"ע...
הייתי אומר אולי היות ולב נשבר ונדכה וגו' לא תבזה, כנראה שגם אסור.
אבל זו רק השערה...

לב נשבר ונדכה?!!

מהפשט הפשוט בפסוק, משמע שלב נשבר ונדכה, לא משנה אם בן ברית או לא, הוא נענה,

אולי אפשר להוסיף סיוע מכך שכתוב אלקים לא תבזה, כי ידועה תשובת פרעה למשה מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקולו, משמע שבחי' אלקים פרעה כן הכיר (פרעה וכל הגויים), וכלפי שם אלקים, לב הגוי יכול להישבר ולהידכא.

משא"כ לב ישראל יכול להישבר ולהידכא לפני הוי"'ה.

הכל כתבתי בדרך אפשר ואולי...
וחוץ מזה, זכור לי בהעמק דבר של הנצי"ב בחומש בראשית או שמות שהקב"ה עונה לתפילתם ג"כ, אני צריך לחפש

ר יעקל עיינת בקישור הנ"ל?

יעקל כתב:מהפשט הפשוט בפסוק, משמע שלב נשבר ונדכה, לא משנה אם בן ברית או לא, הוא נענה,
אולי אפשר להוסיף סיוע מכך שכתוב אלקים לא תבזה, כי ידועה תשובת פרעה למשה מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקולו, משמע שבחי' אלקים פרעה כן הכיר (פרעה וכל הגויים), וכלפי שם אלקים, לב הגוי יכול להישבר ולהידכא.
משא"כ לב ישראל יכול להישבר ולהידכא לפני הוי"'ה.
הכל כתבתי בדרך אפשר ואולי...
וחוץ מזה, זכור לי בהעמק דבר של הנצי"ב בחומש בראשית או שמות שהקב"ה עונה לתפילתם ג"כ, אני צריך לחפש

סתם רוב גויים, אינם בכלל לב נשבר ונדכה, ועוד הפוכים מכך.
"גוי" לשון גאווה, עיין חגיגה ה, ב, חולין פט, א.
רק יהודים, מתאפיינים ומצטיינים בענווה ובלב שבור.

עיי' העמק דבר שמות לג, ז ד"ה והיה כל מבקש ה'.

אני מעוניין בתגובות חו"ר הפורום

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ר יעקל עיינת בקישור הנ"ל?

כן, ייש"כ מאוד מעניין, ולא פחות ממהרי"ל דיסקין, ירא וחרד לכל קוצו של יו"ד של הלכה ומסורת אבות

באמונתו כתב:סתם רוב גויים, אינם בכלל לב נשבר ונדכה, ועוד הפוכים מכך.
"גוי" לשון גאווה, עיין חגיגה ה, ב, חולין פט, א.
רק יהודים, מתאפיינים ומצטיינים בענווה ובלב שבור.

מה שוודאי, דכל דעבדין - לגרמייהו עבדין, דכתיב וחסד לאומים וגו' כמבואר ומובא בס' ליקוטי אמרים פ"א...

באמונתו כתב:

יעקל כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

יעקל כתב:האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם

מאיזה טעם?

אולי אותם טעמים שמוצאים בש"ע...
הייתי אומר אולי היות ולב נשבר ונדכה וגו' לא תבזה, כנראה שגם אסור.
אבל זו רק השערה...

לב נשבר ונדכה?!!

אני לא מבין את הקשר בין לב נשבר וענווה, עבורי לב נשבר - הכוונה כנות ואמיתיות לפני הא-ל יתברך הכל יכול.
אבל אולי אני טועה

הפירוש המשנה לרמב"ם - מסכת אבות פרק ד משנה ד:

ועם זה יאמר על עצמו: "לב נשבר ונדכה", והרבה מאלה המילים המורות על תכלית הענוה.

וכן נמצא בשאר ספרי רבותינו, ראשונים ואחרונים.

באמונתו כתב:הפירוש המשנה לרמב"ם - מסכת אבות פרק ד משנה ד:

ועם זה יאמר על עצמו: "לב נשבר ונדכה", והרבה מאלה המילים המורות על תכלית הענוה.

וכן נמצא בשאר ספרי רבותינו, ראשונים ואחרונים.

ניצחוני, ניצחוני !!!

בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.

וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.

ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.

וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.

ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".

עזריאל ברגר כתב:

דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.

וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.

ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".

אבל מה כוונת הכתובים בזה שיש לקב"ה לחם ? למה וממה כביכול צריך הקב"ה מזון ?

יעקל כתב:

עזריאל ברגר כתב:

דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.

וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.

ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".

אבל מה כוונת הכתובים בזה שיש לקב"ה לחם ? למה וממה כביכול צריך הקב"ה מזון ?

שאלה חמורה. מסתמא עמדו על כך פרשני המקרא במהלך הדורות...

דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

שאלה יפה!
לענ"ד, המשל לאיברי האדם;
יש לב ומח, אף ישנם אברים שהנפש תלויה בהם, ויש שאר אברים.
מ"מ ברור, שלב ומוח בלבד, הם לא אדם.
אף בעניינינו, ודאי שזריקת דם בלבד מעכבת, כמו הלב באדם, אבל שם "קרבן" העיקרי, כולל גם אימורים בפרט.
ללא אימורים, קרבן ההוא חסר בהחלט.
נוסיף עוד, כי רש"י כאן הלא מפרש:

לחם אלהיו – מאכל אלהיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו: עבד לחם רב (דניאל ה':א')... לחם אלהיו – כל מאכל קרוי לחם.

מפורש ששֵם "לחם" שייך בכל מאכל.
ממילא, אף גם דם ממש שזורקים במזבח, נקרא "לחם א-לוהיך", גם בלא שום אימורים.

עזריאל ברגר כתב:

דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".

"משלחן גבוה קא זכו".

באמונתו כתב:יש לב ומח, אף ישנם אברים שהנפש תלויה בהם, ויש שאר אברים.
מ"מ ברור, שלב ומוח בלבד, הם לא אדם.
אף בעניינינו, ודאי שזריקת דם בלבד מעכבת, כמו הלב באדם, אבל שם "קרבן" העיקרי, כולל גם אימורים בפרט.
ללא אימורים, קרבן ההוא חסר בהחלט.
נוסיף עוד, כי רש"י כאן הלא מפרש:

לחם אלהיו – מאכל אלהיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו: עבד לחם רב (דניאל ה':א').

מבואר ששֵם "לחם" שייך בכל מאכל.
ממילא, אף גם דם ממש שזורקים במזבח, נקרא "לחם א-לוהיך", גם בלא שום אימורים.

תירוץ יפה, ייש"כ.
חשבתי עוד בקשר לפסוק זה הספיצי "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", שהפסוק בא לתת טעם למה צריך לקדש את הכהנים, ומדגיש את מעלתו הגדולה. ומעלה זו באה לידי ביטוי דוקא על ידי הקרבת "לחמו" של הקב"ה כביכול, משא"כ בזריקת הדם אף שעי"ז הקרבן כשר ומתכפר, לא רואים בזה את המעלה והחשיבות והחביבות.

לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.

דורשי יחודך כתב:

באמונתו כתב:יש לב ומח, אף ישנם אברים שהנפש תלויה בהם, ויש שאר אברים.
מ"מ ברור, שלב ומוח בלבד, הם לא אדם.
אף בעניינינו, ודאי שזריקת דם בלבד מעכבת, כמו הלב באדם, אבל שם "קרבן" העיקרי, כולל גם אימורים בפרט.
ללא אימורים, קרבן ההוא חסר בהחלט.
נוסיף עוד, כי רש"י כאן הלא מפרש:

לחם אלהיו – מאכל אלהיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו: עבד לחם רב (דניאל ה':א').

מבואר ששֵם "לחם" שייך בכל מאכל.
ממילא, אף גם דם ממש שזורקים במזבח, נקרא "לחם א-לוהיך", גם בלא שום אימורים.

תירוץ יפה, ייש"כ.
חשבתי עוד בקשר לפסוק זה הספיצי "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", שהפסוק בא לתת טעם למה צריך לקדש את הכהנים, ומדגיש את מעלתו הגדולה. ומעלה זו באה לידי ביטוי דוקא על ידי הקרבת "לחמו" של הקב"ה כביכול, משא"כ בזריקת הדם אף שעי"ז הקרבן כשר ומתכפר, לא רואים בזה את המעלה והחשיבות והחביבות.

לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.

רבינו בחיי ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יז פסוק יא:

כתב הרמב"ן ז"ל באיסורי הדם טעמים רבים: האחד מפני שהוא חלק ה' כמו החלב, כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה, ומה שנאסר דם חיה שאינו חלק השם שהרי אינה ראויה לקרבן לפי שאין לגזור איסור לחצאין, ולכך רצה הכתוב לאסור כל דם בין של בהמה בין של חיה.

הרי מפורש שחלב = אמורים ודם, דומים וזהים בדבר, שניהם חלק השי"ת: כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה.

האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

אם רגילות להתפלל אסור.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

אם רגילות להתפלל אסור.

מה דעתך ע"כ שארטיק קרח יהא נידון כשתיה מתוקה למאן דמתיר?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

אם רגילות להתפלל אסור.

ואם אינן רגילות להתפלל מותר - ונמצא חוטא נשכר...

באמונתו כתב:
לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.

רבינו בחיי ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יז פסוק יא:

כתב הרמב"ן ז"ל באיסורי הדם טעמים רבים: האחד מפני שהוא חלק ה' כמו החלב, כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה, ומה שנאסר דם חיה שאינו חלק השם שהרי אינה ראויה לקרבן לפי שאין לגזור איסור לחצאין, ולכך רצה הכתוב לאסור כל דם בין של בהמה בין של חיה.

הרי מפורש שחלב = אמורים ודם, דומים וזהים בדבר, שניהם חלק השי"ת: כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה.[/quote]
ודאי שהדם הוא "חלקו" ית'. כיון שהוא הולך על המזבח. אלא של מי הדם?
אבל אני לא חושב שהוא "לחמו."

דורשי יחודך כתב:

באמונתו כתב:
לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.

רבינו בחיי ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יז פסוק יא:

כתב הרמב"ן ז"ל באיסורי הדם טעמים רבים: האחד מפני שהוא חלק ה' כמו החלב, כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה, ומה שנאסר דם חיה שאינו חלק השם שהרי אינה ראויה לקרבן לפי שאין לגזור איסור לחצאין, ולכך רצה הכתוב לאסור כל דם בין של בהמה בין של חיה.

הרי מפורש שחלב = אמורים ודם, דומים וזהים בדבר, שניהם חלק השי"ת: כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה.

ודאי שהדם הוא "חלקו" ית'. כיון שהוא הולך על המזבח. אלא של מי הדם?
אבל אני לא חושב שהוא "לחמו".

מלאכי פרק א פסוק ז- יב:

מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל - וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ - בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְיָ֖ נִבְזֶ֥ה הֽוּא...
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ - בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא - וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:

רד"ק:

מגישים, לחם מגואל - קרבן, כמו את לחם אלהיך, לחם אלהיך, לחם אשה, קרבני, לחמי מגואל מתועב ומטונף... ואמרתם במה גאלנוך - ואיך תאמרו במה גאלנוך, אם תגאלו (בדם) מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי: שלחן ה' - הוא המזבח, וכן אמר ביחזקאל על המזבח זה השלחן אשר לפני ה': נבזה הוא - שמקריבים שם הדם והחלבים, שהם דברים נבזים, ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים...
וניבו נבזה אכלו - ניבו דברו, כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב, מה הוא שאומר תמיד, נבזה אכלו, כלומר, לחם המזבח ואָכלו - שהוא חלב ודם, מגואל ונבזה הוא...

הדיון האם דם הקרבנות נקרא לחם הוא דיון חשוב וברצוני להתייחס לזה בהמשך, אך לגבי השאילה בפסוקי פרשת אמור ראיתי שבעצם אפשר לשאול גם בלי קשר ל"לחם." שכן בפסוק קודם כתוב "קדושים יהיו וגו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש", והרי אישים בודאי קאי על אימורין שהם ניתנין על גבי האש, וא"כ כאן עכ"פ מתייחסת התורה במיוחד לאימורין.

באמונתו כתב:מלאכי פרק א פסוק ז- יב:

מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל - וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ - בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְיָ֖ נִבְזֶ֥ה הֽוּא...
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ - בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא - וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:

רד"ק:

מגישים, לחם מגואל - קרבן, כמו את לחם אלהיך, לחם אלהיך, לחם אשה, קרבני, לחמי מגואל מתועב ומטונף... ואמרתם במה גאלנוך - ואיך תאמרו במה גאלנוך, אם תגאלו (בדם) מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי: שלחן ה' - הוא המזבח, וכן אמר ביחזקאל על המזבח זה השלחן אשר לפני ה': נבזה הוא - שמקריבים שם הדם והחלבים, שהם דברים נבזים, ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים...
וניבו נבזה אכלו - ניבו דברו, כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב, מה הוא שאומר תמיד, נבזה אכלו, כלומר, לחם המזבח ואָכלו - שהוא חלב ודם, מגואל ונבזה הוא...

מראה מקום חשוב, ייש"כ.
עיינתי בזה קצת הבוקר וזה מה שעלה במצודתי.

ויקרא ג:יא "והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'", ופירש רש"י שר"ל לחמו של אש (כלומר שלפירש"י אין זה שני דברים אלא הלחם הוא של האשה).

ובתו"כ שם "לחם אשה לה' – למד על החלבים שהם קרויים לחם."

בפ' אמור כתוב "כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים", וכאן לכאורה מתחדש שהקרבן הוא לא רק לחם של ה"אש" אלא לחמו של הקב"ה כביכול.

בפ' פינחס כתוב את קרבני לחמי לאשי... ופירש רש"י על פי הספרי: "קרבני – זה הדם. לחמי – אלו אימורין, וכן הוא אומר והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה". ועי"ש בספרי בהרחבה יותר.

(ולכאורה משמע קצת מהספרי שגם לחם אשה בפ' ויקרא ר"ל לחמו של הקב"ה כ"י, ולא לחמו של אש כדפירש"י שם.)

פ' אמור כא:יז "איש...אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו." ובתו"כ על אתר מבואר שזה קאי על התמיד, ושאר קרבנות ילפי' ממ"ש בפסוק כא שם שוב "לחם אלהיו לא יגש להקריב." ומכל מקום עדיין לא שמענו דם, ("שלא יפול עליו לא שם לחם ולא שם אשים" – מלבי"ם), וזה ילפי' ממ"ש "לא יקרב."

לכאורה מכל זה מתבאר ששם לחם בתורה נאמר בדוקא על האימורין (וכמו"כ על הבשר הנאכל לכהנים וכמ"ש הרב באמונתו שמשלחן גבוה קזכו).

האם יש ענין שלא יאכל סתם אדם ביצה שלימה כשם שלא נותנים לחם ביד משום שנראה כאבל?

דורשי יחודך כתב:הדיון האם דם הקרבנות נקרא לחם הוא דיון חשוב וברצוני להתייחס לזה בהמשך, אך לגבי השאילה בפסוקי פרשת אמור ראיתי שבעצם אפשר לשאול גם בלי קשר ל"לחם". שכן בפסוק קודם כתוב "קדושים יהיו וגו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש", והרי אישים בודאי קאי על אימורין שהם ניתנין על גבי האש, וא"כ כאן עכ"פ מתייחסת התורה במיוחד לאימורין.

מאידך גיסא, במקצת מקורות שהעתקת מהם בהמשך, רואים אשר אישים ולחם מחולקים, ואינם דבר אחד, וכפי הנראה נחלקו הפירושים בדבר זה, ועכ"פ, אם נזכר גם אימורים - ולא רק אימורים, לכאורה לק"מ.

דורשי יחודך כתב:

באמונתו כתב:מלאכי פרק א פסוק ז- יב:

מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל - וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ - בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְיָ֖ נִבְזֶ֥ה הֽוּא...
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ - בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא - וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:

רד"ק:

מגישים, לחם מגואל - קרבן, כמו את לחם אלהיך, לחם אלהיך, לחם אשה, קרבני, לחמי מגואל מתועב ומטונף... ואמרתם במה גאלנוך - ואיך תאמרו במה גאלנוך, אם תגאלו (בדם) מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי: שלחן ה' - הוא המזבח, וכן אמר ביחזקאל על המזבח זה השלחן אשר לפני ה': נבזה הוא - שמקריבים שם הדם והחלבים, שהם דברים נבזים, ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים...
וניבו נבזה אכלו - ניבו דברו, כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב, מה הוא שאומר תמיד, נבזה אכלו, כלומר, לחם המזבח ואָכלו - שהוא חלב ודם, מגואל ונבזה הוא...

מראה מקום חשוב, ייש"כ.
עיינתי בזה קצת הבוקר וזה מה שעלה במצודתי.

ויקרא ג:יא "והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'", ופירש רש"י שר"ל לחמו של אש (כלומר שלפירש"י אין זה שני דברים אלא הלחם הוא של האשה).

ובתו"כ שם "לחם אשה לה' – למד על החלבים שהם קרויים לחם."

בפ' אמור כתוב "כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים", וכאן לכאורה מתחדש שהקרבן הוא לא רק לחם של ה"אש" אלא לחמו של הקב"ה כביכול.

בפ' פינחס כתוב את קרבני לחמי לאשי... ופירש רש"י על פי הספרי: "קרבני – זה הדם. לחמי – אלו אימורין, וכן הוא אומר והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה". ועי"ש בספרי בהרחבה יותר.

(ולכאורה משמע קצת מהספרי שגם לחם אשה בפ' ויקרא ר"ל לחמו של הקב"ה כ"י, ולא לחמו של אש כדפירש"י שם.)

פ' אמור כא:יז "איש...אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו". ובתו"כ על אתר מבואר שזה קאי על התמיד, ושאר קרבנות ילפי' ממ"ש בפסוק כא שם שוב "לחם אלהיו לא יגש להקריב." ומכל מקום עדיין לא שמענו דם, ("שלא יפול עליו לא שם לחם ולא שם אשים" – מלבי"ם), וזה ילפי' ממ"ש "לא יקרב."

לכאורה מכל זה מתבאר ששם לחם בתורה נאמר בדוקא על האימורין (וכמו"כ על הבשר הנאכל לכהנים וכמ"ש הרב באמונתו שמשלחן גבוה קזכו).

1. לשון רש"י המלא שם:

לחם אשה – לחמו של אש, לשם גבוה.

לכאורה "לשם גבוה", הפירוש, שכל "לחמו של אש" זה, הרי כ"י משמש מאכל גבוה.

2. המפורש ברד"ק הנ"ל, שגם דם מזבח נקרא בשם לחם, ולכאורה נחלקו בזה הפירושים.

איתן נוי כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

אם רגילות להתפלל אסור.

מה דעתך ע"כ שארטיק קרח יהא נידון כשתיה מתוקה למאן דמתיר?

לפענ"ד בדברים האלו לא צריכים ללכת לפי הגדרות הלכתיות יבשות, אלא לפי הענין.
אחד הענינים באיסור האכילה לפני התפילה הוסמך על הפסוק "ואותי השלכת אחרי גוך" אל תקרי גוך אלא גאך, שלאחר שנתגאה מקבל ע"ע עול מלכות שמים.
והגאוה שבאכילת ארטיק - היא הרבה יותר גדולה (עכ"פ לפי ראות עיני) מאכילת פרי וכדו'.

כללו של דבר: לפני התפילה עושים רק מה שהוא הכנה לתפילה, ואסור לאדם לעסוק בצרכי גופו קודם שיתפלל. ואכילת ארטיק איננה חיזוק לקראת התפילה אלא ממש עיסוק בצרכי גופו.
(כמובן שאינני מדבר על מקרים חריגים, של אדם שצמא מאוד ואין לו משהו אחר לשתות אלא ארטיק וכיו"ב)

באמונתו כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

אם רגילות להתפלל אסור.

ואם אינן רגילות להתפלל מותר - ונמצא חוטא נשכר...

אכן. מי שאיננה רגילה להתפלל - אין לה את הדין של "אכילה לפני התפילה".

איתן נוי כתב:האם יש ענין שלא יאכל סתם אדם ביצה שלימה כשם שלא נותנים לחם ביד משום שנראה כאבל?

לפענ"ד "הבו דלא לוסיף עלה", ומה שאסרו חכמינו - אסרו, ומה שלא אסרו - לא אסרו.

ראוי לציין כי אלו שהשתתפו בלילות הסדר שערך הרבי מליובאוויטש בציבור (עד שנת תש"ל) - סיפרו שראוהו אוכל את הביצה (מהקערה) כשהיא שלמה, בלי לחתוך אותה וכיו"ב.
אבל אולי אין להביא ראיה מליל הסדר, שאכן אחד מטעמי אכילת הביצה בו הוא משום אבלות.

עזריאל ברגר כתב:

יעקל כתב:

עזריאל ברגר כתב:

דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.

וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.

ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.

הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".

אבל מה כוונת הכתובים בזה שיש לקב"ה לחם ? למה וממה כביכול צריך הקב"ה מזון ?

שאלה חמורה. מסתמא עמדו על כך פרשני המקרא במהלך הדורות...

מצטער, חיפשתי ברמב"ן ובארבנאל ובעקידה בפ' ויקרא אמור ובמדבר ולא מצאתי, אשמח מאוד לעזרה...
בתודה מראש

עזריאל ברגר כתב:

באמונתו כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?

אם רגילות להתפלל אסור.

ואם אינן רגילות להתפלל מותר - ונמצא חוטא נשכר...

אכן. מי שאיננה רגילה להתפלל - אין לה את הדין של "אכילה לפני התפילה".

ואכן. נמצא חוטא נשכר...

תרו"מ ניתן בודאי להפריש רק על חלק מהפירות, אף שהכל מוקף,
לגבי חלה יש מהאחרונים שחידשו שא"א להפריש רק על חלק מהעיסה.
מה לגבי פאה, האם אפשר שהפרשת הפאה תחול רק על חצי מהשדה?

למעלה הקשיתי מדוע התורה בפ' אמור ובשאר מקומות מדגישה יותר את האימורים, חשבתי כעת בכיוון הזה:

זה שהקטרת האימורין איננה מעכבת הוא לא דבר שמפורש בתורה. ואדרבה, פשטות הפסוקים מורים שעיקר הקרבן הוא מה שמקטירים ממנו על גבי המזבח. אלא שחז"ל קבלו ו\או דרשו מהפסוק שעיקר הכפרה היא בדם.

ולא עוד אלא שאותו פסוק שמלמד אותנו שעיקר הכפרה היא בדם, לא נאמר כלל בפרשיות הקרבנות בויקרא וצו, אלא בפ' אכילת דם באחרי מות.
בקיצור, הענין הזה כולו מוסתר וסתום בתורה שבכתב וטמון ברמז, ונתפרש בעיקר בתורה שבעל פה.

ועל כן אין להתפלא על כך שהתורה במקומות רבים מתייחסת ל"לחם" ו"אשה", שכן כפי שהדברים נתפרשו בתורה שבכתב אין שום מעלה לדם על האימורים, ואולי אפילו להיפך.