פורום אוצר החכמה

עזריאל ברגר כתב:לכאורה בשתי השאלות - תלוי האם הדרך היא בכך.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין רְגִילִין שָׁם לִקְשׁוֹר קֶשֶׁר זֶה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרְגִילִין לְקָשְׁרוֹ – אָסוּר אֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְשׁוֹר.

שש ושמח כתב:

גימפעל כתב:ר"י 'נתיב הדעת' הגר"ב שרייבר פסק כי ה'עדים' בחתונות מחוייבים להסיר את המסכות בזמן החופה ואם לא הרי זה 'עדות שאי אתה יכול להזימה' משום שלא מזהים אותם, ר"י 'עטרת שלמה' הגר"ח פיינשטיין חולק עליו וכתב כי דין זה נאמר רק בחושן משפט ולא באבן העזר.

האם זה לא תלוי בנידון האם צריך לגלות פני הכלה?

גימפעל כתב:ר"י 'נתיב הדעת' הגר"ב שרייבר פסק כי ה'עדים' בחתונות מחוייבים להסיר את המסכות בזמן החופה ואם לא הרי זה 'עדות שאי אתה יכול להזימה' משום שלא מזהים אותם, ר"י 'עטרת שלמה' הגר"ח פיינשטיין חולק עליו וכתב כי דין זה נאמר רק בחושן משפט ולא באבן העזר.

גימפעל כתב:ר"י 'נתיב הדעת' הגר"ב שרייבר פסק כי ה'עדים' בחתונות מחוייבים להסיר את המסכות בזמן החופה ואם לא הרי זה 'עדות שאי אתה יכול להזימה' משום שלא מזהים אותם, ר"י 'עטרת שלמה' הגר"ח פיינשטיין חולק עליו וכתב כי דין זה נאמר רק בחושן משפט ולא באבן העזר.

צביב כתב:נידון חוט הברזל,
הוא מסימן ש''מ סעיף ז' ?

אותם שמהדקים הבגדין סביב זרועותיהם בחוט

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:לכאורה בשתי השאלות - תלוי האם הדרך היא בכך.

ובלשון כ"ק אדה"ז נ"ע (סי' שיז ס"ה):

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין רְגִילִין שָׁם לִקְשׁוֹר קֶשֶׁר זֶה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרְגִילִין לְקָשְׁרוֹ – אָסוּר אֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְשׁוֹר.

אך לגוף השאלה, לפו"ר: לפענ"ד, דיו לבא מן הדין להיות כנדון - שנתפרש בו (טושו"ע סי' שח סט"ו, ובאדה"ז סמ"ג) דלאו מוקצה הוא, "מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַחֲזוֹר וּלְתַקְּנוֹ" (לשון אדה"ז שם).
[וכמדומני, שבימות החול רגילים לקשור המסכה אם נפסקה רצועתה, ובפרט כשאין אחרת בהישג־יד].

עושה חדשות כתב:קיבלתי

עידי קיום עם מסיכה.pdf

יענקלה הכונס כתב: . . במסיכה כיון שהדרך לקושרו וכמו שכתבת (וכך מסתבר), לכאורה יש לחוש ביה שמא יקשור והוי מוקצה. ופשוט.

נִשְׁמְטוּ לוֹ רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל – מֻתָּר לְהַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה קֶשֶׁר בְּרֹאשׁ הָרְצוּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁמֵט מִן הַנֶּקֶב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין רְגִילִין שָׁם לִקְשׁוֹר קֶשֶׁר זֶה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרְגִילִין לְקָשְׁרוֹ – אָסוּר אֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְשׁוֹר.

כ"ק אדה"ז נ"ע כתב:וְאִם נִפְסְקָה אַחַת מֵהֶן אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בּוֹ עַד שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אַף אִם נִפְסְקָה עִם מְקוֹם קְבִיעוּתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַחֲזוֹר וּלְתַקְּנוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּפְסְקָה הַפְּנִימִית שֶׁל בֵּין הָרַגְלַיִם, שֶׁאִם יְתַקְּנוּהָ – אֵין תִּקּוּנָהּ נִרְאֶה.

עזריאל ברגר כתב:טרם ראיתי שמישהו התייחס לטענתי שזוהי עדות ששאפשר להזימה, אם יבואו שני עדים ויעידו שראינו את האנשים האלו בלי מסכה בעיר אחרת באותה שעה.
ועפ"ז קושיא מעיקרה ליתה.

יושב סתר כתב:

עזריאל ברגר כתב:טרם ראיתי שמישהו התייחס לטענתי שזוהי עדות ששאפשר להזימה, אם יבואו שני עדים ויעידו שראינו את האנשים האלו בלי מסכה בעיר אחרת באותה שעה.
ועפ"ז קושיא מעיקרה ליתה.

למה אתה אומר שאף אחד לא התייחס? טענה ישרה ונכונה. כך כתוב בקובץ שצורף שורה מעליך.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מעשה באדם אחד שאירס את בנו, וכיומים אחר כך נפל למשכב, ועדיין מתייסר הוא ביסורי הקאראנא, ושוכב בלי הכרה זה חדשים רבים. יתן ה' וירפא את שבר בת עמו

בינתיים טיפלו בו, חיפשו בית חולים ועוד ועוד. וגם התכוננו להחתונה של הבן. והאם הלכה וקנתה טבעת עבור הבן, עם הכרטיס בנק של בעלה השוכב אי שם ללא הכרה. וכיומיים לפני החתונה נשאלה את השאלה, שהרי המעות שייכים להבעל והוא לא הרשה לה לקנות את הטבעת, וא"כ איך יקדש הבן היקר את אשתו בטבעת גזולה.

עצות היו (אל תשאל מה עשו למעשה), אבל מהו ההלכה בזה?

עזריאל ברגר כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מעשה באדם אחד שאירס את בנו, וכיומים אחר כך נפל למשכב, ועדיין מתייסר הוא ביסורי הקאראנא, ושוכב בלי הכרה זה חדשים רבים. יתן ה' וירפא את שבר בת עמו

בינתיים טיפלו בו, חיפשו בית חולים ועוד ועוד. וגם התכוננו להחתונה של הבן. והאם הלכה וקנתה טבעת עבור הבן, עם הכרטיס בנק של בעלה השוכב אי שם ללא הכרה. וכיומיים לפני החתונה נשאלה את השאלה, שהרי המעות שייכים להבעל והוא לא הרשה לה לקנות את הטבעת, וא"כ איך יקדש הבן היקר את אשתו בטבעת גזולה.

עצות היו (אל תשאל מה עשו למעשה), אבל מהו ההלכה בזה?

הדעת נותנת שמעולם לא היתה הטבעת של האב אלא של הבן, כי האמא קנתה את הטבעת בשביל הבן ולא בשביל האב או בשביל עצמה, ולו יהי שגזלה את האב - הכסף גזול בידה, ולא הטבעת.
זאת מלבד מה שהאב קיבל ע"ע בקנין גמור אגב סודר להשיא את בנו (כנהוג לקבל קנין בעת השידוך) והבן יכול לתבוע מהוריו בדינא שיקנו לו טבעת...

קו ירוק כתב:מסכה היא דבר מזוהם שרצוי להחליפו תכופות בנקי, כדי למנוע סכנה (עצמית. כי יתרונה ככלל לא ברור).

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:

עזריאל ברגר כתב:הדעת נותנת שמעולם לא היתה הטבעת של האב אלא של הבן, כי האמא קנתה את הטבעת בשביל הבן ולא בשביל האב או בשביל עצמה, ולו יהי שגזלה את האב - הכסף גזול בידה, ולא הטבעת.
זאת מלבד מה שהאב קיבל ע"ע בקנין גמור אגב סודר להשיא את בנו (כנהוג לקבל קנין בעת השידוך) והבן יכול לתבוע מהוריו בדינא שיקנו לו טבעת...

הלוקח חפץ במעות חבירו שלא לשם גזילה, שייך הדבר לחבירו, כמבואר בחו"מ קפ"ג

קו ירוק כתב:מסכה היא דבר מזוהם שרצוי להחליפו תכופות בנקי, כדי למנוע סכנה (עצמית. כי יתרונה ככלל לא ברור).

פרנקל תאומים כתב:

קו ירוק כתב:מסכה היא דבר מזוהם שרצוי להחליפו תכופות בנקי, כדי למנוע סכנה (עצמית. כי יתרונה ככלל לא ברור).

כמובן שיתרונה לא ברור.... כי קבוצה כל שהיא החליטה שלא לחובשה בבתי המדרשות והכנסיות, חרף תחנוני הרופאים וחרף ההיגיון הבריא שאומר שהיא תריס משמעותי מאד בפני ההדבקה. וקולר הפצת המחלה יהיה תלוי בהם. לרבות דמי הנפטרים, לא תקפ''ץ. (צר לי על החריפות. אבל כמדומה שחשוב לומר זאת שוב ושוב, ובקול צלול וברור).

עושה חדשות כתב:קיבלתי

עידי קיום עם מסיכה.pdf

ברוך00 כתב:מצרף מאוסף גלינוות פ' פנחס