פורום אוצר החכמה

כדכד כתב:ואי לט בין למה לא גם וגם, שגם ישמע מאחר וגם יהרהר בלבו

אליהו בן עמרם כתב:

פרי יהושע כתב:אפשר לסכם דברי מר בג' מילים 'הרהור לאו כדיבור', ומ"מ צדדתי לעיל שמא עדיף מש"כ בחולה וכנ"ל.

ולעניין ק' רעק"א אעתיק מחידושי:

והגרעק"א ועוד אחרונים הקשו לעיל למה לא יהני לצאת מאישה מדין הרהור כדיבור. ולדרכינו נראה לומר, שלא מצינו הרהור כדיבור אלא היכא שהוא מהרהר לעצמו שהוא כאילו מדבר אל עצמו, אבל כשמוציאם אותו, הרי הוא מצטרף לדיבור של המוציא, ואינו אלא בגדר שומע ולא מהרהר כמדבר אל עצמו, ואפי' לרמב"ם שמצינו כן בכה"ת, יתכן שהוא רק היכא שהוא כמדבר אל עצמו, וחשיב מברך ומהלל ע"י הרהור, אבל כשהוא מצטרף לאחר, אינו חשוב כדיבור, אלא כשמיעה ובעי מבר חיובא .

ובאופן אחר עי' חזון איש ס' כט

במחילה, אין עימי את הספרים זולת דברי החזו"א שראיתי בפנים.
והמסקנות הנלענ"ד:
א. החזו"א בסי' כ"ט ס"ק ח' אומר למעשה את מה שכתבתי לעייל לפי דברי הרשב"א, דהיכא דבעינן "לשון" או ליתר דיוק לה"ק - לא מהני הרהור אף עם כוונת הלב.
ב. החזו"א מתרץ על קו' הרעק"א, דבלא כוונת הלב להדיא, מהני רק מה שנחשב ל"דיבור" (כנראה גם בשומע כעונה - עפ"י באורו לעייל מיניה בדין זה), ולא מהני הרהור בלבד, אלא"כ היה בכוונת הלב.
ג. מה שניסה מר ליישב על דרך ה"סתירה", כלומר אם "שומע" זה סותר מצב של הרהור כמדבר אל עצמו. לא הבנתי בעניותי, כי אדרבה, משמעותו של הרהור אינו כמדבר, אלא כחושב על העניין, אם זה ברכת השבח, על שבחו של הקב"ה, ואם זה קבלת עול מצות, על קבלתו עול מצוות, וכן הלאה, כלומר חושב את מחשבת הענין ומהותו, ולא כ"מדבר אל עצמו".

העולה מכל הנ"ל לענ"ד הקלושה וכו':
אם יצליח לכוון את ליבו תוך כדי ההרהור והשמיעה של מוציאו, הנה "הרוויח" תרתי, גם הרהור וגם דיבור, גם לדעת החזו"א.
שלא לדבר על הרעק"א, שכך אוחז לכאורה (גם בלי התוספת של החזו"א).
ומהלין משמע שוב, שעדיף לצאת ב"שומע כעונה" עם כוונה לצאת גם בהרהור - תוך כדי כוונת הלב להדיא.
ועל כך גם נאים דברי רבינו החזו"א זצ"ל (בהקשר אחר) "אחים יקרים.... ואל תחושו לשום דבר".

אליהו בן עמרם כתב:

פרי יהושע כתב:אפשר לסכם דברי מר בג' מילים 'הרהור לאו כדיבור', ומ"מ צדדתי לעיל שמא עדיף מש"כ בחולה וכנ"ל.

ולעניין ק' רעק"א אעתיק מחידושי:

והגרעק"א ועוד אחרונים הקשו לעיל למה לא יהני לצאת מאישה מדין הרהור כדיבור. ולדרכינו נראה לומר, שלא מצינו הרהור כדיבור אלא היכא שהוא מהרהר לעצמו שהוא כאילו מדבר אל עצמו, אבל כשמוציאם אותו, הרי הוא מצטרף לדיבור של המוציא, ואינו אלא בגדר שומע ולא מהרהר כמדבר אל עצמו, ואפי' לרמב"ם שמצינו כן בכה"ת, יתכן שהוא רק היכא שהוא כמדבר אל עצמו, וחשיב מברך ומהלל ע"י הרהור, אבל כשהוא מצטרף לאחר, אינו חשוב כדיבור, אלא כשמיעה ובעי מבר חיובא .

ובאופן אחר עי' חזון איש ס' כט

במחילה, אין עימי את הספרים זולת דברי החזו"א שראיתי בפנים.
והמסקנות הנלענ"ד:
א. החזו"א בסי' כ"ט ס"ק ח' אומר למעשה את מה שכתבתי לעייל לפי דברי הרשב"א, דהיכא דבעינן "לשון" או ליתר דיוק לה"ק - לא מהני הרהור אף עם כוונת הלב.
ב. החזו"א מתרץ על קו' הרעק"א, דבלא כוונת הלב להדיא, מהני רק מה שנחשב ל"דיבור" (כנראה גם בשומע כעונה - עפ"י באורו לעייל מיניה בדין זה), ולא מהני הרהור בלבד, אלא"כ היה בכוונת הלב.
ג. מה שניסה מר ליישב על דרך ה"סתירה", כלומר אם "שומע" זה סותר מצב של הרהור כמדבר אל עצמו. לא הבנתי בעניותי, כי אדרבה, משמעותו של הרהור אינו כמדבר, אלא כחושב על העניין, אם זה ברכת השבח, על שבחו של הקב"ה, ואם זה קבלת עול מצות, על קבלתו עול מצוות, וכן הלאה, כלומר חושב את מחשבת הענין ומהותו, ולא כ"מדבר אל עצמו".

העולה מכל הנ"ל לענ"ד הקלושה וכו':
אם יצליח לכוון את ליבו תוך כדי ההרהור והשמיעה של מוציאו, הנה "הרוויח" תרתי, גם הרהור וגם דיבור, גם לדעת החזו"א.
שלא לדבר על הרעק"א, שכך אוחז לכאורה (גם בלי התוספת של החזו"א).
ומהלין משמע שוב, שעדיף לצאת ב"שומע כעונה" עם כוונה לצאת גם בהרהור - תוך כדי כוונת הלב להדיא.
ועל כך גם נאים דברי רבינו החזו"א זצ"ל (בהקשר אחר) "אחים יקרים.... ואל תחושו לשום דבר".

כדכד כתב:אני חושש שמה שאני כתבתי לא הובן כראוי.
הצעתי שיהרהר את ק"ש בלבו לבד ולאחר מכן ישמענה מאחר (או להיפך) וכך ירוויח את היתרונות שבשתי האפשרויות

עושה חדשות כתב:שמעתי שואלים: סוכה או ציצית.
דהיינו באופן שבהיותו לבוש בציצית בסוכה הוא פטור כדין מצטער מחמת החום,
האם עדיף להתחייב ולקיים סוכה או ציצית?

עושה חדשות כתב:שמעתי שואלים: סוכה או ציצית.
דהיינו באופן שבהיותו לבוש בציצית בסוכה הוא פטור כדין מצטער מחמת החום,
האם עדיף להתחייב ולקיים סוכה או ציצית?

עושה חדשות כתב:אין חיוב ללבוש בגד ד' כנפות,
ואין חיוב לישב בסוכה כאשר הוא מצטער.

ואם אדם רוצה ללמוד וקשה לו לעיין בסוכה, הרי הוא עוזב את הסוכה.
ולכאו' כמו כן אם מישהו רוצה ללבוש ציצית וקשה לו לעשות כן בסוכה.

והשאלה היא איזו מצוה יש בה עדיפות להיכנס בחיוב שלה, סוכה או ציצית.

עושה חדשות כתב:אין חיוב ללבוש בגד ד' כנפות,
ואין חיוב לישב בסוכה כאשר הוא מצטער.

ואם אדם רוצה ללמוד וקשה לו לעיין בסוכה, הרי הוא עוזב את הסוכה.
ולכאו' כמו כן אם מישהו רוצה ללבוש ציצית וקשה לו לעשות כן בסוכה.

והשאלה היא איזו מצוה יש בה עדיפות להיכנס בחיוב שלה, סוכה או ציצית.

אליהו בן עמרם כתב:

עושה חדשות כתב:אין חיוב ללבוש בגד ד' כנפות,
ואין חיוב לישב בסוכה כאשר הוא מצטער.

ואם אדם רוצה ללמוד וקשה לו לעיין בסוכה, הרי הוא עוזב את הסוכה.
ולכאו' כמו כן אם מישהו רוצה ללבוש ציצית וקשה לו לעשות כן בסוכה.

והשאלה היא איזו מצוה יש בה עדיפות להיכנס בחיוב שלה, סוכה או ציצית.

במחילה, אמנם אין חיוב ללבוש בגד בן ד' כנפות, אך הבנתי את השאלה, כשהוא נכנס לסוכה לבוש כבר בט"ק, ונמצא מקיים כבר את המצוה, ועכשיו חם לו בסוכה מחמת הט"ק והסוכה, את איזה מצוה שכבר מקיים - יבטל? יוריד את הט"ק או יצא מהסוכה? (וע"ז כתבתי מה שכתבתי לעייל)
ואם מדובר כשעומד מחוץ לסוכה, ומחשב בליבו שאם יתעטף בט"ק לא יוכל להשאר בסוכה מחמת החום, האם זה נקרא מצטער מחמת הסוכה?
משל למה הדבר דומה: למי שיש לו ענין ללבוש מעיל (שבמזגן בביתו - לא חם לו גם עם המעיל), וכך גרם לעצמו להיות "מצטער" בסוכה. האם יהיה לו פטור "מצטער"? מסתבר שלא, כי איננו "מצטער" מחמת הסוכה.

פרי יהושע כתב:עוד שאלה:
יהודי סיים שמונה עשרה והש"ץ טרם התחיל וכיון ונוצר לו מעט זמן פנאי החליט לקרוא ק"ש שנית, מפני שחשב שלא כיון מספיק מקודם, (או מפני שקרא קודם הנץ, וחושש לדעות הראשונים שיש לקרוא אחר הנץ), בסוף באמצע שקרא פרשה ראשונה או שניה החל הש"ץ את החזרה, האם כדאי שיפסיק להקשיב לחזרה, ואם ירצה יקרא שנית אחר החזרה, או דילמא כיון והתחיל עדיף כבר שיסיים.

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:עוד שאלה:
יהודי סיים שמונה עשרה והש"ץ טרם התחיל וכיון ונוצר לו מעט זמן פנאי החליט לקרוא ק"ש שנית, מפני שחשב שלא כיון מספיק מקודם, (או מפני שקרא קודם הנץ, וחושש לדעות הראשונים שיש לקרוא אחר הנץ), בסוף באמצע שקרא פרשה ראשונה או שניה החל הש"ץ את החזרה, האם כדאי שיפסיק להקשיב לחזרה, ואם ירצה יקרא שנית אחר החזרה, או דילמא כיון והתחיל עדיף כבר שיסיים.

אם הוא קורא עכשיו לקיום מצוות ק"ש - אינני רואה היתר להפסיק.

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

פרי יהושע כתב:העניין שבבת אחת הוא יכול להחליט שזה לא יהיה קריאת שמע.

פרי יהושע כתב:ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

עזריאל ברגר כתב:ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

פרי יהושע כתב:[

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

א. השאלה היא אם חל עליו חובת חזרה כשעוסק בק"ש, אולי עדיף לא לשמוע החזרה ולא להפסיק, וכמו שכתב ר' עזריאל
ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

כדכד כתב:

פרי יהושע כתב:[

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

א. השאלה היא אם חל עליו חובת חזרה כשעוסק בק"ש, אולי עדיף לא לשמוע החזרה ולא להפסיק, וכמו שכתב ר' עזריאל
ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

א. ודאי שחלה עליו חובת חזרה שהרי התפלל במנין עם הש"ץ הזה. זה שהחליט לנצל את הזמן שחשב שיש לו לא מפקיע ממנו את החיוב הזה.

כדכד כתב:

פרי יהושע כתב:[

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

א. השאלה היא אם חל עליו חובת חזרה כשעוסק בק"ש, אולי עדיף לא לשמוע החזרה ולא להפסיק, וכמו שכתב ר' עזריאל
ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

א. ודאי שחלה עליו חובת חזרה שהרי התפלל במנין עם הש"ץ הזה. זה שהחליט לנצל את הזמן שחשב שיש לו לא מפקיע ממנו את החיוב הזה.
ב. בדברי האר"י כפי שהם מובאים בדברי האדמו"ר מקאמרנא מפורש שאין לומר שום דבר כלל להפסיק בין ישתבח ליוצר חוץ משיר המעלות בעשי"ת. הדבר ברור שהוא כולל גם הפסק בשירי שבחות וגם תפלות. מה שכתב הרמב"ם הוא ענין אחר וכמ"ש הרב עזריאל.

אליהו בן עמרם כתב:

כדכד כתב:

פרי יהושע כתב:[

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

א. השאלה היא אם חל עליו חובת חזרה כשעוסק בק"ש, אולי עדיף לא לשמוע החזרה ולא להפסיק, וכמו שכתב ר' עזריאל
ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

א. ודאי שחלה עליו חובת חזרה שהרי התפלל במנין עם הש"ץ הזה. זה שהחליט לנצל את הזמן שחשב שיש לו לא מפקיע ממנו את החיוב הזה.

מי שקרא קר"ש בזמן שבינתיים, איך יוכל לעזוב מצוה זו ולשמוע חזרת הש"ץ, הא "אין מעבירין על המצוות"?
ועל אף שרצה מר לומר שנתחייב לפני כן לשמוע החזרה, אך לא חשיב בגלל זה לכאורה כ"עוסק במצוה" זו, שאינו יכול לנצל הזמן שבינתיים למצוה אחרת.
ואפילו הש"ץ עצמו מותר לו להפסיק לדבר מצוה בין תפילת לחש לחזרת הש"ץ, כדאיתא במשנ"ב סי' קי"א ס"ק י בשם הפמ"ג.

פרי יהושע כתב:

כדכד כתב:

פרי יהושע כתב:[

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

א. השאלה היא אם חל עליו חובת חזרה כשעוסק בק"ש, אולי עדיף לא לשמוע החזרה ולא להפסיק, וכמו שכתב ר' עזריאל
ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

א. ודאי שחלה עליו חובת חזרה שהרי התפלל במנין עם הש"ץ הזה. זה שהחליט לנצל את הזמן שחשב שיש לו לא מפקיע ממנו את החיוב הזה.
ב. בדברי האר"י כפי שהם מובאים בדברי האדמו"ר מקאמרנא מפורש שאין לומר שום דבר כלל להפסיק בין ישתבח ליוצר חוץ משיר המעלות בעשי"ת. הדבר ברור שהוא כולל גם הפסק בשירי שבחות וגם תפלות. מה שכתב הרמב"ם הוא ענין אחר וכמ"ש הרב עזריאל.

לא ראיתי את לשון האר"י, אבל איני יודע מנין וודאות זו, לכא' בפשטות יש לחלק בין תחינה לשבח
והרמב"ם הוא ראיה ברורה, ולא הבנתי דברי ר' עזריאל שאינו נוגע למה שאנו נוהגים כוותיה או לא , עכ"פ הוא ראיה עקרונית לעניין
שאין בעיה לומר שבחות לאחר הברכה.

פרי יהושע כתב:

אליהו בן עמרם כתב:מי שקרא קר"ש בזמן שבינתיים, איך יוכל לעזוב מצוה זו ולשמוע חזרת הש"ץ, הא "אין מעבירין על המצוות"?
ועל אף שרצה מר לומר שנתחייב לפני כן לשמוע החזרה, אך לא חשיב בגלל זה לכאורה כ"עוסק במצוה" זו, שאינו יכול לנצל הזמן שבינתיים למצוה אחרת.
ואפילו הש"ץ עצמו מותר לו להפסיק לדבר מצוה בין תפילת לחש לחזרת הש"ץ, כדאיתא במשנ"ב סי' קי"א ס"ק י בשם הפמ"ג.

איני משוכנע בכך, כי אם נתחייב כבר בחזרה חל עליו חובה זו, ואיך יפקיע עצמו מדין עוסק במצווה, כבר מחוייב הוא, ועומד באמצע העניין הזה, בהיותו בין לחש לחזרה, ועל כן לדעתי עוד יש מקום עיון בשאלה הנ"ל.

כדכד כתב:

פרי יהושע כתב:

כדכד כתב:

פרי יהושע כתב:[

כדכד כתב:בשאלה השניה איני רואה מקום להתיר לדבר בזמן החזרה.
לענין השאלה הקודמת - ראיתי להעיר שהאדמו"ר מקאמארנא כותב שלפי האר"י הק' יש להפסיק בין ישתבח ליוצר רק לאמירת שיר המעלות בעשי"ת ולא לשום דבר אחר.
לפי זה, לענין שיר המעלות בעשי"ת האר"י כן אמר לומר והאמירה אינה "דלא כהאר"י" ואולי צ"ל שם דלא כהגר"א.
לענין אמירת מזמורים שם - לפי האר"י אין לומר

א. השאלה היא אם חל עליו חובת חזרה כשעוסק בק"ש, אולי עדיף לא לשמוע החזרה ולא להפסיק, וכמו שכתב ר' עזריאל
ב. מש"כ האדמו"ר, לכא' אינו רק לעניין שיר המעלות שהוא תחנונים, אבל שבחות, הלא הרמב"ם כתב המנהג לומר אז ישיר בין ישתבח ליוצר.
(ומש"כ דלא כהאר"י זו דעת המג"א והמ"ב, וכתבתי שגם לדבריהם יש לדון דהכא קיל טפי שהן פסוקי שבח, ועדיף אפי' מאז ישיר דהלא בכלל הבוחר בשירה זימרה דתהלים הוא).

א. ודאי שחלה עליו חובת חזרה שהרי התפלל במנין עם הש"ץ הזה. זה שהחליט לנצל את הזמן שחשב שיש לו לא מפקיע ממנו את החיוב הזה.
ב. בדברי האר"י כפי שהם מובאים בדברי האדמו"ר מקאמרנא מפורש שאין לומר שום דבר כלל להפסיק בין ישתבח ליוצר חוץ משיר המעלות בעשי"ת. הדבר ברור שהוא כולל גם הפסק בשירי שבחות וגם תפלות. מה שכתב הרמב"ם הוא ענין אחר וכמ"ש הרב עזריאל.

לא ראיתי את לשון האר"י, אבל איני יודע מנין וודאות זו, לכא' בפשטות יש לחלק בין תחינה לשבח
והרמב"ם הוא ראיה ברורה, ולא הבנתי דברי ר' עזריאל שאינו נוגע למה שאנו נוהגים כוותיה או לא , עכ"פ הוא ראיה עקרונית לעניין
שאין בעיה לומר שבחות לאחר הברכה.

איך אפשר לכתוב משפט כזה "לא ראיתי אבל איני ייודע מנין"? אם יראה מר יראה מנין הודאות
ועוד, במשנ"ב ובמג"א לא כתב על שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת שזה לא כהאר"י אלא שהאר"י כתב לומר והמג"א כתב שהוא צ"ע

פרי יהושע כתב:. . והרמב"ם הוא ראיה ברורה, ולא הבנתי דברי ר' עזריאל שאינו נוגע למה שאנו נוהגים כוותיה או לא , עכ"פ הוא ראיה עקרונית לעניין שאין בעיה לומר שבחות לאחר הברכה.

פרי יהושע כתב:יהודי מחמיר לעשר לחומרא פירות וירקות, בטעות במקום להגיד נוסח ההפרשה החל לברך ולומר ברוך אתה ה' אלוקינו, האם ימשיך לברך על פרי כיון ואינו אלא חומרא, או שכיון ונוהג לעשר אולי הוי כנדר, ויאמר מן העולם ועד העולם, או בשכמל"ו, וכן מה הדין אם אמר רק ברוך אתה ה' האם כאן יותר כמקובל יאמר למדני חוקיך, או שעכ"פ אינו בדיעבד, ועדיף שישלים ברכתו, הרי אינו אלא לחומרא, וכמה וכמה דרבנן איכא, זה"ז, לא דגן תירוש ויצהר, לקוח, ומעשרים בחנויות, וכן בשוק הסיטונאי, אלא שעושים כן לחומרא בעלמא.

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:יהודי מחמיר לעשר לחומרא פירות וירקות, בטעות במקום להגיד נוסח ההפרשה החל לברך ולומר ברוך אתה ה' אלוקינו, האם ימשיך לברך על פרי כיון ואינו אלא חומרא, או שכיון ונוהג לעשר אולי הוי כנדר, ויאמר מן העולם ועד העולם, או בשכמל"ו, וכן מה הדין אם אמר רק ברוך אתה ה' האם כאן יותר כמקובל יאמר למדני חוקיך, או שעכ"פ אינו בדיעבד, ועדיף שישלים ברכתו, הרי אינו אלא לחומרא, וכמה וכמה דרבנן איכא, זה"ז, לא דגן תירוש ויצהר, לקוח, ומעשרים בחנויות, וכן בשוק הסיטונאי, אלא שעושים כן לחומרא בעלמא.

א. יש דיון בחז"ל ובפוסקים האם אפשר לסיים ברכה באופן אחר ממה שהתחילה, וכמדומני שהדעה המקובלת היא שאם כבר אמר את שם ה' אינו יכול לשנות את הברכה לענין אחר.דווקא תעיין שנפסק לא כך, אבל לא הבנתי הקשר, לא התכוונתי שרצה לברך על מעשרות (כך הבין ח"א מדברי), רק ברכת הפירות, והשאלה אם יגיד בשכמל"ו וכדו'
ב. אם מדובר בספק אמיתי (כגון דבר שנקנה ממקום שאין עליו שום פיקוח ושום השגחה) - דעתי נוטה שימשיך את ברכתו, ולא יאמר בשכמל"ו עד אחרי ההפרשה.למה? יאמר מיד בשכמל"ו, וכי מה רע בכך
אבל אם זו הפרשה לחומרא, מפירות שיש עליהם אפילו הכשר של הרבנות - ה"ז ברכה לבטלה ממש ודינו ככל מי שהתחיל לברך ברכה לבטלה.נראה לי כנ"ל שהבנת שאלה אחרת ממה שכתבתי (אדרבא אולי אפשר לדון עליה, תבאר מה היא)

עשרה ראשונים או ברכת האילנות מה קודם? - הרב גמליאל הכהן רבינוביץ
הסתפקתי אדם שיש לו אפשרות, או לברך מיד בבוקר ברכת האילנות, אולם יפסיד להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, או שיהיה מעשרה ראשונים, ויברך אחרי התפילה את ברכת האילנות, אולם יפסיד את הענין לברך על האילנות בראיה ראשונה, מה עדיף. והטעם. ואשמח לקבל חוות דעת הרבנים המעיינים שליט"א.
בברכת כהנים באהבה כעתירת
גמליאל הכהן רבינוביץ
מח"ס "גם אני אודך" ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים