פורום אוצר החכמה

באמונתו כתב:

עובדיה חן כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עובדיה חן כתב:אדם סיעודי שבקושי יודע מה איתו רח"ל,האם יש עניין ואולי חובה לקרוביו להניח לו תפילין.

עד שאתה שואל אם יש ענין - תשאל אם מותר, שהרי אסור להסיח דעת מתפילין!

לכאורה להסיח דעת זה דווקא אדם בר דעת, אבל מי שאין לו דעת אין עניין זה הגע בעצמך אדם שהוא שוטה האם אסור לו להניח תפילין?

ערוך השולחן - אורח חיים סימן לז סעיף ד:

קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יפיח בהם ולא ישן בהם ושלא ליכנס בהם לבית הכסא חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו אבל קודם לכן אסור ליתן לו תפילין וי"א דהאי קטן הוא דוקא כשהוא בן י"ג שנים ויום אחד וכן נהגו ואין לשנות [רמ"א] וקודם לכן אין מניחים ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מג"א סק"ד] ועכשיו מתחילין בחודש קודם ... ולזה כתבו דהכי נהגו ואין לשנות כלומר דעכשיו א"א לסמוך על שום קטן כשהוא קודם י"ג שנה והלואי שיזהרו בקדושת תפילין בהיותם בני י"ג ... וחרש ושוטה ודאי דאין ליתן להם תפילין דבודאי לא יזהרו בקדושתם:

יש לחלק בין שוטה שזורק מה שנותנים לו ,לאדם שאין לו דעת והוא פסיבי.

למה לחלק?
הסימן לשוטה בחז"ל הוא שמאבד מה שנותנים לו ולא שזורק מה שנותנים לו דהיינו שאין בו דעת לשמור ולכאורה ה"ה כאן

באמונתו כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:נשאלתי היום:
גר שנתגייר, ובעודו גוי מנע באופן פיזי אפשרות לפריה ורביה ע"י ניתוח החוסם.
כעת לאחר שנתגייר ונשא אשה בא לשאול האם צריך/חייב לעשות השתדלות לאפשר את החסימה? הרופא טוען שע"י ניתוח חזקה, אמנם לא בטוח שיוכל להביא ילדים אבל יתכן שכן יוכל.
א. לכאורה מאחר וקימ"ל גר שנתגייר כקטן שנולד, אף אם יש לו ילדים מהיותו גוי, כעת עדיין לא קיים עדיין פריה ורביה וחייב לעשות השתדלות לשם כך.
ב. האם נחשב לו לאיסור מה שמנע בעת היותו גוי מצד רציחה או שמא מניעה אינה רצח. וממילא כשנתגייר אינו חייב לבטל איסור שעשה בהיותו גוי [על צד שהוא איסור]?

א. אם הם מתגיירים עמו - הוא יוצא ידי חובת פרו ורבו
ב. איסור סירוס לבני-נוח אינו משום רציחה.
ג. לא מצאנו חובה להחזיר סריס לקדמותו.

הבל. ברור שחייב בכל אפשרות ואמצעים שבידו, בשביל לקיים מצוותו.

למעשה ביררתי. יש לו בן ובת מעצם היותו גוי, כמו"כ נתגיירו יחד.
1. השאלה כעת עד כמה והא חייב להשתדל כדי להרבות פריה ורביה מצד "ולערב אל תנח ידיך" כר' יהושוע?
2. שמעתי שיש ר' זילברשטיין בעניין זה מהגרש"ז שכתב/אמר שבכה"ג שיש סיכון הכי קלוש לסכנת נפשות, אפי' במצוה דאורייתא, פטור. אשמח למי שיודע מקור לכך.
עם זאת, מה הדין בכה"ג שאמנם פטור אך רוצה להתאמץ כדי להרבות פו"ר והרופאים אומרים שהסיכון הוא תלוש וקלוש ומואד רחוק. האם ניתן לאפשר לו לבצע את הניתוח?

עובדיה חן כתב:

באמונתו כתב:

עובדיה חן כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עובדיה חן כתב:אדם סיעודי שבקושי יודע מה איתו רח"ל, האם יש עניין ואולי חובה לקרוביו להניח לו תפילין.

עד שאתה שואל אם יש ענין - תשאל אם מותר, שהרי אסור להסיח דעת מתפילין!

לכאורה להסיח דעת זה דווקא אדם בר דעת, אבל מי שאין לו דעת אין עניין זה הגע בעצמך אדם שהוא שוטה האם אסור לו להניח תפילין?

ערוך השולחן - אורח חיים סימן לז סעיף ד:

קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יפיח בהם ולא ישן בהם ושלא ליכנס בהם לבית הכסא חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו אבל קודם לכן אסור ליתן לו תפילין וי"א דהאי קטן הוא דוקא כשהוא בן י"ג שנים ויום אחד וכן נהגו ואין לשנות [רמ"א] וקודם לכן אין מניחים ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מג"א סק"ד] ועכשיו מתחילין בחודש קודם ... ולזה כתבו דהכי נהגו ואין לשנות כלומר דעכשיו א"א לסמוך על שום קטן כשהוא קודם י"ג שנה והלואי שיזהרו בקדושת תפילין בהיותם בני י"ג ... וחרש ושוטה ודאי דאין ליתן להם תפילין דבודאי לא יזהרו בקדושתם:

יש לחלק בין שוטה שזורק מה שנותנים לו , לאדם שאין לו דעת והוא פסיבי.

הרי הקדים מראש: קטן היודע לשמור תפילין בטהרה: שלא יפיח בהם, ולא ישן בהם, ושלא ליכנס בהם לבית הכסא, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו, אבל קודם לכן - אסור ליתן לו תפילין וכו'
הרי שלא מדובר בשמירת תפילין, לא לזורקם ולאבדם, אלא בשמירת טהרתם דווקא, שלא יפיח בהם, ולא יישן בהם, ושלא ליכנס בהם לבית הכסא.
אלו דברים ידועים ופשוטים.

האם יש כתותי מיכתת שיעורא באיסוה"נ דרבנן?

ש. ספראי כתב:האם יש כתותי מיכתת שיעורא באיסוה"נ דרבנן?

מחצית השקל אורח חיים סימן תקפו ס"ק ה:

והב"ח כתב כו' אבל אם יש לה בעלים כו' והוה ליה עבודה זרה של עכו"ם. ומשמע דכהאי גוונא סבירא ליה להב"ח דיוצא בה משום שיש לה ביטול. אולם זה ליתא, דהא כתב ש"ך ביו"ד ריש סימן קמ"ו בשם הב"ח [שם] דאפילו לא זכה בה ישראל כגון שגזלה מכל מקום אין לה ביטול מדרבנן, דגזרינן אטו עבודה זרה של ישראל, ע"ש. אלא על כרחך צריך לומר נהי דאין לה ביטול כהאי גוונא מכל מקום יוצא בה, דלא מיקרי מכתת שעוריה כיון דמן התורה יש לו ביטול.
ומצאתי און לי לסברא זו בתשובת שער אפרים סימן ל"ח [ד"ה ואף (השני)] שכתב לפרש דברי התוספות בסוכה דף ל"ה ע"א ד"ה לפי כו', שהקשו על מאי דאמר הש"ס [שם] דמהאי טעמא אין יוצאים באתרוג של ערלה לפי שאין בה היתר אכילה או דין ממון, תיפוק ליה דמכתת שעוריה, דהא מצותו בשרפה. וכתבו וז"ל, ואפשר דאפילו מדאורייתא הוי ערלה בשרפה, דילפינן לה מכלאי כרם כו', עכ"ל התוספות. וכתב בתשובת שער אפרים הנ"ל וז"ל, וזהו שדייקו התוספות ואפשר דאפילו מדאורייתא הוי בשרפה, דאי הוי מדרבנן לא שייך מכתת שעוריה, עכ"ל:

ע"ע בשער המלך הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח, המביא מהריטב"א להיפך.

מחפש מ"מ בעניין אם צריך לברך ברכת חתנים ושבע ברכות ואם יש מושג של ז' ימי משתה בייבום.

ש. ספראי כתב:האם יש כתותי מיכתת שיעורא באיסוה"נ דרבנן?

הסברא נותנת שכן.
לגבי קידושין - מפורש שהמקדש בחמץ אפילו בע"פ בשעה שישית (שאין איסורו אלא מדרבנן) אינה מקודשת, משום שאינו נחשב שווה פרוטה (למרות שהיא יכולה לעבור ולמכור אותו לגוי ואז דמיו יהיו מותרים לה בהנאה לכתחילה).

עתה ראיתי שמחצית השקל נוטה לומר שלא. ובטלה סברתי.

יעקל כתב:מחפש מ"מ בעניין אם צריך לברך ברכת חתנים ושבע ברכות ואם יש מושג של ז' ימי משתה בייבום.

מעתיק את דברי ערוך השולחן סימן קסו סעיף יד:

וכתב הרמב"ם בפ"ב דכשם שהוא מקדש את יבמתו כך הוא מברך ברכת נשואין בעשרה וכותב כתובה כדין כל נושא אשה עכ"ל וברכת אירוסין לא הזכיר וכן בש"ע לא נזכר מזה אך מהטור מתבאר שצריך ברכת אירוסין וכ"כ היש"ש (פ"ה ס"ב) והכי מסתבר כיון שעשו חכמים כבאשה דעלמא...

ובפשטות נראה שגם לגבי שבע-ברכות דינם ככל אדם שנושא אלמנה, שמספר ימי המשתה תלוי במצב שלו אם הוא רווק או אלמן וכו', וכמבואר בגמרא ופוסקים.

יש"כ. לפי"ז הייתי אומר מושכל ראשון שזה תלוי במנהגי העדות : הספרדים ועדות המזרח כהר"מ להסתפק בברכת נישואין והאשכנזים כהטור והיש"ש.

הרמב"ם כתב "מברך ברכת נשואין בעשרה וכותב כתובה כדין כל נושא אשה", וההבנה הפשוטה שלי היא שאם מדובר ברווק - אז מברכים כל שבעת ימי המשתה, כמו שפסק הרמב"ם עצמו בהלכות ברכות פרק שני הלכה ט "בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה ... מְבָרְכִין אוֹתָהּ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה".

מחפש מר״מ לענין דין דם בתולים בביאה שניה, באופן שמצאו דם על הסדין לאחר זמן, האם נותנים לו קולות כתמים לטהר בפחות מכגריס ובצבעונים. ראיתי שרב עובדיה זצ״ל הקיל בזה (ועיין עוד במעדני אשר), אבל שמעתי שהרבה מחמירים, ולא זכיתי להבין למה נחמיר יותר בדם בתולים מדם נדות.

האם גם בשבת המנהג לומר בוקר וערב "לדוד"?

איתן נוי כתב:המנהג לומר בוקר וערב "לדוד"

גם בשבת.

האם יש מי שלא אומרים בשבת?

מחפש מ"מ בעניין מביא ביכורים ללא כלי אם יצא ידי חובה ?

גבי שלח מנות למשל, למיטב זכרוני אין דין כלי

1. חזון עובדיה פורים עמ' קלא ס"ח: "לכתחלה טוב לשלוח את שתי המנות בבת אחת, ולא בזה אחר זה, כי בזה חשיבותם ניכרת יותר. ויש מי שאומר שיש לחלוק המנות ולתת כל מנה בכלי בפני עצמו, ואינו מוכרח להלכה, והעיקר לדינא שאפילו נתן את שתי המנות בכלי אחד יוצא ידי חובה".
2. ספר החינוך פרשת אם כסף מצוה צא: "מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [ביכורים פ"ב מ"א] שהן אסורין לזר כתרומה משנכנסו לירושלים, ומאי זה פירות מביאין מהם ביכורים מדרבנן, ושניתנין הביכורים לאנשי משמר, ושטעונין כלי...".
3. מנחת חינוך: "ומבואר בר"מ כאן פ"ג דביכורים טעון ז' דברים הבאת מקום וכלי...".
4. רמב"ם הלכות ביכורים פרק ג הלכה ז: "הבכורים טעונין כלי שנאמר ושמת בטנא, ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו, ואם הביאם בכלי אחד יצא, ולא יביאם בערבוב אלא שעורים מלמטה וחטים על גביהן וזיתים על גביהן ותמרים על גביהן ורמונים על גביהן ותאנים למעלה מן הכלי, ויהיה דבר אחד מפסיק בין מין ומין כגון הוצין וחלף או עלין וכיוצא בהן ומקיף לתאנים אשכולות של ענבים מבחוץ".
5. וראה כאן לשון המהר"י קורקוס זצ"ל (שם): "ובדיעבד יצא אף אם השבעה בכלי אחד ומ"מ כלי בעינן למאמר הכתוב ושמת בטנא...". דהיינו "כלי" זו גזירת הכתוב, דהיינו שמעכב.

מדברי הרב עובדיה מבואר שכלי בשלח מנות מעכב כמו בביכורים.
מעניין שלא כתוב מפורש באסתר דטעונין כלי כדכתיב גבי ביכורים אם העניין כזה לעיכובא

איתן נוי כתב:

במסתרים כתב:

איתן נוי כתב:המנהג לומר בוקר וערב "לדוד"

גם בשבת.

האם יש מי שלא אומרים בשבת?

1

מנהג הרה"ק מצאנז ומנבודרנה דלא לאומרו כלל

הדיון במשלוח מנות הוא אם נתינת שתי המנות בכלי אחד הופכת אותם למנה אחת שדעת הבא"ח שכן ולכן יש לתת בכלים נפרדים וע"ז חולק הרב עובדיה וסובר שאין נתינתם בכלי אחד הופכתם למנה אחת
אבל אין מזה שום ראיה שצריך כלי בכלל למשלוח מנות ואם יתן את שתי המנות בלא כלים - ודאי יצא ידי חובה לכ"ע
כמובן כ"ז במשלוח מנות ולא בבכורים שודאי צריך כלי כמפורש בכתוב שהביא הרב איתן נוי

יעקל כתב:

איתן נוי כתב:

במסתרים כתב:

איתן נוי כתב:המנהג לומר בוקר וערב "לדוד"

גם בשבת.

האם יש מי שלא אומרים בשבת?

1

מנהג הרה"ק מצאנז ומנבודרנה דלא לאומרו כלל

גם בחול
השאלה שלו, להבנתי, אם יש כאלה שאומרים בחול ולא בשבת

כדכד כתב:גם בחול
השאלה שלו, להבנתי, אם יש כאלה שאומרים בחול ולא בשבת

בסידורי אשכול הישנים לא הודפס במעריב ליל שבת לדוד
ובלוח ההלכות והמנהגים כתב "ובלוח לא"י כתב שבחורבת רבי יהודה החסיד אין אומרים במעריב, ובשבת קודש, ובשערי חסד ובבתי ברוידא רק בשבת לא אומרים, ובבהכ"נ שבשכונת כרם נהגו שלא לאמרו רק בליל שבת כדי למהר לקידוש"

כדכד כתב:הדיון במשלוח מנות הוא אם נתינת שתי המנות בכלי אחד הופכת אותם למנה אחת שדעת הבא"ח שכן ולכן יש לתת בכלים נפרדים וע"ז חולק הרב עובדיה וסובר שאין נתינתם בכלי אחד הופכתם למנה אחת
אבל אין מזה שום ראיה שצריך כלי בכלל למשלוח מנות ואם יתן את שתי המנות בלא כלים - ודאי יצא ידי חובה לכ"ע
כמובן כ"ז במשלוח מנות ולא בבכורים שודאי צריך כלי כמפורש בכתוב שהביא הרב איתן נוי

ואמנם בקדשים בעינן "שנה הכתוב עליו לעכב", אך כאן אכן נאמר פעמיים "טנא" בפרשת ביכורים.

יעקל כתב:מדברי הרב עובדיה מבואר שכלי בשלח מנות מעכב כמו בביכורים.
מעניין שלא כתוב מפורש באסתר דטעונין כלי כדכתיב גבי ביכורים אם העניין כזה לעיכובא

1. היכן ראית בגרע"י זצ"ל שכלי מעכב? כל ענין הפלפול בכלים היינו אם מצרפם והופך למנה אחת, אך אין כל חיוב/הידור לתת דווקא בכלי. אא"כ מכבד יותר את המקבל. אז אולי יש גם בזה "עניין". אך ודאי לא חיוב מעיקר הדין.
2. באמת אין כל קשר בין משלוח מנות לביכורים. כפי שציינתי לעיל את דיוק המפרשים מהפס' גבי ביכורים, מה שלא הוזכר כל גבי משלוח מנות. שכל דין משלוח מנות (הטעם העיקרי) להרבות אהבה ושמחה. לעומת זאת במשלוח מנות לא מצאנו גילוי בפס' לענין כלי, וכנ"ל.

אחר כן ראיתי שכבר הקדים דברי הרב כדכד.

עזריאל ברגר כתב:

כדכד כתב:הדיון במשלוח מנות הוא אם נתינת שתי המנות בכלי אחד הופכת אותם למנה אחת שדעת הבא"ח שכן ולכן יש לתת בכלים נפרדים וע"ז חולק הרב עובדיה וסובר שאין נתינתם בכלי אחד הופכתם למנה אחת
אבל אין מזה שום ראיה שצריך כלי בכלל למשלוח מנות ואם יתן את שתי המנות בלא כלים - ודאי יצא ידי חובה לכ"ע
כמובן כ"ז במשלוח מנות ולא בבכורים שודאי צריך כלי כמפורש בכתוב שהביא הרב איתן נוי

ואמנם בקדשים בעינן "שנה הכתוב עליו לעכב", אך כאן אכן נאמר פעמיים "טנא" בפרשת ביכורים.

גם נשאלתי למה גבי שר האופה השתמש הכ' בסלי חורי ובביכורים השתמש בטנא ?

כמדומני שטנא משמש לפירות, וסלי חורי - למיני מאפה.

בעל התפארת כתב:

כדכד כתב:גם בחול
השאלה שלו, להבנתי, אם יש כאלה שאומרים בחול ולא בשבת

בסידורי אשכול הישנים לא הודפס במעריב ליל שבת לדוד
ובלוח ההלכות והמנהגים כתב "ובלוח לא"י כתב שבחורבת רבי יהודה החסיד אין אומרים במעריב, ובשבת קודש, ובשערי חסד ובבתי ברוידא רק בשבת לא אומרים, ובבהכ"נ שבשכונת כרם נהגו שלא לאמרו רק בליל שבת כדי למהר לקידוש"

דעת הבאר משה לומר אף בשבת. דעת הרב מזוז מדברי הרחיד"א שלא לומר בשבת.

בטוחני ששואלים את השאילה, אני רק צריך מ"מ :

גבי מלקות מ', כתוב והפילו השופט והכהו משמע שמצוות ההלקאה מוטלת על הדיין.

ואיך זה שחזן הכנסת נהג להלקות, וגם אם ההלקאה היא מצוה, מצוה בו יותר בשלוחו ... ?

במילים אחרות, הזקנים אחראים על זה שבנ"י ישמרו תומ"צ ויהדות...

עזריאל ברגר כתב:

כדכד כתב:הדיון במשלוח מנות הוא אם נתינת שתי המנות בכלי אחד הופכת אותם למנה אחת שדעת הבא"ח שכן ולכן יש לתת בכלים נפרדים וע"ז חולק הרב עובדיה וסובר שאין נתינתם בכלי אחד הופכתם למנה אחת
אבל אין מזה שום ראיה שצריך כלי בכלל למשלוח מנות ואם יתן את שתי המנות בלא כלים - ודאי יצא ידי חובה לכ"ע
כמובן כ"ז במשלוח מנות ולא בבכורים שודאי צריך כלי כמפורש בכתוב שהביא הרב איתן נוי

ואמנם בקדשים בעינן "שנה הכתוב עליו לעכב", אך כאן אכן נאמר פעמיים "טנא" בפרשת ביכורים.

לא ברור לי אם בכורים נחשבים קדשים
גם בקדשים יש עוד דברים שלומדים מהם עיכוב ולאו דווקא ,שנה עליו הכתוב"

ועכ"פ - כאן שנה עליו הכתוב.

יעקל כתב:בטוחני ששואלים את השאילה, אני רק צריך מ"מ :

גבי מלקות מ', כתוב והפילו השופט והכהו משמע שמצוות ההלקאה מוטלת על הדיין.

ואיך זה שחזן הכנסת נהג להלקות, וגם אם ההלקאה היא מצוה, מצוה בו יותר בשלוחו ... ?

במילים אחרות, הזקנים אחראים על שבנ"י ישמרו את התו'...

כנראה שאין אומרים "מצוה בו יותר מבשלוחו" כשמדובר בהכאת יהודי.
ואפילו יהודי שחטא במזיד בעדים והתראה וקיבל עליו ההתראה וכו' - עדיין לא צריך "להדר" בהכאתו.
והמבין יבין וכו'.

ולגבי ביכורים לפי מה שכתב הר"מ בעניין הזה שמצוה להתוודת נשאלתי :

למה רז"ל הבינו שמדובר בווידוי ?

עזריאל ברגר כתב:כנראה שאין אומרים "מצוה בו יותר מבשלוחו" כשמדובר בהכאת יהודי.
ואפילו יהודי שחטא במזיד בעדים והתראה וקיבל עליו ההתראה וכו' - עדיין לא צריך "להדר" בהכאתו.
והמבין יבין וכו'.

מסופקני
גבי מסית כתיב ידך (המוסת) תהיה בו בראשונה וגו' ויד כל העם וגו'
גבי עובד ע"ז דפ' שפטים כתיב יד העדים וגו' ויד כל העם
גבי בן סורר ומורה כתיב כל אנשי עירו
גבי נערה מאורשה כל אנשי עירה

לא זכור לי שבנ"ל צריך להיות סוג של שליח לבצע את הפעולה. הפוך משמע שהמסגרת החברתית בה קרה המקרה הקלוקל - היא צריכה לתקן ולתקן א"ע.

המוסת לא הוסת במקרה ח"ו. העדים לא היו נוכחים לפולחן זר במקרה ח"ו. אנשי העיר היוו מסגרת לגידולים מקולקלים. לא זכור לי שחזן הכנסת צריך לעשות את העבודה במקום כל אלה

ובדרך אגב נשאלתי, למה שעוע"ז תהיה יד העדים ראשונה בביצוע העונש ואילו במלקות לכתחילה מוטל על הזקנים, מאי שנא האי מהאי ?

יעקל כתב:בטוחני ששואלים את השאילה, אני רק צריך מ"מ :

גבי מלקות מ', כתוב והפילו השופט והכהו משמע שמצוות ההלקאה מוטלת על הדיין.

ואיך זה שחזן הכנסת נהג להלקות, וגם אם ההלקאה היא מצוה, מצוה בו יותר בשלוחו ... ?

במילים אחרות, הזקנים אחראים על זה שבנ"י ישמרו תומ"צ ויהדות...

מכות - פרק ג משנה יג:

והמכה מכה בידו אחת בכל כחו:

ר' עובדיה מברטנורא:

בכל כחו. דכתיב מכה רבה:

מלאכת שלמה:

גמרא, תנא כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו, וכשהוא מכה מכה בידו אחת, כי היכי דליתיה מרזיא - פי' בכח, ...

זקני הדיינים אינם מסוגלים פיסית, להכות ארבעים חסר אחת, ובכל כוחם, לקיים: "מכה רבה".

באמונתו כתב:זקני הדיינים אינם מסוגלים פיסית, להכות ארבעים חסר אחת, ובכל כוחם, לקיים: "מכה רבה".

להלכה נפסק כמאן דאמר שהאיש המכה צריך להיות "יתר בדעה וחסר כח".

חלקו התנאים, אם מעמידים דווקא איש "בריון - גברתן" להכות, או בהיפוך, כי יש להעמיד דווקא אדם חלוש, אבל לא חלק איש על "בכל כוחו", ופירש רע"ב, משום דכתיב "מכה רבה", וע"כ ברור שמעמידים איש צעיר, שעכ"פ עוד כוחו במתניו, ולא זקני הדיינים, שלא "חסרי כוח" הם, רק "נעדרי כוח", בלתי שייכים לתפקיד הזה, ולא מסוגלים לבצעו, וכפי שלא יעמידו אדם חולה ותשוש, עיין רש"י ברכות דף כב עמוד א ד"ה אפשר בנתינה:

תשעה קבין, ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה, סתם תלמידי חכמים חולים הם, כדאמר במסכת נדרים, כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי, קצירי - חולין, מריעי - רבנן.

אם הקריטריון של המכה הוא הכח, מה זה משנה שהמכה יהיה חזן הכנסת ? הוא יכול להיות כל אדם מישראל...

יעקל כתב:אם הקריטריון של המכה הוא הכח, מה זה משנה שהמכה יהיה חזן הכנסת ? הוא יכול להיות כל אדם מישראל...

חזן הכנסת הוא בגדר שוטר של בית הדין, שיש לו מינוי כחלק מהמערכת של בית הדין (וידועה המחלוקת בגדרי השוטר)

בסידור איש מצליח ויתכן בסידורים נוספים. הביאו נוסח שבסופו כתוב "יהיה מחולל הוא וחמושו על מטבע שיחדתי לחלל עליו".
איזה מטבע מישהו ייחד?