פורום אוצר החכמה

שער ג: "הנה במצות הנזיר, אשר עקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים, אוסרתו התורה (במדבר ו, ד): מכל אשר יעשה מגפן היין, וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש (שמו"ר טז - ב)".
מה הביאור "וישכח מחוקק"?.

לשון הכתוב במשלי לא, ה: "פן ישתה וישכח מחוקק". ע"ש במפרשים

איתן נוי כתב:בסידור איש מצליח ויתכן בסידורים נוספים. הביאו נוסח שבסופו כתוב "יהיה מחולל הוא וחמושו על מטבע שיחדתי לחלל עליו".
איזה מטבע מישהו ייחד?

נוסח תהפרשת תרו''מ-איש מצליח.JPG

יש הרבה שייחדו מטבע לזה (מי שמנוי על קרן מעשרות אומר-במטבע המיועדת כך בשבילי, או נוסח דומה)

דבר היתר שנתבשל בדבר איסור אך נותן בו טעם לפגם, האם נאסר מדין מעמיד מאחר שבלעדיו לא היה ראוי לאכילה?

איתן נוי כתב:מה ההקשר של מוציא דיבה הוא כסיל לבין הודעה עם לי מי שנפטר שהאיסור כל כך חמור, (ובקושי רב התירו עפ"י הרגאצ'ובר ע"י כתיבה לדעת הרמ"א ועם תנאים מאוד מוגבלים?).

היכן הרוגוצ'ובר? האם אין כוונתך לשו"ת חוות יאיר סימן רא?
ואגב, דנו על כך כאן: viewtopic.php?t=35749

פלוריש כתב:

איתן נוי כתב:מה ההקשר של מוציא דיבה הוא כסיל לבין הודעה עם לי מי שנפטר שהאיסור כל כך חמור, (ובקושי רב התירו עפ"י הרגאצ'ובר ע"י כתיבה לדעת הרמ"א ועם תנאים מאוד מוגבלים?).

היכן הרוגוצ'ובר? האם אין כוונתך לשו"ת חוות יאיר סימן רא?
ואגב, דנו על כך כאן: viewtopic.php?t=35749

נזכרתי בס"ד. ראיתי זאת בספר זכרון יצחק להגר"ד טהרני שליט"א. אמציאהו בהקדם אי"ה.
שו"ת שלמת יוסף סימן כא אות ב'.
הביא אותו הגר"ד טהרני שליט"א בספרו זכרון יצחק-פרק ח הערה 49.

דעת הר״ח ועוד ראשונים שהבוגרת כלו בתוליה אבל ״פתחה סתום״. מה הכוונה? סתום על ידי קרום בתולים רק שאין הקרום מוציא דם, או רק שהוא מקום צר ולא הופחת?

גבי מצות הקהל, האם המלך חייב לברך ברה"ת שלפניה ושלאחריה ?

ועוד, האם אז צריך לקרוא לכהן ולוי לפני זה ?

רק המלך קורא
תקנת דרכי שלו' לא שייך בכה"ג

סוטה פרק ז משנה ז:

ברכות כהן גדול כיצד חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא (שם ט"ז) אחרי מות (שם כ"ג) ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן (במדבר כ"ט) ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה ומברך עליה שמנה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה:

משנה ח:

פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר (דברים ל"א) מקץ שבע שנים במועד וגו' חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע (שם י"ז) ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה ברכות שכהן גדול מברך אותן - המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון:

מי שבירך בטעות ברכת המזון כשהי' צריך לברך מעין שלש על תבשיל מחמשת המינים - לכאורה בשו"ע או"ח ר"ח י"ז נפסק שצריך לברך מעין שלש אבל המשנ"ב מביא שיש אחרונים שחולקים - למעשה האם מדין ספק ברכות הקל ינהג כאחרונים החולקים?

משנה ברורה - סימן רח ס"ק עה:

ודע דלדינא הסכימו כמה אחרונים שלא כדעת המחבר אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן בדיעבד בהמ"ז פוטרתן דכיון דהוא זיין לא גריעא מתמרים [וכ"ש בפת כיסנין דודאי בהמ"ז פוטרתן]:

לשונו מורה ודאי, שכן הדין המוסכם למעשה, ובדיעבד בהמ"ז פוטרתן.

את לשון המשנה ברורה ראיתי לפני ששאלתי ובכל זאת שאלתי.
הוא לא מכריע כאחרונים שחולקים אלא מציין שיש חולקים

כדכד כתב:את לשון המשנה ברורה ראיתי לפני ששאלתי ובכל זאת שאלתי.
הוא לא מכריע כאחרונים שחולקים אלא מציין שיש חולקים

טעות

אין בינינו ויכוח מה אומר המשנה ברורה.
מר ציטט את לשונו ואני מסכים שזה מה שכתוב שם.
מר רואה ב"ודע דלדינא הסכימו כמה אחרונים" הכרעה ואני לא.
איני מבין מדוע לכתוב "טעות" על מה שכתבתי יכול לשכנע אותי או כל אחד אחר שמר צודק.
אילו היה מר מביא מקורות ממקומות אחרים ששם ברור שכשהמשנ"ב נוקט בלשון זה כוונתו להכריע או מפוסקים אחרונים שנוקטים כך בכלל או בנ"ד בפרט היה הדבר תורם יותר לשכנע בצדקת דברי מר

בהלכה (אור"ח ר"ח) נאמר שפת ותבשיל שיש בהם כזית קמח פחות מכדי אכילת פרס מברך עליהם המוציא ובורא מיני מזונות, והוא שיש בהם טעם דגן.
מהו שיעור 'טעם דגן'? איך מודדים את זה?

ראיתי מי שכתב ש'דגן' היינו חלק הגלוטן שהוא המשותף לה' מיני דגן (ולאורז ודוחן הקרובים להם) - הגורם המחמץ.
אבל לא ברור לי למה לבדל אותו משאר הרכיבים (-עמילן) המשפיעים על הטעם. וגם, איזה טעם יש לגלוטן אם אפה פת בלא שתחמיץ.

מעשה בשכונה שיש שני בתי כנסת ובכל בית כנסת יש כהן אחד, באו הגבאים של בית כנסת אחד, ושילמו לכהן שיבוא אצלם, כי רצו שיהיה להם 2 כוהנים. שיהיה ברכה מדאורייתא
האם מותר להם לעשות את זה?

עובדיה חן כתב:מעשה בשכונה שיש שני בתי כנסת ובכל בית כנסת יש כהן אחד, באו הגבאים של בית כנסת אחד, ושילמו לכהן שיבוא אצלם, כי רצו שיהיה להם 2 כוהנים. שיהיה ברכה מדאורייתא
האם מותר להם לעשות את זה?

הגבאים רשעים, רעים וחטאים.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 40#p796236

מה לעשות שבשו"ע נאמר שמותר להערים ולקחת מצוות ,

עובדיה חן כתב:מה לעשות שבשו"ע נאמר שמותר להערים ולקחת מצוות,

ח"ו.

באמונתו כתב:

עובדיה חן כתב:מעשה בשכונה שיש שני בתי כנסת ובכל בית כנסת יש כהן אחד, באו הגבאים של בית כנסת אחד, ושילמו לכהן שיבוא אצלם, כי רצו שיהיה להם 2 כוהנים. שיהיה ברכה מדאורייתא
האם מותר להם לעשות את זה?

הגבאים רשעים, רעים וחטאים.

לא נעים לי לומר, אך יש להעיר ממאמרז"ל כל הפוסל וכו' (ראה קידושין דף ע' משני צדי הדף).

עובדיה חן כתב:מה לעשות שבשו"ע נאמר שמותר להערים ולקחת מצוות ,

על חשבון שלבית הכנסת האחר לא תתקיים כלל ברכת כהנים במטרה "להדר"? לא נשמע.

איתן נוי כתב:

עובדיה חן כתב:מה לעשות שבשו"ע נאמר שמותר להערים ולקחת מצוות ,

על חשבון שלבית הכנסת האחר לא תתקיים כלל ברכת כהנים במטרה "להדר"? לא נשמע.

השאלה היא הלכתית ,לא אם זה ראוי ויפה לנהוג כך, ישנם הרבה דברים שבהלכה מעיקר הדין מותר. אך לא נוהגים כן למעשה.

כדכד כתב:מי שבירך בטעות ברכת המזון כשהי' צריך לברך מעין שלש על תבשיל מחמשת המינים - לכאורה בשו"ע או"ח ר"ח י"ז נפסק שצריך לברך מעין שלש אבל המשנ"ב מביא שיש אחרונים שחולקים - למעשה האם מדין ספק ברכות הקל ינהג כאחרונים החולקים?

אם המזונות הי' ממין שאפשר לחושבו כ'פת הבא בכסנין', [לכה"פ לפי אחד מהג' שיטות המפורטים בשו"ע סי' קס"ח], אזי יש לצרף מ"ש הרעק"א בסי' ר"ח שבפהב"כ לכו"ע יוצאין בדיעבד בברכת המזון דנחשב לחם

אראל כתב:

כדכד כתב:מי שבירך בטעות ברכת המזון כשהי' צריך לברך מעין שלש על תבשיל מחמשת המינים - לכאורה בשו"ע או"ח ר"ח י"ז נפסק שצריך לברך מעין שלש אבל המשנ"ב מביא שיש אחרונים שחולקים - למעשה האם מדין ספק ברכות הקל ינהג כאחרונים החולקים?

אם המזונות הי' ממין שאפשר לחושבו כ'פת הבא בכסנין', [לכה"פ לפי אחד מהג' שיטות המפורטים בשו"ע סי' קס"ח], אזי יש לצרף מ"ש הרעק"א בסי' ר"ח שבפהב"כ לכו"ע יוצאין בדיעבד בברכת המזון דנחשב לחם

אם רק לפי דעה אחת - הרי שלפי הדעות האחרות מדובר בפת גמורה שברכתה המוציא, ולכתחילה לפי דעה זו יש לברך ברכת המזון, ובוודאי שבדיעבד ספק ברכות להקל!

זה ידעתי. השאלה נשאלה באופן שודאי אינו נחשב פת הבאה בכיסנין

כדכד כתב:זה ידעתי. השאלה נשאלה באופן שודאי אינו נחשב פת הבאה בכיסנין

אמנם דעת השלחן ערוך (סימן רח סעיף יז) שברכת ג' אינה פוטרת מעין שלוש, שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו, אולם המשנה ברורה (ס"ק עה) הביא שהסכמת כמה אחרונים שלא כדעת מרן, אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן בדיעבד ברכת המזון פוטרתן. עיין שם עוד בדבריו. וכן הוא גם לבני עדות המזרח, וכמו שהעלה בשו"ת יביע אומר חלק ח' (חלק אורח חיים סימן כא אות ה).

לשים תרופות בחדר אמבטיה ושירותים,
יש בזה מניעה (כמו לשים שם אוכל) או שאין בעייה?

אור עולם כתב:לשים תרופות בחדר אמבטיה ושירותים,
יש בזה מניעה (כמו לשים שם אוכל) או שאין בעייה?

https://din.org.il/2021/11/11/%D7%AA%D7 ... %99%D7%9D/
מתוך פרוייקט הלכה יומית להרה"ג יעקוב ששון, נכד לגר"ע זצוקל:

הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (סימן סו) כתב, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא, והביא ראיות לדבריו. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, והביאו ראיות לכך שאסור בהחלט להכניס מאכלים לבית הכסא.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב בענין זה (שו"ת יביע אומר חלק שלישי סימן א), ומסקנת הדברים למעשה היא, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא. ומי שמוכרח להכניס מאכל לבית הכסא, ולמשל, מי שיש בכיסו סוכריה, ואין לו היכן להניח אותה, רשאי להכנס איתה לבית הכסא, כשהיא מכוסה בתוך כיס בגדו וכדומה, אבל לא כשהיא מגולה.
ומיני מאכלים שהוכנסו לבית הכסא ואינם מכוסים, אם אפשר לשטוף את המאכלים הללו שלוש פעמים במים, יש לעשות כן. ולמשל, מי שילדו נכנס לבית הכסא ותפוח בידו, יש לשטוף את התפוח שלוש פעמים במים, ואז יוכלו לאכול ממנו. אבל אם מדובר במאכל שאי אפשר לשטוף אותו, אף על פי שיש מיקלים בדבר ומתירים לאכול ממנו, מכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו ברכת טוב.

שכן נסע לחג והשאיר את אקווריום הדגים אצל שכנו והזהיר אותו שלא יעשה עליו (על האקווריום) "תשליך" (כפי שהביא המהרי"ל לעשות עם דגים) מאחר ושמע שהדגים עלולים למות מחמת התשליך/העוונות.
א. האם יש כזה דבר שעלולים למות, כפי שמצאנו מעשה בברכת האילנות שיבש האילן?
ב. האם מותר לו לעשות אעפ"כ כשהוא אינו חושש להא?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

אור עולם כתב:לשים תרופות בחדר אמבטיה ושירותים,
יש בזה מניעה (כמו לשים שם אוכל) או שאין בעייה?

https://din.org.il/2021/11/11/%D7%AA%D7 ... %99%D7%9D/
מתוך פרוייקט הלכה יומית להרה"ג יעקוב ששון, נכד לגר"ע זצוקל:

הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (סימן סו) כתב, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא, והביא ראיות לדבריו. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, והביאו ראיות לכך שאסור בהחלט להכניס מאכלים לבית הכסא.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב בענין זה (שו"ת יביע אומר חלק שלישי סימן א), ומסקנת הדברים למעשה היא, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא. ומי שמוכרח להכניס מאכל לבית הכסא, ולמשל, מי שיש בכיסו סוכריה, ואין לו היכן להניח אותה, רשאי להכנס איתה לבית הכסא, כשהיא מכוסה בתוך כיס בגדו וכדומה, אבל לא כשהיא מגולה.
ומיני מאכלים שהוכנסו לבית הכסא ואינם מכוסים, אם אפשר לשטוף את המאכלים הללו שלוש פעמים במים, יש לעשות כן. ולמשל, מי שילדו נכנס לבית הכסא ותפוח בידו, יש לשטוף את התפוח שלוש פעמים במים, ואז יוכלו לאכול ממנו. אבל אם מדובר במאכל שאי אפשר לשטוף אותו, אף על פי שיש מיקלים בדבר ומתירים לאכול ממנו, מכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו ברכת טוב.

איני רואה בדבריך תשובה לשאלתו - האם תרופות נחשבות כמאכלים.

נ.ב. בכללות - יש מקילים בבתי הכסא של ימינו לדונם כבית הכסא דפרסאי. ואולי יש לצרף דעתם כשיש צדדים נוספים להקל.

איתן נוי כתב:שכן נסע לחג והשאיר את אקווריום הדגים אצל שכנו והזהיר אותו שלא יעשה עליו (על האקווריום) "תשליך" (כפי שהביא המהרי"ל לעשות עם דגים) מאחר ושמע שהדגים עלולים למות מחמת התשליך/העוונות.
א. האם יש כזה דבר שעלולים למות, כפי שמצאנו מעשה בברכת האילנות שיבש האילן?
ב. האם מותר לו לעשות אעפ"כ כשהוא אינו חושש להא?

א. לא שמעתי מעולם. ומהו המעשה באילנות? האם הוא מוסמך?
ב. אם האקווריום עומד בבית השומר - אינני רואה בעיה, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו לצורך ה"תשליך". אבל בבית הבעלים - אסור להיות בביתם בלא רשותם.

עזריאל ברגר כתב:ב. אם האקווריום עומד בבית השומר - אינני רואה בעיה, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו לצורך ה"תשליך". אבל בבית הבעלים - אסור להיות בביתם בלא רשותם.

עי' קהילות יעקב ב"ק סי' לט.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

כדכד כתב:זה ידעתי. השאלה נשאלה באופן שודאי אינו נחשב פת הבאה בכיסנין

אמנם דעת השלחן ערוך (סימן רח סעיף יז) שברכת ג' אינה פוטרת מעין שלוש, שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו, אולם המשנה ברורה (ס"ק עה) הביא שהסכמת כמה אחרונים שלא כדעת מרן, אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן בדיעבד ברכת המזון פוטרתן. עיין שם עוד בדבריו. וכן הוא גם לבני עדות המזרח, וכמו שהעלה בשו"ת יביע אומר חלק ח' (חלק אורח חיים סימן כא אות ה).

גם זה ידעתי ובכל זאת שאלתי.
הסכמת כמה אחרונים שמביא המנ"ב אינו אלא דעה חולקת על השו"ע ולא הכרעה

אור עולם כתב:לשים תרופות בחדר אמבטיה ושירותים,
יש בזה מניעה (כמו לשים שם אוכל) או שאין בעייה?

נהגו להקל בדבר זה.

איתן נוי כתב:שכן נסע לחג והשאיר את אקווריום הדגים אצל שכנו והזהיר אותו שלא יעשה עליו (על האקווריום) "תשליך" (כפי שהביא המהרי"ל לעשות עם דגים) מאחר ושמע שהדגים עלולים למות מחמת התשליך/העוונות.
א. האם יש כזה דבר שעלולים למות, כפי שמצאנו מעשה בברכת האילנות שיבש האילן?
ב. האם מותר לו לעשות אעפ"כ כשהוא אינו חושש להא?

ישנה אמונה עממית כזאת, מעשיות שונות נאמרו בזה, ולכן לענ"ד אסור לעבור על דעת הבעלים. ידועים דברי הרשב"א ז"ל, שאין לזלזל באמונות כאלה.

באמונתו כתב:

איתן נוי כתב:שכן נסע לחג והשאיר את אקווריום הדגים אצל שכנו והזהיר אותו שלא יעשה עליו (על האקווריום) "תשליך" (כפי שהביא המהרי"ל לעשות עם דגים) מאחר ושמע שהדגים עלולים למות מחמת התשליך/העוונות.
א. האם יש כזה דבר שעלולים למות, כפי שמצאנו מעשה בברכת האילנות שיבש האילן?
ב. האם מותר לו לעשות אעפ"כ כשהוא אינו חושש להא?

ישנה אמונה עממית כזאת, מעשיות שונות נאמרו בזה, ולכן לענ"ד אסור לעבור על דעת הבעלים. ידועים דברי הרשב"א ז"ל, שאין לזלזל באמונות כאלה.

אגב, יש לך את המקור של הרשב"א שם כתב על כגון "אמרה לי אם/זקנה".

איתן נוי כתב:

באמונתו כתב:

איתן נוי כתב:שכן נסע לחג והשאיר את אקווריום הדגים אצל שכנו והזהיר אותו שלא יעשה עליו (על האקווריום) "תשליך" (כפי שהביא המהרי"ל לעשות עם דגים) מאחר ושמע שהדגים עלולים למות מחמת התשליך/העוונות.
א. האם יש כזה דבר שעלולים למות, כפי שמצאנו מעשה בברכת האילנות שיבש האילן?
ב. האם מותר לו לעשות אעפ"כ כשהוא אינו חושש להא?

ישנה אמונה עממית כזאת, מעשיות שונות נאמרו בזה, ולכן לענ"ד אסור לעבור על דעת הבעלים. ידועים דברי הרשב"א ז"ל, שאין לזלזל באמונות כאלה.

אגב, יש לך את המקור של הרשב"א שם כתב על כגון "אמרה לי אם/זקנה".

שו"ת הרשב"א - חלק א סימן ט.

באמונתו כתב:

איתן נוי כתב:

באמונתו כתב:

איתן נוי כתב:שכן נסע לחג והשאיר את אקווריום הדגים אצל שכנו והזהיר אותו שלא יעשה עליו (על האקווריום) "תשליך" (כפי שהביא המהרי"ל לעשות עם דגים) מאחר ושמע שהדגים עלולים למות מחמת התשליך/העוונות.
א. האם יש כזה דבר שעלולים למות, כפי שמצאנו מעשה בברכת האילנות שיבש האילן?
ב. האם מותר לו לעשות אעפ"כ כשהוא אינו חושש להא?

ישנה אמונה עממית כזאת, מעשיות שונות נאמרו בזה, ולכן לענ"ד אסור לעבור על דעת הבעלים. ידועים דברי הרשב"א ז"ל, שאין לזלזל באמונות כאלה.

אגב, יש לך את המקור של הרשב"א שם כתב על כגון "אמרה לי אם/זקנה".

שו"ת הרשב"א - חלק א סימן ט.

תודה ברוך תהיה.
אני לא יודע האמת מה המקור של הנ"ל ברכת האילנות.

תיקון טעות!
מה הסיבה שאסור לשתות מים קודם הבדלה?
סליחה מרבותי הת"ח. טעיתי בניסוח תוכן השאלה!
אתקן כעת בס"ד. ובכן:
מדוע/מה הסיבה (רק) מים כן מותר לשתות קודם הבדלה?