פורום אוצר החכמה

איתן נוי כתב:

באמונתו כתב:

חיימקה כתב:ומהיכא תיתי לומר "עושה שלום" בחזרת הש"ץ?

ומהיכא תיתי לומר "א-לוהי - נצור" בחזרת הש"ץ?

המשנ"ב הסיק שבימינו אלקי נצור נהיה חלק מהתפילה ולכן כל מה שמותר לענות אף לאחר יהיו לרצון הראשון הוא רק דברים שבקדושה קדיש,קדושה וברכו בלבד.

כמדומה שיש בספר שר התורה על הגאון מטשעבין בזה הוראה מהגאון זצ"ל להגאון ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל.

איתן נוי כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

איתן נוי כתב:מי שסיים שמונה עשרה תוך כדי חזרת הש"ץ, האם לאחר שסיים עושה שלום, יכול להוסיף תפילת יה"ר שיבנה...?

לדעת הגרנ"ק לא, אבל כמדומה מקובל לא כך

יש לך מקור על כך?

חוט שני נושאים שונים עמ' רה.

יוצא פוניבז' כתב:חוט שני נושאים שונים עמ' רה.

תודה יישר כח. אבדוק.

מספר 'תל תלפיות', עמוד 599, תשובות הגרח"ק.

נוער שעוסק בבנייה בעץ להעברת הזמן, ואם לא יעסקו בזה יעסקו בדברים לא מומלצים ,מה דינם בחוה"מ -מותר או אסור?

מן הדרום כתב:נוער שעוסק בבנייה בעץ להעברת הזמן, ואם לא יעסקו בזה יעסקו בדברים לא מומלצים ,מה דינם בחוה"מ -מותר או אסור?

אני לא פוסק אבל אין לך דבר אבד גדול מזה.

מי שיצא מהכלא (בחו"ל) לחופשי האם מברך מתיר אסורים?

איתן נוי כתב:מי שיצא מהכלא (בחו"ל) לחופשי האם מברך מתיר אסורים?

לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים אם כל מי שקנה בגד מברך מלביש ערומים ומי שקנה חגורה יברך אוזר ישראל בגבורה וכיו"ב.
ועדיף שיכוון בברכות השחר של היום הראשון שהוא בן-חורין.

איתן נוי כתב:

מן הדרום כתב:נוער שעוסק בבנייה בעץ להעברת הזמן, ואם לא יעסקו בזה יעסקו בדברים לא מומלצים ,מה דינם בחוה"מ -מותר או אסור?

אני לא פוסק אבל אין לך דבר אבד גדול מזה.

ואפשר להגדיר זאת גם כ"צורך המועד", ואולי גם "צרכי רבים", ולכאורה מותר לכתחילה, ובפרט אם זה "נוער בסיכון".

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:מי שיצא מהכלא (בחו"ל) לחופשי האם מברך מתיר אסורים?

לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים אם כל מי שקנה בגד מברך מלביש ערומים ומי שקנה חגורה יברך אוזר ישראל בגבורה וכיו"ב.
ועדיף שיכוון בברכות השחר של היום הראשון שהוא בן-חורין.

בהחלט כפי שכתבת.
אך השאלה האם לכתחילה צריך לברך ברכה בפני עצמה או ברכה אחרת כלשהיא?
הטיב להזכיר באתר "דין", שמברך ברכת הגומל ולא ברכת מתיר אסורים. והוא שו"ע מפורש (סימן ריט ס"א): "ארבעה צריכים להודות. יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, וסימנך: וכל החיי"ם יודוך סלה. "חולה" "יסורים" "ים" "מדבר"."
וכן הוא הלכה למעשה בחזון עובדיה המצורף:

האם פסול יתום נוהג בעופות ?
מצאתי בתפארת יעקב על חומר בקודש (פ"ב אות צ') שכתב דצ"ע אם יתום פסול בעוף, ובדברי החומר בקודש משמע שפוסל, ויש לעיין אם דנו לפסול היכא דיצאה ביצתו בזמן שמתה או נשחטה האם, או דמיירי שיצא הוא מהביצה בזמן זה, אמנם יש לדון בזה דקרא דתחת אמו נשחטה האם או דמיירי שיצא הוא מהביצה בזמן זה.

מי שבירך ברכת הנהנין באופן שחתמה בסימן שאלה, לדוגמא: "בא"י אמ"ה בורא פרי העץ"? כשואל "האם הקב"ה בורא פרי העץ.
האם יצא יד"ח בדיעבד?

חייל שגויס למלחמה הנוכחית נאלץ להשתתף בברית המילה של בנו מרחוק באמצעות "זום".
הוא בירך את ברכות אבי-הבן (להכניסו ושהחינו) מרחוק.
והנה בשלמא שהחינו - שהיא ברכת שמחת הלב - יש מקום לכאורה לברכה גם מרחוק. אבל להכניסו? מהיכי תיתי לברך אותה כשאינו "עובר לעשייתן" להכניסו במקום שבו הוא נמצא?!

עזריאל ברגר כתב:חייל שגויס למלחמה הנוכחית נאלץ להשתתף בברית המילה של בנו מרחוק באמצעות "זום".
הוא בירך את ברכות אבי-הבן (להכניסו ושהחינו) מרחוק.
והנה בשלמא שהחינו - שהיא ברכת שמחת הלב - יש מקום לכאורה לברכה גם מרחוק. אבל להכניסו? מהיכי תיתי לברך אותה כשאינו "עובר לעשייתן" להכניסו במקום שבו הוא נמצא?!

אתה צודק בהחלט ולכן אבי הבן לא יכול לברך "להכניסו" כשאינו נוכח בשעת הברית.
כ"כ בספר אות הברית (טהרני). https://tablet.otzar.org/#/b/619799/p/2 ... 6793430096

אמנם הגר"ד קוק שליט"א פסק שניתן לברך.

עזריאל ברגר כתב:חייל שגויס למלחמה הנוכחית נאלץ להשתתף בברית המילה של בנו מרחוק באמצעות "זום".
הוא בירך את ברכות אבי-הבן (להכניסו ושהחינו) מרחוק.
והנה בשלמא שהחינו - שהיא ברכת שמחת הלב - יש מקום לכאורה לברכה גם מרחוק. אבל להכניסו? מהיכי תיתי לברך אותה כשאינו "עובר לעשייתן" להכניסו במקום שבו הוא נמצא?!

תלוי בשאלה אם זו ברכת המצוות

יוסף חיים אוהב ציון כתב:אמנם הגר"ד קוק שליט"א פסק שניתן לברך.

מה הנימוק?

האם מותר לעוברי אורח להיכנס לבנק או בית הכנסת וכה"ג להשתמש בשירותים ללא רשות/תשלום כשאינו משתמש בשירותי בית העסק?

איתן נוי כתב:אתה צודק בהחלט ולכן אבי הבן לא יכול לברך "להכניסו" כשאינו נוכח בשעת הברית.
כ"כ בספר אות הברית (טהרני). https://tablet.otzar.org/#/b/619799/p/2 ... 6793430096

לא קשור בכלל. כאן הוא בירך בשעת מעשה.

אם לא נמצא במקום הברית, לא יכול לברך "להכניסו".
וז"ל הרמ"א: שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעי' א': "ואם אין אבי הבן אצל המילה, יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו, דהרי הבית דין מצווין למולו".

איתן נוי כתב:

מה שנכון נכון כתב:

איתן נוי כתב:אתה צודק בהחלט ולכן אבי הבן לא יכול לברך "להכניסו" כשאינו נוכח בשעת הברית.
כ"כ בספר אות הברית (טהרני). https://tablet.otzar.org/#/b/619799/p/2 ... 6793430096

לא קשור בכלל. כאן הוא בירך בשעת מעשה.

אם לא נמצא במקום הברית, לא יכול לברך "להכניסו".

כי מי שלא נמצא במעמד הברית 'בדרך כלל' לא יכול לברך בסמוך למעשה המילה עצמו. וק"ל עד מאד.
יתכן שיש מי שיחליט משום מה שאין לו לברך, אך עכ"פ מהאמור בספר הנ"ל אין כל ראיה וקשר.

וכן מובא בשם הריש"א שיברך להכניסו ושהחיינו (אשרי האיש יו"ד ב עמ' עד), ומשמע גם לנוקטים דהויא ברכת המצוות.

אמנם במעין אומר ח"ד ז, מב כ' בשם הרע"י שאין לברך כשרואה הברית בשידור חי. וזה אמנם אינו דומה לטלפון ששם הוא מוסר את בנו למילה ע"י נתינת רשות למוהל בשעת המילה, אך עכ"פ הול"ל שיעשה כן ויוכל לברך. (והטעם שנתן המחבר במהדורה השניה אינו נראה).

מה שנכון נכון כתב:

איתן נוי כתב:

מה שנכון נכון כתב:

איתן נוי כתב:אתה צודק בהחלט ולכן אבי הבן לא יכול לברך "להכניסו" כשאינו נוכח בשעת הברית.
כ"כ בספר אות הברית (טהרני). https://tablet.otzar.org/#/b/619799/p/2 ... 6793430096

לא קשור בכלל. כאן הוא בירך בשעת מעשה.

אם לא נמצא במקום הברית, לא יכול לברך "להכניסו".

כי מי שלא נמצא במעמד הברית 'בדרך כלל' לא יכול לברך בסמוך למעשה המילה עצמו. וק"ל עד מאד.
יתכן שיש מי שיחליט משום מה שאין לו לברך, אך עכ"פ מהאמור בספר הנ"ל אין כל ראיה וקשר.

וכן מובא בשם הריש"א שיברך להכניסו ושהחיינו (אשרי האיש יו"ד ב עמ' עד), ומשמע גם לנוקטים דהויא ברכת המצוות.

אמנם במעין אומר ח"ד ז, מב כ' בשם הרע"י שאין לברך כשרואה הברית בשידור חי. וזה אמנם אינו דומה לטלפון ששם הוא מוסר את בנו למילה ע"י נתינת רשות למוהל בשעת המילה, אך עכ"פ הול"ל שיעשה כן ויוכל לברך. (והטעם שנתן המחבר במהדורה השניה אינו נראה).

לדעת הגר"ד טהרני הנ"ל במקרה הזה, לא יברך האבא אלא האמא או הסנדק. כן כתב לי כעת.

איתן נוי כתב:לדעת הגר"ד טהרני הנ"ל במקרה הזה, לא יברך האבא אלא האמא או הסנדק. כן כתב לי כעת.

בספר הוא כותב שהאמא לא תברך.
בכל אופן חשוב יותר לדעת את נימוקו מאשר את דעתו.

יש חיוב על האב למול את בנו, וחז״ל תיקנו עבורו ברכה, והרי האב קיים ומצווה למוהל למול ורואה את המילה. נראה פשוט שלא פקע ממנו ברכתו והוא יברך. ואינו דומה לאופן שהאב אינו נמצא.
ועי׳ כאן עמ׳ 14 בפדף הערה 32 https://drive.google.com/u/2/uc?id=1H__ ... t=download

מה שנכון נכון כתב:

איתן נוי כתב:לדעת הגר"ד טהרני הנ"ל במקרה הזה, לא יברך האבא אלא האמא או הסנדק. כן כתב לי כעת.

בספר הוא כותב שהאמא לא תברך.
בכל אופן חשוב יותר לדעת את נימוקו מאשר את דעתו.

צודק!
בודק וגם את טעמו.
אלו דברי הגר"ד: "בוודאי עדיף הסנדק אבל אם הוא לא מברך שתהיה זו האמא, ולא האבא בשלט רחוק. כי צריך להיות נוכח".
צריך לברר את הדברים בסוגיא כדי להבין מדוע צריך להיות דווקא נוכח. ולא כברכת שהחיינו.

שאילתי יכולה להישמע תמימה למדי

האם כדאי לומר תהילים אחרי צה"כ בעת צרה ליעקב בה אנו נמצאים ?

במקרים דומים, ואפילו קלים מאלו, שמעתי על רבנים רבים שהורו לומר תהילים בכל עת מצוא, אף בלילה.

לדעת הרב עובדיה זצ"ל התיר זאת מימים ימימה בשביל חולים וכדו'. מקוה למצוא המקור בהקדם בס"ד ואעלהו הנה.

כנראה ההימנעות רלוונטית כאשר מדובר באמירת מזמורים שגרתית, דהיינו לשמירה מכל פגע רע אבל לא בעת צרה...

יעקל כתב:כנראה ההימנעות רלוונטית כאשר מדובר באמירת מזמורים שגרתית, דהיינו לשמירה מכל פגע רע אבל לא בעת צרה...

כמדומני שכך נוקטים רוב-ככל הרבנים בדורותינו.

ולע"ע לא מצאתי מקור ברור לזה שאומרים תהלים לרפואה וכיו"ב בלילה (בחציו הראשון).

מה שכן ראיתי - שלאחר חצות הלילה אפשר לומר תהלים בשופי.

דרומי כתב:ולע"ע לא מצאתי מקור ברור לזה שאומרים תהלים לרפואה וכיו"ב בלילה (בחציו הראשון).

מה שכן ראיתי - שלאחר חצות הלילה אפשר לומר תהלים בשופי.

כחיזוק לדבריך:
שו"ת אור לציון חלק ב פרק מו סעי' סד: "אין לומר תהילים בלילה קודם חצות, ואפילו בשביל חולה, אלא אם כן אומרם בציבור, ואחר חצות מותר לומר בכל אופן".
ומקורתיו: "בשער המצוות בפרשת ואתחנן כתב שאין ללמוד מקרא בלילה, מלבד בליל שבת ויו"ט, ע"ש. וראה בספר יוסף אומץ סימן נ"ד להגאון חיד"א וכן בספרו חיים שאל ח"ב סימן כ"ה, שהביא שהרש"ש הסתפק שמא אין לימוד תהילים בכלל האיסור, ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סימן ב', ע"ש, ועכ"פ היום המנהג להקל בזה אחר חצות, וראה גם בכה"ח בסימן רל"ז אות ט', שכתב שכן המנהג להקל לומר תהילים אחר חצות, וכתב טעם בזה, ע"ש. וכן יש להקל קודם חצות כשאומרים בציבור, וכמ"ש באשל אברהם בוטשאטש בסימן רל"ח, ע"ש".

בכתבי חב"ד נרשם שגם בשבת ויו"ט אין אומרים תהלים בלילה, ורק בעשרת ימי תשובה (כולל כמובן ר"ה ויוהכ"פ עצמם).

איתן נוי כתב:מי שבירך ברכת הנהנין באופן שחתמה בסימן שאלה, לדוגמא: "בא"י אמ"ה בורא פרי העץ"? כשואל "האם הקב"ה בורא פרי העץ.
האם יצא יד"ח בדיעבד?

ראה כף החיים (תפט, סא) שדן בזה לגבי ספירת העומר, וכתב בשם ה'זכור לאברהם (אות ע)' דלא יצא. וטעמו משום שאין זו ספירה, וכלשונו 'דאין דרך למנות בלשון שאלה', וגם כאן לכאורה אין זו דרך ברכה. אמנם, שמא ספיה"ע שאני, יבואו הלומדים ויגידו.

בעקבות המצב במדינתינו, בעלי חסד רבים ויקרים קונים מוצרי בגדים ותורמים לחיילינו היקרים.
נשאלתי היום: הגיעה גב' לחנות בגדים וקנתה ביגוד (מגבות וכדו') ב 1000 ש"ח ואמרה לבעה"ב שאין לה איך להגיע לחיילים ושידאג להעביר להם בין כל אלו שקונים ומחלקים. בעה"ב שיצה"ר גבר עליו אמר לאחד העובדים: מילא יש לחיילים הרבה ציוד, לא זה מה שיוסיף להם, בוא נתחלק ב 1000 ש"ח. העובד שרוח ה' היתה בו השכיל שזה גזל אך נפשו בשאלתו האם מותר לו לקחת את הכסף (500 ש"ח) ולהעביר לחיילים כרצון התורמת. הבעיה היא שבכך מסייע לבעה"ב בכך שמבין שזה מעשה תקין. הנה ראיה שהלה שיתף פעולה.
יש לציין: שאם יעדכן את בעה"ב שמתכווין לעשות כך, יקח ממנו את הכסף. האם יכול לפעול כך או שמא לא יקח ממנו כלל את הכסף?

ענ'י לעצמי כתב:

איתן נוי כתב:מי שבירך ברכת הנהנין באופן שחתמה בסימן שאלה, לדוגמא: "בא"י אמ"ה בורא פרי העץ"? כשואל "האם הקב"ה בורא פרי העץ.
האם יצא יד"ח בדיעבד?

ראה כף החיים (תפט, סא) שדן בזה לגבי ספירת העומר, וכתב בשם ה'זכור לאברהם (אות ע)' דלא יצא. וטעמו משום שאין זו ספירה, וכלשונו 'דאין דרך למנות בלשון שאלה', וגם כאן לכאורה אין זו דרך ברכה. אמנם, שמא ספיה"ע שאני, יבואו הלומדים ויגידו.

ראיה יפה מאוד.
מה שונה ספיה"ע משאר ברכות, כשאינו סופר בניגון הראוי.
מזכיר את שכתב הגאון הר' זילברשטיין לגבי ספיה"ע באמצע שמע קולינו. (הובא כאן מזמן רב וכעת אצרף שוב).

איתן נוי כתב:לדעת הרב עובדיה זצ"ל התיר זאת מימים ימימה בשביל חולים וכדו'. מקוה למצוא המקור בהקדם בס"ד ואעלהו הנה.

ראו נא כאן בהלכה ברורה:
https://tablet.otzar.org/#/b/162143/p/- ... 0/end/33/c

איתן נוי כתב:בעקבות המצב במדינתינו, בעלי חסד רבים ויקרים קונים מוצרי בגדים ותורמים לחיילינו היקרים.
נשאלתי היום: הגיעה גב' לחנות בגדים וקנתה ביגוד (מגבות וכדו') ב 1000 ש"ח ואמרה לבעה"ב שאין לה איך להגיע לחיילים ושידאג להעביר להם בין כל אלו שקונים ומחלקים. בעה"ב שיצה"ר גבר עליו אמר לאחד העובדים: מילא יש לחיילים הרבה ציוד, לא זה מה שיוסיף להם, בוא נתחלק ב 1000 ש"ח. העובד שרוח ה' היתה בו השכיל שזה גזל אך נפשו בשאלתו האם מותר לו לקחת את הכסף (500 ש"ח) ולהעביר לחיילים כרצון התורמת. הבעיה היא שבכך מסייע לבעה"ב בכך שמבין שזה מעשה תקין. הנה ראיה שהלה שיתף פעולה.
יש לציין: שאם יעדכן את בעה"ב שמתכווין לעשות כך, יקח ממנו את הכסף. האם יכול לפעול כך או שמא לא יקח ממנו כלל את הכסף?

ומה עם "הוכח תוכיח"? בדבר המפורש בתורה ("לא תגנובו ולא תשקרו") אין אומרים "מוטב יהיו שוגגים" וכו'.
הדעת נותנת שחייב לומר לבעל הבית שזה אסור ושהוא לא מוכן לשתף פעולה עם זה.

א. מי אמר שלא יוכיח?
ב. ברור שלא ישמע בקולו-ביודעו ומכירו קאמינא. כשם שמצוה לומר, כך מצוה שלא לומר. הלעיטהו... מסכן גדול האיש ההוא.
למעשה, פסקו לי שלא יקח את הכסף ממנו. בפרט שמתנה איתו שנותן לו שלא על דעת לתת לחיילים. א"כ יהיה גזל אם יקח ממנו.

ב. כבר כתבתי שבדבר המפורש בתורה יש חובת תוכחה אף אם יודע שלא ישמע בקולו. ואמנם נהגו להקל בזה בשב ואל תעשה, אבל בקום ועשה - לא שמענו שאפשר להקל.