פורום אוצר החכמה

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:לפי איזו שיטה הוא פוסק?
גם מה ענין מנחה לכאן?

זו בעצם לא שיטה, זו פשרה. אחפש מה שהראוני אתמול גם בהליכות עולם וגם בילקוט יוסף ואי"ה אעלם לכאן.

התכוונתי שיטה אם פוסק ע"פ נגלה או נסתר או גם וגם
כי ע"פ נגלה ודאי שאין סיבה שלא להניח אולם אם פוסק ע"פ נסתר יש סברא שלא להניח כלל תפלין אחרי מוסף

שאלה - 214163
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מתי מניחים תפילין רבינו תם בראש חודש ראיתי שמנהג המקובלים לא להניח תפילין לאחר מוסף האם זה מלכתחילה
תשובה
אחר חצות היום, עיין חודש בציון.

בנוגע לחייל עמיחי רובין הי"ד שתוך כדי קפיצה על רימון הציל את חייו של 5 אנשים, השתילו את הכבד שלו להציל ילד ממשפחת הורוויץ שסבל ממחלת כבד.

האם מותר ע"פ הלכה לא לקבור איבר ולהשתמש בו למטרה הנ"ל ?
אבקש למ"מ

יעקל כתב:בנוגע לחייל עמיחי רובין הי"ד שתוך כדי קפיצה על רימון הציל את חייו של 5 אנשים, השתילו את הכבד שלו להציל ילד שסבל ממחלת כבד.

האם מותר ע"פ הלכה לא לקבור איבר ולהשתמש בו למטרה הנ"ל ?
אבקש למ"מ

לא שזה משנה לדיון ההלכתי.
אבל עמיחי רובין הי"ד מת מקליע, לא קפץ על רימון.
לפי דיווחים רבים של חבריו הוא נפצע ברגל ואז בראש (!) מקליע, ועדיין נלחם והוכרע רק אחר דקות ארוכות
השאלה עצמה נכונה ומרתקת.

מעיין התורני כתב:

יעקל כתב:בנוגע לחייל עמיחי רובין הי"ד שתוך כדי קפיצה על רימון הציל את חייו של 5 אנשים, השתילו את הכבד שלו להציל ילד שסבל ממחלת כבד.

האם מותר ע"פ הלכה לא לקבור איבר ולהשתמש בו למטרה הנ"ל ?
אבקש למ"מ

לא שזה משנה לדיון ההלכתי.
אבל עמיחי רובין הי"ד מת מקליע, לא קפץ על רימון.
השאלה עצמה נכונה ומרתקת.

מה זה קליע ?

יעקל כתב:

מעיין התורני כתב:

יעקל כתב:בנוגע לחייל עמיחי רובין הי"ד שתוך כדי קפיצה על רימון הציל את חייו של 5 אנשים, השתילו את הכבד שלו להציל ילד שסבל ממחלת כבד.

האם מותר ע"פ הלכה לא לקבור איבר ולהשתמש בו למטרה הנ"ל ?
אבקש למ"מ

לא שזה משנה לדיון ההלכתי.
אבל עמיחי רובין הי"ד מת מקליע, לא קפץ על רימון.
השאלה עצמה נכונה ומרתקת.

מה זה קליע ?

קליע זה פשוט כדור של נשק חם (אקדח/רובה) האמת שהצורה של התחמושת היא לרוב לא כדורית...

יוסף חיים אוהב ציון כתב:שאלה - 214163
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מתי מניחים תפילין רבינו תם בראש חודש ראיתי שמנהג המקובלים לא להניח תפילין לאחר מוסף האם זה מלכתחילה
תשובה
אחר חצות היום, עיין חודש בציון.

רוב מניחי התפלין דר"ת מניחים בר"ח לפני מוסף ולא אחרי חצות
כנראה שהוא סובר שאחרי חצות אזדא לה ההארה של מוסף של ר"ח אבל לא נראה לי שכולם מסכימים עם זה, מה גם שזמן מוסף אפילו לכתחילה נמשך אחר חצות

יעקל כתב:האם מותר ע"פ הלכה לא לקבור איבר ולהשתמש בו למטרה הנ"ל ?

שאלת השתלת איברים היא עתיקה מזה כבר עשרות שנים. ומה התעוררת פתאום?

הדנים בשאלה העתיקה דנו בעיקר מצד האם באמת החיים של זה שלוקחים ממנו נגמרו או שבעצם הורגים אותו צורך הפעולה הזו וכן האם ההשתלה תחיה את המושתל או שמא להיפך.
הוא שואל, כנראה בהנחה שברור שהחייל כבר נהרג וברור שההשתלה תועיל למושתל, האם מותר להציל חיים של אדם במקום לקבו איבר. זו לא השאלה שעליה דנו.

ברוך שכיוונת. היות וחשבתי בטעות שקפץ על רימון, ואיבריו נתפזרו ל"ע כך שמכלולם איבד צורת גופת חלל בן אדם, האם מותר לבצע מה שביצעו ?

לכאור' הייתי אומר מ"ש מערלת מילה שחייבים לקוברה בעפר ...

כדכד כתב:הדנים בשאלה העתיקה דנו בעיקר מצד האם באמת החיים של זה שלוקחים ממנו נגמרו או שבעצם הורגים אותו צורך הפעולה הזו וכן האם ההשתלה תחיה את המושתל או שמא להיפך.
הוא שואל, כנראה בהנחה שברור שהחייל כבר נהרג וברור שההשתלה תועיל למושתל, האם מותר להציל חיים של אדם במקום לקבו איבר. זו לא השאלה שעליה דנו.

ממש לא נכון.
השאלה נידונה באריכות על שלשת חלקיה:
א. לקיחת אברים מן החי (כגון תרומת כליה, או אונת-כבד).
ב. לקיחת אברים מן המת (שיש בזה ביטול-חלקי של מצוות קבורה, איסור הנאה מן המת, וגזל שאינו ניתן להישבון).
ג. קביעת רגע המוות.
ראו לדוגמא https://www.hamichlol.org.il/%D7%AA%D7% ... 7%99%D7%9D

יעקל כתב:

כדכד כתב:הדנים בשאלה העתיקה דנו בעיקר מצד האם באמת החיים של זה שלוקחים ממנו נגמרו או שבעצם הורגים אותו צורך הפעולה הזו וכן האם ההשתלה תחיה את המושתל או שמא להיפך.
הוא שואל, כנראה בהנחה שברור שהחייל כבר נהרג וברור שההשתלה תועיל למושתל, האם מותר להציל חיים של אדם במקום לקבו איבר. זו לא השאלה שעליה דנו.

ברוך שכיוונת. היות וחשבתי בטעות שקפץ על רימון, ואיבריו נתפזרו ל"ע כך שמכלולם איבד צורת גופת חלל בן אדם, האם מותר לבצע מה שביצעו ?

לכאור' הייתי אומר מ"ש מערלת מילה שחייבים לקוברה בעפר ...

ברור שצריך לקבור כל איבר
השאלה אם במקום הצלת נפשות
לא הבנתי את הקשר לאיבוד צורה

מחפש מ"מ בעניין למי שייך ח"ק שלאחר קרי"הת ...

ראיתי בזה כ"וכ מנהגים

מנהג הספרדים ששייך לעולה לתורה האחרון
מנהג האשכנזים ששייך לבעל קורא
בפני ברוך כתב ששייך לאבל
הגרש"ז אויירבך הורה שלא יאמר האבל אלא הבעל קורא אא"כ העולה האחרון רוצה לומר קדיש
כך ראיתי בהליכות שלמה
הסברא נותנת כדבריו ושלא כהפני ברוך שהרי הקדיש קאי על הקריאה ואינו קדיש יתום וכשם שהאבל אינו אומר קדיש תתקבל במקום הש"ץ כשאין האבל ש"ץ כך לא יאמר קדיש שאחר קריה"ת במקום הקורא או העולה

ראיתי באיזה שטיבלאך אשכנזי רשמית שבן עדות המזרח שהייתה לו אזכרה עלה לתורה וקנה את העלייה אחרונה ע"מ לומר קדיש בתום הקריאה. הבעל קורא שלא שילם ולו אגורה עבור העלייה "חטף" את הקדיש מהאבל, וגם כאשר הלה סימן להפסיקו ברמז, המשיך הבעל קורא את אמירתו. בתום הקדיש הצטדק "אין כזה דבר שהעולה יאמר קדיש"
מה דעת חכמי הבמה ?

היה עליו לדעת שמנהג בני עדות המזרח שהעולה אומר קדיש
גם הגרש"ז אויירבך שסובר במנהג האשכנזים שדווקא הקורא חיאמר קדיש הורה שגם להעולה יש זכות בזה ואפילו הוא אשכנזי יכול העולה לומר קדיש.
האמירה "אין דבר כזה" אין לה מקום
כל זה אפילו אם העולה לא שילם וכ"ש בנידון השאלה

כדכד כתב:בפני ברוך כתב ששייך לאבל

אשמח למראה מקום מדויק יותר (מישהו שאלני בעבר).

גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

ופעם ניגש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש לומר קדיש אחר קריאת התורה, ותוך כדי ניגש עוד מישהו (שלא שם לב שהרבי ניגש).

כשראה זאת הרבי, אמר קדיש בעצמו ואח"כ אמר לשני שיאמר גם הוא. והוא פלא.

ידוע ענין "תענית הראב"ד" שלפרוש באמצע אכילתו - חשוב במידה-מסוימת כתענית.
האם אפשר לעשות את זה גם בתחילת האכילה?
כלומר: אם בתחילת האכילה מרחיק מעצמו חלק מן המאכל ומחליט שאת זה לא יאכל - האם זה גם נחשב כתענית, או שצריך דווקא לקראת סיום אכילתו?

דרומי כתב:גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

ופעם ניגש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש לומר קדיש אחר קריאת התורה, ותוך כדי ניגש עוד מישהו (שלא שם לב שהרבי ניגש).

כשראה זאת הרבי, אמר קדיש בעצמו ואח"כ אמר לשני שיאמר גם הוא. והוא פלא.

כנראה סוג של "כיוון שעלה לא ירד".

דרומי כתב:גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

כמדומני שזה נגרר מכך שהחיוב היה עולה שלישי.

ויעויין עוד
https://din.org.il/2015/01/08/%D7%9E%D7 ... %A8%D7%94/
https://meshiv.co.il/shelot_vetshuvot/% ... %99%D7%94/
https://olamot.net/shiurim/%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9/
https://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAn ... aid=166321
http://www.shut-halacha.co.il/q/%D7%97% ... ategory=41

עזריאל ברגר כתב:

דרומי כתב:גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

ופעם ניגש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש לומר קדיש אחר קריאת התורה, ותוך כדי ניגש עוד מישהו (שלא שם לב שהרבי ניגש).

כשראה זאת הרבי, אמר קדיש בעצמו ואח"כ אמר לשני שיאמר גם הוא. והוא פלא.

כנראה סוג של "כיוון שעלה לא ירד".

כיוון שעלה לא ירד בדר"כ זה על משהו אחר, לא לכפול את אותו דבר. הלא כן?

אכן. לכן כתבתי שזה "סוג של".
אולי יותר נכון להגדיר את זה כ"כבוד הבריות".
ועכ"פ כשקדיש נאמר בעשרה מישראל - אין כאן שום "ברכה לבטלה" וכיו"ב.

כבוד הבריות אני מבין כסברא, בהחלט.
יעויין במקורות שהבאתי שיש עניין של קדידש לבטלה (ובהרחבה במאמרי הרה"ג משה קוטקס, שהועלו באשכול אחר, למיטב זכרוני)

בברכה המשולשת כתב:

דרומי כתב:גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

כמדומני שזה נגרר מכך שהחיוב היה עולה שלישי.

ויעויין עוד
https://din.org.il/2015/01/08/%D7%9E%D7 ... %A8%D7%94/
https://meshiv.co.il/shelot_vetshuvot/% ... %99%D7%94/
https://olamot.net/shiurim/%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9/
https://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAn ... aid=166321
http://www.shut-halacha.co.il/q/%D7%97% ... ategory=41

יישר כח, ובאתר "עולמות" שציינת - הביא את המקור של ה"פני ברוך" שדובר עליו לעיל.

בברכה המשולשת כתב:כבוד הבריות אני מבין כסברא, בהחלט.
יעויין במקורות שהבאתי שיש עניין של קדיש לבטלה

ובפרט למנהגנו שנזהרים מריבוי קדישים (ולכן לא אומרים קדיש בפני עצמו על "לדוד ה' אורי" באלול (אלא רק במנחת יוה"כ שאינו נסמך לשום דבר אחר) או "ברכי נפשי" בר"ח וכיו"ב.
אבל כנראה שמפני כבוד הבריות, ואולי גם מפני שפתח אותו אחד באמירת הקדיש (כך זכורני שקראתי) - היקל האדמו"ר שיאמר גם הוא, שלא יירד משם בבושת-פנים.

ואגב ענין בושת-פנים, נזכרתי בדבר מעניין:
שמעתי ממו"ח (הרב גד ונקרט) שהטעם שנוהגים אצלנו ביו"ט וחוה"מ שחלו בשבת לומר הרבה מעניני השבת (כגון "שלום עליכם" ו"אשת חיל") בלחש, וחלקם אנו נוהגים שלא לאמרם כלל (כגון זמירות השבת בשתי הסעודות הראשונות) - הוא מפני שלא לפגום בכבודו של היו"ט או חוה"מ.
אבל בסעודה שלישית - שם היו"ט אינו "מחותן" כלל, ואין בעיה לשיר את זמירות השבת בקול רם כבכל שבת.
עד כאן דבריו.

וכן נהגו אצל הרבי מליובאוויטש כשחל אחרון של פסח בשבת, שניגנו בסעודה שלישית של שבת - שהיא "סעודת משיח" - את הניגון "בני היכלא" שהוא זמירות לסעודה שלישית של שבת (ליתר דיוק: ניגנו אותו כ"ניגון של אדמו"ר הזקן" במקום "קלי אתה" שרגילים לנגן תמיד בסעודת משיח וכיו"ב).

אמרתי את כל זה בסעודה שלישית של שבת שמחת-תורה שנה זו בבית חב"ד אצלנו, אז הגיב א' המסובים: בוא וראה כמה צריכים להיזהר שלא לבייש: אפילו כשעוסקים במצוה של זמירות-שבת - צריכים להיזהר שלא לבייש את היום-טוב!

ה' יעזרנו שניזהר תמיד לשמור על כבודם של כל אלו שאנו חייבים בכבודם, ובפרט על כבודו של כל יהודי, כמארז"ל (תנא דבי אליהו רבה כח):

כך אמר להם הקב״ה לישראל, בניי אהוביי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, וכו'

ראיתי באיזשהו מקום שלכן גם נוהגים לא לומר כגוונא ביו"ט שחל בשבת מפני שאומרים "כד עייל שבתא" וזה מדגיש את מעלת השבת ולא את יום טוב

דרומי כתב:גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

לפי הידוע לי, לא "גם אצל האשכנזים יש נוהגים" אלא דווקא אצל האשכנזים יש נוהגים והוא כשיטת הפני ברוך שהובא לעיל. הספרדים תמיד נוהגים שהעולה אומר קדיש

עזריאל ברגר כתב:ידוע ענין "תענית הראב"ד" שלפרוש באמצע אכילתו - חשוב במידה-מסוימת כתענית.
האם אפשר לעשות את זה גם בתחילת האכילה?
כלומר: אם בתחילת האכילה מרחיק מעצמו חלק מן המאכל ומחליט שאת זה לא יאכל - האם זה גם נחשב כתענית, או שצריך דווקא לקראת סיום אכילתו?

עד כמה שזכור לי מהפעם הראשונה שנתקלתי בענין כזה של לפרוש מאכילה באמצע ביאר שענין התענית בזה הוא דווקא שאחר שהתחיל לאכול יש יותר תאווה להמשיך וכשפורש מאכילה באמצע כאשר עדיין מתאווה לאכול נחשב זה כעינוי.
לפי זה, האופן שמציע מר אינו מספיק כיוון שלפני האכילה יש פחות תאווה לאכול מאשר באמצעה. כנלע"ד.

כדכד כתב:

דרומי כתב:גם אצל האשכנזים יש נוהגים שהחצי קדיש שלאחר הקריאה שייך ל'חיוב'.

לפי הידוע לי, לא "גם אצל האשכנזים יש נוהגים" אלא דווקא אצל האשכנזים יש נוהגים והוא כשיטת הפני ברוך שהובא לעיל. הספרדים תמיד נוהגים שהעולה אומר קדיש

יעויין בתשובת הגרב"צ מוצפי שהבאתי לעיל, שגם לספרדים מעיקר הדין הקדיש נאמר ע"י הקורא, רק שהוא מוותר לעולה.

ביו"ד סי' רסו יש נידון בטושו"ע ונו"כ אם למול בשבת תינוק שנולד למשומדים, או שמחזיקים שגם התינוק יצא לתרבות רעה. והב"י מעיר דסו"ס הוא חייב בכל המצוות. ולא ראיתי מי שכתב לבאר דברי הטור (ומקורם בגאונים) למה לא למול בשבת מי שבגדלותו לא ישמור תו"מ.

נתבקשתי לשאול האם יש הסבר למה שמובא בקטע המצורף משיעורי ר' דוד פוברסקי בענין דין רובו ככולו, והאם מישהו כבר דן בכך

עושה חדשות כתב:ביו"ד סי' רסו יש נידון בטושו"ע ונו"כ אם למול בשבת תינוק שנולד למשומדים, או שמחזיקים שגם התינוק יצא לתרבות רעה. והב"י מעיר דסו"ס הוא חייב בכל המצוות. ולא ראיתי מי שכתב לבאר דברי הטור (ומקורם בגאונים) למה לא למול בשבת מי שבגדלותו לא ישמור תו"מ.

כפי הנראה סברת הגאונים שמשומדים יוצאים מכלל ישראל ודינם כגוים, ודומה לכך מצינו שסברו הגאונים שמשומדים החוזרים בתשובה צריכים לטבול וא"צ חליצה ואין קידושיהן קידושין. ועי' כאן https://www.etzion.org.il/he/talmud/sed ... 7%99%D7%9F שהאריך בענין זה. וכן כאן מאות ד' https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D ... 7%A1%D7%90.
בילקוט יוסף שהבאתי הביא גם טעם אחר ממהר"ם שיק.

ילקוט יוסף שובע שמחות ב הערות פרק יז - הלכות מילה בשבת אות לח
לח) למול בשבת תינוק שנולד מישראל שהמיר דתו
בתשובת רבינו אברהם בן הרמב"ם (סימן נג) נשאל, באיש ואשתו משומדים, שנולד להם בן בשבת, אם מותר למולו בשבת. והשיב, צריך שיתעסק בזה גוי, וישראל ימנע מלהתעסק בזה. משמע מדבריו שחושב אותם לגויים גמורים לחומרא מיהא. אבל הטור (יורה דעה סימן רסו) הביא את דברי בעל העיטור, בישראל שהמיר דתו ונולד לו בן מישראלית, דמלין אותו בשבת. ומקור דבריו בתשובת רב שרירא גאון (אוצר הגאונים שבת קלה), וששאלתם, ישראל שנשתמד ויש לו אשה ישראלית, ונולד לו ממנה בן בשבת, מותר למולו בשבת או לא, כך הראונו מן השמים, שמותר למולו בשבת. מאי טעמא, זרעו של אברהם ותולעת יעקב היא, ולא נתיישנו דורות משומדין, אלא אחד הוא שנשתמד. ואפשר, שתוהא ועוזב את בנו בדת יהודית. ולא עוד, שהרי אמו ישראלית, ואפשר שילך אחריה, ואין אנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה. לפיכך, אין בנו כח לאסור מילתו בשבת, ואין אנו רשאין לשנות בו. ע"כ. ובבית יוסף (סוף סימן רסו) כתב בבדק הבית על דברי בעל העיטור, ולי נראה שאפילו נשוי למומרת נמי מלין בשבת וכו', [וע"ש שלמד גם בד' העיטור דמלין במומרת. ומ"ש ישראלית אתא לאפוקי נכרית. וזה לאפוקי מדברי הר"א בן הרמב"ם]. ועיין בשו"ת תמים דעים (סימן קעא), ובספר האשכול חלק ב' (עמוד קכו) דאיכא תרי טעמי למול בשבת בן הנולד ממומר וישראלית, שאפשר שתוהא על הראשונות, ועוזב בנו בדת יהודית, ואפשר עוד שילך אחר אמו הישראלית ונפקא מינה לאיש ואשתו מומרים וכו'. וז"ל מרן בשלחן ערוך (שם סעיף יב) ישראל שהמיר דתו ונולד לו בן מישראלית מלין אותו בשבת. והש"ך (שם ס"ק טז) כתב, ולי נראה דדוקא בנולד לו מישראלית, אבל אם נולד לו ממומרת אין מלין אותו בשבת, וצריך עיון. והט"ז (סק"י) פסק, דבאמו מומרת אין מלין אותו בשבת. דאף על גב שההורים המומרים הם המוסרים אותו למולו, כיון שהם נשארו כך שמא אחר כך יחזירוהו לדרך שלהם. ואפשר שהם מומרים לכל התורה חוץ ממצות מילה. [והיינו, שהם רוצים רק במצוה זו בלבד]. גם במשנה למלך (פרק א' מהלכות מילה הלכה י') הביא בשם יש מי שסובר, דמומר שנשא מומרת, אין מלין את בנם אפילו בחול. ע"ש. גם בספר בית מאיר (סימן של) כתב, וחלילה, תינוק כזה [שנשבה] שידעינן שישאר מטומע בין הגויים, לחלל עליו שבת, כדאיתא בטור יורה דעה בב"ח, ומביאו הט"ז והש"ך, שבמוחזקים בו שיצא לתרבות רעה, אסור למולו בשבת. ע"ש. גם בשו"ת מהר"ם שיק (יורה דעה סימן רמט) כתב, נראה, דכיון דמילה איקרי ברית, ונכרתו עליה י"ג בריתות, ובהן נכנס בכלל לברית תורה, וכיון שתינוק זה בחזקת שיהיה מומר, אם כן לדידיה מצות מילה כאילו לא נכרתו עליה י"ג בריתות. ובפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלב א) משמע, דהא דמילה דוחה שבת משום שנכרתו עליה י"ג בריתות. ע"ש. וכיוצא בזה כתב בשאילת יעב"ץ (סימן רח) שאם הוא אדוק בעבודה זרה יש להחמיר. ע"ש.
אולם הפרי חדש בליקוטי יורה דעה השיג על הש"ך, וכתב, ואני אומר דמה בכך שיצא לתרבות רעה סוף סוף ישראל הוי ומחייבי בית דין למימהליה, ולמה אין למולו בשבת. וכן דעת הרב משנה למלך הנ"ל. וכן כתב הרב ראשון לציון ז"ל, הובאו דבריו בבית מנוחה (דף רנז ע"ב סעיף ז') והשיג על הש"ך בזה, והעלה דמלין אותו בשבת כדעת מרן בבדק הבית. ע"ש. וכן דעת הגאון רבי עקיבא איגר, הובאו דבריו בבית מאיר (או"ח סי' של), שאפילו תינוק שנשבה, והגויים מניחים למול אותו על - ידי ישראל, מילתו דוחה שבת. גם הרב יד שאול ביורה דעה (סימן רסו סי"ג) תמה על הש"ך והט"ז ונטה לדברי הבית יוסף. וראה עוד בשו"ת חלקת יעקב (סימן מז). ע"ש. ומבואר חלק מהדברים בשו"ת יביע אומר חלק א' (דף קצד ע"א, חלק יורה דעה סימן יא אות ו'). [וע"ש שהביא מס' נודע ביהודה בדין משומד שקידש משומדת, שדינה כאשת איש גמורה, ואפילו קידשה אחר אין קידושין תופסין בה. ע"ש. אבל על כל פנים בענין מילתן בשבת כתב, דהוי חומרא ותו לא. ע"ש]. וראה עוד בזה במאור ישראל ח"א (ריש ר"ה ג: עמ' קע).

יש"כ!

שאלה נוספת בהל' מילה; הפוס' שם דנו על מילה ופריעה בשבת ע"י ב' מוהלים, ויש מהם שאסרו הדבר כי המוהל הראשון שמל ולא פרע כאילו לא מל, וחילל שבת בלי היתר ודחיה של מילה. וצ"ע מאי גרע ממכשירין הדוחים את השבת לפי ר"א, ואף לר"ע אם א"א לעשותן בער"ש, ואטו יש דין שאת המכשירין יעשה דוקא המוהל.

זאב ערבות כתב:נתבקשתי לשאול האם יש הסבר למה שמובא בקטע המצורף משיעורי ר' דוד פוברסקי בענין דין רובו ככולו, והאם מישהו כבר דן בכך

שמעתי פעם מנכדו של הגר"ד, שבהיותו ילד השיב כך לשואל בדרך חריפות. אבל מוזר שהעורכים שיבצו זאת בספר השיעורים בתור 'יש שכתבו'.

מחפש מ"מ ברמב"ם אם מותר לענות את העבד או את השפחה שרבם נקל בעיניהם כדוג' שרי והגר, ואיזה סוג עינויים

זכור לי את הר"מ סוף הל' עבדים שאומר שמדרכי התורה להיות רחמן כלפי עבדו.

גם צריך לדעת אם הגר באמת מרדה עד כדי כך שסירבה לשרת את גבירתה

עכ"פ לפי הרמב"ן, ודאי התנהגה שרי לא כשורה...

מדוע לא מברכים על תפילין (של יד) מעומד כשאר ברכות המצוות?

ע"פ קבלה.

ורבים נוהגים לברך מעומד.

מחלוקת עתיקה...

עזריאל ברגר כתב:מחלוקת עתיקה...

מי דיבר ע"כ/היכן?