פורום אוצר החכמה

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:2. יור"ד סי' פ סעי' ד: מהו החיה הנקראת "קרש"?

מתוך "המכלול" ערך "קרש (פירושונים)":

קרש חיה אגדית שנזכרה בתלמוד יש לה קרן אחת במצחה בתלמוד נקראת גם "טביא דבי עילאי" ועם התחש המקראי

וראה באריכות:
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=13739

איתן נוי כתב:

מעיין התורני כתב:לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)

שים לב היטב. כשהוא נכנס בתחילה, הוא נכנס ע"מ להניח "חפציו" ולא כדי ללמוד. אלא מה, מטרתו היא שלאחר שיסייםןם את הארגונים השונים מחוץ לביהמ"ד "יחזור" ללמוד. אך כעת נכנס אך ורק לצורך הנחת חפציו.

מעיין התורני כתב:

איתן נוי כתב:

מעיין התורני כתב:לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)

שים לב היטב. כשהוא נכנס בתחילה, הוא נכנס ע"מ להניח "חפציו" ולא כדי ללמוד. אלא מה, מטרתו היא שלאחר שיסייםןם את הארגונים השונים מחוץ לביהמ"ד "יחזור" ללמוד. אך כעת נכנס אך ורק לצורך הנחת חפציו.

כבודו עצמו ישים לב- שאם בכלל חפציו יש גמרות וספרי קודש בהם הוא לומד- תשובתי עודנה קיימת.
ואם לא- ואם ב"חפציו" התכוונת לחפצים אישיים.
אז אסור לו בכלל להניחם בבית המדרש!!! בית הכנסת הוא לא לוקר של אחסון אישי.
יעיין כבודו בכמה שהחמירו האחרונים גם הפסרדים וגם האשכנזים בהכנסת אופניים לבית כנסת- אפי' כשיודע שאם ישארו בחוץ יש סיכוי שיגנבו! ("ילקוט יוסף", קנא, לא', שו"ת "שער שמעון אחד" ח"ב סי' מא', הגר"י זילברשטיין, "עלינו לשבח" שמות, עמ' תקעה')

עובדיה חן כתב:מעשה בשדכן שהציע שידוך, והמשפחה לא חשבה שזה מתאים, לפיכך הלכו ומסרו את כל הרזומה למשפחה אחרת,
והמשפחה השניה דילגו על השדכן הראשון ,ושדכן אחר ביצע את השידוך ,השאלה היא האם השדכן הראשון אין לו איזה
"בעלות" על המידע וחייבים לעבור דרכו. והמשפחה הראשונה אסור לה למסור ללא רשות, ואת"ל שמותר להעביר מידע
האם המשפחה השניה חייבת לעבוד עם השדכן הראשון. או לכל הפחות לנסות לעבוד עם השדכן הראשון. ואת"ל שחייבים דרכו
כשנעשה שידוך ע"י אחר האם לו חייבים לשלם גם לשדכן הראשון דמי שידוך.

איתן נוי כתב:שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג סעי' ב': "התותים הגדלים בסנה, בפה"א ...".
1. מה הביאור "סנה". והאם דברו היכן שהוא בפורום?
2. כמו"כ על תות שדה ותות עץ?

איתן נוי כתב:שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג סעי' ב': "התותים הגדלים בסנה, בפה"א ...".
1. מה הביאור "סנה". והאם דברו היכן שהוא בפורום?
2. כמו"כ על תות שדה ותות עץ?
3. כמו"כ האם בננות הוא עץ ששושריו כלים כל שנה או רק מוסיף כגלדי בצל בכל שנה?

זאב ערבות כתב:נתבקשתי לשאול:
באמונה ובטחון למרן החזו"א פ"א ס"ג כתב "נמנתה הריאה בעלת שבע תאים".

מקובל שיש לריאה חמש אונות.

ואמנם הם מתפצלים יותר, אבל השאלה היא אם יש מקור למספר שבע דייקא.

יבנה כתב:

זאב ערבות כתב:נתבקשתי לשאול:
באמונה ובטחון למרן החזו"א פ"א ס"ג כתב "נמנתה הריאה בעלת שבע תאים".

מקובל שיש לריאה חמש אונות.

ואמנם הם מתפצלים יותר, אבל השאלה היא אם יש מקור למספר שבע דייקא.

תלוי בסוג בעל החי, https://www.vetscraft.com/lungs-of-animals/. בשוורים וצאן יש שש אונות, 3 בכל צד, והאונה הקודקודית [apical lobe] מחולקת לשני חלקים על ידי סדק עמוק. [באנשים יש 5 אונות].

איתן נוי כתב:האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.

איתן נוי כתב:מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.

כן מסתבר כתב:

איתן נוי כתב:מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

אין הנידון שומה לראיה.
’הארץ’ במקום האדמה אינו אלא שינוי לשון.
’פרי התפוח’ במקום פרי העץ הוא שינוי במשמעות.

איתן נוי כתב:האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?
רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.
מימיי לא שמעתי אזהרה זו, אלא ליורד לפני התיבה, מחשש מינות.
ואולי במדינות אשכנז נאמרה שלא נהגו לחלוץ נעליהם בביתם.

בשנותיו האחרונות סבל מחולשה ברגליו, וכאשר היה שב לביתו היה חולץ את מנעליו ונועל נעלי בית. כך נהג גם בשבת קודש - כשהיה שב מן התפילה, היה חולץ מיד את מנעליו, ולאחר מכן ניגש לקידוש וסעודת היום. אולם לפני ברכת המזון, היה נכנס לחדרו ונועל את נעליו, מברך ברכת המזון, ולאחר מכן חולצן שוב - וכל הטרחה הגדולה הזו לכבוד ברכת המזון דאורייתא. וכך נהג עד התקופה האחרונה ממש, עד שלרוב חולשתו שוב לא היה מסוגל להתאמץ כל כך.

איתן נוי כתב:

כן מסתבר כתב:

איתן נוי כתב:מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

אין הנידון דומה לראיה.
’הארץ’ במקום האדמה אינו אלא שינוי לשון.
’פרי התפוח’ במקום פרי העץ הוא שינוי במשמעות.

סו"ס שיבח את הקב"ה.
ראיתי שהביאו מר' חיים קנייבסקי זצ"ל שלא יצא אך בהערות כתבו שמספק לא יברך.
ובאמת אין הבנה למה כן יצא שהרי גרע במה שצימצם את הקב"ה לפרי אחד בלבד ולא רק שינה ממטבע חז"ל.
ולכן בכף החיים כתב שאם בירך בורא פרי הארץ במקום האדמה יצא בדיעבד אף ששינה ממטבע.

איתן נוי כתב:משנה ברורה סימן קפג ס"ק י"א: "כתב המ"א בשם הב"ח ירא שמים לא יברך במצנפת רק ישים הכובע על ראשו ויש שנוהגין ג"כ להתעטף בבגד העליון דכל זה הוא בכלל עיטוף הנאמר בגמרא אצל כוס ברכה וכן נהגו כהיום בישראל בעת בהמ"ז שמשימין הכובע על ראשיהן אפילו כשהוא מברך ביחיד בלי כוס".

כדכד כתב:לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

כדכד כתב:לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

כן מסתבר כתב:

כדכד כתב:לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

הנה בדקתי...

הא לך לשון שו”ע הרב בסי’ קפז:
ועיקר המטבע המעכב בברכת הזן היא פתיחת הברכה וחתימתה לבדיא ובברכת הארץ צריך לומר בה הודאה תחלה וסוף וברית ותורה באמצע

כן מסתבר כתב:אגב, לא אאשים את מר בטעותו, כי זוהי טעות נפוצה, ורבים וגדולים טועים בה, לחלק ענין שינוי מטבע וחסר נושא ל2 דברים, וכן מחברים בטעות את הנושא של שינוי מטבע לשינוי נוסח.

כן מסתבר כתב:

כדכד כתב:לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

עכשיו אנחנו אחד על אחד...
תבדוק בפוסקים היכן מצאנו ’משנה ממטבע’ באופן שרק שינה הלשון, ואין בו חוסר משמעות.
אני לא זוכר מקרה כזה.

חרט כתב:

איתן נוי כתב:האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?
רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.
מימיי לא שמעתי אזהרה זו, אלא ליורד לפני התיבה, מחשש מינות.
ואולי במדינות אשכנז נאמרה שלא נהגו לחלוץ נעליהם בביתם.

כך מסופר על הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל (מתוך הספר ר' מיכל יהודה פרק יז):

בשנותיו האחרונות סבל מחולשה ברגליו, וכאשר היה שב לביתו היה חולץ את מנעליו ונועל נעלי בית. כך נהג גם בשבת קודש - כשהיה שב מן התפילה, היה חולץ מיד את מנעליו, ולאחר מכן ניגש לקידוש וסעודת היום. אולם לפני ברכת המזון, היה נכנס לחדרו ונועל את נעליו, מברך ברכת המזון, ולאחר מכן חולצן שוב - וכל הטרחה הגדולה הזו לכבוד ברכת המזון דאורייתא. וכך נהג עד התקופה האחרונה ממש, עד שלרוב חולשתו שוב לא היה מסוגל להתאמץ כל כך.