◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[מתעמק]

בשלחן הטהור (קאמרנא) סימן כ"ה סעיף ה' פסק שלא לומר בשכמל"ו אחר הנחת תפילין (וחולק בזה על הרמ"א שם.
ובזר זהב ס"ק ג' מונה נימוקיו, ואחד מהם הוא הנ"ל, שמאחר שהתחיל לברך כבר נתחייב בברכה שניה אף להסוברים לברך רק אחת (מסגנון דבריו משמע שבא לאפוקי שלא נימא שאין כאן הפסק משום דנעשה משום דמספקא לן הלכה כדברי מי הוי הפסק לצורך מצוה. ומשום זה דייק שלהרי"ף דמברך רק ברכה אחת וודאי שהוי הפסק, ולכן לדידיה עכ"פ מחוייבים לברך כבר על מצות, ונמצא דאף לדידיה אין ברכה לבטלה.

[דרומי]

מנהג עסקנים חשובים ללכת בקביעות עם איזו "אוזנייה" באוזן אחת. תקנו אותי אם אני טועה.

ויום אחד בעת תפלת המנחה כשראיתי אחד מהם, התעוררתי בשאלה האם מותר להתפלל כך? האם ככה עומדים לפני המלך?

[במסתרים]

שלחן הטהור

עיין במה שצויין לעיל viewtopic.php?p=835602#p835602 ושם מקומו

[מתעמק]

כמובן, ועל זה באה הערתי. אלא שלא השכלתי לשנות הכותרת. עשיתי את זה עכשיו לאור הערתך.
הערה נוספת להנ"ל, דברי הבן איש חי צריכים תלמוד, לאשר מיירי לפי בני ספרד שאין מברכים ברכה שניה כלל, ונמצא שראשית הברכה לא היתה ראויה, וכפותח בברכה בכוונה מוטעית לברך ברכה אחרת דמי.
אך דברי השלחן הטהור בבני אשכנז קמיירי, שמתכוון לברך ברכה זו, אלא שמאחר שאף להפוטרים מברכה שניה נחשב זה להפסק, לכן שוב אינה ברכה לבטלה. אך כמובן לא מיגרע גרע מכוונתו לברך ברכה זו, ולכן לא דמי לגמרי משום צד לציורו של הבא"ח

[איתן נוי]

מנהג עסקנים חשובים ללכת בקביעות עם איזו "אוזנייה" באוזן אחת. תקנו אותי אם אני טועה.

ויום אחד בעת תפלת המנחה כשראיתי אחד מהם, התעוררתי בשאלה האם מותר להתפלל כך? האם ככה עומדים לפני המלך?

אני חושב שהתשובה פשוטה!

[עזריאל ברגר]

אני חושב שהתשובה פשוטה!

גם אני מסכים לכך.
כלומר:
אם הם עומדים כך בפני אנשים חשובים - אז מדין "כעומד בפני המלך" מותר להם גם להתפלל כך.
ואם לא - לא.

אלא שיש לבדוק האם קיומה של האוזניה על האוזן יכול לגרום להיסח דעתם בתפילה (כגון אם הטלפון יצלצל באמצע התפילה), ולהתנהג בהתאם.

[איתן נוי]

יפה.
האמת היא אוסיף עוד באותו עניין.
הב"י הביא את הרמב"ם שלדבריו יוצא שתלמידי חכמים צריכים להיזהר בבגדיהםו משמע שהכל לפי העניין.
לפי"ז מקום שרגילים לנעול סנדלים/בלי גרביים, יוכלו להתפלל כך.

[איתן נוי]

אני חושב שהתשובה פשוטה!

גם אני מסכים לכך.
כלומר:
אם הם עומדים כך בפני אנשים חשובים - אז מדין "כעומד בפני המלך" מותר להם גם להתפלל כך.
ואם לא - לא.

אלא שיש לבדוק האם קיומה של האוזניה על האוזן יכול לגרום להיסח דעתם בתפילה (כגון אם הטלפון יצלצל באמצע התפילה), ולהתנהג בהתאם.

הערתך חשובה בעניין הסח הדעת לא פחות מאשר עומד לפני מלך.

[איתן נוי]

מה הסיבה שאין להפסיק בשתיקה בין ביום קראינו-יהי כבוד לבין אשרי?

[מה שנכון נכון]

מה הסיבה שאין להפסיק בשתיקה בין ביום קראינו-יהי כבוד לבין אשרי?

בבא"ח וכה"ח כתבו שלא להפסיק ביניהם באמירת פסוק אחר (וע"ש לענין דברים שבקדושה), והטעם ע"פ הסוד. כנראה מישהו לקח את זה צעד א' נוסף, כמצוי.

[עזריאל ברגר]

אני חושב שהתשובה פשוטה!

גם אני מסכים לכך.
כלומר:
אם הם עומדים כך בפני אנשים חשובים - אז מדין "כעומד בפני המלך" מותר להם גם להתפלל כך.
ואם לא - לא.

אלא שיש לבדוק האם קיומה של האוזניה על האוזן יכול לגרום להיסח דעתם בתפילה (כגון אם הטלפון יצלצל באמצע התפילה), ולהתנהג בהתאם.

יפה.
האמת היא אוסיף עוד באותו עניין.
הב"י הביא את הרמב"ם שלדבריו יוצא שתלמידי חכמים צריכים להיזהר בבגדיהםו משמע שהכל לפי העניין.
לפי"ז מקום שרגילים לנעול סנדלים/בלי גרביים, יוכלו להתפלל כך.

ודאי!
כך נפסק בשו"ע (סימן צא סעיף ה), שאסור להתפלל בכמה אופנים וביניהם "ולא ברגלים מגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים".
והרחיב מרן את דבריו בכסף משנה (על דברי הרמב"ם פ"ה מהלכות תפילה ה"ה), וכתב במפורש:

וכתב רבינו אם אין דרך אנשי המקום וכו' כלומר לאפוקי כל בני הערב שעומדים לפני הגדולים ברגלים מגולות שאותם יכולים להתפלל בין ברגלים מגולות בין במכוסות וה''ה למקומות שרוב העולם מכסים רגליהם ואין מקפידים בשעומדין לפני הגדולים אם עומדין ברגלים מגולות או מכוסות דלענין תפלה נמי אין קפידא. ולשון רבינו מוכיח שאין קפידא לתפלה אלא במקום שמקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות

וכמדומני שכך המנהג נפוץ אצל כל אלו שרגילים ללכת בלי גרביים (כגון צעירי הצאן, או אנשים מהציבור הדתי-לאומי) - שאף בתפילתם אינם לובשים גרביים.

וזהו המקור למה שכתבתי בתחילה - שהכל תלוי בשאלה אם כך יעמוד האדם בפני אנשים חשובים.

[איתן נוי]

אמס'.

[איתן נוי]

מה הסיבה שאין להפסיק בשתיקה בין ביום קראינו-יהי כבוד לבין אשרי?

בבא"ח וכה"ח כתבו שלא להפסיק ביניהם באמירת פסוק אחר (וע"ש לענין דברים שבקדושה), והטעם ע"פ הסוד. כנראה מישהו לקח את זה צעד א' נוסף, כמצוי.

תודה.

[יעקל]

בעניין שאילה בשלום אישה, ראיתי מכתבי גדולי עולם שקצת הפתיעוני והנני מביאם :

א. במכתב לדוד אשתו ר' שמחה בונים איגר אב"ד מטרסדורף, כותב הרב ח"ס וז"ל שלום וכו' למחו' הרב הגאון... מוהר"ר בונם נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מ"ד יע"א ולנוות ביתו (!) וכו' עיי' החתם סופר ותלמידיו ערך ר' שמואל גינז
ב. ר' ישראל קערט-פריעדמאן דיין בווערבא שבסלובקיה, מתלמידי הח"ס ואבי ר' דוד פריעדמאנן אב"ד צעהלים ז"ל כותב בסוף מכתבו לר' עזריאל הילדעסהיימער וז"ל דברי עבדו הק' ישראל פריעדמאן, ד"ש להרבנית הצדקת ולכב"ב ולכל בני הישיבה. עי' החתם סופר ותלמידיו ערך ר' ישראל קערט עיי' מכתב בפקסימיליה...

אולי מסירת ד"ש לאישה לא הויא כשאילת "מה שלום האישה ? " ... לא יודע...

[איתן נוי]

למה אתה מתפלא?
למדנו שאין שום איסור לשאול אדם על שלום אשתו.
אם תרצה אביא מקורות לכאן.

[יעקל]

אם תרצה אביא מקורות לכאן.

אשמח שתביא.
עכ"פ פחות מקובל בציבור... ממה שראיתי...

[במסתרים]

תביא

עיין ש"ע אה"ע סימן כא ס"ו בנו"כ שמותר להזכירה בתחלת אגרת אבל לא בסופה.

[יעקל]

מעניין, נראה אחרת בדוגמא השנייה שהבאתי...

[איתן נוי]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות רבית סימן קעז סעיף יב: "המקבל מעות לחצי ריוח וטוען שמלוה ברבית היא, אינו נאמן".
אני צריך ביאור מילולי לסעיף זה.

[עזריאל ברגר]

האם כל מקום שנאמר בתורה "בני ישראל" וכיו"ב - למעוטי נשים?
מסוגיית הגמרא בקידושין דף ל"ו (במעבר בין שני צדי הדף) משמע שכן הוא הדבר.
אך מצאנו כו"כ ענינים שנאמר בהם "בני ישראל" ולא מצאנו שדרשו למעט נשים, כגון "דבר אל בני ישראל ... קדש לי כל בכור", ולא פטרו נשים מבכור בהמה! או "דבר אל בני ישראל ... בחמשה עשר יום לחודש הזה חג הסוכות" ולא מצאנו שדרשו מפסוק זה למעט נשים ממצוות יו"ט של סוכות וכדו', אלא רק מ"האזרח" למדו לפוטרן מסוכה.

ועל הכל, דנו כו"כ מרבותינו האחרונים בענין מצות הגדה של פסח האם נשים מחויבות בה מן התורה (ואכמ"ל), ולא ראיתי מי שהתמודד עם הענין שכל ארבעת הבנים מוזכרים בלשון "בנך" (חכם - כי ישאלך בנך, רשע - כי יאמרו אליכם בניכם, תם - כי ישאלך בנך, שאינו יודע לשאול - והגדת לבנך. וכן במקום אחר נאמר "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך").

האם כבר הילכו בזה נמושות? או שכדאי לעשות חיפוש בתורה ולראות אם יש עקביות כלשהי בענין זה?

[עזריאל ברגר]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות רבית סימן קעז סעיף יב: "המקבל מעות לחצי ריוח וטוען שמלוה ברבית היא, אינו נאמן".
אני צריך ביאור מילולי לסעיף זה.

אדם שקיבל מחברו מעות להיות סוחר בהם ולתת לו חצי רווח, והנותן אומר שהנתינה היתה עיסקא כשרה (וצריך להחזיר לו את כל הקרן בנוסף לחלקו ברווח), והמקבל טוען שזה היה בלי היתר עיסקא כדין אלא ריבית (ולכן אינו חייב להחזיר כלום מלבד הקרן) - הנותן נאמן ולא המקבל.