פורום אוצר החכמה

אדרבה
זה שטל נמנה כמשקה נפרד ממים לענין שבעת המשקים
זה בדיוק ראיה לכך שטל אינו מים(ואולי הן הן דברי מר).

לא הבאתי את זה כראיה, אלא עכ"פ כשלילת ראיה-הפוכה.

אגב, כמדומני שהמדע של היום אינו מכיר ב"ירידת טל", אלא בלחות שנוצרת על פני החפצים השרויים באוויר הפתוח (מה שנקרא בחז"ל "זיעת הבתים" וכדו').
ע"ע במכלול: https://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7%9C

ויש לדון אם עיבוי של אדי מים מהאוויר (כגון במזגנים המנטפים...) דינו כמים או כטל.

סגי נהור כתב:ויש לדון אם עיבוי של אדי מים מהאוויר (כגון במזגנים המנטפים...) דינו כמים או כטל.

אם יש איזושהי נפקא מינה הלכתית ביניהם.

הכנתי לעצמי כוס תה רותחת והתיישבתי על מקומי בבית המדרש. בירכתי שהכל ושתיתי מעט מן המעט, שלפתע התחילו ערבית. התפללתי ולאחר התפלה המשכתי לשתות את כוס התה.

האם נכון הדבר? או שהתפלה נחשבת כהיסח הדעת וצריך לברך שהכל מחדש?

עיין ש"ע הרב סימן קעח ס"ז (וסימן רעא סי"א) שאין

דרומי כתב:התפלה נחשבת כהיסח הדעת

(אלא שאם היה שינוי מקום נכנסת לסוגיא אחרת בברכת שהכל משא"כ בהמוציא).

וצע"ק כמה שיעור עיכול של שתיית

דרומי כתב:מעט מן המעט

כדכד כתב:האם מישהו מכיר מנהג שלא להפסיק לעולה הראשון לתורה בשבת או לשלישי בבו"ה ב"ימי בכורי ענבים" אלא קודם לכן?
ראיתי בשלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא שכתב שצריך לסיים מקודם אבל לא כתב היכן.
מנגד, ראיתי מנהגים שונים להפסיק אח"כ

אולי השנה מישהו מצא את המנהג הזה?

עזריאל ברגר כתב:

סגי נהור כתב:ויש לדון אם עיבוי של אדי מים מהאוויר (כגון במזגנים המנטפים...) דינו כמים או כטל.

אם יש איזושהי נפקא מינה הלכתית ביניהם.

מעניין לבדוק באנציקלופדיה תלמודית ערך "טל", לראות הם דינו כמים לגבי מקוה וכדו', והאם יש איזשהו חילוק הלכתי בין טל למים.

נשאלתי לגבי יהודי שרוצה לקבל אזרחות למדינה אחרת, ולצורך זה הוא מעוניין להינשא בנישואין אזרחיים פיקטיביים לתושב מדינת היעד, ואחרי שיזכה באזרחות - "יתגרשו".

ועניתי:
א. אם הוא מדבר על נישואין של איש לאיש - בוודאי שזה אסור, משום שעכ"פ הם מצהירים על עצמם שהם עושים "כמעשה ארץ מצרים", וכדאמרינן בספרא:
"כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו", יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר "ובחוקותיהם לא תלכו"-- לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים. לכך נאמר "ובחוקותיהם לא תלכו".
וע"ד מה שאמרו שהחותם על שטר שיש בו ריבית - ככותב וחותם שאין לו חלק באלוקי ישראל.
ב. אם מדובר על איש ואשה - יש בעיה גדולה של צניעות.
ג. הבעיה הכי ודאית לדעתי היא השקר והעבירה על "דינא דמלכותא".

ואחר כך הוספתי עוד כמה דיבורים:
"מדבר שקר תרחק" לא מספיק לאנשים כדי לאסור את זה?!

אדם רוצה לקבל אזרחות של מדינה על ידי מעשי רמיה נגד אותה המדינה בעצמה?
איפה היושר הבסיסי?!

אחר כך נתבקשתי להוסיף מקורות לסעיף א של דברי, וכתבתי כך:

נישואי איש ואיש הוא "מעשה ארץ מצרים" - כדאיתא בספרא (על הפסוק הזה באחרי-מות).
הכותב שטר שיש בו ריבית וכו' - ב"מ עא,א:
"תניא אמר ר' יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלהי ישראל".

אז איש שהולך בערכאות וחותם שהוא נישא עם איש אחר - לכאורה מעיד על עצמו אותו הדבר...

הקישור בין שני הענינים - מסברא שלי.
אבל לכאורה דבר ברור הוא שאסור ליהודי ללכת ולהצהיר על עצמו שהוא עובר עברה!


ועוד: האם לא פשוט שזה נכלל בלאו דחילול השם?!
ועכ"פ בציווי "והייתם נקיים מה' ומישראל".

יהודים עשו כאלה דברים בעת צרה, כידוע.

וכיון שעבר ושנה כו'.

האם יש איזה קפידא בעת שמנחמים אבל (ל"ע) לומר את הנוסח של "המקום ינחם כו'" בעמידה דוקא?

נשאלתי : האם חומר המוקלד במחשב וכן ספרים במאגרים תורניים אם יש לזה דין של דבר שאין בו ממשות, כגון לענין איסורי הנאה והקדש וכדו' ? אשמח לדעת דעת חו"ר הפורום.

דרומי כתב:בעמידה דוקא?

העתקה ממק"א

נשאל בשו"ת דברי חכמים (עמ' רכה): האם צריכים לומר "המקום ינחם" דוקא בישיבה, או יכולים לומר אפילו בעמידה?

והשיב: "ידוע מהגר"י קמנצקי שכשאומר 'המקום ינחם' צריך לומר בישיבה (וטעמו, שכתב הרמב"ם, שהמנחמים יושבים). וכן אמר לי חכם אחד, ששמע את הגר"י קמנצקי אומר להגר"ש קוטלר שכך היה המנהג באירופא, אבל בשם הגר"מ פיינשטיין שמעתי שיוכל לומר ג"כ מעומד (וג"כ הובא זה מהגר"מ פיינשטיין, בספר יסודי שמחות. ועיין שו"ת אגרות משה או"ח ה, כ אות כא)".

וכן מובא בשם הגרי"ק בשו"ת רבבות אפרים (ג שנט) שיש לומר בישיבה.

ונשאל הגר"ח קניבסקי על כך במקום אחד השיב: "כך יוצא מסוגיא דנדרים (לט, א) לענין ביקור חולים, וה"ה לענין ניחום אבלים, כי כך הוא יותר קבוע, ולא נכנס ויוצא (דרך שיחה ח" א עמ' קכה), אך במקום אחר השיב: "אפשר גם בעמידה" (לבנימין אמר עמ' עא).

בשו"ת מנחת אשר (א סג), מגיב הג"ר אשר וייס על מה שראו אותו בשעת ניחום אבלים ולא עמד כשאמר 'המקום ינחם' אלא אמר בישיבה, וז"ל: "באמת לא ידעתי למה נהגו רובא דעלמא לעמוד בשעה שאומרים המקום ינחם וכו' דהלא ביו"ד מבואר דדרך המנחמים לישב כמבואר בסימן שע"ו ס"א ובסימן שפ"ז ס"א, ולא ראיתי בשום מקום שיש לנחם בעמידה. ולכאורה נראה לי דכיון דמצוי שיש מנחמים רבים ודרכם לישב ע"ג כסאות זה מאחורי זה, ואילו ינחמו בישיבה אין האבל רואה אותם, ומשו"כ נהגו אלה שיושבים מאחור לקום ולומר המקום ינחם, ומזה נשתרש המנהג שכל אחד קם באומרו המקום ינחם. אך לענ"ד אין שום טעם ומקור לעמוד בשעת ניחום אבלים (ועיין בספר אורחות רבנו ח"א עמוד שיג שבעל הקה"י ניחם אבלים בעמידה ולא ישב, ואפשר שלא היה סיפק בידו לשבת)". ומסיק ש"אין בזה קפידא ומי שאומר אמירה זו בעמידה יש לו על מה לסמוך אך בודאי אין צריך עמידה, דעיקר הניחום אבלים בישיבה ומשו"כ נוהג אני בד"כ לנחם בישיבה".

מה הגדר כדי שיהיה מותר למכור יותר משתות?
המקרה הספציפי: ילד בת"ת מוכר ממתקים יותר משישית ממה שקנה.

האם יש דרך לדעת לאיזה כיוון צריך להתפלל? כגון באולמות,טיולים וכדו'?

איתן נוי כתב:האם יש דרך לדעת לאיזה כיוון צריך להתפלל? כגון באולמות,טיולים וכדו'?

מצפן (וכמדומני שיש היום עוד אפשרויות טכנולוגיות מסויימות)

בארה"ב
https://www.myzmanim.com/search.aspx

איתן נוי כתב:מה הגדר כדי שיהיה מותר למכור יותר משתות?
המקרה הספציפי: ילד בת"ת מוכר ממתקים יותר משישית ממה שקנה.

עיין בשו"ע חו"מ הלכות אונאה. יש בזה אריכות דברים, ואי אפשר לכתוב כאן את כל הפרטים.
אבל העיקר הוא שכאשר כולם יודעים מהו המחיר בחנות, אז מי שמשלם יותר - מחל.

דרומי כתב:האם יש איזה קפידא בעת שמנחמים אבל (ל"ע) לומר את הנוסח של "המקום ינחם כו'" בעמידה דוקא?

מדברי הר"ש אייזנבאך - https://col.org.il/news/163310 - על חוויותיו בניחום בני הרבנית ציפורה אלתר:

לפני יציאתי נחמתי את האבלים בישיבה ולא בעמידה כפי שנהוג בעולם ואמרתי לראש הישיבה שהרבי היה נוהג לנחם אבלים בישיבה. תחילה סברו שהרבי עשה זאת מפני האבלים שלא יחושו אי נעימות שהרבי עומד והם יושבים בפניו אבל לאחר זמן נתברר כי מדברי הרמב"ם משמע שיש לנחם מיושב ולא מעומד.
שמחתי לשמוע מפי האבלים בני האדמו"ר שהגיבו לי על כך כי אביהם היה נוהג גם כן לנחם מיושב.

נשאלתי בשבת אם מותר לשטוף ענבים לאכילה בתוך כלי שלהם שיש בו חורים והמים והפסולת יוצאים דרך החורים.
לא הבנתי מה יכול להיות בעיתי בזה אבל אחי שישב לצידי טען שזה בורר מדאורייתא מכיוון שהפסולת מופרדת בכלי.

האומנם?

כדכד כתב:נשאלתי בשבת אם מותר לשטוף ענבים לאכילה בתוך כלי שלהם שיש בו חורים והמים והפסולת יוצאים דרך החורים.
לא הבנתי מה יכול להיות בעיתי בזה אבל אחי שישב לצידי טען שזה בורר מדאורייתא מכיוון שהפסולת מופרדת בכלי.

האומנם?

אולי לא דאורייתא אלא דרבנן - כבורר בקנון ובתמחוי.
אבל יש כאן ברירה בכלי!

ועיין "שבת כהלכה" (מאת הרב יקותיאל פרקש) הלכות בורר, שמסתמא האריך בהגדרת דין "כלי" לגבי בורר.

נ''ל שמותר כמו שמותר לברור מים בכלי כיון שראויים לשתי' וכו' ואין איסור בורר במה שעוברים הלכלולך שבמסננת