◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[עזריאל ברגר]

פסקו של ר"י זילברשטיין הוא על שבת, ולכן לכו"ע אפשר לומר כן.

שבת?!
יום כיפור!

[ענ'י לעצמי]

הלא ידעת שיוה"כ נקרא שבתון :)
צדקת ממני, התבלבלתי לפי שעה וחשבתי על סוף הקטע שמדבר על שבת.

[כולל יונגערמאן]

לומר בתיאבון יש לדון (לכתחילה בפורום אספקלריא אם זה פתוח עדיין..) האם זה לשון מתאים כדברי הדברי שלום, אבל פשוט שאין כל סרך חשש איסור של מסייע לידי עוברי עבירה ואמירת יישר באופן שאין כאן עבירה ואיסור אלא חיוב ומצוה

[מן הדרום]

ידועה המחלוקת אם היארצייט בראשון הוא ביום פטירה או קבורה.
אחרי שראיתי שלאשכנזים, רבים אומרים שכשיש פער של כמה ימים רבים פוסקים כש"ך, לפי יום קבורה
אמר לי ת"ח חשוב שבשנה מעוברת שהאבלות נגמרת בשתים עשרה,
אז אין חשש שיקצרו אותה בגלל הליכה אחרי יום פטירה- לכו"ע הולכים אחרי פטירה
מידי שמיע לכו בהא?

[מן הדרום]

ידועה המחלוקת אם היארצייט בראשון הוא ביום פטירה או קבורה.
אחרי שראיתי שלאשכנזים, רבים אומרים שכשיש פער של כמה ימים רבים פוסקים כש"ך, לפי יום קבורה
אמר לי ת"ח חשוב שבשנה מעוברת שהאבלות נגמרת בשתים עשרה,
אז אין חשש שיקצרו אותה בגלל הליכה אחרי יום פטירה- לכו"ע הולכים אחרי פטירה
מידי שמיע לכו בהא?

מצאתי
פתחי תשובה ת"ב-

(ג) אצל הקבורה. עיין באר היטב בשם ש"ך דאם אירע דיום המיתה הוא רחוק מיום הקבורה ג' או ד' ימים יש להתענות בשנה ראשונה יום הקבורה כדי שיעשו היא"צ בתשלום האבילות ונראה דאם השנה הזאת היא מעוברת יתענה ביום המיתה דהא כבר נשלם האבילות בכלות י"ב חודש כמש"ל סי' שצ"א ס"ב א"כ לא שייך טעם זה והוא פשוט:

[איתן נוי]

דברי שלום עפג'ין ח"ד עמ' קיז.
"אגב אורחא מענין לענין נזכיר כי ממדת דרך ארץ כשרואה אדם את חברו אוכל מאחל לו ואומר לו לשובע על שם שצדיק אוכל לשובע נפשו ולא כאותם המנוערים מתורה בדורינו שדרכם לגמר בתיאבון שהוא מלשון תאוה כי באמת יש לאדם לאכול לשובע נפשו ולא לתאוות גופו אולם בשבת יכולים לומר בתיאבון כי באמת איכא מצוה לאכול לתאבון לכן לא צריך למנוע עצמו בשבת ולהסתפק לומר לשובע אלא יש לומר בתיאבון אבל בימי החול שאין מצוה לאכול לתאבון צריך לומר דווקא לשובע".

חידוש!

[איתן נוי]

האם יש מקור (אולי ברחיד"א) לכך שספרדים פוסקים בתפילה וברכות עפ"י הקבלה?

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מב
ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים. וכמו שכתבו בשו"ת ביכורי יעקב (חלק יורה דעה סימן י"ט), ובשו"ת שואל ונשאל חלק ה' (חלק אורח חיים סימן א'). לפיכך הואיל ועיקר דין איסור בישולי גוים אינו אלא מדרבנן, ורבו האחרונים שפסקו להתיר שתיית הקפה של גוים, והעידו שכן המנהג, הרי זה בכלל מה שאמרו חז"ל (במסכת עבודה זרה ז' ע"א) בשל סופרים הלך אחר המיקל. וכן פסקו בכיוצא בזה מרן והרמ"א /יו"ד/ (בסימן קי"ג סעיף י"א).

חזק וברוך.
יש מקורות נוספים ברבותינו הספרדים? הרחיד"א,ר"ח פלאג'י וכדו'?

[עובדיה חן]

מספריים שמוקצה מחמת מלאכתו לאיסור, האם לצורך פתיחה שקית חלב יהיה מותר.

[יבנה]

מספריים שמוקצה מחמת מלאכתו לאיסור, האם לצורך פתיחה שקית חלב יהיה מותר.

למה יהיה שונה משאר כלי שמלאכתו לאיסור שהותר לצורך גופו?
וכן מבואר בשש״כ פ״כ הט״ז, והוסיף שמספריים של מטבח העומדים בעיקר לשימוש של היתר, לחיתוך אוכלין או לפתוח בהם שקיות חלב, דינם כדין סכין רגילה.

[עובדיה חן]

מספריים שמוקצה מחמת מלאכתו לאיסור, האם לצורך פתיחה שקית חלב יהיה מותר.

למה יהיה שונה משאר כלי שמלאכתו לאיסור שהותר לצורך גופו?
וכן מבואר בשש״כ פ״כ הט״ז, והוסיף שמספריים של מטבח העומדים בעיקר לשימוש של היתר, לחיתוך אוכלין או לפתוח בהם שקיות חלב, דינם כדין סכין רגילה.

חידוש

[איתן נוי]

חידוש

לפי המשנ"ב דווקא אם אין לו אפשרות ע"י כלי שמלאכתו להיתר.
לפי הגרע"י זצ"ל בכ"א מותר.

[עזריאל ברגר]

אבל אם פתיחת שקית חלב מותרת - אז לכאורה המספריים מלאכתם לאיסור ולהיתר, ודינם ככלי שמלאכתו להיתר.

[כדכד]

אם אלו לא מספריים מיועדים לפתיחת שקית חלב וכדומה אז בפשטות רוב מלאכתם לאסור דהיינו לגזירת ניירות וכיוצא באלה.

[עזריאל ברגר]

אם אלו לא מספריים מיועדים לפתיחת שקית חלב וכדומה אז בפשטות רוב מלאכתם לאסור דהיינו לגזירת ניירות וכיוצא באלה.

ואז נכנסים למחלוקת אם הולכים לפי רוב מלאכתו, או שמספיק שמקצת מלאכתו להיתר וכו' וכו'.

[עזריאל ברגר]

מעשה שהיה:
אדם המתין לעניית קדושה ב"שירה חדשה", ואחרי שענה קדושה כדין - במקום להמשיך מ"שירה חדשה" דילג ופתח "א-דני שפתי תפתח", ותפס את עצמו באמצע אחת מברכות שמו"ע.

דעתי נוטה שכיוון שהתחיל שמו"ע לא יפסיק, שהרי אין מפסיקים באמצע שמו"ע לשום דבר.
ואחרי שמו"ע - עליו לומר שוב את ברכת "אמת ויציב", כדין שאין סדר ברכות ק"ש מעכב וכו'. ולכאורה עדיף שיקדים לה את אמירת פרשת "ויאמר", שהיא ענין אחד עם ברכת אמת ויציב.

ולא יכפול ג' התיבות "אני ה' אלוקיכם", אפילו לנוהגים לכפלן ביחיד, כיוון שאינו אומר עכשיו רמ"ח תיבות דק"ש, אלא רק פרשה אחת...

[כדכד]

אם אלו לא מספריים מיועדים לפתיחת שקית חלב וכדומה אז בפשטות רוב מלאכתם לאסור דהיינו לגזירת ניירות וכיוצא באלה.

ואז נכנסים למחלוקת אם הולכים לפי רוב מלאכתו, או שמספיק שמקצת מלאכתו להיתר וכו' וכו'.

לא ידעתי על קיומה של מחלוקת כזו
היה מונח בזכרוני כדבר פשוט שהולכים ע"פ רוב מלאכתו ולא ידעתי שיש מי שחולק על כך

[עזריאל ברגר]

אם אלו לא מספריים מיועדים לפתיחת שקית חלב וכדומה אז בפשטות רוב מלאכתם לאסור דהיינו לגזירת ניירות וכיוצא באלה.

ואז נכנסים למחלוקת אם הולכים לפי רוב מלאכתו, או שמספיק שמקצת מלאכתו להיתר וכו' וכו'.

לא ידעתי על קיומה של מחלוקת כזו
היה מונח בזכרוני כדבר פשוט שהולכים ע"פ רוב מלאכתו ולא ידעתי שיש מי שחולק על כך

מתוך https://harav.org/books/mahamar_mordech ... 76/#_ftn11

כתב המגן אברהם (סימן ש"ח ס"ק ט'): "שמלאכתו להיתר וכו'. וה"ה כשמלאכתו לאיסור ולהיתר (ש"ג פי"ז כ"ה)", כלומר שדינו ככלי שמלאכתו להיתר. וכתב הביאור הלכה (סי' ש"ח ד"ה "קרדום"): "ודע דכתב הפמ"ג והעתקתיו במ"ב דכלי שרוב מלאכתו לאיסור הוא ג"כ בכלל כלי שמלאכתו לאיסור, והביא ראיה מרשב"א לענין קדירה, עי"ש. ולענ"ד היה נראה דזה דוקא אם עיקרה הוא רק למלאכת איסור ורק לפעמים משתמש בה להיתר, ולענין זה יש ראיה מקדירה דמשמע מרשב"א דהיא כלי שמלאכתו לאיסור דעיקרה נעשה לתבשיל, אבל אם דרך הכלי להשתמש בה לשניהם ורק שלאיסור משתמשין בה יותר מנלן דמקצה דעתיה מניה דהלא עשויה למלאכת היתר ג"כ, וצ"ע", ע"כ. ובמשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק כ'): "וקדרה שמלאכתה הוא לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות, היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור, אם לא שיש בה מהתבשיל". ולפי זה כיום שהקדירות הם נקיות ויש כאלו שמביאים אותם לשולחן – מותר לטלטלם, ומה שכתב הביאור הלכה לאסור, היינו בקדירות של פעם שהיו מלוכלכות מבחוץ בפחם ולא היו משתמשים בהם בדרך כלל ככלי הגשה.

ובשו"ע הרב (שח,כא) קיצר וכתב באופן שנשמע שנוטה להיתר גמור:

כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו אף לצורך הכלי עצמו כדין כלי שמלאכתו להיתר הואיל והוא מיוחד ג"כ למלאכת היתר

[כדכד]

א. יישר כח ובאמת לא הכרתי את כל המקורות.
ב. לא הבנתי מה הביא מר מהשועה"ר. לעולם אימא לך דשהוא דבר על כלי שמלאכתו לשניהםבשווה טלא על כלי שרוב מלאכתו לאיסורץ
ג. המסקנה מהמשנ"ב שהיום מותר לטלטל קדירות אינה ברורה לי.
המשנ"ב אומר שעיקר מלאכת הקדירה היא לבישול וזה נכון גם היום. מה שמביאים לשולחן הוא משום שיש בה מהתבשיל.

[עזריאל ברגר]

משו"ע הרב הבאתי שמי שלומד אותו בלי לחפש במקורות אחרים - מבין שההיתר הוא גורף.
ומסתמא אם לא היתה דעתו להתיר לגמרי - לא היה כותב כך ולא היה מניח מכשול לפני הלומדים.
(וכידוע שדרכו לסמוך על המגן אברהם)

[עזריאל ברגר]

מעשה שלא היה אלא חלום חלמתי - לפעמים יש לי "סיוטי לילה" מהסוג הזה...:
במנחה של תשעה באב התחילו לקרוא את הקריאה של שחרית, ונזכרו באמצע העליה השניה.

מתלבט מאוד אם עדיף שיסיימו את הקריאה כבשחרית, שהרי סוף סוף זהו מעין חובת היום, או שיסיימו את העליה ויגללו לפרשת כי תשא ויקראו את קריאת מנחת-תענית לעולה השלישי (שהרי אין מוסיפין על העולים במנחה).

ועכ"פ הפטרה - ודאי יקראו של מנחה, כי גם דרשו ושובה קשורות לקריאה של שחרית ת"ב המדברת על תשובה.

[יבנה]

מעשה שהיה:
אדם המתין לעניית קדושה ב"שירה חדשה", ואחרי שענה קדושה כדין - במקום להמשיך מ"שירה חדשה" דילג ופתח "א-דני שפתי תפתח", ותפס את עצמו באמצע אחת מברכות שמו"ע.

דעתי נוטה שכיוון שהתחיל שמו"ע לא יפסיק, שהרי אין מפסיקים באמצע שמו"ע לשום דבר.
ואחרי שמו"ע - עליו לומר שוב את ברכת "אמת ויציב", כדין שאין סדר ברכות ק"ש מעכב וכו'. ולכאורה עדיף שיקדים לה את אמירת פרשת "ויאמר", שהיא ענין אחד עם ברכת אמת ויציב.

ולא יכפול ג' התיבות "אני ה' אלוקיכם", אפילו לנוהגים לכפלן ביחיד, כיוון שאינו אומר עכשיו רמ"ח תיבות דק"ש, אלא רק פרשה אחת...

שו״ע או״ח ס׳ ב׳:
קרא קריאת שמע בלא ברכה יצא ידי חובת קריאת שמע וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע, ונראה לי שטוב לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות:
מ״ב ס״ק ד׳:
(ד) עם הברכות — כדי לעמוד בתפילה מתוך ד"ת וק"ש זו נחשבת כקורא בתורה:

שו״ע או״ח סו י:
כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובת המצוה כתקנה.
מ״ב ס״ק נ״ג:
(נג) כתיקונה — אבל לא שלא יצא כלל ידי ק"ש דהא קי"ל דברכות אין מעכבות לק"ש אלא שעי"ז הק"ש שלו ג"כ איננו כראוי ויחזור עכ"פ לאמרה אחר התפלה אם לא אמרה קודם התפלה וכדלעיל בסימן ס' ס"ב. וטוב שיאמר עוד הפעם ק"ש [ברכי יוסף].

מבואר שחזרת הק״ש הוא משום לעמוד בתפילה מתוך ד״ת, ומסתבר כדבריך שאין צריך כל הג׳ פרשיות.
אלא שדברי המ״ב סותרים את עצמם, שהרי בסי׳ ס׳ הבין ע״פ הגר״א בשם הירו׳ שהוא רק לעמוד בתפילה מתוך ד״ת, וא״כ לאחר שהתפלל אין מקום לומר ק״ש כלל. ואילו בסי׳ ס״ו מיירי לאחר שהתפלל והביא בשם הברכ״י דאפ״ה יחזור ויקרא ק״ש, אף ששם לא שייך הטעם, וע״כ שהבין שיש דין מצד הברכות לומרם ביחד עם ק״ש. ולפי הברכ״י נראה דבעינן כל הג׳ פרשיות.

[כדכד]

משו"ע הרב הבאתי שמי שלומד אותו בלי לחפש במקורות אחרים - מבין שההיתר הוא גורף.
ומסתמא אם לא היתה דעתו להתיר לגמרי - לא היה כותב כך ולא היה מניח מכשול לפני הלומדים.
(וכידוע שדרכו לסמוך על המגן אברהם)

מי שלומד אותו מבין שהוא מדבר על כלי שמיועד לאיסור ולהיתר בשווה
לא שהוא מדבר על כלי שמלאכתו לאיסור ומשתמשים בו גם להיתר
גם הפמ"ג שהביא מר בהודעה שלפני זה לא התכוון לחלוק על המג"א אלא להסביר דבריו.

[עזריאל ברגר]

לא עיינתי לעומקה של סוגיא, אבל כך שמעתי בעבר שיש בזה מחלוקת.

[כדכד]

בשבת שאלני בני שיחי' כשלמדתי איתו בפרשת השבוע את דין יפ"ת מה אם הוא כהן
ןלא ידעתי לענות

[עזריאל ברגר]

מחלוקת אמוראים...

[כמהים_]

קדושין כא:

איבעיא להו כהן מהו ביפת תואר חידוש הוא לא שנא כהן ולא שנא ישראל או דילמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן מצות יתרות

[עובדיה חן]

בירך שהחיינו בקידוש של יו"ט האם פטר את בגד חדש שלובש, גם שלא כיוון במפורש.

[עזריאל ברגר]

בירך שהחיינו בקידוש של יו"ט האם פטר את בגד חדש שלובש, גם שלא כיוון במפורש.

גם אם נניח שהיה לו לכוון - לא נשאר כאן יותר מספק של מצוה בלא בכוונה, וסב"ל.

[איתן נוי]

בכה"ג שציבור לומדים שיעור בעזרת נשים ולאחר השיעור אומרים קדיש על ישראל ולאחר מכן עוברים לעזרת גברים כדי להתפלל ערבית, האם יש להם לומר שוב חצי קדיש לערבית (עפ"י הפשט דאין מרבין בקדישים). האם שינוי המקום מחיי באותם בקדיש?

[יוסף חיים אוהב ציון]

בכה"ג שציבור לומדים שיעור בעזרת נשים ולאחר השיעור אומרים קדיש על ישראל ולאחר מכן עוברים לעזרת גברים כדי להתפלל ערבית, האם יש להם לומר שוב חצי קדיש לערבית (עפ"י הפשט דאין מרבין בקדישים). האם שינוי המקום מחיי באותם בקדיש?

גם בלי שינוי מקום אומרים קדיש, כן אמר לנו הגרי"ח סופר שליט"א, כיון החצי קדיש שייך לתפילה עפ"י סודן של דברים.

[איתן נוי]

גם בלי שינוי מקום אומרים קדיש, כן אמר לנו הגרי"ח סופר שליט"א, כיון החצי קדיש שייך לתפילה עפ"י סודן של דברים.

הלוא ראית שציינתי "פשט".

[איתן נוי]

IMG_0167.JPG (3.63 MiB) נצפה 313 פעמים

IMG_0166.JPG (3.65 MiB) נצפה 313 פעמים

IMG_0165.JPG (3.71 MiB) נצפה 313 פעמים

למי ידוע האם מותר לתת לילד לשחק במשחק הנקרא "סליים" בתמונה המצורפת, בשבת?
דומה לפלסטלינה/בר בצק. ושמא יש בו משום לש?

[הוה אמינא]

זה הרבה יותר גרוע מפלסטלינה, כי מהר מקבל את העיצוב ומתקשה לתמיד.

[איתן נוי]

בבית יוסף סימן קלד: "כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל בשם הגאונים שתקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד ואמרו הכין קבלנו עלינו ועל בנינו לעולם וכל העובר על התקנות פורץ גדר ולפי זה יש ליזהר לומר אותו מעומד עכ"ל וכן נהגו".
ויל"ע מדוע מחד גיסא כתב: " שתקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד". וכשסיים כתב: " ליזהר לומר אותו מעומד". ולא כתב גם "בקול".

[יוסף חיים אוהב ציון]

IMG_0167.JPG

IMG_0166.JPG

IMG_0165.JPG

למי ידוע האם מותר לתת לילד לשחק במשחק הנקרא "סליים" בתמונה המצורפת, בשבת?
דומה לפלסטלינה/בר בצק. ושמא יש בו משום לש?

https://ask-dh.org/2021/10/18/15575/

[איתן נוי]

אלוף. תודה.

[עובדיה חן]

צילום לילדים על גבי ספרי קודש האם זה לא בזיון ?

[עזריאל ברגר]

צילום לילדים על גבי ספרי קודש האם זה לא בזיון ?

על גבי הספר - ודאי ביזיון.
על רקע הספר - תלוי בהקשר.
בפרט אם זה דבר שנועד לחזק את לימוד התורה וכו' - ייתכן שזה דבר שמוסיף בחיבת הספרים וכו'.

[יבנה]

בבית יוסף סימן קלד: "כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל בשם הגאונים שתקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד ואמרו הכין קבלנו עלינו ועל בנינו לעולם וכל העובר על התקנות פורץ גדר ולפי זה יש ליזהר לומר אותו מעומד עכ"ל וכן נהגו".
ויל"ע מדוע מחד גיסא כתב: " שתקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד". וכשסיים כתב: " ליזהר לומר אותו מעומד". ולא כתב גם "בקול".

נהגו מעומד ולא בקול.

[איתן נוי]

נהגו מעומד ולא בקול.

מה זה עונה על השאלה?