תוכן כתב:יאיר כתב:או"ח תק"ס.
אני מניח שכוונתך שמכיון שחכמים גזרו על נגינה בכלי זמר, הרי שזו הנאה מיותרת, ויש מעלה גם בפרישה סתמא. ואין זו ראיה נכונה שבתשעה באב תקנו שאסור ללמוד תורה, חזינן שחכמים יכולים לתקן פרישה אפילו מדבר שהוא כולו טוב.
עשוי לנחת כתב:לייטנר כתב:"אמר אביי: כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: כפין עניא ולא ידע. אי נמי: רווחא לבסימא שכיח".
וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום נחלקו בהם בני אדם לשלש כתות.
הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחוייבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף על פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם כל שכן ליחידיהם היו נדהמים בכך ואומרים היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים, וכל שכן שימצאו חן בעיניו. והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו כיון שאינם מבינים מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה, או היה להם לומר אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו, אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה.
[מתוך הקדמת הרמב"ם לפרק חלק]
בנתיים לא צריך להאריך, אולי בהמשך, והדברים ידועים
גאולה בקרוב כתב:ואני על משמרתי אעמודה, שמשה רבינו ושמואל הנביא, רבי עקיבא ורבי מאיר, רעק"א והגר"א, הראי"ה והחזו"א, לא הרגישו "הנאה" בגלידה, מקסימום אולי ואולי מעט "טעים" בפה...
אוצר החכמה כתב:יאיר כתב:ידוע (ויש ליישב).
עוד דוגמא מעניינת מהגר"א היה ממעט בשינה בשבת ושאלוהו מדוע והרי שב"ת ר"ת "שינה בשבת תענוג"!
וענה כיון שהוא תענוג ובתענוגות צריך למעט.
מה המקור? כי זה מוזר, בשבת מצווה להתענג. יכול להיות שבשבילו היה יותר תענוג ללמוד, אבל הנימוק שהבאת נראה מוזר.
אוצר החכמה כתב:יאיר כתב:ריש "דברי אליהו" - טור שמאלי:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?14439&&page=4
http://www.otzar.org/aspcrops/14439_3_2 ... 562012.asp
[ http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... rum_id=771]
כתוב שם משהו אחר לגמרי, שהרי נתן את דוגמת המרקחת, וכוונתו שעניין תענוג, אדרבה הטבע הוא שאם נוטל ממנו מעט, נהנה ואם מרבה קצה נפשו, (אפשר להתווכח על דימוי השינה לזה אבל זה עניין אחר) אבל לא כתוב שם שמשום הפרישות יש למעט גם בשבת.
לייטנר כתב:עשוי לנחת כתב:לייטנר כתב:"אמר אביי: כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: כפין עניא ולא ידע. אי נמי: רווחא לבסימא שכיח".
וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום נחלקו בהם בני אדם לשלש כתות.
הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחוייבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף על פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם כל שכן ליחידיהם היו נדהמים בכך ואומרים היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים, וכל שכן שימצאו חן בעיניו. והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו כיון שאינם מבינים מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה, או היה להם לומר אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו, אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה.
[מתוך הקדמת הרמב"ם לפרק חלק]
בנתיים לא צריך להאריך, אולי בהמשך, והדברים ידועים
אף כי אינני חסיד של החזו"א, מצ"ב דעתו כפי שראה 'יאיר':
viewtopic.php?f=26&t=4306&hilit=%D7%A7%D7%9D+%D7%A8%D7%91%D7%94+%D7%A9%D7%97%D7%98%D7%99%D7%94
לגוף העניין, הציטוט שהבאת קלאסי - מתאים בכל מקום ולא מתאים בשום מקום.
עיינת בתגובה הראשונה באשכול?בלי בעיות כתב:אני קצת מתפלא על כל הת"ח שנושאים ונותנים בעניני הנאות העוה"ז' והנאה רוחנית וכו' וכו'' הרי מפורש בש"ס ופוסקים שאסור לשמוע נגינות בזמן הזה משום חורבן הבית, ודברים חמורים נאמרו בסוטה מח. ועיין רי"ף ברכות על הנ"ל, ושאר פוסקים, שמכל הלין נראה שבקושי יש התרים לשמוע נגונים בזמן הזה, ויש שאפילו אוסרים לשיר בפה ואפילו שלא בבית המשתה, והרי כך נראה פשטות הגמרא. ועיין מה שכתב רש"י בחגיגה (סוף פרק א') על אלישע אחר שלא הגנה עליו תורתו משום זמרא יוונית, ששיטת רש"י היא שלא משום יוון היא הקפידא, אלא משום החורבן. ובימינו בקושי מצאו הפוסקים היתר למה שאנחנו נוהגים לשמוע ניגונים בכלי שיר, ועיין מזה באגרות משה (לא זוכר איפה) שדן בכל זה בארוכה. וא"כ היכי דמי? אם מכוין לשירות ותשבחות וודאי שזה מצוה. ואם להנאתו, ודאי שבזמן הזה היה טוב להמנע מזה אם אפשר (וזה בלשון המעטה, כי זכורני ((גם לא זוכר איפה ראיתי את זה)) שההיתר היחידי שיש היום לשמוע מוסיקה באופן תדיר השכם והערב, שמשמע שאין מי מהפוסקים שמתיר את זה, הוא רק משום שכולנו כל כך חלושים שיש חשש שנכנס לדכאון), ולכה"פ ודאי שיש בזה ענין, ואפילו יותר משאר הנאות אחרות, שאלו באמת ענין למי שמדקדק על עצמו. ואלא במאי,בזמן הבית?
(ר' אבהו אכל עד שהיה מחליק לו זבוב ממצחו)אפרקסתא דעניא כתב:ברכות מד. רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה
הרב 'יאיר' כתב:...הנושא הזה (אגדות חז"ל כפשוטן או לא - מחלוקת הרמב"ם והגר"א) נטחן כבר 'הדק היטב' בפורום.
יאיר כתב:http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?83716&BOOK&page=58
אדרבה החכימנו. פרט והרחב.
ידוע שעצם הזמר והניגונים כולם אסורים, אפילו אין אומרים עליהם מלים כלל, לאומרם אודנא דשמעא זמרא תעקר, וכבר ביאר התלמוד שאין הבדל בין שמיעת הזמר או ניגון על מיתרים או השמעת הנעימות בלא מלים, אלא כל מה שמביא לידי שמחת הנפש והתרגשותה אסור, כמו שאמרו, וסמכו דבריהם אל איסור הנביא, שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים. וטעם זה הדבר ברור מאד, לפי שכח תאוה זה צריך לכבשו ולמנעו ולמשוך ברסנו, ולא שיפעל וִיחַיֶה מתו, ואין משגיחים באחד היוצא מן הכלל שמעטים כמותו, אשר זה מביאו לידי שמירת הנפש ומהירות התפעלות להשגת מושכל או כניעה לדברים האלהיים, לפי שדיני התורה לא נכתבו אלא לפי הרוב והרגיל, שדברו חכמים בהוה.
תוכן כתב:ומה שמצאת ב"כל" סיפורי הבעש"ט שבעלי חיים נהנים ממוסיקה, האם תוכל להביא בזה סיפור אחד מוסמך, עד כמה שסיפורי הבעש"ט מוסמכים. ואם לדין יש תשובה, שהרי כידוע משבחי הבעש"ט שנשמות לאלפים ורבבות עד אין מספר היו באים אליו כדי שיתקן אותם, וא"כ אותם בהמות וחיות שהקיפו הבעש"ט ונהנו מהמוסיקה אולי איירי באותם נפשות עלובות שבאו להתקן שנתגלגלו בגופם של בהמות אלו. ואפילו אם נניח שבהמה מרגישה הנאה, יש לדון אם היא נהנית באותה צורה שאדם נהנה. ויש לדון בזה מהא דאמרינן דריח רק הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, ואם נמצא שבהמות נהנות מריחות, האם נניח שלפ"ז שיש להם נשמה? וזכרוני כשהייתי ילד טיילתי פעם בחווה ושאלתי האיכר איך הוא יודע האם הבהמה שמחה או לאו. והוא ענה לי שבהמה אף פעם לא שמחה, היא רק מרוצית או לא מרוצית. ולימודים רבים למדתי באותה רגע, ובטחוני שאיכר זה לא היה אלא אליהו הנביא.
איבן אל-היית'ם (מדען פרסי מלפני אלף שנה) היה החוקר הראשון של השפעת הלחנים והמוזיקה על בעלי חיים לא אנושיים. במחקרו הוא ערך ניסויים והדגים איך אפשר לגרום לגמל להאיץ או להאט בעזרת המוזיקה, והראה דוגמאות אחרות איך מוזיקה יכולה להשפיע על התנהגותם של בעלי חיים. הוא ערך ניסויים על סוסים, ציפורים וזוחלים. עד למאה ה-19 רוב מלומדי המערב חשבו שהנאה ממוזיקה הייתה תופעה אנושית גרידא, אך ניסויים שנערכו לאחר מכן הצדיקו את ההשקפה של אל-היית'ם, שלמוזיקה אכן יש השפעה על בעלי חיים.
יאיר כתב:אם יש לך אוצר בדיסקשיח תוכל לדעת ע"י הלינק את המ"מ המדוייק. שם הספר מופיע בפינה ומס' העמ' בסוף הלינק.
אבל העליתי בכ"ז:
ארי במסתרים כתב:יש שמועה בשם החת"ס שהיה מוכן לתת מחצית מתורתו כדי שיהיה לו את חוש הנגינה
יאיר כתב:אם תסתכל שם במקורות עצמם תראה שהגר"א לא אמר שהאגדות הם כפשוטן ותו לא ח"ו, אלא שיש בהם עומק אך גם פשטן נכון. ופשוט.
וכמ"ש שגם במשנה ובגמ' יש פרד"ס (עיין לדוגמא ב"פנינים משלחן הגר"א" איך ביאר המשנה הראשונה בברכות עפ"י הסוד).
(ואמליץ שוב על הספר 'אהל אליהו' שם מבאר דברים רבים בתורת ומשנת רבינו הגר"א).
והסוד גנוז וקבור שם, ולא ידע איש את קבורתו כנ"ל ול"ל רשו לאפקא מינה כו' וכמ"ש שם דף ר"פ ע"א ומה דאתמר בך, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה... והענין כי סוד משה הוא תורתו, הלכה למשה מסיני שהוא הסוד, והוא גנוז ברמז והן הגדות שהן בש"ס כמו המעשים דרבב"ח וסנחריב שהן לפי הנראה ח"ו כמו דברים בטלים ובהן גנוז כל האורה והתורה תורת משה כל רזין דאורייתא. וזה שבקש משה שלא יגנז הסוד באלו הדברים, ולא ניתן לו וזהו מחולל מפשעינו שנעשה חול דברי' של חול והוא בפשעינו כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם.
אפרקסתא דעניא כתב:ראו כאן דברי הגר"א (בריש העמודה השמאלית):והסוד גנוז וקבור שם, ולא ידע איש את קבורתו כנ"ל ול"ל רשו לאפקא מינה כו' וכמ"ש שם דף ר"פ ע"א ומה דאתמר בך, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה... והענין כי סוד משה הוא תורתו, הלכה למשה מסיני שהוא הסוד, והוא גנוז ברמז והן הגדות שהן בש"ס כמו המעשים דרבב"ח וסנחריב שהן לפי הנראה ח"ו כמו דברים בטלים ובהן גנוז כל האורה והתורה תורת משה כל רזין דאורייתא. וזה שבקש משה שלא יגנז הסוד באלו הדברים, ולא ניתן לו וזהו מחולל מפשעינו שנעשה חול דברי' של חול והוא בפשעינו כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם.
ולכאורה משמע דאין זה כפשוטו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 461 אורחים