האם קיים בכלל מקור "ברור" שהגאונים אכן חולקים על זמן ר"ת?!

[מרבה_שלום]

ברור. אף אחד לא אמר שאינו פוסק את ר"ת.
הביאור הלכה כתב את הנ"ל, בשם המנחת כהן, בדעת ר"ת והשו"ע עצמם. קרא שוב.

[מרבה_שלום]

אבל אם כבר הגענו לכאן, יש להזכיר גם דברי כמה גדולים נוספים, שהשו"ע בסופו של דבר חזר בו ופסק דלא כר"ת. עיין יו"ד סימן רסו סעיף ט. וראה דברי האחרונים דלהלן.

בית דוד (ר' יוסף דוד משלוניקי), סימן קכו:

ומן השו"ע יו"ד שם נראה כמהר"ם אלאשקר. ונראה דאע"ג דנראה מהרב כנסת הגדולה שפוסק כהרדב"ז, מדהביא סברתו באחרונה, מ"מ למעשה נראה כמהר"ם אלאשקר, חדא דמהשו"ע יו"ד שם נראה דס"ל כמהר"ם אלאשקר, וכן נראה דעת מור"ם שלא הגיה עליו כלום, א"כ הוי הרדב"ז יחיד.

הגר"ז בסידורו (נקרא: 'סידור הרב', או 'סידור רבינו הזקן'), ב'סדר הכנסת שבת':

אבל אין לסמוך כלל להקל ע"פ מה שכתב הרב ב"י בשו"ע הלכות שבת בשם יש אומרים, והיא דעת ר"ת וסיעתו, שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית אחר השקיעה הוא יום גמור, ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה... כי כבר חזר בו הב"י בשו"ע יו"ד הלכות מילה, ופסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות, וכן פסק הש"ך שם, וכן פסק הפר"ח לאו"ח סימן תרעב.

אבני נזר, או"ח, סימן תצז, אות ד:

וכל שכן לפי שיטת הגאונים, דאין מחלקים כלל בין שקיעה לשקיעה, וכבר הכריע כן הרב מלאדי ז"ל בראיות ברורות ומוכרחות כשיטת הגאונים, וכפסק השו"ע ביורה דעה שחזר בו ממה שכתב באורח חיים כשיטת ר"ת, וכן הגר"א ז"ל מוילנא, וכן דעת מהר"ל ז"ל בגור אריה למסכת שבת.

שו"ת ארץ צבי, ח"א, סימן פו, דף קב ע"ד ד"ה ככה:

כי גם דברי השו"ע סותרין זה את זה, באו"ח פסק כר"ת וביו"ד פסק כהגאונים.

[קו ירוק]

הנה אם הגאונים חולקים על ר"ת, אזי איפו הם כתבו זאת במפורש - שבשקיעת גלגל השמש מתחיל בין השמשות? ולהוציא מתוך דיוקים (בדברי הגאונים) שהם חולקים - כשזה לא כתוב במפורש - אין מזה ראיה (לפחות לא לקולא), כי ניתן לדייק גם כן בהפך בדרך כלל. ומפני שזה לא מפורש!
ואם כן שוב: מהו המקור הברור לכך שניתן לסמוך עליו - שממנו רואים במפורש שהגאונים חולקים על רבינו תם?

(אף שההודעה ותיקה מאוד)...
כמדומה שמרכולתך התפרסמה בכמה במות בדור עלוב זה.
במקום להתכוח, אספר סיפור.
מעשה שהיה יהודי ת"ח ובעל כשרון עצום אצל החזו"א והראה לו שבשו"ת הרי"ף מכת"י בערבית, מספר המקומות שבהם חלוקה דעתו מדעת הרמב"ם הינם י"ח בלבד. וכך גם נמצא בלשון רבינו אברהם בן הרמב"ם. השיבו החזו"א, ואז? הב"י לא צדק בהישענו על ג' עמודי עולם.. ופטרו ממנו.
ואם תימצי לומר זהו ההגין האמיתי, ולא הנבירה בכתבי הגאונים וכו'.

[מלבב]

אבל אם כבר הגענו לכאן, יש להזכיר גם דברי כמה גדולים נוספים, שהשו"ע בסופו של דבר חזר בו ופסק דלא כר"ת. עיין יו"ד סימן רסו סעיף ט. וראה דברי האחרונים דלהלן.

כל אלו לא ראו את מקור הדברים בעיטור שכותב מפורש כר״ת, ובכלל כמה רחוק שגם הרמא חזר בו ואף אחד מהנושאי כלים לא העירו בזה, ועוד שהרי עשרות ראשונים פסקו כר״ת ואף אחד לא הביא שגדולי הראשונים הריף והרמבם חולקים אע״פ שסתמו בלשון שקיעה, ובפירוש כתבו המאירי ווהרדב״ז והשלטי גבורים שגם הרמבם סבירא ליה כר״ת, לכן תמוה לדייק מהמחבר שרק העתיק לשון העיטור, וכן מצינו בכמה ראשונים שפסקו להדיא כר״ת ובמקום אחר סתמו בלשון שקיעה, כמו הראש המאירי הסמג הטור.

[תלמיד-חכמים]

בפירוש התלמוד המיוחס לרבינו אברהם בן הרמב"ם (הוצאת מכון מרא"ה, עמ' קנב) כתב וז"ל:

"אמר המחבר, יש להקשות מאחר דאוקמינן דהאי ובא השמש אביאת האור הוא ומאי וטהר טהר יומא, למה די להו ביציאת הכוכבים, והלא אור השמש יישאר אחר יציאת הכוכבים בעולם זמן ארוך כמו שעה או קרוב ממנה וכו'". עכ"ל.

ותירוצו בקיצור הוא, ש"טהר יומא" לא קאי על היעלמות האור מכל השמים, אלא רק על היעלמותו ממקום הכוכבים. וז"ל בקצור: "והואיל ונראו הכוכבים הרי בא אור השמש מעל מקצת העולם, והוא מקום הכוכבים" וכו'.

אם אכן ברור שראב"ם הוא מחבר פירוש זה, הרי לנו מכאן ראיה ברורה שדעתו כדעת הגאונים ולא כר"ת. שהרי לר"ת בזמן צה"כ כבר יש חושך (לפחות כפי הנראה לעינינו במצרים וא"י, מקום מושבו של ראב"ם).