פורום אוצר החכמה

לכאו' בנותן טעם, גם להביא הדוג' דלהלן (כן, זה ממדרש ולא מש"ס - כך שיגידו לכן מוגזם במידות - אך עדיין מעניין האשכול. שיהיו הדברים לפונדק א'):

הסיפור על דוד המלך (- שהלך לנוח על הנדמה לו כהר, והתעורר ונוכח לדעת שהי' ראם..) - במדרש חז"ל עה"פ ומקרני רמים עניתני, ראה מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור כב.

אני מנסח את השאלה כך,
אין לי כל בעיה לומר שחז"ל טעו בידיעת הטבע והסתמכו על הידע שהיה בימיהם,
אבל לחשוב שחז"ל היו שוטים, זה מצחיק,
וא"כ במה הם טעו, לדוגמא באדני השדה או עכבר שחציו אדמה, הרי אנחנו לא מכירים שום דבר שדומה לתיאורים אלו, שאפשר לטעות בו.

הלא אפי' הרמב"ם כותב בזמנו: "והתהוות העכבר דוקא מן העפר עד שימצא מקצתו בשר ומקצתו טיט והוא מתנועע כולו הוא ספור מפורסם מאד, ואין מספר לרבים אשר אמרו לי שראו אותו, ומציאות בעל חי כזה הוא דבר מפליא שאין לדעת לו הסבר כלל".
כך שאין בעיה לומר שזה היה הידע המפורסם והנפוץ בימי חז"ל.

ומכאן אנו למדים: או שיש עכבר כזה במציאות, או מה טיבם של סיפורים אפי' מאנשים רבים שהיו נאמנים על הרמב"ם והעידו שראו בעיניהם.

מה שנכון נכון כתב:מה טיבם של סיפורים אפי' מאנשים רבים שהיו נאמנים על הרמב"ם והעידו שראו בעיניהם.

וזאת גופא לא ידעו חז"ל והרמב"ם?
הנקודה היא שלאור דבריך לא ניתן לעשות הפרדה ולטעון שחז"ל צדקו בסברא אך לא בידיעה, שכן עצם ההסתמכות על הידיעה היא טעות בסברא.
זאת נוסף לטעויות נוספות של המדע הקדום שהן למעשה טעויות בסברא והתבוננות נכונה במציאות הגלויה לנו תכחישן על אתר, כגון שאין נע ללא מניע (די בהתבוננות בחפצים בתנועה), או שכדור הארץ אינו כדורי (מבט על האופק יספיק). וכבר העליתי טענה זו בפורום בעבר.