פורום אוצר החכמה

עושה חיל כתב:

סתם כתב:הביטוי "חמור נושא ספרים" מקורו בקוראן, ונועד ללגלג על היהודים,
וכן הביטוי "עם הספר, וכנ"ל.

עיין ב"זוהר החדש" (תיקונים,כרך ב, סט ע"ב): "אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דקשיר לון ביצר הטוב למהוי עזר בהדייהו, וקשיר ליה ליצר הרע למהוי כחמור למשאוי תחותייהו חמור נושא ספרים".
"חובת הלבבות" [המאה האחד עשרה] "ומפני היות התורה מלות וענינים, נחלקו בני אדם בחכמת התורה על עשר מעלות. תחלתם, אנשים למדו החומש והמקרא והספיק להן בגירסת הפסוק מבלי הבנת ענין ואינם יודעים פירוש המלות ושמוש הלשון, והם בתכונת חמור נושא ספרים" (ש"ג שער עבודת האלוקים פ"ד)

למיטב זכרוני הכינוי השני [עם הספר, ובערבית אהל אלכתאב] הוא אינו כינוי גנאי, ולהפך - אותם מ"אהל אל כתאב" זכאים לחיות ולא צריך להורגם כמו עובדי האלילים אלא להמיר את דתם ח"ו או לשלם מס...

ולגופו של עניין האשכול:
יש סכנה גדולה להיות רגיל בקריאת בדיותיהם שמא יתרגל במחשבתו לזלזל אחר כך במדרשינו הקדושים אשר נכתבו מתוך רוח הקודש. כי כפי מה שראיתי הם 'גנבו' ושיבשו מדרשים, ודבריהם מעלים גיחוך עז. ואולי זוהי גם כוונת הרמב"ם שהובא בתחילת האשכול.

עסק רבות בכתבי האיסלאם, ורבים מהחסידים המוזכרים בו הם חסידים מוסלמים.
- חלק מהדברים אותם הוא מביא סתם בשם 'חסיד אחד', ראיתי במאירי בשם חסידים מוסלמים.

יאיר אתמר כתב:בכתבה זו נאמר כי מהר"י לבית הלוי (בעל השו"ת) תירגם את הקוראן מאיטלקית לעברית, וכי תרגום זה נמצא בכת"י במוזיאון הבריטי. למעשה קיימים מספר העתקות של התרגום, ראה ברשומה זו.

אגב, כתה"י מכילים חומר מוסלמי מובהק נוסף על הקוראן, שתורגמו ג"כ על ידי מהר"י לבית הלוי.

מהר"י לבית הלוי כנראה נהג בזה מנהג רבו ר' דוד ן' ששון, ראה במאמר המצורף עמ' 590 והע' 52-53.



(במבוא לשו"ת שלו מהדו' ז"א נכתב קיצור תולדותיו, ע"פ מאמר של בניהו. באיזה מאמר מדובר?)

מאמר נוסף בעניין:

נ' באסל, על תרגום הקוראן לעברית: תרגום יעקב בן ישראל הלוי מן האיטלקית (ויניציאה 1636), מטוב יוסף: ספר היובל לכבוד יוסף טובי, כרך ג (חיפה תשעא) עמ' 166-181

אודה מאוד למעלה.

ר' במבוא לספר ההדרכה לחובות הלבבות (אברהמוב) עמ' 11, שמציין כי הסתייע בקוראן. לא בדקתי אם זה נכון.

ור' דברי הרב הוגה ומעיין - כאן:

הוגה ומעיין כתב:דפשיטא למר, פשיטא לראשונים להיפך.

רבי משה אבן עזרא ב"העיונים והדיונים" (מהדו' הלקין עמ' 226) כותב על הקוראן: "ראשי העוסקים בהלכה וגדולי המדברים, רבי סעדיה ור' האיי ואחרים מן המדברים, הסתייעו בו כשביקשו עזרה בגילוי הסתום שבנבואות".

רבי יוסף בן יהודה אבן עקנין כותב בפירושו לשיר השירים "התגלות הסודות והופעת המאורות" (מהדו' הלקין עמ' 492-4): "ורבנו האיי גאון ז"ל, הרי אנו מוצאים, שבספרו, אשר קרא לו "אלחאוי" הוא מסתייע בדברי הערבים ... וגם הסתייע בבית משיר אהבה למאמר רבותינו ז"ל ... וגם הסתייע בקוראן ובחדית', וכן עשה לפניו ר' סעדיה ז"ל בפירושיו בלשון הערביים".

כמובן שטעמם לא משום שראו בו סמכות אלא משום שנקטו שהשתקעו בו מסורות חז"ל קדומות, וברוחב דעתם ידעו לאכול הרימון ולהשליך קליפתו. אך כשיש מקור בקוראן ולא מוצאים את זה במקום אחר, אין צורך להניח שהיה לפניהם מקור מדרשי אחר (אם כי זה יתכן)..

גם בפירוש ר"י בן בלעם לישעיה נט, יג הביא את רב האיי כראיה:
"יתכן שמי שקורא דבר זה וכיו"ב בהבאת ראיה מן הערבית למה שבא בכתבי הקדש יגנה זאת, הנה יידע שקדמוני בזה האדונים הנכבדים כמו רס"ג זצ"ל ורב האיי גאון ז"ל. ובחיי שראיתי שהוא מביא ראיה מבית של שיר אהבה על ביטוי שהוטרד בו וזה כתוב בספר אלחאוי... וכן מביא עד ממה שמובא בקוראן.... ש'בעל' הוא אליל... ומאחר שיש כעניין הזה אצל חכם בישראל... מדוע נימנע אנחנו. ולא יתנגד לזה אלא מי ששכלו מועט... כי החכמים הראשונים שהם מופת מפרשים את ספר ה' בעזרת כל השפות, כמפורסם באמרם: א"ר עקיבא כשהלכתי לערביה היו קוראים לדכרא יובלא. ולפי שיטה זו הרשו לעצמם רבנו האיי ז"ל ואחרים להכניס דבר כזה בחיבוריהם".
אמנם יש לחלק בין ראיות לשוניות (שעליהם דברו חכמים אלו שהביא הרב הוגה ומעיין) לבין ציטוטי לשונות ממש והסתייעות בהם.

בהקדמה לספר הישר מהודרת תרפ"ג כותב ר' אליעזר גולדשמיט שלספר הישר הקוראן היה כמקור.

רציני כתב:בהקדמה לספר הישר מהודרת תרפ"ג כותב ר' אליעזר גולדשמיט שלספר הישר הקוראן היה כמקור.

במאמר בענין ספר הישר מאת פרופ' מאיר בר אילן (החי), טען כי מחבר ספר הישר שאב מקורותיו מהבאר שהקוראן שאב אותם.

(בענין שדן שם העלה את ההשערה כי המקור היה איזה שיר ארמי, אך לא הצליח למצוא כל הפרטים המצוי בספר הישר, הדומים לא מעט להמסופר בקוראן)

אברהמוב מעיר לאורך הספר על עשרות מקבילות ומקורות כאלה. וראה גם מאמרו באורשת ט (פה).
על מקורותיו האסלאמיים של ר"ב ראה גם מאמרו של גולדרייך בתעודה ו, ספרה של לובל "A Sufi-Jewish Dialogue" (בעמ' xi ובכמה מקומות בספר), ח' לצרוס-יפה בספרה עולמות שזורים עמ' 158-9, מ' מנצור, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות תשלג (כרך ג חטיבה ג עמ' 81-90). (וע"ע כאן.)

לשימוש יהודי בקוראן ובמקורות אסלאמיים ראה גם מאמרו של Decter, ב-JQR 96.3, מאמרו של בלאו בתרביץ מ/ד, ומאמרו של פרידנרייך, The use of Islamic sources in Saadiah Gaon's Tafsir of the Torah (ושם ביבליוגרפיה נוספת). וראה פה (לגבי ר"ב בן אשר). (מן העניין לציין גם לחיבורו של וידר 'השפעות אסלאמיות על הפולחן היהודי', ולמאמרו של פנטון בתעודה טו. וראה גם בהודעה זו.)

(מאמרו של ב"א על ספר הישר נמצא פה. וראה גם ע' שפירא-לביא, מגמות ההרחבה בסיפור העברי של ימי הביניים, עמ' 78.)

יש ספר 'מקרא מדרש וקוראן'
ספר מעניין מאד המראה מה ששאב הקוראן ממקורות היהדות.

הנה עוד מרמב''ע, מספרו שירת ישראל [מהו הספר השני...?]

לפי המסופר רבי שמואל הנגיד חיבר ספר להפריך אמינות הקוראן, מה שגרר תגובה חריפה מצד חכמי האיסלאם.

בברכה המשולשת כתב:א. לפי הר"ן גם איסלאם זה ע"ז. וכן פסקו הלכה למעשה בדורותינו הצי"א והדברי יציב והגרי"ש אלישיב
ב. גם לפי דעת הרמב"ם, כבר כתב הרדב"ז שכוונתו היא שהאיסלאם אינו ע"ז עבור הגויים, אך עבורנו הוא אסור באיסור ע"ז של יהרג ואל יעבור

אפשר מקורות

מלבב כתב:

בברכה המשולשת כתב:א. לפי הר"ן גם איסלאם זה ע"ז. וכן פסקו הלכה למעשה בדורותינו הצי"א והדברי יציב והגרי"ש אלישיב
ב. גם לפי דעת הרמב"ם, כבר כתב הרדב"ז שכוונתו היא שהאיסלאם אינו ע"ז עבור הגויים, אך עבורנו הוא אסור באיסור ע"ז של יהרג ואל יעבור

אפשר מקורות

צויינו לעיל באשכול זה

הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל, בקי גדול בקוראן היה, וביותר באוונגליון = "הברית החדשה" (נדמה לי שהיו מונחים בבית הכסא אשר בביתו, ושם למדם ושלט בהם).
בגמרא מפורש: לא תלמד לעשות - אבל אתה למד להבין ולהורות!
אף כן נהגו מלפניו רבים מגדולי ישראל בכל הדורות.