פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:לפי הטענה של ברזילי לעיל שהציבור החרדי היום מתרבה בקצב לא פחות מהיר מאשר ההתרבות במצרים, אין אנחנו צריכים לחפש חישובים (כגון תאומים ושלישיות כדי לחשב) איך זה קרה. כמובן העובדה שזה נמשך לאורך זמן ארוך באותו אופן זה וודאי נס של וירבו ויעצמו.

לא הבנתי בכלל מה עניתם לי, הציבור החרדי היום מתרבה בקצב של 5% לשנה משנתון לשנתון, ולא שכל האוכלוסיה גדלה בקצב של 5% לשנה! זה אפילו לא קרוב למה שהיה במצרים ע"פ חשבונותיכם כי במצרים בכל שנה נולדו ילדים בשיעור של חמש אחוז מכל האוכלוסיה ועוד כמנין הנפטרים...

ציבור החרדי היום מתרבה בקצב של 5% לשנה משנתון לשנתון

לא הבנתי שלזו כוונתך, כלומר לדעתך הגידול הוא רק משנתון לשנתון של ילדים ולא בחישוב האוכלוסיה. כמובן שאם כן הוא אתה צודק השאלה היא רק מה הנכון? בדברי מבקר המדינה שהביא לעיל כתוב שהגידול באוכלוסיה הוא 7% אבל אולי גם שם לא לזו הכוונה.

אם אכן אין הגידול באוכלוסיה 7%, נפלה הראייה ממספר הילדים ושוב צריך ברזילי לחשב את מספר הילדים הנחוץ לכל משפחה כדי לתרץ את קושי הרמב"ן.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי שלזו כוונתך, כלומר לדעתך הגידול הוא רק משנתון לשנתון של ילדים ולא בחישוב האוכלוסיה. כמובן שאם כן הוא אתה צודק השאלה היא רק מה הנכון?

אני די בטוח שזו הכוונה (כי הם מתבססים על נתוני משרד החינוך ואין להם ידיעה ברורה כ"כ על המבוגרים), אבל אחרי שביזבזתי על זה קצת זמן הבוקר גיליתי (אם הצלחתי לחשב נכון) שגם אם הגידול הוא משנתון לשנתון זה אומר שכל שנתון חדש הוא כחמש אחוז מכלל האוכלוסיה שמעליו עד גיל שמונים או שבעים (בהנחה שכל האוכלוסיה התרבתה בקצב הזה)...

כלומר פחות או יותר כדברי ברזילי.

כן, רק שלא ברור לי עם איזה רצף של שנים צריך להתחיל כדי להגיע לגידול קבוע של חמש אחוז. ז"א אתה צריך שיהיו לך הורים בכל הגילאים...

ברשותכם נהדר לקדמייתא...

ברזילי כתב:באופן מקורב נאמר כך: בתוך 210 שנים גדלה האוכלוסיה פי 34,000 - גידול של 5.1% לשנה. לכן, מספר הנולדים בשנתון של גיל אפס
ביציאת מצרים צריך להיות גדול פי 7 בערך ממספר האנשים בשנתון של בני ארבעים ביציאת מצרים. לפי זה, נעריך את מספר התינוקות
הזכרים בשנת אפס כ- 109 אלף. אם יש חמשה ילדים במשפחה, מגיעים למספר הרצוי של בכורות זכרים.

אם הבנתי נכון החישוב נעשה ע"פ פריסתו של הרב אוצה"ח שש מאות אלף לארבעים שנה באופן שווה ואז יוצא 15000 לשנה כפול 7 שווה 105 אלף, אבל אם האוכלוסיה גדלה בקצב הנ"ל אזי גם בני העשרים הם פי 7 מבני השישים והחישוב של 15000 לשנה איננו נכון... ושוב אין מנוס מלהזעיק את הרב ברזילי שיחשב לנו הוקוס פוקוס חדש:)

ברזילי ענה על זה בדבריו הוא חישב על בסיס ההנחה שבני ה40 הם 15000 כי בהתפלגות משתנה בקצב קבוע האמצע שווה לממוצע.

כמה הבהרות, ואז אחזור לחישוב מסודר:

א. באוכלוסיה הגדלה בקצב קבוע לאורך זמן, ובהנחה שגיל המוות הממוצע לא משתנה מהותית, אין הבדל בין הגידול השנתי משנתון לשנתון לבין הגידול בכלל האוכלוסיה.
ב. הנתונים לעיל על גידול האוכלוסיה החרדית היו משלל מקורות, חלקם העריכו את הגידול בגילאי גיל העבודה 25-64, חלקם בכתה א. מכיוון שקצב הגידול של האוכלוסיה החרדית אינו קבוע, אין פלא שיש אי התאמה מסויימת בנתונים (זאת, עוד לפני הדיון בשאלת מיהו חרדי).
ג. עם זאת, העובדה כי לפחות בשנתונים מסויימים הגיע קצב הגידול בחברה החרדית ליותר מ-5% נותנת תחושה כי זה מצב שאינו בהכרח למעלה מן הטבע - ממוצע של 7-8 ילדים למשפחה ומיעוט פטירות ילדים (כפי שהמצב היום, בשונה מאד מהנורמה בעולם עד לפני זמן לא רב) בהחלט מביאים לכך.
ד. ההערה האחרונה של דניאל נכונה - מתוך עצלות הערכתי את שנתון בני הארבעים ב-15,000 מתוך מחשבה שמכיוון שהם באמצע התקופה הטעות לא תהיה גדולה. להלן אעשה את החישוב המדויייק בהנחה של קצב ריבוי קבוע.
---------------

נחזור לעניננו: הרמב"ן העלה אפשרות שהבכורות הנמנים בספר במדבר הם רק אלה שנולדו מאז יצ"מ. אם כך הוא, תפתר בעית אי ההתאמה הקיצונית בין מספר הבכורות לגודל האוכלוסיה שנידונה באשכול זה. הרמב"ן עצמו דוחה את האפשרות "כי לא נתרבו העם שם כל כך". לכן, אנו מנסים לבדוק האם בתרחיש סביר ניתן להסביר כיצד נולדו כ-22 אלף בכורות בשנה אחת.

הנחה: קצב ריבוי קבוע של בני ישראל מאז הגיעו למצרים ועד (שמונה חדשים לפני) המפקד במדבר. ברור כי זו הנחה מפשטת, אך צריך להדגיש כי בהעדרה, ניתן לשחק עוד יותר עם המספרים ולעשות התאמות קטנות בתוצאה הסופית. מטרת החישוב היא לראות האם בערך מגיעים לתוצאה הרצויה.

מספר בנ"י ביצ"מ היה לפחות 2.4 מיליון: 600 אלף גברים בגילאי 20-60, ועוד כמספר הזה נשים. לפי התפלגות הגילאים באוכלוסית ישראל היום, בני 20-60 הם כמחצית האוכלוסיה. בגלל הריבוי המהיר, במצרים משקל הילדים באוכלוסיה היה גדול הרבה יותר, ולכן חלקם של בני 20-60 קטן יותר), כך שההערכה כאן היא שמרנית. בהמשך אנסה לתת הערכה קרובה יותר בהנחות המודל.

מכאן נובע כי קצב הגידול הטבעי השנתי במהלך 210 שנים היה 5.1%

מה היה גודל השנתון ? מגיל 20 ועד 60 היו שש מאות אלף זכרים. בהנחת גידול קבוע, סך זה הוא סכום סדרה הנדסית. מנוסחת סכום הסדרה ההנדסית נובע שמספר הזכרים בשנתון של בני 20-21 היה כ-34 אלף גברים (גודל השנתון של בני 40-41 לפי זה הוא 12.5 אלף, קצת פחות ממה שלקחתי בחישוב המקורב לעיל, 15 אלף).

מכאן נובע שבשנה האחרונה נולדו כ-92 אלף זכרים (שנתון אפס). האם סביר שכרבע מהם בכורות? לו גודל האוכלוסיה היה קבוע, כדי להגיע למצב זה צריך שיהיו ארבעה ילדים בממוצע במשפחה. מצד שני, קצב הריבוי הנ"ל מתאים יותר לכששה ילדים במשפחה. מצד שלישי, באוכלוסיה צומחת, אחוז הבכורות מכלל הנולדים גבוה מאחד חלקי מספר הילדים הממוצע, בגלל הגידול משנתון לשנתון. כאן אי אפשר לחשב במדוייק מבלי להוסיף הנחות על הגיל בו נולדים הילדים.

כדי להמחיש נאמר שכל אב מוליד בדיוק ששה ילדים, וגילו בהולדת ילדיו הוא: 16,20,24,28,32,36. לפי מודל האוכלוסיה הנ"ל, זה בדיוק מתאים לקצב הריבוי שהזכרתי. מצד שני, מכיוון שכל בני ה-16 מולידים בכורות, והם רבים יותר מבני ה-36 שמולידים את הילד הששי (פי 2.5 בערך), אחוז הבכורות גבוה מששית. למעשה לפי המודל שהזכרתי יוצא כי אחוז הבכורות הוא 23.5%, כלומר כ-22 אלף בכורות.

ברור שבחלק האחרון קצת תפרתי את המספרים, אבל בטווח פרמטרים סביר, אני חושב. המטרה היא לא לטעון שכך באמת היה, אלא להראות שזה לא בלתי אפשרי שנולדו כל כך הרבה בכורות בשנה אחת.

----

לגבי הערכה מדויקת יותר של גודל האוכלוסיה - בקצב ריבוי של 5.1%, ובהנחת תוחלת חיים של 70 שנה, גברים בגיל 20-60 הם רק כששית האוכלוסיה, ולא רבע. חישוב עקבי של קצב הריבוי הטבעי, שלוקח בחשבון גם את הנ"ל, מביא לתוצאה דומה מאד כ- 5.2% -- לא שינוי גדול, אבל קצת משפר את ההתאמות לעיל.

ייש"כ. אילו לא באנו בסוד הפורום אלא לשמוע דבר זה- דיינו.

ושמא יועיל הרב ברזילי לחשב את חישוביו גם בעניין הלויים ובכורותיהם ויודיענו דבר...

אצל הלווים יחס הבכורות לאוכלוסיה קטן יותר, ולכן קל יותר להסביר איך שלש מאות בכורי הלויים היו אלה שנולדו אחרי יצ"מ.
זה מתאים לכך שגם קצב הגידול שלהם נמוך משל ישראל, וכמ"ש הרמב"ן שלפי שלא היו בשעבוד לא היו בברכת כן ירבה וכן יפרוץ.

בקיצור: מתוך שבעים נפש שבאו למצרים היו ארבעה לויים. הם התרבו ל-22300 זכרים ב-210 שנים: שיעור גידול ממוצע של 4.5%
לשנה. לפי זה, ובהנחה שגיל הפטירה של הלויים היה 70 בממוצע, בשנה האחרונה נולדו כאלף לויים זכרים, מתוכם 30% בכורות.
למעשה, במודל זה מספר הבכורות יוצא קצת קטן מדי (250 לשנה במקום 300), אבל אפשר לתקן את זה בקלות אם נניח ריבוי
בקצב שאינו בדיוק קבוע, נישואין ולידה ראשונה בגיל קצת יותר צעיר, או שנולדו קצת יותר בנים מבנות בלידות ראשונות שנה מסויימת
(במספרים קטנים כאלה, זה לא בלתי אפשרי סטטיסטית).

בשורה התחתונה, ההסבר שמעלה הרמב"ן, לפיו הבכורות שנמנו בפרשה הם אלה שנולדו אחר יצ"מ, מסיר את הקושי של מספר
הבכורות במסגרת מודל דמוגרפי סביר. כאמור, כל זה אינו אלא לדעת ריו"ח בבכורות, שקדשו בכורות במדבר.

החשבון באמת נפלא. אבל יש לו פגם קטן. לפי חשבון זה היו הגברים מגיל 0 עד גיל 20 בזמן יציאת מצרים כמיליון איש או יותר. והנה ארבעים שנה אח"כ במניין של ערבות מואב, כשהיו אותם אנשים מגיל 40 עד שישים, היו רק כחצי מאוכלוסיה של 600,000 איש. אולי זה ההסבר מדוע הרמב"ן מאן בתירוץ זה.

בואו חשבון כתב:לפי חשבון זה היו הגברים מגיל 0 עד גיל 20 בזמן יציאת מצרים כמיליון איש או יותר. והנה ארבעים שנה אח"כ במניין של ערבות מואב, כשהיו אותם אנשים מגיל 40 עד שישים, היו רק כחצי מאוכלוסיה של 600,000 איש. אולי זה ההסבר מדוע הרמב"ן מאן בתירוץ זה.

זו אכן קושיה חזקה מאד.

צריך עוד לעיין בזה, אבל אפשר אולי לומר כך - כידוע, הסיבה שבמשך ימי עולם (עד לפני כמאתיים שנה) הריבוי הטבעי היה כמעט אפס היא לא שכל אשה ילדה רק שני ילדים בממוצע, אלא תמותת הילדים הגבוהה. לפי נתונים של רומא העתיקה, למשל, הסיכוי של תינוק להגיע לגיל עשר בחיים היה רק כחמישים אחוז. במצרים, התברכו בנ"י, למעט שבט לוי, באופן מיוחד בברכת כן ירבה וכן יפרוץ ולכן לא היתה שם תמותת תינוקות כמעט. כשיצאו ממצרים חזר מצבם להיות כדרך הטבע וכשאר העולם אז. אם כן, שמא יש לומר שאכן רוב הילדים שיצאו ממצרים (בני 0-20) לא הגיעו בחיים לגיל ששים.

אגב, בשבת חשבתי על עוד בעיה דמוגרפית בקשר לשבט לוי. מספר הלויים בין 30-50 היה 8580, שהם 38.5% מכלל הלויים. גם אם נניח שלא היה שום ריבוי טבעי אצלם, וכל שנתון היה זהה בגדלו, זה אומר שגיל המוות הממוצע היה 52. לא בלתי אפשרי, אבל קצת נמוך. כמובן, זה לא מתאים לכך שאוכלוסית השבט גדלה בהיותם במצרים, אבל יש לומר שהתרבו בעבר הרחוק, ולקראת יצ"מ האוכלוסיה התייצבה. ללא שום ריבוי טבעי, נולדו כל שנה כ-430 לויים זכרים. באוכלוסיה יציבה יש שני ילדים לאב, ולכן כמחצית מהם היו בכורים. זה נותן רק 215 בכורות בשנה, קצת פחות מ-300 בכורות אבל מרחק סביר. תוספת של תמותת תינוקות כאן תגדיל את מספר התינוקות הנולדים בשנה, אבל תצמצם את מספר הבכורות באותו יחס.

ואם מעלים את הנושא הדמוגרפי של שבט לוי, מה עם משפחת מררי?

הכהן כתב:ואם מעלים את הנושא הדמוגרפי של שבט לוי, מה עם משפחת מררי?

השאלה טובה, זו אותה בעיה שהזכרתי לגבי כלל הלויים רק בצורה חריפה יותר. אם שנתון ממוצע של בני 30-50 מונה 160 מרריים, כיצד ייתכן שבגילאי 0-30 היו בממוצע (לכל היותר, אם נניח שלא היה אף אחד מעל גיל 50) רק מאה מרריים בשנתון? ייתכן שאותו כיוון יכול לענות גם כאן - תמותת תינוקות לא רק שמורידה את קצב הריבוי הטבעי בצורה ניכרת, אלא גם יוצרת התנהגות קולקטיבית - התפרצות של מחלה מדבקת בשנה מסוימת עלולה לעשות שמות בבת אחת בשנתונים שלמים של תינוקות במשפחות מסויימות (בהעדר חיסונים ותרופות), בשעה שבאותה שנה עצמה במשפחות אחרות המצב רגיל. לא יפלא אם כן ששנתונים מסויימים נפגע אצל המרריים הרבה יותר מאשר הקהתים וכדומה. אך מכלל השערה ספקולטיבית לא יצאנו.

צריך עוד לעיין בזה, אבל אפשר אולי לומר כך - כידוע, הסיבה שבמשך ימי עולם (עד לפני כמאתיים שנה) הריבוי הטבעי היה כמעט אפס היא לא שכל אשה ילדה רק שני ילדים בממוצע, אלא תמותת הילדים הגבוהה. לפי נתונים של רומא העתיקה, למשל, הסיכוי של תינוק להגיע לגיל עשר בחיים היה רק כחמישים אחוז. במצרים, התברכו בנ"י, למעט שבט לוי, באופן מיוחד בברכת כן ירבה וכן יפרוץ ולכן לא היתה שם תמותת תינוקות כמעט. כשיצאו ממצרים חזר מצבם להיות כדרך הטבע וכשאר העולם אז. אם כן, שמא יש לומר שאכן רוב הילדים שיצאו ממצרים (בני 0-20) לא הגיעו בחיים לגיל ששים.

עדיין לא מתיישב, דאם במצרים לא היתה תמותת תינוקות הרי שכאמור היו כמליון ומאתיים אלף איש מגיל 0 עד 20. והיינו כ100,000 בני שנה 95,000 בני שנתים עד כארבעים אלף בני 20. ובזמן יציאתם ממצרים היו כולם חיים. ובשנה הראשונה אחר יציאתם ממצרים גם לא מתו כמעט בני השנה, כי אחרת ימעט מספר הבכורות. ואחרי כן היתה יד ה' בם להמית את רובם במדבר. שזה מגיפה גדולה, ואינה כדרך הטבע שמתים בעיקר תינוקות יילודים וילדים קטנים. וכאן מתו במשך השנים רוב גדול של הילדים והנערים הללו באופן היוצא מגדר הטבע, פי בערך אחד וחצי מהמתים בחטא המרגלים. והיינו שמתו שלשה מתוך כל ארבעה מתוכם. ויוצא שבני העשרים עד ששים שחטאו חיו רובם או כולם כשישים שנה, ובניהם אשר לא חטאו נכחדו רובם בגיל צעיר.

כאמור, זה היה המצב הרגיל בזמן העתיק. כחצי מהיילודים לא הגיעו לגיל עשרים. מי שכבר הגיע לגיל זה, היה בדרך כלל מחוסן מפני המחלות
השכיחות, וחי בדרך כלל עד זקנה (לפחות חמישים-שישים). לא רק שנת החיים הראשונה היתה מועדת למוות, אלא כל תקופת הילדות. לכן, זה
שמתו הילדים-נערים אינו חידוש ולא עונש מיוחד, שכך הוא בדרך הטבע. זה שמתו המבוגרים הוא עונש מיוחד.

מה שיותר יש להקשות על זה הוא שמוות בגיל שישים לא היה אז תופעה חריגה במיוחד, ומה העונש שנענשו דור המדבר? על כך יש לומר שבאמת
עיקר העונש לא היה הקדמת גיל הפטירה, אלא שנדחתה הכניסה לארץ עד שיגיעו לגיל פטירה רגיל.

בעניין הדמוגרפיה של שבט לוי, היתכן שהיה "חור" מסויים בין גיל חמישים לגיל שמונים בגלל גזירת כל הבן הילוד?

לפי מה שכתב הרמב"ן בשמות א י שגזירת כל הבן היילוד נפסקה אחרי הולדת משה, אי אפשר לומר כך.

אאל"ט זוהי גמרא בסוטה, אני כתבתי לולי דברי הגמרא.

אבל למה לפרש לולי דברי חז"ל?

ידוע שהרשות נתונה לפרש שלא על דרך הגמרא במה שאינו נפק"מ להלכה, ואכמ"ל.

ברור שהרשות נתונה אבל צריך סיבה לכן שאלתי למה

כדי להסביר את הדמוגרפיה.

מה אתה מסביר בזה? הרי אין לך חור ממש מחמת שאתה יודע שהיו הרבה בני שמונים ומעלה. אולי באותו זמן כולם מתו בגיל חמישים ושנים בממוצע או שנולדו אח"כ פחות מאיזה סיבה. להיפך להגיד שבמשך שלושים שנה לא היו זכרים בכלל כמו שאתה מציע זה יותר קשה כי זה הרי משפיע גם על ילודת הדור הבא. ובכלל אם משהו מפרש פסוק באיזה אופן אפילו שלא כחז"ל, או מתאים למציאות הידועה לנו ע"פ חז"ל יש בזה עניין, אבל להמציא סתם השערות...

רק בל נשכח שאצל הלויים לא היו אלו שנשארו במצריים,
(שבגללם נשארו בבני ישראל אחד מחמש(ים\מאות\אלפים).

אוצר החכמה כתב:מה אתה מסביר בזה? הרי אין לך חור ממש מחמת שאתה יודע שהיו הרבה בני שמונים ומעלה. אולי באותו זמן כולם מתו בגיל חמישים ושנים בממוצע או שנולדו אח"כ פחות מאיזה סיבה. להיפך להגיד שבמשך שלושים שנה לא היו זכרים בכלל כמו שאתה מציע זה יותר קשה כי זה הרי משפיע גם על ילודת הדור הבא. ובכלל אם משהו מפרש פסוק באיזה אופן אפילו שלא כחז"ל, או מתאים למציאות הידועה לנו ע"פ חז"ל יש בזה עניין, אבל להמציא סתם השערות...

באופן כללי טענתך לא כ"כ ברורה לי, אבל לגבי הילודה המחסור בזכרים לא כ"כ משפיע כי כל אחד נושא כמה נשים.

לחומר הקושיא, כתבתי כאן https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=152347#p152347, והנני מעתיק דברי משם:

חשבתי לתרץ ככה, ואשמח לשמוע חו"ד חו"ר הפורום שליט"א:
הנה אלו שלש מאות בכורות העודפים על המספר, אמרו בגמ' שלכן לא נחשבו מפני שבכורות היו ודיו שיפקיעו עצמם מן הפדיון, ואפשר לומר שבאמת היו הרבה יותר בכורות מאלו השלש מאות, והבכורות הללו נכללו בין כ"ב אלף הלויים, אלא לפי שאלו שאר הבכורות היו שגם אמותיהן היו לויות, ואם נימא שבן לויה נפטר מפדיון עוד במדבר, יש לומר שהני בכורות הפקיעו עצמן בצד הלויות שבאמותיהן, ולכן שפיר היו הם יכולים לפטור את בכורי ישראל, שלא הוצרכו לפטור את עצמן מצד דין בן לוי שהיה להם, שהרי גם אמותיהן היו לויות, ומצד לויות של אמותיהן כבר פטרו את עצמן
[אלא שראיתי במשך חכמה עה"פ פקוד כל זכר, שכ' שבאמת הדין של בן לויה פטורה מחמש סלעים לא נתחדש במדבר, אלא אח"כ עיי"ש, ולפי"ז נסתר התירוץ שלי, ויל"ע]

מתוך 'לקט דברים של טעם' יום ד' במדבר העעל"ט
6839551s@gmail.com

ספר הרב שבדרון שליט"א דומ"ץ דק"ק סטולין בירושלים עיה"ק: 'מעולם הוקשה לי על מספר הבכורים בבני ישראל בדור המדבר שהיא שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים (במדבר ג, מג), שזה תמוה מאוד שמששים רבוא אנשים שיצאו ממצרים יהיו רק מנין בכורים הנ"ל. וביותר, הרי שאר האנשים נמנו מעשרים ומעלה, ואילו הבכורים מנאו מחודש ומעלה, וזה רק מחזק תמיה הנ"ל, איך אפשר שהבכורים נמנו רק מספר הנ"ל. ונכנסתי פעם להבית ישראל מגור זצ"ל והצעתי בפניו תמיהתי, ומאוד נתפעל מהקושיא וביקש ממני שכשאדע תשובה שאבוא אליו להגידו. במשך השנים העליתי קושיא זו בפני הרבה אברכים ובחורים שאכלו אצלי בסעודות שבת ויו"ט.

פעם אחת התקשר אלי אברך א' ואמר לי, שבעבר אכל אצלי ושמע תמיהתי על מספר הבכורים, ואח"כ הזדמן לו לשהות בלונדון, והציע הקושיא בפני הרב פאדווא זצ"ל גאב"ד לונדון. והרב פאדווא הראה לו מש"כ בתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ (שמות ב, כג) 'ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים', וז"ל 'ופקד לקטלא בוכריא דבני ישראל', הרי מבו' דצוה פרעה להרוג רק הבכורים כדי לרחוץ בדמיהם. זה מאיר לנו קצת להבין חשבון הבכורים, לפי שרק מהם הרג פרעה לרחוץ בדמם כנ"ל.

עם הארה זו נכנסתי שוב אל מרן הבית ישראל והצעתי לו הדברים, פני הרבי האירו לשמע הדברים, ואף חזר עליהם אל כל מי שנכנס אצלו. הרבי הוסיף דלפי"ז מובן כמין חומר המדה כנגד מדה של מכת בכורות, לפי שפרעה הרג הבכורים כדי לרחוץ בדמיהם, לכן מדה כנגד מדה הרג הקב"ה את בכוריהם'.

גל של אגוזים כתב:מתוך 'לקט דברים של טעם' יום ד' במדבר העעל"ט
6839551s@gmail.com

ספר הרב שבדרון שליט"א דומ"ץ דק"ק סטולין בירושלים עיה"ק: 'מעולם הוקשה לי על מספר הבכורים בבני ישראל בדור המדבר שהיא שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים (במדבר ג, מג), שזה תמוה מאוד שמששים רבוא אנשים שיצאו ממצרים יהיו רק מנין בכורים הנ"ל. וביותר, הרי שאר האנשים נמנו מעשרים ומעלה, ואילו הבכורים מנאו מחודש ומעלה, וזה רק מחזק תמיה הנ"ל, איך אפשר שהבכורים נמנו רק מספר הנ"ל. ונכנסתי פעם להבית ישראל מגור זצ"ל והצעתי בפניו תמיהתי, ומאוד נתפעל מהקושיא וביקש ממני שכשאדע תשובה שאבוא אליו להגידו. במשך השנים העליתי קושיא זו בפני הרבה אברכים ובחורים שאכלו אצלי בסעודות שבת ויו"ט.

פעם אחת התקשר אלי אברך א' ואמר לי, שבעבר אכל אצלי ושמע תמיהתי על מספר הבכורים, ואח"כ הזדמן לו לשהות בלונדון, והציע הקושיא בפני הרב פאדווא זצ"ל גאב"ד לונדון. והרב פאדווא הראה לו מש"כ בתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ (שמות ב, כג) 'ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים', וז"ל 'ופקד לקטלא בוכריא דבני ישראל', הרי מבו' דצוה פרעה להרוג רק הבכורים כדי לרחוץ בדמיהם. זה מאיר לנו קצת להבין חשבון הבכורים, לפי שרק מהם הרג פרעה לרחוץ בדמם כנ"ל.

עם הארה זו נכנסתי שוב אל מרן הבית ישראל והצעתי לו הדברים, פני הרבי האירו לשמע הדברים, ואף חזר עליהם אל כל מי שנכנס אצלו. הרבי הוסיף דלפי"ז מובן כמין חומר המדה כנגד מדה של מכת בכורות, לפי שפרעה הרג הבכורים כדי לרחוץ בדמיהם, לכן מדה כנגד מדה הרג הקב"ה את בכוריהם'.

עדיין לא כ"כ זכיתי להבין את היישוב. זה יכול רק לשמש כהוכחה שהיו הרבה מאוד בכורים, אבל איך זה תואם בחשבון?

לא הבנתי מה שלא הבנת

עכשיו הבנתי.

לדאבונינו הרב אוצר החכמה כבר לא נמצא בינינו וצריך שמישהו יודיעו תי' נפלא זה אחר שדן כ"כ בארוכה באשכול זה בהשאלה הנ"ל.

ברזילי כתב:יש לומר שדין פדיון אינו תלוי בקדושתם לענין עבודת הקרבנות. עבודה בבכורות היתה מאז ומעולם, וקדושה לפדיון תלויה ביום הכותי.

ואכן, מלשון אדמו"ר הזקן בהלכות נשיאת כפים (קכח, י: 'וְאִם אֵין שָׁם לֵוִי - יִצֹּק בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, שֶׁהַלֵּוִי הוּא קָדוֹשׁ עַל יָדוֹ, אֲבָל בְּכוֹר לְאָב בִּלְבַד אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה עַכְשָׁו שֶׁנִּטַּל הָעֲבוֹדָה מִבְּכוֹרוֹת') עולה, כי קדושת הבכורה לענין עבודה לחוד, וקדושת הבכורה לענין פדיון לחוד, שזו תלויה בראשית אונו של אב, וזו – בפטירת רחמה של אם.

זרע הארץ כתב:התפרסמו על כל הענין בכללותו כמה מאמרים מאלפים ב'קולמוס'.

האם ישנה אפשרות להעלותן הנה?

תשובת הגר"ז סורוצקין לב"ג שר"י, שכפר במאמר חז"ל שבמצרים היו יולדות ששה בכרס אחד,
קטע מ'המודיע' מאי 20 תש"כ