מרן הגר"ש משאש היה אחד מגדולי הדור האחרון, חביב ונערץ על כל החוגים, נחשב בעיני בני התורה המרוקאים כראש רבני מרוקו והפוסק האחרון לפיו ישק כל דבר. ניתן לראות את החיבה וההערצה של רבני הדור (הספרדים והאשכנזים) אליו, בראש ספריו, במכתבי ברכה ותהילה שהודפסו שם.
גדולי הדור, ביניהם הגר"ע יוסף, היו שולחים להכרעתו עניינים קשים של עגונות וממזרים. היו תשובות שהגר"ע התיר "בתנאי שיצטרף עמו" הגר"ש משאש להיתר.
אני תמה מנין החוצפה ועזות המצח לבוא ולרמוז שכביכול הוא היה "רפורמי" בגלל דיוקים עלובים בלשונו התמימה, כאשר כולי עלמא יודעים את מעלתו וצדקתו המופלגת, וכיצד עמד בתוקף על משמר התורה וההלכה, כמו גם ההשקפה הצרופה.
ולגופו של ענין, הגר"ש התנסח בפשטות ובתמימות כדרכו. "אור הזמן" פירושו המנהג העכשווי שנוהגות בו רוב הנשים, כאשר השתנה המנהג לגלות הראש גם אצל הנשים הנכריות (שהיו בתחילה מכסות כפי שכותב רש"י) ממילא הנשים היהודיות הרגישו מוזר ולא רצו להיראות שונה מכל הנשים, וכתוצאה מכך, חלקן גילו את הראש לגמרי והצדקניות שביניהן חבשו פאה, כך היה המצב במרוקו וכך היה גם בארצות אשכנז.
גם לאחר מכן כשנוקט את הלשון "יפקחו עיניהם ודעתם לאור הזמן" כוונתו שיראו שהמנהג העכשווי אצל רוב הנשים החרדיות הוא חבישת פאה, והנשים החילוניות כולן מגלות את הראש, ואין צורך להחמיר על האשה להיות יוצאת דופן, כאשר ההיתר ברור.
כיום בדורנו יש למעלה מעשרים פוסקים שכתבו להעדיף פאה על מטפחת, מצ"ב.