מי שאמר כתב:ההנחה של פרויד שיש מודע ויש תת מודע והתת מודע שולט על הבן אדם ולא המודע והשכל מצוץ מן האצבע ואיני בטוח כלל שחז"ל סברו כך. וכידוע שבעבר היו מחנכים להשליט את השכל על המוח והדברים ארוכים.
לדעתם של הקדמונים אין כזה מושג דיכאון, ועצבות אמר הרה"ק מקוצק ז"ל היא עצלות.
אדרבא אם יש מישהו שיוכיח לי שחז"ל אימצו את הגישה של פרויד אשמח מאוד.
בפשטות מה שכתבו להביא לעיל מזה שכיום מתעצלים בעבודת השם ולכן תולים כל מיני דברים במחלות נפש בפשטות הוא צודק.
אלא א"כ נשתנו הבריות.
לא צריך להקצין, לא לכאן ולא לכאן. ידוע שפרויד היה מאד קיצוני בגישתו וכל הפסיכולוגים שאחריו חולקים עליו בהרבה. הפסיכולוגיה אינה טוענת שהאדם נשלט ע"י התת-מודע אלא שהאדם ממונע ע"י התת-מודע. זה הבדל גדול מאד וכך הוא גם לדעת חז"ל למרות שהם רחוקים מאד מ"לאמץ" שאת גישת פרויד.
אביא לך דוגמא אחת. בפרשת השבוע שעבר (חיי שרה) כתב רש"י על אולי לא תלך האשה אחרי, אלי כתיב, בת היתה לאליעזר וכו'. והקושיא ידועה מדוע לא כתיב אלי חסר גם בפעם הראשונה כאשר אליעזר אמא זאת לאברהם אלא כשהוא סיפר ללבן שכך אמר, ויש על זה תירוץ ידוע (פרח מזכרוני מי אמרו) שכל זמן שהיתה לו נגיעה לא הרגיש בנגיעתו ורק אחר שכבר לא היתה לו נגיעה הבין שהיתה לו נגיעה. וכי מה זה אם לא תת-מודע?
לגבי דיכאון, אני ערב לך שהרה"ק מקאצק לא דיבר על דיכאון קליני אלא על דיכאון מינורי, והקדמונים שלא דיברו על מושג של דיכאון הוא בגלל שאין לזה שום השלכות הלכתיות כי אפילו מי שבדיכאון קליני אין לו דין שוטה ליפטר ממצוות.