מיכאל1 כתב:כמדומה שהגרשז"א שהובא ע"י הגרמ"מ פרבשטיין באסיא ובעין הדעת, לא הגדיר את הענין כסטטיסטיקה, אלא כמה שנתפס אצל האנשים כפשיעה.
הגרשז"א אמר הציטוט לא מדוייק אבל התוכן היה אדם שמוכן להיות במקום סכנה של עשר אחוז זה נורמלי, אבל אדם שמוכן להכניס מדינה שלמה לסכנה של 10 אחוז ודאי שצריך להעבירו מתפקידו כי הוא פושע.
בברכה המשולשת כתב:במישור הציבורי, קיים הבדל בין בחינת רמת הסיכון לכל אחד מיחידי הציבור שתוגדר כספק פיקוח נפש ביחס לציבור , לבין סכנה לציבור עצמו . אמנם, שני המקרים נחשבים כפיקוח נפש, אך מיקודם שונה.
המציאות הראשונה נוגעת לכללי הסטטיסטיקה של רמת הסיכון ליחידים בלתי-מוגדרים מראש כשמדובר באוכלוסיה גדולה , וכפי שכתב הגאון רבי משה צבי נריה: "ברבים, בגלל נקודות התורפה המרובות, שטח הספקות גדול יותר והחשש 'שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל' – הוא הרבה יותר רציני. ולכן אומדנת סכנת-נפשות שם היא הרבה יותר רחבה... והנה ודאי לא היתה שם סכנה ישירה לכל יחיד, ואף לא היתה מבוררת כל צרכה... אלא שהיא נשקפה מתוך המצב הכללי שנגע לרבים..." מדובר, אפוא, בסכנה ליחידים בתוך הציבור.
...
אכן, המקור המרכזי להגדרה זו של פיקוח נפש מצוי בהלכות שבת, בדין "מכבין גחלת של מתכת ברשות-הרבים כדי שלא יזוקו בה רבים" , כאשר לפי שיטת בעל הלכות גדולות מדובר על התרת איסור כיבוי מדאורייתא, והסביר את דבריו הרמב"ן: "ושמא כל היזק של רבים, כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל." ביתר הרחבה כתב הרשב"א: "דכיון דדרכו להזיק ורבים ניזוקין בו כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל, דאי אפשר לרבים להזהר ממנו, דאם זה יזהר זה לא ישמר ממנו..." .
מרן הגאון רבי שאול ישראלי הסביר כי: "נראה שיסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין עניין עם פיקוח נפש . פרנסת היחיד, לדוגמה, אין בה משום פיקוח נפש; אבל אם הציבור יהא מחוסר פרנסה, אפילו אם אין זה נוגע ללחם, הרי לא יימלט שבאחד מבין הרבים יהא כזה שהוא צריך לאוכל יותר משובח, באופן שאצלו זה יכול להיות פיקוח נפש. וכן כל מלחמה שהיא מביאה הרווחה, ועל ידי זה ניתנת אפשרות לטפל יותר בחולים ותשושים, מה שאינו קיים בזמן שהתנאים הכלכליים הם ירודים. וכן מלחמה שהיא להרבות שמעו של המלך, יש להניח שעל ידי זה יפחדו האויבים מלבא, וירבו אלה המעונינים לבא אתו בברית, מה שגם כן מביא למצב כלכלי יותר טוב, ועל ידי זה מתרבה בריאות הציבור. וכן עניין של סילוק הנזק בציבור בעניין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי ייתכן שהניזוק לא יוכל לצאת לעבודה, וייתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבואו לעזור לו, ועל ידי כן יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פיקוח נפש. וכיוצא בזה מיני ציורים, שאם אנו חושבים על זה לגבי היחיד הרי זה רחוק, שאין לחשוש מזה; ומכל מקום, באופן ציבורי הרי זה קורה סוף סוף, ולגבי פיקוח נפש גם זה מובא בחשבון" בדומה לכך, ביאר גם הגאון רבי משה צבי נריה כי מדובר בחשש לחיי יחידים מהציבור, כאשר הסיכון כאן הוא גדול מזה הנשקף לכל יחיד מסויים, בשל הבחינה המספרית המצטברת .
לעומת זאת, הסביר בנו של הגרמ"צ נריה, הרה"ג אברהם יצחק נריה, כי שיטת הבה"ג היא "דברבים אין הגדר של פיקו"נ כביחיד, ונזק של רבים אף שאינו קשור לפיקו"נ נחשב הוא כפיקו"נ." יש לציין, כי גם לפי דבריו של הרב א"י נריה אין מדובר בסכנה ציבורית-כללית, אלא בסכנה ליחידים רבים, שאינה עולה לכלל סכנת נפשות לבני אדם אלו, אך מצירוף הסכנות יחדיו מתרגמת לקביעה של מצב של פיקוח-נפש .
המציאות השניה של פיקוח נפש בציבור היא של סכנות בעלות אופי ציבורי-כללי מובהק. בשם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך נמסר, ביחס לכימות רמת הסיכון הכללי-ציבורי: "למרות שאין כל הבדל בהלכה בין פיקוח נפש של יחיד ושל רבים, ואף על ספק פיקוח נפש של יחיד מחללים שבת, בכל זאת יש הבדל גדול ביניהם ברמת הסיכון הנחשבת לפיקוח נפש. תיתכן דרגת סיכון שאצל יחיד לא תיחשב פיקוח נפש, ואילו אצל ציבור אכן תיחשב לפיקוח נפש. למשל, אנשים אינם נרתעים מנסיעות בין עירוניות, על אף שיש בהן אחוז סיכון מסוים, נניח של אחד ל-10,000. אבל ראש מדינה אשר ייטול סיכון של אחד ל-10,000 על מדינתו ייחשב כבלתי אחראי למעשיו, שכן על ציבור דרגת סיכון כזו נחשבת לסכנה. לפיכך יש לפענח את כל השדרים, כיון שהנדון בהם הוא בטחון המדינה, אע"פ שאותו אחוז של סיכון לגבי אדם פרטי לא היה נחשב לפיקוח נפש." אין מדובר על סיכון המתייחס אל יחיד או יחידים בתוך הציבור אלא לסכנה החלה על המסגרת הלאומית .
אני רואה שאני כאן במיעוט, ומ"מ על משמרתי אעמודה שאין בדברי הגרשז"א שום רמז למה שאתם אומרים בשמו, וכוונתו רק לכך שכשאנו דנים על ציבור החשש גדול יותר מבחינה מציאותית. [והרי נראה שהגרשז"א התבסס על הרגש הטבעי של כל אדם, וברור שכל אדם לא מבין את החילוקים הלמדניים שאתם כותבים אלא את ההסבר הפשוט שכתבתי].
ולגבי "המקור המרכזי" לענין שהובא מדעת בה"ג בדין גחלת [וכנראה לזה היתה כוונת הר' מיכאל לעיל], לא נותר לי אלא לתמוה על הבאת ראיה משיטות שנדחו ע"י שאר הראשונים בנקודה זו בדיוק, ולכן לא נפסקו להלכה.
[ולגבי ביאור הרא"י נריה שהביא בברכה"מ, כמדומני שאין בכח מילותי להביע את מופרכותם ובטלותם של הדברים, על כן אשים מחסום לפי].