Re: ירושת הבת
פורסם: ד' דצמבר 03, 2014 12:06 pm
לפני שאתייחס ישירות לדבריך, אפתח בהערה זוטא (שאינה לגמרי קשורה לנושא האשכול):
א. לכאורה הרמב"ם עצמו רומז שגוי יכול להוריש גם לשאר קרוביו, כדכתב להדיא "אבל בשאר ירושותיהם - מניחים אותם לפי מנהגם", א"כ קרי ליה בהדיא "ירושותיהם" (אם כי אפשר דבלשון "ירושותיהם" ר"ל הירושות החילוניות של חוקיהם, ולהכי קא דייק להוסיף בסוף התיבה את האותיות "הם").
ב. יש אחרונים, כגון שו"ת דברי חן (סי' פ), ושו"ת מנחת שלמה (סי' פו), שפירשו דהא דכתב רמב"ם "מניחים אותם לפי מנהגם", ר"ל דמניחים אותם לקיים את מצוות עשה מהתורה המוטלת על בני נח להקים בתי דינים שיתקנו את תקנות דיני ירושה כמנהגם, אלמא הוי דאוריתא.
ג. גם אם נניח, שהרמב"ם סובר שגוי אינו מוריש מהתורה אלא לבנו/לבתו, עדין - אע"ג דהסמ"ג [עשין צו] מסכים עם רמב"ם - הא אכתי איכא לפחות ארבעה ראשונים החולקים על זה, ואלו הם - מהקל אל הכבד: תוס' ב"ב קטו ע"ב ד"ה מלמד: גוי מוריש לבן בתו; ר"ח בר שמואל - לקידושין יז ע"ב עמוד רכז: גוי מוריש לאביו; ראב"ד לתורת כהנים בהר פ"ח ה"ד: גוי מוריש לאחיו; מאירי לקידושין יז ע"ב ד"ה הגוי: "הגוי...ויורש את אביו ושאר מורישיו".
עד כאן ההערה זוטא, וכעת הבה נעבור לדון בגופו של עניין:
ואם יתברר (נניח ע"י מחקר פסיכולוגי), שבד"כ ניחא ליה לאדם שירושתו תתחלק בשווה בין כל בניו ובנותיו (כפי שזה באמת אצל אומות בעולם - בעוד שלכאורה ההרגשה הטבעית שוה אצל כל בני האדם), אמאי לא נימא דרוח חכמים נוחה מהבן שמחלק את ירושתו עם אחותו?
השתא דאתית להכי, ד"גם בעיני העולם" נראים הדברים כך - שזה יהיה עוול אם הלווה לא יחזיר את המילוה לבניו של הגר המת, ממילא הכא נמי איכא למימר גבי הבת - ד"גם בעיני העולם" נראה שיש להשוות את הבן לבת (וכדקי"ל להדיא בפרק יש נוחלין - דאומות העולם סברי דבן ובת יורשין כאחת).
לפני שהם נתגיירו - הם לא היו יכולים לרשתו, מהסיבה הפשוטה - שלפני שהם נתגיירו הוא היה עדין חי - ולא ניתן לרשת אדם חי! אלא מאי אית למימר, דמ"מ הם סו"ס היו יורשים את אביהם "אילו" הוא היה מת לפני שנתגיירו; השתא דאתית ל"אילו", ממילא הכי נמי איכא למימר גבי הבת, דהא היא סו"ס הייתה יורשת את אביה "אילו" לא היה לה אח.
לטעמיך - שאם הבן מתנדב להתחלק עם אחותו - אז יש בזה עקירה של דין תורה, למה לא נאמר - שאם הלווה מתנדב להחזיר לבני הגר שנתגיירו עמו - אז יש בזה עקירה של דין תורה שקבע שגר לא יורש את אביו הגר? אלא ודאי, אין בזה עקירה, וה"ט משום שהבן בסך הכל נותן מתנה לאחותו. אטו אסור לבן לתת מתנות?
ראשית, הטעם של שמא יחזור לסורו - אינו שייך אלא כשהאב גוי, וכדקי"ל להדיא (ש"ע ח"מ רפג א) דהגר אינו יורש מאביו הגר. שנית, לטעמיך: אילו הדין של "שמא יחזור לסורו" היה שייך כאן, אז למה חז"ל לא תיקנו לחייבו להחזיר את המילוה לבן של הגר - כפי שתיקנו שהגר יירש את אביו הגוי - אלא רק אמרו שאם החזיר אז רוח חכמים נוחה הימנו! שלישית, לטעמיך: מי שזכה מן ההפקר בנכסי גר שמת, אטו נימא - דהואיל וחיישינן שמא בניו שנתגיירו עמו "יחזרו לסורם" - להכי רוח חכמים נוחה מהלווה אם נתן להם את הנכסים?
אם תבדוק טוב תראה, שכל הטעמים הראשונים שציינת - חוץ מהאחרון - שייכים גם בבת. לגבי הטעם האחרון, הוא אמנם שייך רק לגבי הגר, אבל הוא דחוי מניה וביה - וכלל לא יתכן שהוא שייך לכאן - כפי שהסברתי בפיסקה הקודמת.
אדרבא, אם אתה חושב שיש כאלה, אתה מוזמן לציינם, שהרי זוהי מטרת האשכול.
עזריאל ברגר כתב:כידוע שזאת הירושה היחידה אצל גויים שהיא דאורייתא.
א. לכאורה הרמב"ם עצמו רומז שגוי יכול להוריש גם לשאר קרוביו, כדכתב להדיא "אבל בשאר ירושותיהם - מניחים אותם לפי מנהגם", א"כ קרי ליה בהדיא "ירושותיהם" (אם כי אפשר דבלשון "ירושותיהם" ר"ל הירושות החילוניות של חוקיהם, ולהכי קא דייק להוסיף בסוף התיבה את האותיות "הם").
ב. יש אחרונים, כגון שו"ת דברי חן (סי' פ), ושו"ת מנחת שלמה (סי' פו), שפירשו דהא דכתב רמב"ם "מניחים אותם לפי מנהגם", ר"ל דמניחים אותם לקיים את מצוות עשה מהתורה המוטלת על בני נח להקים בתי דינים שיתקנו את תקנות דיני ירושה כמנהגם, אלמא הוי דאוריתא.
ג. גם אם נניח, שהרמב"ם סובר שגוי אינו מוריש מהתורה אלא לבנו/לבתו, עדין - אע"ג דהסמ"ג [עשין צו] מסכים עם רמב"ם - הא אכתי איכא לפחות ארבעה ראשונים החולקים על זה, ואלו הם - מהקל אל הכבד: תוס' ב"ב קטו ע"ב ד"ה מלמד: גוי מוריש לבן בתו; ר"ח בר שמואל - לקידושין יז ע"ב עמוד רכז: גוי מוריש לאביו; ראב"ד לתורת כהנים בהר פ"ח ה"ד: גוי מוריש לאחיו; מאירי לקידושין יז ע"ב ד"ה הגוי: "הגוי...ויורש את אביו ושאר מורישיו".
עד כאן ההערה זוטא, וכעת הבה נעבור לדון בגופו של עניין:
עזריאל ברגר כתב:בד"כ ניחא ליה להגר שתנתן ירושתו לבניו (ולא פלוג).
ואם יתברר (נניח ע"י מחקר פסיכולוגי), שבד"כ ניחא ליה לאדם שירושתו תתחלק בשווה בין כל בניו ובנותיו (כפי שזה באמת אצל אומות בעולם - בעוד שלכאורה ההרגשה הטבעית שוה אצל כל בני האדם), אמאי לא נימא דרוח חכמים נוחה מהבן שמחלק את ירושתו עם אחותו?
עזריאל ברגר כתב:ההרגשה של בני הגר היא שזהו ממונם וירושתם (ולא רק בני הגר, אלא גם בעיני העולם נראים הדברים כך...שזהו עוול אם לא יחזיר את הלוואתו).
השתא דאתית להכי, ד"גם בעיני העולם" נראים הדברים כך - שזה יהיה עוול אם הלווה לא יחזיר את המילוה לבניו של הגר המת, ממילא הכא נמי איכא למימר גבי הבת - ד"גם בעיני העולם" נראה שיש להשוות את הבן לבת (וכדקי"ל להדיא בפרק יש נוחלין - דאומות העולם סברי דבן ובת יורשין כאחת).
עזריאל ברגר כתב:בני הגר היו ראויים לירושתו לפני שנתגיירו - מדאורייתא.
לפני שהם נתגיירו - הם לא היו יכולים לרשתו, מהסיבה הפשוטה - שלפני שהם נתגיירו הוא היה עדין חי - ולא ניתן לרשת אדם חי! אלא מאי אית למימר, דמ"מ הם סו"ס היו יורשים את אביהם "אילו" הוא היה מת לפני שנתגיירו; השתא דאתית ל"אילו", ממילא הכי נמי איכא למימר גבי הבת, דהא היא סו"ס הייתה יורשת את אביה "אילו" לא היה לה אח.
עזריאל ברגר כתב:לא ניתן לומר שרוח חכמים תהיה נוחה מלעקור דין תורה..
לטעמיך - שאם הבן מתנדב להתחלק עם אחותו - אז יש בזה עקירה של דין תורה, למה לא נאמר - שאם הלווה מתנדב להחזיר לבני הגר שנתגיירו עמו - אז יש בזה עקירה של דין תורה שקבע שגר לא יורש את אביו הגר? אלא ודאי, אין בזה עקירה, וה"ט משום שהבן בסך הכל נותן מתנה לאחותו. אטו אסור לבן לתת מתנות?
עזריאל ברגר כתב:שמא יחזרו לסורם.
ראשית, הטעם של שמא יחזור לסורו - אינו שייך אלא כשהאב גוי, וכדקי"ל להדיא (ש"ע ח"מ רפג א) דהגר אינו יורש מאביו הגר. שנית, לטעמיך: אילו הדין של "שמא יחזור לסורו" היה שייך כאן, אז למה חז"ל לא תיקנו לחייבו להחזיר את המילוה לבן של הגר - כפי שתיקנו שהגר יירש את אביו הגוי - אלא רק אמרו שאם החזיר אז רוח חכמים נוחה הימנו! שלישית, לטעמיך: מי שזכה מן ההפקר בנכסי גר שמת, אטו נימא - דהואיל וחיישינן שמא בניו שנתגיירו עמו "יחזרו לסורם" - להכי רוח חכמים נוחה מהלווה אם נתן להם את הנכסים?
עזריאל ברגר כתב:נראה לי שבשילוב כל הטעמים שהוזכרו כאן...מגיעים ל"רוח חכמים נוחה הימנו" (ולא חיוב), משא"כ בירושת הבת.
אם תבדוק טוב תראה, שכל הטעמים הראשונים שציינת - חוץ מהאחרון - שייכים גם בבת. לגבי הטעם האחרון, הוא אמנם שייך רק לגבי הגר, אבל הוא דחוי מניה וביה - וכלל לא יתכן שהוא שייך לכאן - כפי שהסברתי בפיסקה הקודמת.
עזריאל ברגר כתב:ואולי עוד טעמים.
אדרבא, אם אתה חושב שיש כאלה, אתה מוזמן לציינם, שהרי זוהי מטרת האשכול.