פורום אוצר החכמה

בלא קשר לדיון על היתר המכירה או לא, שרבותי מהמתירים ודאי, יש לציין שלענד אחוז גדול מתפוחי האדמה מקורם בגבולות עולי מצרים שבהם לא גזרו על הספיחין כמבואר ברמב"ם ועוד ראשונים. מסתמא אפשר לבדוק את זה בשירות הלקוחות.

יהושע100 כתב:בלא קשר לדיון על היתר המכירה או לא, שרבותי מהמתירים ודאי, יש לציין שלענד אחוז גדול מתפוחי האדמה מקורם בגבולות עולי מצרים שבהם לא גזרו על הספיחין כמבואר ברמב"ם ועוד ראשונים. מסתמא אפשר לבדוק את זה בשירות הלקוחות.

א. מסתמא לא כל חכמי דורנו מסכימים על מיקומם של "גבולות עולי מצרים".
ב. כמדומני שיש גם מחלוקות ראשונים לגבי הפירות שצמחו בגבולות אלו.
ג. הרבה מהפירות של "גבולות עולי מצרים" נמכרים בחנויות של "אוצר הארץ", ללא ההדגשה "על פי היתר מכירה" (למרות שבפועל הם עושים היתר מכירה "לחומרא"). אז מה שאתה רואה שכתוב עליו "היתר מכירה" - מסתמא איננו מגבולות אלו.

עזריאל ברגר כתב:

יהושע100 כתב:בלא קשר לדיון על היתר המכירה או לא, שרבותי מהמתירים ודאי, יש לציין שלענד אחוז גדול מתפוחי האדמה מקורם בגבולות עולי מצרים שבהם לא גזרו על הספיחין כמבואר ברמב"ם ועוד ראשונים. מסתמא אפשר לבדוק את זה בשירות הלקוחות.

ג. הרבה מהפירות של "גבולות עולי מצרים" נמכרים בחנויות של "אוצר הארץ", ללא ההדגשה "על פי היתר מכירה" (למרות שבפועל הם עושים היתר מכירה "לחומרא"). אז מה שאתה רואה שכתוב עליו "היתר מכירה" - מסתמא איננו מגבולות אלו.

כבר נכב"ב שעושים כך משום דברי הגרש"ז. עכ"פ, זה נכון רק להשגחתם. מנא לך שהשגחה אחרת עושה חשבון זה? רק אוצר הארץ לשיטתם שהיתר מכירה אינו טוב כ"כ, עושים חלוקה זו אך אחרים לא.

עזריאל ברגר כתב:

כל דצריך כתב:בכל מקרה לאחר מעשה ניתן לסמוך על המתירים ועל הפוסקים שגם לאוסרים אין כל איסור בקניית יבול היתר המכירה ולא "לפני עור" וגו'. וואביא גם את מה שהביא בתגובתי הרחבה מסיכום דברי הגרע"י בעניין היתר המכירה (לא של כל דבריו) וראו שם את דברי הגרש"ז:

אף לשיטה המתנגדת להיתר המכירה, לא שייך לאסור לקנות את היבול של היתר המכירה ואין כאן "לפני עיור לא תתן מכשול", כי אפילו חקלאי יהודי שגם היתר מכירה לא עשה ועבד את שדהו כרגיל ועבר איסור לפי כל הדעות, פירותיו אינם נאסרים באכילה, וכל שכן מי שעשה לפי רבים מגדולי הדורות שהתירו את מכירת הקרקעות לגוי, יבולו מותר באכילה. וכן כתב למשל הרב אוירבך בשו"ת "מנחת שלמה", ח"א, סימן מ"ד שגם למחמירים אין כל איסור לקנות פירות שביעית של היתר המכירה כיוון ששביעית בזמננו מדרבנן יש לנו כלל שבדברי חכמים יש להקל וגם המתירים הם תלמידי חכמים ואף הפוסקים המחמירים מחויבים באיסור דרבנן לפסוק לכלל לפי המתירים (שם סימן מ"ב אות י' וכן ראה אות ט' בדברי רי"ז מינצברג).

לכאורה הוא מדבר על פירות דהיינו פירות האילנות (ואפילו בננות וכיו"ב) שאין בהן חשש ספיחין.
אבל אלו שנזרעו בשמיטה - מה הסברא להתירם?!

לכאורה מי שקנה בטעות פירות היתר מכירה (שאין בהם איסור ספיחין), אין איסור לאוכלם. הסחורה כבר נעשתה, על לפני עיוור עבר בטעות, וכל האיסור הוא אכילה של שמור ונעבד, שמסקינן להיתר. מה יכול להיות האיסור?

דבריך רק בהנחה שמסקינן להיתר בשמור ונעבד, אך הנחה זו לא מוסכמת.

מעתיק כאן כמה הודעות שכתבתי לידידי ששאלני מה יעשה מי שקנה "היתר מכירה".


כותב את הנראה לפענ"ד. לא הכל מבוסס על הוראות של רבנים וכדו', אלא חלק כתבתי מסברותי.

אם הוא יכול להחזיר למוכר - שיחזיר.
(אם זה איסורי הנאה - המוכר חייב להחזיר לו את הכסף, ואם לא - הרי זה מותר בהנאה ומדוע לא למכרו למי שיהנה ממנו ע"פ השיטה שהוא סומך עליה?)

אם לא - אז יש לחלק בין כמה מצבים:
אם זה דבר שיש מקום לחשוש שיש בו קדושת שביעית וכבר עברה שעת הביעור שלו (כגון יין אחרי פסח של שנת-הקהל) - יפקירנו בפני ג' אנשים, שרצוי שלפחות אחד מהם יהיה מהסומכים על ההיתר, שיוכל ליהנות ממנו.
אם זה דבר שאין בו איסור ספיחין אך יש חשש שנעבדו בו מלאכות דאורייתא בשמיטה, כגון יין וענבים (וכפי שהאריך בזה הגרא"ח נאה) - אז קשה למצוא היתר לאכלו, וראוי לתיתו למי שסומך על ההיתר מכירה.
אם זה דבר שאין בו איסור ספיחין (כגון בננות) ולא חשש "נעבד" במלאכות דאורייתא - יכול לאכול, וישמור קדושת שביעית לחומרא (ואולי איכא למ"ד שחייב במעשרות? אינני יודע).
אם זה דבר שיש בו חשש ספיחין - אז יש דיון נרחב בשאלה אם ספיחין אסורים בהנאה, ומאידך אולי יש מקום לחשוש שיש בזה קדושת שביעית (ולכן בעייתי מאוד לאבדו בידיים), ולכאורה הפתרון הנכון הוא להוציאו למקום ציבורי (שיש בו יהודים שסומכים על ההיתר-מכירה) ולהפקירו שם.

מתוך מה שכתבתי בעבר לא' הרבנים:

דברי הגרא"ח נאה פורסמו ב"יגדיל תורה" חלק ה קונטרס בענייני שביעית:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26130&pgnum=56
בגוף הקונטרס הוא מזכיר את שיטות הראשונים והאחרונים, ומסיים שהמנהג להקל, ורק יחידי-סגולה מחמירים בזה.
וכמדומני שלפני 30-40 שנה, כשלא חששו לערלה בפירות - היו אנ"ש בערי השדה קונים פירות בשנת השמיטה בחנויות רגילות (בהכשר הרבנות, אם לא למטה מזה), ולא חשו לאיסור שמור ונעבד.

ויש שמחמירים ביותר, ואוסרים היתר מכירה לגמרי, ואין דעתי נוחה מגישתם, ואכמ"ל.

יש כאן שתי סוגיות כלליות:
א. האם יש מקום להכשיר את ההיתר מכירה עכ"פ עבור הסומכים עליו?
ב. האם שמור ונעבד אסורים באכילה?

דעתי האישית נוטה להקל בכל אחת משתי המחלוקות אפילו בפני עצמה, וכל שכן בצירוף שתיהן, ובפרט בשמיטה בזמן הזה שלרוב הדעות היא דרבנן.

נכון שבצירוף כל השיטות המחמירות אפשר להגיע למסקנא שבמקרים מסוימים הפירות אסורים באכילה מדאורייתא, אך לא נראה לי כלל לחשוש לספקי ספקות כאלו ועפ"ז לפסוק למעשה לאסור לחלוטין את הדברים שרבנים רבים מתירים אותם באכילה.

עד כאן ממה שכתבתי לאותו ידיד (שהוא בעצמו ת"ח, חסיד חב"ד).

עזריאל ברגר כתב:(ואולי איכא למ"ד שחייב במעשרות? אינני יודע).

ההכשר עישר. (ואף שבשאר שנים איני סומך על המעשר של ההכשר, אבל כשאני סבור שיש בזה קדושת שביעית איני מחמיר לעשר כשאמור להיות שההכשר כבר חשש לזה.)

עץ הזית כתב:ההכשר עישר. (ואף שבשאר שנים איני סומך על המעשר של ההכשר, אבל כשאני סבור שיש בזה קדושת שביעית איני מחמיר לעשר כשאמור להיות שההכשר כבר חשש לזה.)

נותני ההכשר - בלי שום ספק לא עישרו, כי לשיטתם זוהי תבואת גויים!

מעתיק תגובה שקיבלתי בפרטי:

הרי גמר מלאכה נעשה על ידי ישראל.
ושמעתי שיש מקומות שיש משגיחים חרדים והם המעשרים, אבל בגלל שהם לא אוחזים מההיתר מכירה, הם מזלזלים במלאכתם...

לא תמיד גמר המלאכה נעשה על ידי ישראל. תלוי באיזה פרי ובפרטים נוספים.

עזריאל ברגר כתב:

עץ הזית כתב:ההכשר עישר. (ואף שבשאר שנים איני סומך על המעשר של ההכשר, אבל כשאני סבור שיש בזה קדושת שביעית איני מחמיר לעשר כשאמור להיות שההכשר כבר חשש לזה.)

נותני ההכשר - בלי שום ספק לא עישרו, כי לשיטתם זוהי תבואת גויים!

הצד להצריך מעשר הוא רק אם זה אכן פירות גוים וגמר מלאכה ביד ישראל, ואין סיבה להניח שאני חולק על ההכשר לגבי אם גמר המלאכה היה ביד ישראל או שהוא היה ביד גוים, כך שאיני רואה טעם לעשר כדי להחמיר לחשש רחוק ביותר בזמן שזה על חשבון מצוות "לאכלה".

אינני זוכר אם יש דיון בפוסקים על פירות שביעית שהיו צריכים להיות מופקרים ובפועל לא הופקרו - האם הם חייבים במעשר?

למה שיהיה מותר להחזיר את הפירות לחנות? אין כאן איסור סחורה, או לפני עיוור?

ישיבה מאן דהו כתב:למה שיהיה מותר להחזיר את הפירות לחנות? אין כאן איסור סחורה, או לפני עיוור?

לשאלתך על איסור סחורה:
אם מדובר בדבר האסור בהנאה - המוכר חייב (מדין תורה) להחזיר את הכסף (אפשר לומר שהכסף שהוא לקח - גזל הוא בידו, כי הוא נתן לך דבר שאין לו שווי כספי אמיתי ע"פ תורה).
אם מדובר בדבר המותר בהנאה - אין איסור ליהנות ממנו, ואין שום איסור למכור פירות שביעית באופן חד-פעמי. האיסור הוא רק לעשות בהם סחורה קבועה או למכור כדרך התגרים וכיו"ב.
אכן יש להיזהר שלא לקבל כסף מזומן תמורתם, כי הוא עלול להתקדש בקדושת שביעית.

ולשאלת "לפני עיוור":
א. דנו בה לעיל, האם יש לפני עיוור כשהאדם "המוכשל" סומך על דעות מקילות, ובדרך כלל נוטים להקל בזה, עכ"פ בשעת הדחק.
ב. לא תמיד האדם מחויב להפסיד מכספו כדי לא לעבור על לפני עיוור.

עזריאל ברגר כתב:אכן יש להיזהר שלא לקבל כסף מזומן תמורתם, כי הוא עלול להתקדש בקדושת שביעית.

ופירות אחרים שיקבל תמורתם לא יתקדשו בקדושת שביעית?
באיזו דרך ניתן להחזיר את הפירות ולקבל תמורתם, בלי להסתבך בקדושת שביעית?

ישיבה מאן דהו כתב:

עזריאל ברגר כתב:אכן יש להיזהר שלא לקבל כסף מזומן תמורתם, כי הוא עלול להתקדש בקדושת שביעית.

ופירות אחרים שיקבל תמורתם לא יתקדשו בקדושת שביעית?
באיזו דרך ניתן להחזיר את הפירות ולקבל תמורתם, בלי להסתבך בקדושת שביעית?

אם אינני טועה: תשלום בצ׳קים או באשראי וכדומה - איננו מתקדש.
או שייקח בתמורתם מאכל שנאכל בשלימותו ללא פסולת (לחם, עוגות, חטיפים, וכל כיוצא בזה) ויאכלנו לפני זמן הביעור.