פורום אוצר החכמה

צופה_ומביט כתב:לגבי אין מתמצעין ראה בקונטרס שצויין כאן

בספר שמירת הגוף והנפש (ח"א, עמ' של"ב - סימן קי"א אות ח'), כתב וז"ל: י"א דהקפידא דוקא באשה ולא בבתולה (הרש"ז מקלם, הובא בספר לב אליהו - בראשית עמ' כ"ו) מעשה שהיה אצל הגרש"ז זצוק"ל מקלם, שעבר בין שתי נערות ואמר כי כל הענינים הסגולים שמצינו בחז"ל (כלומר שלא ידענו טעם נגלה) צריך לדקדק בהם רק כמו שכתוב בלשון חז"ל ולא יותר, ובזה הרי כתיב שלא לעבור בין ב' נשים, ובתולות לגבי דבר זה אינן בכלל נשים.
והביא שם לטעון שאולי בתולה גרועה מאשה נשואה, דנשואה ע"פ רוב טהורה, משא"כ בתולה תמיד טמאה ויותר יש לחשוש, אלא דיש לדחות דהקפידא רק כשרואה ממש, וע"כ אין להחמיר בבתולה אלא רק בנשואה.

צופה_ומביט כתב:לגבי ללכת אחורי אשה, לפחות לגבי המימרא "אחורי ארי ולא אחורי אשה" כותב רש"י (עירובין יח, ב) "ולא אחרי אשה - אשת איש".

אשרי יושבי ביתך כתב: [וזכורני מבארים דכיון שבנהר מצויין רק נשים היורדות לטבול לטהרתן, לכך פירש"י אשת איש דווקא, ודו"ק].

אשרי יושבי ביתך כתב:

צופה_ומביט כתב:לא הבנתי את דברי היעב"ץ, רש"י טורח לומר "אשת איש" ואומר שזה "לאו דוקא"? א"כ למה בכלל כתב רש"י משהו? לשתוק מינה וחסל.

כל שכן שלא הבנתי כלל את ה"מבארים ודוק".

הערתכם הראשונה נכונה, ומה נעשה וכך כתב היעב"ץ,

ומה אעשה ואיני מבין אותו, כי מה אעשה ורש"י טרח וכתב אש"א.

לגבי הערתכם השניה, אקווה למצוא מי שפירש כן ולהביאו בצורה מסודרת. בפשטות הכוונה שכיון שאשת איש הם אלו המצויות בעיקר בנהר, לכך פירש רש"י אש"א.

כאמור, איני מבין כלל. מה זה נוגע לדינא, ומדוע טרח רש"י לכתוב מה המציאות בפשטות ומנהגן של מי היה לטבול שם, למאי נפק"מ. ואדרבה, מטעה אותנו לחשוב שהדין הוא רק באש"א. מצטער, לא מקובל עלי כלל.

צופה_ומביט כתב:לא הבנתי את דברי היעב"ץ, רש"י טורח לומר "אשת איש" ואומר שזה "לאו דוקא"? א"כ למה בכלל כתב רש"י משהו? לשתוק מינה וחסל.

כל שכן שלא הבנתי כלל את ה"מבארים ודוק".

אשרי יושבי ביתך כתב:זכורני שראיתי פעם שיש שיטות בפוסקים שמחלקים גבי האי דינא דאין לאיש לעבור בין שני נשים, דרק בנשואות אסור, אבל בפנויות לא.
האם ידוע לחברים מקור וסמך לשיטה זו (גם אם לא קיי"ל כוותיה), או מקור לרעיון זה לגבי הל' צניעות וכיו"ב.

אני שאלתי פעם ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א גבי הא דאין לילך אחר אשה (ברכות סא, א), שדנו הפוסקים לפי"ז בישיבה אחר אשה באוטובוס אם מותר או לא (וכתב לי מרן הגר"ח על עצם השאלה גבי ישיבה - 'יזהר'). ושאלתיו אם יש חילוק בין פנויה לנשואה, והשיב 'לא'.

האם באמת מצינו בפוס' חילוק, דבפשטות מצד הרהור כיון שהפנויה גדולה בודאי שייך בה ג"כ הרהור. אך מאידך גיסא יל"ד דבנשואה פחות יש חשש הרהור כיון דאסורה.

האם מצינו לפוסקים שדנו אם יש חילוק (בין לחומרא בין לקולא) בין נשואה לפנויה?

אשרי יושבי ביתך כתב:

צופה_ומביט כתב:לגבי אין מתמצעין ראה בקונטרס שצויין כאן

ייש"כ.
באמת בקונ' שם מובא מקור השמועה מהסבא מקלם זיע"א, וכה מובא שם:

בספר שמירת הגוף והנפש (ח"א, עמ' של"ב - סימן קי"א אות ח'), כתב וז"ל: י"א דהקפידא דוקא באשה ולא בבתולה (הרש"ז מקלם, הובא בספר לב אליהו - בראשית עמ' כ"ו) מעשה שהיה אצל הגרש"ז זצוק"ל מקלם, שעבר בין שתי נערות ואמר כי כל הענינים הסגולים שמצינו בחז"ל (כלומר שלא ידענו טעם נגלה) צריך לדקדק בהם רק כמו שכתוב בלשון חז"ל ולא יותר, ובזה הרי כתיב שלא לעבור בין ב' נשים, ובתולות לגבי דבר זה אינן בכלל נשים.
והביא שם לטעון שאולי בתולה גרועה מאשה נשואה, דנשואה ע"פ רוב טהורה, משא"כ בתולה תמיד טמאה ויותר יש לחשוש, אלא דיש לדחות דהקפידא רק כשרואה ממש, וע"כ אין להחמיר בבתולה אלא רק בנשואה.

אשרי יושבי ביתך כתב:

צופה_ומביט כתב:לגבי ללכת אחורי אשה, לפחות לגבי המימרא "אחורי ארי ולא אחורי אשה" כותב רש"י (עירובין יח, ב) "ולא אחרי אשה - אשת איש".

דברי רש"י הק' צריכים הבנה, דהא חשש הרהור שייך נמי בפנויה.
ובאמת כן פירש רש"י ג"כ בברכות (סא, א) גבי כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב, דמיירי באשת איש. ושם הוא תמוה יותר דכיון דמיירי שמגבהת בגדיה (כדפירש"י שם) - א"כ בודאי שייך חשש הרהור גדול זה גם בפנויה. ויעוי"ש בהגהות היעב"ץ שעמד בזה וכתב דאשת איש לאו דווקא [וזכורני מבארים דכיון שבנהר מצויין רק נשים היורדות לטבול לטהרתן, לכך פירש"י אשת איש דווקא, ודו"ק].

ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה, שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי, ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא, וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (נו, ב), הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו.

רש"י מסכת שבת דף סב עמוד ב
הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה - שתראה צפה על ראש חברתה, והוא נוי לה, ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן.

עזריאל ברגר כתב:וידוע שהרבי מליובאוויטש הקפיד אפילו שלא לעבור בין שתי ילדות קטנות.

צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע ד קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

צריך האדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה אפילו אינו מהרהר ואסור להריח בבשמים שעליה ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו מונחים על השולחן וכן בכל תכשיטי נשים שמא יבוא להרהר בה כיון שמכירה, פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ארבע אמות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין להנות ממנה כאילו מסתכל בבית תורפה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה ואין חילוק בכל זה בין קטנה או גדולה, ואפילו פנויה אם כבר פרסה נדה ולא טבלה הרי היא ככל העריות ואפילו פנויה שטבלה אסור להסתכל בדרך תאוה וזנות ועל זה נאמר (איוב ל"א, א') ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אבל מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן שאסור לקדש אשה עד שיראנה (סימן כ"א) ובאשתו נדה מותר להביט בפניה אבל לא במקומות המכוסים שבה ונתבאר דינה בהלכות נדה:

אסור להשתמש באשה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת, שמא יבא לידי הרהור עבירה. באיזה שמוש אמרו, ברחיצת פניו ידיו ורגליו, אפילו ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו, והצעת המטה בפניו, ומזיגת הכוס.