פורום אוצר החכמה

יושב ירושלים כתב:

פרנקל תאומים כתב:הרב נעמן החביב והיקר,
הבעיה המרכזית בנושא שהזכרת היא החרות שאנשים יר"ש(ואפי' ת"ח) נוטלים לעצמם לפרוץ גדר שגדרו גדולי רבותינו. כך שההשוואה אכן אינה נכונה.

מתוך דברי הרב נעמן נראה, שעיקר כוונתו בהשוואה היתה להוכיח שעל אף שהמתנגדים לעליה מנפנפים ללא לאות ב"כרת", מתוך מעשיהם בשבת נראה שלא זה הדבר שמפריע להם, אלא טעמים אחרים למיניהם [אותם שנמנו כאן או טעמים אחרים], והנפ"מ בזה שכשבאים לדון על העניין צריך לדעת מה הם באמת הבעיות שמעוררים המתנגדים, ובאיזה מהבעיות הם רק מתכוונים לפטומי מילי בעלמא.

בברכה המשולשת כתב:אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

אוצר החכמה כתב:

יושב ירושלים כתב:

פרנקל תאומים כתב:הרב נעמן החביב והיקר,
הבעיה המרכזית בנושא שהזכרת היא החרות שאנשים יר"ש(ואפי' ת"ח) נוטלים לעצמם לפרוץ גדר שגדרו גדולי רבותינו. כך שההשוואה אכן אינה נכונה.

מתוך דברי הרב נעמן נראה, שעיקר כוונתו בהשוואה היתה להוכיח שעל אף שהמתנגדים לעליה מנפנפים ללא לאות ב"כרת", מתוך מעשיהם בשבת נראה שלא זה הדבר שמפריע להם, אלא טעמים אחרים למיניהם [אותם שנמנו כאן או טעמים אחרים], והנפ"מ בזה שכשבאים לדון על העניין צריך לדעת מה הם באמת הבעיות שמעוררים המתנגדים, ובאיזה מהבעיות הם רק מתכוונים לפטומי מילי בעלמא.

אע"פ שיש מקום גדול להחמיר כדעת הרבה ראשונים שלא צריך ששים ריבוא. כיוון שהמנהג בישראל היה לסמוך על השיטות האחרות ועל עירוב קצת קשה להתלונן על הסומכים על זה.

פרי יהושע כתב:

בברכה המשולשת כתב:אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

לא נכון!, אם לא סומך על המחיצות לחיי,
אבל אם אינו סומך על השיתוף מחמת שאינן ש"ש ולא סומך על חברת החשמל וכו', ועושה עירוב חדש, יתכן שמקלקל כל העירוב שלו ושל כל העיר כמש"כ.
אמנם הנוב"י כתב עפ"י הרא' בסוגי' סוף פ' כל מעברין שמי שאינו יכול לערב אינו פוסל, אבל החזו"א חולק וסובר שרק בחסרון מחיצות מהני, והראיה מגוי שאוסר, וזו סוגי' עמוקה ביותר.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:יש לי נידון אחר.
בלעיקוואוד אין עירוב עירוני, עכ"פ לא עפ"י רב מוסמך. אבל באיזורים יש הרבה עירובין. (הראשון שהתחיל בזה היה הרב אליעזר געלדצעהלער זצ"ל, ואכן היו מחלוקות באיזורו על הענין) אמנם הואיל ורוב הגברים בני תורה לא סומכים עליהם, ואינו אלא עבור נשים ילדים ודלת העם, ע"כ יוצא מציאות שהפיקוח והרמה מאד נחותה. הרבה פעמים מוצאים לחיים באלכסון, או ברה"י וכדו׳, והרבה בני אדם אינם מעודכנים על העירוב (אני מקבל ס.מ.ס. כל ערב שבת אחרי הבדיקה) ומצבו. אם היו הגברים מקילים על הטלטול, היו העירובין ביתר הידור.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אני לא מבין. מותר להם לסמוך ולהקל? כן. כך הוא ההלכה הפסוקה. למה אעמיס עליהם חומרות שאינם מבינים בה? אם יש לך שאלה היאך אני מתיר להם לסחוב את קופסת הטבק ביוהכ"פ לביהכנ"ס עבורי, ניחא. אבל מה שהיא סוחבת עגלה עבור עצמה, והם מטלטלים ממתקים לעצמם למה שאמנע אותם? איך מותר לי למנוע אותם?
ידוע שיש תשובה על הענין במשיב דבר, במי שמחמיר ורוצה שהמקילים יעשו עבורו, אבל למנוע אותם מלעשות בעד עצמם לא שמענו

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:יש לי נידון אחר.
בלעיקוואוד אין עירוב עירוני, עכ"פ לא עפ"י רב מוסמך. אבל באיזורים יש הרבה עירובין. (הראשון שהתחיל בזה היה הרב אליעזר געלדצעהלער זצ"ל, ואכן היו מחלוקות באיזורו על הענין) אמנם הואיל ורוב הגברים בני תורה לא סומכים עליהם, ואינו אלא עבור נשים ילדים ודלת העם, ע"כ יוצא מציאות שהפיקוח והרמה מאד נחותה. הרבה פעמים מוצאים לחיים באלכסון, או ברה"י וכדו׳, והרבה בני אדם אינם מעודכנים על העירוב (אני מקבל ס.מ.ס. כל ערב שבת אחרי הבדיקה) ומצבו. אם היו הגברים מקילים על הטלטול, היו העירובין ביתר הידור.

לעומקו של דבר כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אני לא מבין. מותר להם לסמוך ולהקל? כן. כך הוא ההלכה הפסוקה. למה אעמיס עליהם חומרות שאינם מבינים בה? אם יש לך שאלה היאך אני מתיר להם לסחוב את קופסת הטבק ביוהכ"פ לביהכנ"ס עבורי, ניחא. אבל מה שהיא סוחבת עגלה עבור עצמה, והם מטלטלים ממתקים לעצמם למה שאמנע אותם? איך מותר לי למנוע אותם?
ידוע שיש תשובה על הענין במשיב דבר, במי שמחמיר ורוצה שהמקילים יעשו עבורו, אבל למנוע אותם מלעשות בעד עצמם לא שמענו

אם הגברת שלך נשמעת לך, אז תוכל לומר לה שהרצוי לפני השי"ת שלא תלך לבי"כ. וכנ"ל הילדים בגיל חינוך. אא"כ הילדים יוצאים מדעתם בבית והבי"כ הוא רק בשביל להתאוורר.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מה לה ול׳רצון הקב"ה׳?

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מי שמבין הבעיא, שיחמיר. מי שלא מבין הבעיא, אין שום ענין שיחמיר. וד"ז יסוד הוא בענייני החומרות למיניהם.
גישה זו אב הוא למה שמבלבלים חומרות והלכות.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בעיקר איננה צריכה כ"א לקיים את ההלכה, ואין אני אחראי עליה אלא לקיים הלכות.

ההלכה הפסוקה היא, וכמובא במ"ב וכנהוג כל הדורות, שהעירובין ה׳מפוקפקים׳ כשרים הם.

יש מקומות ש׳בעל נפש׳ יחמיר, או שיש לאחד הפוסקים גישה שונה בסוגיא המחמרת על המקום הזה, ואלו שמבינים שאכן מסתבר הוא, יכול ויש לו להחמיר.
אבל ענין זה לשחק את הצ׳אנסים בהלכות, להיות ׳יותר בטוח׳ בג"ע, היא גישה של אנשים מגושמים, שמסתכלים על מצוות וג"ע כעל מירוץ ילדים.

בברכה המשולשת כתב:

פרי יהושע כתב:

בברכה המשולשת כתב:אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

לא נכון!, אם לא סומך על המחיצות לחיי,
אבל אם אינו סומך על השיתוף מחמת שאינן ש"ש ולא סומך על חברת החשמל וכו', ועושה עירוב חדש, יתכן שמקלקל כל העירוב שלו ושל כל העיר כמש"כ.
אמנם הנוב"י כתב עפ"י הרא' בסוגי' סוף פ' כל מעברין שמי שאינו יכול לערב אינו פוסל, אבל החזו"א חולק וסובר שרק בחסרון מחיצות מהני, והראיה מגוי שאוסר, וזו סוגי' עמוקה ביותר.

אני דיברתי על מי שאינו סומך על העירוב מחמת דברי הרמב"ם וסייעתו (ולכאורה ה"ה מחמת דברי האגר"מ וכה"ג), שלדידו אכן אין אפשרות כלל לערב.

והמקדש בבית הכנסת אין לו לשתות מיין של קידוש ... וכתבו הגהות (מיימוניות) בפרק כ"ט (אות מ) שיכולין להשקותו לקטנים דהא דאמרינן בפרק חרש (יבמות קיד.) דבידים לא ספינן להו איסורא היינו נבלות וטרפות ובהאי גוונא דנפקא לן מלא תאכלו[ם] (ויקרא יא מב) אבל קידוש היום מצות עשה הוא ולא נפקא לן מהתם עכ"ל, ולדברי האומרים דאפילו איסורי דרבנן לא ספינן להו לקטנים בידים כמו שאכתוב ב[סוף] סימן שמ"ג אפשר דכיון שיש מתירין לשתות בבית הכנסת אפילו לגדולים אף על פי שהגדולים נוהגים כדברי האוסרים מכל מקום לא חשיב איסור כולי האי שיאסר להשקותו לקטנים

פרי יהושע כתב:והעיצה לזה, שהמערבים השכונתיים יעשו תנאי, שאם העירוב העירוני טוב עפ"י ההלכה עירובם בטל, ואם אינו טוב כך שאינו יכול בין כה להתקלקל, הרי עירובם במקומו, אם כך ינהגו, אולי נקל על הבעיה.

פלוריש כתב:

פרי יהושע כתב:והעיצה לזה, שהמערבים השכונתיים יעשו תנאי, שאם העירוב העירוני טוב עפ"י ההלכה עירובם בטל, ואם אינו טוב כך שאינו יכול בין כה להתקלקל, הרי עירובם במקומו, אם כך ינהגו, אולי נקל על הבעיה.

הזכרתני סיפור: מעשה ברמת בית שמש בעירוב שכונתי שנקרע והרב הביא גוי שיקשור בעניבה. ואמר: אם העירוב העירוני כשר הרי שזו אינה מחיצה המתרת, ואם העירוב השכונתי פסול הרי שזה צורך מצוה דרבים. והיו שדרשו לגנאי והיו שדרשו לשבח.

שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

יוצא פוניבז' כתב:

דעת_האברך כתב:כשהייתי בחור צעיר אחרי בר מצוה והתחלתי להחמיר לא לטלטל גם במקום שיש ערוב כמנהג אבותי, הלכתי פעם בשבת לאחר תפילת שחרית ולידי צעדה אשה מבוגרת לבית הכנסת עם שקיות בידה להביא לקידוש בבית הכנסת. האשה בקשה ממני עזרה, אולם אני אמרתי לה שאני לא מטלטל גם במקום שיש ערוב. לאשה שאינה מחרדי אמוני ישראל חרה הדבר מאד, והיא דברה בחריפות על אלה שמחמירים על חשבון אחרים וכדומ'.

ובאמת לאחר זמן הסתפקתי, ועד היום הדבר אינו ברור לי לגמרי, האם נהגתי כשורה כשלא עזרתי לה מחמת המנהג שלי, או שמא הייתי צריך לחרוג ממנהגי ולעזור לה.
צדדי הספק הם האם מנהג שנוהגים להחמיר, יכול לעמוד גם במקום של חילול ה', ובמקום של מצוות גמילות חסד דאורייתא. ואולי נאמר שהדבר נחשב מעין נדר של מצוה ויש לו תוקף של נדר דאורייתא, ועם כל הרצון לעזור אסור להפר את הנדר מה"ת.

היום אני חושב שהייתי יכול לעזור באופן של פחות פחות מד' אמות, ואז לסמוך על המקילים לסמוך על הערוב.

כמה חבל שאנשים מרגישים רגשי נחיתות על "העזתם" להחמיר בדבר שהוא חיוב סקילה לפי הרבה ראשונים.
ופשוט שאין כאן חילול ה' ח"ו, כי אם קידוש שם שמים! שלמרות חוסר הנעימות הגדול כל כך, ציווי ה' עומד מעל הכל! ירבו כמותך בישראל!
(ובמקום לדון על "המחמירים" על חשבון אחרים כביכול, יש לדון על "המקילים" על חשבון אחרים, ומסוגלים לבזות ולהשפיל מי שאינו מיקל כמותם!)

וגם אם מדובר במקום שיש עירוב מהודר ושאין חשש רה"ר דאורייתא וכו', גם בזה קי"ל שכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען, אבל מי שמחמיר לעצמו שלא לטלטל גם בשעת הדחק וגם במקרים שקשה לו מאד, אין שום סיבה שלכבוד מצות "ריצוי הסביבה" יצטרך להקל בזה. ופשוט.

פרי יהושע כתב:

שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

לא הייתי אומר "אין שום קלקול", כפי שכתבתי לעיל יש צורך להסתמך על כמה עיקולי ופשורי שאינם ברורים לגמרי.
ועוד שהנוסח שהבאת איני בטוח שמשמעתו ביטול שלו אם באמת מקלקל, עכ"פ טוב להיות מודע לעניין, לא כן?

שומע ומשמיע כתב:

פרי יהושע כתב:

שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

לא הייתי אומר "אין שום קלקול", כפי שכתבתי לעיל יש צורך להסתמך על כמה עיקולי ופשורי שאינם ברורים לגמרי.
ועוד שהנוסח שהבאת איני בטוח שמשמעתו ביטול שלו אם באמת מקלקל, עכ"פ טוב להיות מודע לעניין, לא כן?

לא הבנתי מה הבעיה אחרי הנוסח הזה.

דרומי כתב:וביותר יקשה ביום הכפורים, שהנשים באות במסירות נפש להתפלל עם עגלות הילדים וכו', ומי יודע אם יצא שכרם בהפסדם [והרי יוהכ"פ אינו מכפר על כרת דיומא] והוא רחום יכפר עון כי לכל העם בשגגה

פרי יהושע כתב:

שומע ומשמיע כתב:

שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

כי המשמעות שלי למי שיועיל דהיינו שזה בוודאי מועיל רק השאלה למי, ואינו כך, אלא שיתכן שלכו"ע הוא קלקול ואינו מועיל אלא מזיק.

דרומי כתב:וביותר יקשה ביום הכפורים, שהנשים באות במסירות נפש להתפלל עם עגלות הילדים וכו', ומי יודע אם יצא שכרם בהפסדם [והרי יוהכ"פ אינו מכפר על כרת דיומא] והוא רחום יכפר עון כי לכל העם בשגגה

אנושי כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

דעת_האברך כתב:כשהייתי בחור צעיר אחרי בר מצוה והתחלתי להחמיר לא לטלטל גם במקום שיש ערוב כמנהג אבותי, הלכתי פעם בשבת לאחר תפילת שחרית ולידי צעדה אשה מבוגרת לבית הכנסת עם שקיות בידה להביא לקידוש בבית הכנסת. האשה בקשה ממני עזרה, אולם אני אמרתי לה שאני לא מטלטל גם במקום שיש ערוב. לאשה שאינה מחרדי אמוני ישראל חרה הדבר מאד, והיא דברה בחריפות על אלה שמחמירים על חשבון אחרים וכדומ'.

ובאמת לאחר זמן הסתפקתי, ועד היום הדבר אינו ברור לי לגמרי, האם נהגתי כשורה כשלא עזרתי לה מחמת המנהג שלי, או שמא הייתי צריך לחרוג ממנהגי ולעזור לה.
צדדי הספק הם האם מנהג שנוהגים להחמיר, יכול לעמוד גם במקום של חילול ה', ובמקום של מצוות גמילות חסד דאורייתא. ואולי נאמר שהדבר נחשב מעין נדר של מצוה ויש לו תוקף של נדר דאורייתא, ועם כל הרצון לעזור אסור להפר את הנדר מה"ת.

היום אני חושב שהייתי יכול לעזור באופן של פחות פחות מד' אמות, ואז לסמוך על המקילים לסמוך על הערוב.

כמה חבל שאנשים מרגישים רגשי נחיתות על "העזתם" להחמיר בדבר שהוא חיוב סקילה לפי הרבה ראשונים.
ופשוט שאין כאן חילול ה' ח"ו, כי אם קידוש שם שמים! שלמרות חוסר הנעימות הגדול כל כך, ציווי ה' עומד מעל הכל! ירבו כמותך בישראל!
(ובמקום לדון על "המחמירים" על חשבון אחרים כביכול, יש לדון על "המקילים" על חשבון אחרים, ומסוגלים לבזות ולהשפיל מי שאינו מיקל כמותם!)

וגם אם מדובר במקום שיש עירוב מהודר ושאין חשש רה"ר דאורייתא וכו', גם בזה קי"ל שכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען, אבל מי שמחמיר לעצמו שלא לטלטל גם בשעת הדחק וגם במקרים שקשה לו מאד, אין שום סיבה שלכבוד מצות "ריצוי הסביבה" יצטרך להקל בזה. ופשוט.

תדע שמרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא מסכים איתך לכאו' ומעשה באדם שהחמיר כנ"ל לא לטלטל במקום עירוב והוא נתן לאביו שלא החמיר שיקח עבורו איזה חפץ ומרן ז"ל התרעם על הזנחת כיבוד אב ואם דאו' תמורת חומרה ונכון שבמקרה של הבחור הנ"ל לא מדובר בכיבוד אב ואם מ"מ יש מקום לדמות

לבי במערב כתב:

פרנקל תאומים כתב:המעשה עם קפידתו של הגרש"ז על הבן שהניח לאביו לסחוב את הספסל נמצא גם ב'הליכות שלמה' בהערות (אאל"ט) וכמדומה שמובא שם שהגרש"ז כ"כ התרגש והצטער מהעניין, עד שהוא מצא לנכון לספר זאת בשיעורו בישיבת 'קול תורה' ביום ראשון שלמחרת אותה שבת.

אכן ('הליכות שלמה - תפלה' ע' נה הע' 95).