פורום אוצר החכמה

באומרי אינני מקבל את השילוב התכוונתי שלדעתי רק ג' צודק בהבנת דברי הרמב"ן ודעת המקובלים, ויותר נכון אני לא מקבל את הפסיחה על ב' סעיפים אלו.
ואבאר דברי, אם אנו תופסים שהמהלך הטבעי שורשו נעוץ בראשית הבריאה ונעשה קבוע רק מפני רצון ה' התכליתי לגלות יחודו בעולם שהיא המטרה היחידה של העולם, הרי אנו שוללים כל עזיבה למקרים וכדו', ואין אנו מכנים זאת כך רק מפני שאדם זה נעזב מדרך המשפט כביכול להנהגת הייחוד, אבל אין עזיבה כלל, הכל מתוכנן מראש למטרה הסופית [באשר לבע"ח כנראה זה עניין אחר כיון ואין הם צריכים לצורך התכלית הסופית רק כעוזרים לאדם].

בנוגע לרמב"ן בכל כתביו, אני הולך עפ"י התפיסה המקובלת כמדומה אצל המקובלים שהרמב"ן בראשם, כנראה שאפשר למצוא ולהאריך בדבר, גם התפיסה על נצחיות הגוף, וכמובן תורת הספירות, בסופו של דבר מלמדת על תכלית העולם שהיא הנהגת הייחוד, אולם יתכן שבעיקר זה אין וויכוח.

אוצר החכמה כתב:לפי ההבנה שלך בדברי הרמב"ן אין בעצם שכר ועונש בעולם הזה? בעיקר קשה לי על עונש אם האנשים מסורים לטבע אז כשם שיתכן ששומר המצוות יסבול גם יתכן שהרשע יזדמן לו ע"פ טבע חיי אושר.

הלא אפילו אם נניח דברי הרמב"ן, דברי הרמב"ם מפורשים למדי שהוא סובר שאכן הרבה (אולי רב) בני אדם נתונים למקרים וקורות חייהם אינם מושגחים (וכן רשימה ארוכה של רבותינו הראשונים, בין מהפילוסופים ובין מהמקובלים), וסו"ס נצטרך למצוא איזשהו דרך להסביר איך שיטתם יסתדר אם מציאות שכר ועונש בעולם הזה.
והנה הרב המעילי התייחס לשאלה הזאת במאמר משיב נפש (מתחיל בעמות קה) שדן בשאלה זו (http://hebrewbooks.org/53510) ועי' שם, אך אגיד האמת שעוד לא מצאתי תירוץ המשביע לי, והרבה זמן השאלה הזאת הטריד אותי.
וחשבתי לעצמי שאולי אפשר לאמר שאכן אין הכי נמי, ולרבותינו הראשונים האוחזים השיטה זו אין עונש בעולם הזה לרשעים (אך שכמובן יש עונש בעולם הבא) אלא שמצד השגחתם הפרטית של אלו שיראו, ויבינו, ויתקרבו לה' מראיית נפילת הרשעים לפעמים הקב"ה מעניש רשעים בעולם הזה (וכדברי הפסוק 'לץ יכה ופתי ירים'). ואם נאמר כן הרווחנו גם הבנה חדשה במושג של "מידה כנגד מידה" בענישת הרשעים כי הלא אז ה'השגחתיות' של העונש יותר מבורר לאלו הראוים אותו.

אפשר גם להזכיר כאן את שיטת הרמב"ן דמדאו' חיוב תפילה הוא "בעת צרה", ודו"ק. וכן ראה דברי הרמב"ן המובאים כאן.

ע"ע חזו"א ב"ק סי' יח סק"ג.

שלא באותו ענין ממש, ראיתי כעת דבר בכתבי הסבא מקעלם, והנחתיו כאן.

הייתם צריכים להזכיר גם את הרמב"ן בפרשת עקב, על ההבדל בין חולה לבריא ובין עני לעשיר, ובין ארץ מצרים לארץ ישראל.

לכאורה יש להקשות על דברי הרמב"ן (בפרשת עקב ובפרשת לך לך ובפירושו לאיוב) שאין הקב"ה עושה נסים (היינו אפילו נסתרים בדרך שכר ועונש) אלא לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל עם בינונים מתנהג בדרך הטבע כנ"ל, מהא דאיתא בגמ' והרמב"ן עצמו האריך בזה שבר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון והקב"ה דן את כל אחד ואחד לפי מעשיו על כל עניניו לשנה הבאה?