פורום אוצר החכמה

קו ירוק כתב:פשוט.
וגם נוקטים כל הלכה למעשה. בעל בן תורה לא מחויב לעונת אשתו כשיש עונת אור זרוע שע"ד כן נשאו. וה"נ הכא.

לא פשוט בכלל.
ולא שייך לעונת או"ז שמנהגו להחמיר.

הוא אשר אמרתי והוא אשר אישרת. אז מה לא פשוט?
הרי עונת או"ז אינה מעיקר הדין ויש הרבה שמקילים בה, וגם החזו"א אחז שאינה הלכה למעשה, ובכל אופן בני תורה ויראי שמים נוהגים כך, ומוסכם עליהם שהחזו"א דבר רק מעיקר הדין.
א"כ בעל שנושא אשה, והוא ירא השם, לא משועבד לה בעונת או"ז. כלומר הכל תלוי במנהג.
ומכאן שלא משנה אם זה מנהג הלכתי או מנהג אחר. מה שמקובל זה חלק מההתחייבות.

פרי יהושע כתב:

אבן זועקת כתב:

ש. ספראי כתב:והנה החכמים שעסקו בזה דנו בדר מדין "בערב אל תנח ידך", שלדעת הערוה"ש אינו חיוב אלא רק הידור מצוה

לא מדוייק כלל, ומצ"ב דברי העורה"ש. הוא כותב שאין זה תקנת חכמים גמורה אלא כעין הידור מצוה ולכן אין כופין על זה אם יש שום עיכוב. אבל ברור מדבריו שבלי טעם לעכב אסור למנוע מלהוליד, ואפילו ביש איזה טעם כתב רק שאין כופין.

הלא מפורש כתב ששיקולים של פרנסה יכולים לבוא בחשבון, ולמיעוט ידיעותיי זה חידוש שלא קידמו באחרו'.

איפה הערוך השלחן כתב ככה?

לא אכנס לכל השקו"ט כאן מכמה סיבות, אך אציין ששמעתי בשעת מעשה שאלה כעי"ז אצל א' מגדולי מורי ההוראה ואחר ששמע את שני הצדדים הצדיק את הבעל.

צודק. לא קראתי כל מילה.

ראוי לחלק את הדיון לב' אופנים:
א' בעל הרוצה בתשמיש ודורש מאשתו לקחת גלולות, האם היא מחוייבת לקחת גלולות
ב' אשה הרוצה בתשמיש האם הבעל יכול לפטור עצמו כל זמן שאינה לוקחת גלולות.

יש גם לחלק בין אופן שהבעל מחוייב ב"לערב" לאופן שהוא פטור, ואולי אינו תלוי רק בחיוב ופטור אלא במקובל בתרבות שבה חיים בני הזוג.

כמובן שבאופן שבו מוצגת השאלה של פותח האשכול התשובה היא ללכת ליעוץ דחוף וכו', אולם יש מקרים יותר עדינים כגון אשה המסכימה לעשות רצון בעלה אולם רוצה לשדלו שיסכים לפוטרה מלקיחת כדורים, ובזה הנידון מה צודק ומוסרי וכו' ונראה שאם מעיקר הדין זכות הבעל לכופה, מסתבר שגם פחות צודק ומוסרי מצידה לשדלו הרבה בדברים.

גם זו לטובה כתב:כמובן שבאופן שבו מוצגת השאלה של פותח האשכול התשובה היא ללכת ליעוץ דחוף

כולם נהיו פה יועצי נישואין.
יש כאן שאלה מעניינת בהלכה, מה הקשר ייעוץ דחוף? גם לתנא דפרק המדיר אתה ממליץ לוותר על כל הפרק ולשלוח את הזוג לייעוץ?

שונים הדברים מדור לדור בצורת שלום הבית.. א"צ להרחיב. והלכה פסוקה דנשים דידן חשובות.
ומלבד שזו שאלה בהלכה זה גם זועק 'בעיה', לכן העירו מה שהעירו.

יש לדון הרבה בסיבות הבעל לדרישותיו וכן בסירובה של האשה וקשה לענות בלי לדעת כל הפרטים והסיבות, ותמיהה לי איך כל ת"ח כאן עונים בפשיטות לשאלה סבוכה זו?!

בעיני יותר תמיה להפך שעונים כאן כאילו הובאה לידיהם שאלה מעשית כזאת. צריך ללכת לייעוץ, מה הסיבות שהניעו את הבעל או האשה וכדומה.

ברור שמבחינה מעשית שואלים מורה הוראה ראוי שעונה גם על ההיבטים המעשיים הסבוכים כהגדרתך. אבל כאן זה מקום לדיונים תורניים ולא לתשובות מעשיות. ובזה בהחלט יש מקום לדון עקרונית האם זכותו או חובתו של הבעל לדבר כזה או אחר ומה זכותה וחובתה של האשה ולהעלות את כל נושאי הדיון התורניים. פו"ר, לשבת יצרה, חוטרא לידא, עונה, שעבוד אשה לבעלה, וכל דבר אחר שהוא שאלה תורנית ולא מעשית.

אחרי כתבי ראיתי שצופר הנעמתי כבר העיר בעניין.

לא אמנע מלהוסיף את דעתי בזה, למרות שזה דומה למה שכתבו לפני:
כשאיש ואשתו מתווכחים על משהו, צריך לברר איתם כמה ענינים:
א. מי צודק בנושא הספציפי הזה?
ב. על איזה רקע צמח הוויכוח?
ג. האם אפשר לגרום לשני הצדדים להסכים לדבר אחד, לא כפשרה של "דייני דחצצתא", אלא כהסכמה הדדית.

על שתי השאלות האחרונות - לומדים בקורס "יועצי נישואין" וכיו"ב, אך גם השאלה מי צודק היא לפענ"ד חשובה מאוד, ועליה מדברים בספרי ההלכה.
יש לה משמעות לכמה מצבים:
א. במקרה שלא מצליחים להגיע להסכמה, ושני הצדדים רוצים ש"יקוב הדין את ההר".
ב. במקרה ששני הצדדים מבינים זה את זה ואוהבים זה את זה, ומוכנים לוותר זה לזה לפי הצורך, אך הם מעדיפים להכריע כפי האמת ולא שצד אחד יוותר סתם על דברים שבאמת מגיעים לו.
ג. הרבה פעמים תוך כדי מהלכי הגישור והייעוץ, היועץ צריך לומר לאחד הצדדים משפטים בסגנון "איך מלאך ליבך לטעון כך וכך כאשר התורה קובעת במפורש שצריך להיות אחרת?!" וכל כיו"ב. בשביל זה - היועץ עצמו צריך לדעת את האמת כדי שהוא לא ישקר בשמא דמלכא.
ד. בכלל, אני סבור שבאופן עקרוני המתווה הנכון לשלום-בית הוא ללכת כפי ההמלצות של התורה, כיוון שהיא מכוונת אותנו לדברים הנכונים, ולא ללכת אחרי ה"מוסר" המודרני המעוות לחלוטין וכו'.